הסכם על ירושלים והר הבית - בטל ומבוטל | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ספריה
לזמן הזה - יום ירושלים

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

ההסכם עם ירדן לוקה בשני חסרונות גדולים, שעושים אותו להסכם רע, ולא זו בלבד אלא מבטלים אותו מעיקרו. כלל מפורסם בכמה מקומות בתלמוד: "מתנֵה על מה שכתוב בתורה - תְנאו בָּטֵל!". אי אפשר לעשות הסכם בניגוד לתורה. הסכמים המנוגדים לתורה, אינם תופסים, והם בטלים. הדבר העיקרי שמנוגד לתורה בהסכם זה הוא בנוגע להר הבית. הר הבית, מקום בית מקדשנו, הוא שלנו, של עם ישראל. הר הבית קדוש בקדושה אלוקית שלא בטלה גם לאחר חורבן הבית, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ו, טז). מפני קדושתו אנחנו לא עולים היום לתוך הר הבית, מפני שצריך להיכנס אליו בטהרה ואין לנו דרך להיטהר כעת. זו הסיבה שאין אנו נכנסים אליו, ולא חס ושלום מפני שאינו שייך לנו, כפי שחושבים בטעות אנשים שתורה אינם יודעים. אין לנו אפשרות להפקיע אותו ולתת בו זכויות לזרים. כבר אמרו חז"ל (ספרי דברים, פיסקא כח) על הר המוריה:
הכל קראו אותו הר: אברהם קראו הר, שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאה" (בראשית כב, יד); משה קראו הר, שנאמר: "ההר הטוב הזה" (דברים ג, כה); דוד קראו הר, שנאמר: "מי יעלה בהר ה'" (תהילים כד, ג); ישעיה קראו הר, שנאמר: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'" (ישעיהו ב, ב); גוים קראו אותו הר, שנאמר: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'" (שם ג).
הר המוריה נקרא הר, לומר לנו, שגם כאשר הוא הר בלבד, כאשר הוא בחורבנו, ואין בית המקדש בנוי עליו, גם אז הוא בקדושתו, כי קדושתו קדושה עולמית בלתי פוסקת. על כן, כל הסכם שיש בו הכרה, כביכול, בזכויות של זרים על מקום מקדשנו, אינו תופס ואין בו ממש אבל יש בו ביזיון וחרפה למי שאומר זאת. לפני כשישים שנה, כאשר הופעל עלינו לחץ לוותר על הר הבית והכותל, והייתה בזה סכנת נפשות אם לא נסכים לוויתורים, עמד מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זכר צדיק לברכה, בתוקף, ואמר שאין היתר ואין אפשרות לתת איזו שהיא הסכמה שיש בה ויתור על מקום קודשנו ותפארתנו, לב האומה.
אף על פי שאין ערך להסכמה כזו, המנוגדת לתורה, והיא בטלה ואינה תופסת, למרות זאת, אסור לעשותה והיא מזיקה. זאת אנו לומדים מהתורה בפרשת וירא, שם התורה מספרת על ההסכם שנעשה בין אברהם אבינו ובין אבימלך מלך פלישתים - הסכם אשר גרם לעיכוב בכניסת ישראל לארץ ישראל, שכן אבימלך אמר לאברהם: "ועתה השבעה לי באלוקים הֵנה אם תשקֹר לי ולניני ולנכדי" (בראשית כא, כג), וכאשר יצאו ישראל ממצרים נאמר: "ולא נָחָם אלקים דרך ארץ פלשתים" (שמות יג, יז). ואומרים חז"ל במכילתא: מפני ש"עדיין נכדו קיים" (מסכתא דויהי, פתיחתא).
ואמרו חכמים (בראשית רבה נד, ד): כי לאחר שאמר אברהם "כי את שֶׁבע כבשׂת תִקח מידי" (בראשית כא, ל):
אמר לו הקב"ה: אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים... אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן: אוהל-מועד וגִלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים פעמיים.
ובשל מה אמרו חכמים את הדברים, אם לא כדי ללמדנו שצריך להיזהר בהסכמים וצריך להיזהר בטקסים ולא לעשות מה שאסור ואפילו לא לעשות מה שלא הכרחי, גם אם הוא מותר. אברהם לא היה צריך להסכים לתת זכויות, כביכול, לפלישתים, ולכן אנו מוחים ואומרים: אין לעשות הסכם לגבי הר הבית ואין לעשות הסכם על ויתורים על חלקים מארץ ישראל, ואין להסכם כזה תוקף והוא בטל מעיקרו, ו"דבר אלוקינו יקום לעולם" (ישעיהו מ, ח).

לזמן הזה - יום ירושלים