בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • התנאים ביחס לנשותיהם
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

התנאים ביחס לנשותיהם חלק א'

משנת ר' עקיבא

הדילמה - האבות ומשה רבנו; בשכר נשים צדקניות; האישה עזר בלימוד תורה; מצוות ואהבת לרעך כמוך; קשר פנימי.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

תשס"ה
13 דק' קריאה
הדילמה - האבות ומשה רבנו
רבות ההתייחסויות שיש בדברי חז"ל באופן כללי ובדברי ר' עקיבא ותלמידיו באופן מיוחד בנוגע למהות הקשר בין איש ואשתו ובנוגע להנהגת הבית. אולם אנו רוצים להתמקד רק בהארת היחס בין איש לאשתו בנוגע להתקדמות הרוחנית של האדם. האם האישה היא חלק מהותי מיכולת האדם להתקדם רוחנית או שמא החיוב לשאת אישה הוא מצווה המוטלת על האדם להיות עסוק בבנינו של עולם "לא תהו בראה לשבת יצרה". האישה היא עזר בצרכים הקיומיים ובגידול הילדים אולם היעוד של האישה היא לפנות מקום לאיש שהוא יוכל להתפתח מבחינה רוחנית. אולם אין האישה חלק מהותי מהתפתחותו הרוחנית של האדם ובמקרים רבים היא אף מהווה מחסום להתקדמות והתעלות.

גם אם נאמר שודאי יש בנשיאת אישה השפעה על היכולת של אדם להתקדש ולהתעדן במידותיו אולם לאחר שקנה האדם את המדרגות הבסיסיות, המשך התעלותו בקודש לא יכול להיות מתוך שיתוף פעולה או תלות באישה. התעלותו יכולה להיות רק מתוך התמסרות מוחלטת לתורה - התמסרות שפוגמת ממילא בהרמוניה המשפחתית. האם רק בשלב הראשון צריך את האישה כשותפה רוחנית נפשית או שמא כל אדם גדול מתפתח רק מכוח ועל ידי החיבור לאשתו.

עומדים מול עיננו גדולי ישראל שהוזכרו בתורה שבכתב ובעל פה. אי אפשר לעמוד בנוגע לכל גדולי ישראל על מה שהיה ביניהם לבין נשותיהם. בחלק גדול מהמקרים הנסתר גדול על הגלוי. אולם אנו ננסה להתמקד בדמותם של ר' עקיבא ותלמידיו . אולם לפני שנתבונן על חייהם נביא מדבריהם והתייחסותם לנושא זה.

מול עיננו עומדים מצד אחד האבות שאי אפשר לראות אותם ואת נוכחותם ללא האימהות שלצידם. חייהם שלובים מתוך החיבור אל האישה שאיתם. בחלק גדול מהמקרים אנו רואים שהתורה מדגישה את הבינה היתירה שהיו לאימהות על האבות. "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" כך גם בנוגע ליצחק ורבקה בעניין ברכת יעקב. גם אצל יעקב אנו רואים את יעקב כעומד בין רחל ולאה.

הנה אנו רואים כיצד עבודת ההתעלות ובירור הטוב תלוי בחיבור עם אישה. וכך הם דברי המשך חכמה:

משך חכמה על בראשית פרק כא פסוק יב:
והנה אמרו שבת קמ"ו עד ג' דורות לא פסקה כו' כי מאברהם נטלה שרה את הטוב והזוהמה נטלה הגר ובאברהם היה הזוהמה מה שטעה בידיעת אלדות טרם שהכיר את בוראו ושרה בררה ממנו הצדק והטוב לבד לכן ילדה את יצחק ולכן נאמר כל אשר כו' שהיא אינה בוררת רק הטוב לכן המליצו ז"ל בפרק חזקת (בבא בתרא נח) לר' בנאה וכו' דחזי דגני אברהם בכנפי' דשרה וקא מעיינה בראשו שרואה רק לברור הטוב מראשי' והדיעות הצודקות והקדושות אשר העלה בעצם עיונו אחרי הכרתו את בוראו בשלמות בזה האופן הוא מיוחס הבור הנפשות וצורותיהם הנבדלות במה שנשתלמו זה מזה

אין להתפלא על דברי ר' עקיבא הרואה בחיבור שבין איש ואישה דרך להרבות שכינה בעולם.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז/א:
דריש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן

ודאי שמצבו הנפשי של האדם קשור לשמחה שהוא שמח באשתו ובמעשיה.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כה/ב:
תנו רבנן איזה עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דברי רבי מאיר ...... רבי עקיבא אומר כל שיש לו אשה נאה במעשים.

אולם מאידך משה רבנו כשהוא מגיע למעלות עליונות הוא עוזב את אשתו. מה נשתנו האבות ממשה רבנו.

יתכן שהאבות שעדיין לא צוו בלימוד תורה והיו עסוקים בבניית ה"דרך הקודמת לתורה" ודאי שבכדי להתעלות במידות אי אפשר לעשות שלא מתוך חיי משפחה. אולם לאחר שאדם זיכך עצמו במידות הזכייה בתורה אינה תלויה בקשר עם האישה. כאן יתכן שהאישה היא נחשבת כעול וכמונע מלהתמסר בצורה מוחלטת לתורה.

אנו רואים שהפרישה של משה רבנו מאשתו היה נושא שנידון בין ר' עקיבא לתלמידיו.

מדרש רבה שמות פרשה מו פסקה ג':
"זה אחד מג' דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקב"ה פרש מן האשה ר' שמעון בן יוחאי אומר דרש ואמר מה אם הר סיני שקדושתו לשעה נאמר בו (שם יט) אל תגשו אל אשה אני שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה ר' עקיבא אומר מפי הקב"ה נאמר לו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו ר' יהודה אמר מפי הקב"ה נאמר לו אל תגשו אל אשה אף משה בכלל עמהם הרי נאסרו כולם וכשהוא אומר שובו לכם לאהליכם הרי התירן א"ל משה אף אני עמהם א"ל לאו אלא (דברים ה) ואתה פה עמוד עמדי"

אנו רואים שלשה סגנונות בכדי לתאר את הפרישה של משה. לפי ר' שמעון בן יוחאי תלמידו הצעיר של ר' עקיבא ניתן לומר שמשה מעצמו החליט לפרוש מאשתו. ר' עקיבא לא קיבל את דברי ר' שמעון ורואה בפרישתו של משה רבנו ציווי אלוקי. יתכן שמשה רבנו לא ידע כיצד לנהוג. ובא הקב"ה והדריך אותו לא לחזור אל אשתו. אולם לדעת ר' יהודה בר' אילעא (גם הוא מתלמידי ר' עקיבא) אי אפשר להעלות על הדעת שמשה רבנו העלה על דעתו לפרוש מהאישה. משה רבנו מעצמו עומד לחזור אל ביתו. רק הקב"ה בא ומונע ממנו חזרה אל אשתו.

בכל אופן ניתן לומר לדעת שלשתן יש כאן הוראה חריגה ומיוחדת למשה רבנו. נראה שלדעתם אי האפשרות להיות עם האישה הייתה בעיקר כ"בעיה טכנית" של אי יכולת לשמוע את דבר ה' בטומאת קרי. בעבודה זו אנו טוענים שבבית מדרשו של ר' עקיבא לובנה סוגיה זו הלכה ולמעשה. ר' עקיבא ניסה במשנתו ובחייו להראות שאין סתירה בין ההתעלות הרוחנית לבין המסירות והחיבור עם האישה. לא רק שאין סתירה אלא שאי אפשר להגיע למעלות עליונות ללא אישה.

בשכר נשים צדקניות
הנשים קיבלו מעמד מיוחד במשנתו של ר' עקיבא.

מדרש רבה שמות פרשה א פסקה יב:
דרש ר"ע בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים ומה עשו בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן ונזקקות להם בין שפתים שנאמר (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף בשכר ששכבו בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וכיון שמתעברות באות לבתיהן וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר ח) תחת התפוח עוררתיך והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז) ומולדותיך ביום הולדת אותך וגו' ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב) ויניקהו דבש מסלע וגו' וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גביהן שנאמר (תהלים קכט) על גבי חרשו חורשים ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז) רבבה כצמח השדה נתתיך וגו' וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם שנאמר (שם) ותבאי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות טו) זה אלי ואנוהו:

במקום שהגברים איבדו את כוח האמונה וממילא את כוח החיים באו הנשים ועשו את הבלתי יאומן. מכוח אמונתם הגדולה הנשים נתנו חשק לבעליהם להמשיך ולחיות חיי משפחה. עם ישראל איבד את הרצון לחיים. אדם מישראל ששעבדו אותו במשך כל היום היה מגיע אל ביתו וכל מה שהיה רוצה זה לנוח ללכת לישון. אולם הנשים מכוח מעשיהם גרמו לכך שהחשק לחיים התחדש בבואם הביתה. מחוץ לבית היה חושך אולם בתוך הבית פנימה דאגו נשות ישראל שיהיה אור גדול.

ר' עקיבא ודאי יכול לצייר את הציור הנ"ל . גם הוא בחייו האישיים לא היה מגיע רחוק ללא העוצמות של אשתו רחל. ר' עקיבא מכיר בכך שיש לאישה יכולת לדרבן את האיש ולהפוך אותו מאדם ללא עוצמות לאדם גדול.

מכאן שנשיאת אישה אין בה דבר של מה בכך. כל החיים תלויים באישה שאותה אתה עומד לקחת.

ילקוט שמעוני רות - פרק ד - המשך רמז תרו:
יתן ה' את האשה. א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל'ף ועד תי"ו. ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל:

האישה עזר בלימוד תורה
ר' עקיבא בחייו האישיים ודאי שיכול לומר שכל מעלתו הרוחנית וכל תורתו באו לו זכות אשתו. האם אמר זאת רק משום שבאופן מקרי אצלו הדברים נתגלגלו שרק בזכות רחל אשתו זכה לתורה או שכל אדם יכול לומר לאשתו שכל תורתו תלויה בה.

על כך ניתן ללמוד מתוך המדרש הבא מדרש תהילים מזמור נט:
דבר אחר, זה שאמר הכתוב (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב. וכאן אתה אומר, (קהלת ז, כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. אלא אם אשה רעה היא, אין סוף לרעתה. ואם אשה טובה היא, אין סוף לטובתה. הוי, מצא אשה מצא טוב. את מוצא, עד שלא נבראת האשה, מה כתיב, (בראשית ב, יח) לא טוב היות האדם לבדו. משנבראה, מה כתיב, (שם א, לא) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. הוי, מצא טוב. אמרו רבותינו, כל מי שאין לו אשה, חסר חמשה דברים ממנו. חסר ברכה, שנאמר (שם, כח) ויברך אותם אלהים. אותו לא נאמר, אלא אותם (אלהים). חסר חיים, שנאמר (קהלת ט, ט) וראה חיים עם האשה אשר אהבת. חסר שמחה, שנאמר (משלי ה, יח) ושמח באשת נעוריך. חסר סיוע, שנאמר (בראשית ב, יח) אעשה לו עזר כנגדו. חסר טובה, שנאמר (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב. וכשהיא רעה, מצא טוב, שהיא ממצאת כל טובה מביתו, ועושה אותו עני. אבל אם היתה אשה טובה, מה כתיב בה, (שם לא, י) אשת חיל מי ימצא. וכתיב, (שם יב, ד) אשת חיל עטרת בעלה. ועל זה נאמר, (שם יח, כב) ויפק רצון מה'. וכן הוא אומר, (שם יט, יד) ומה' אשה משכלת. בא וראה, כמה קשה כח הזיווג. שבתורה ובנביאים ובכתובים ייחד הקב"ה שמו על הזיווג, בתורה, שנאמר (בראשית כד, נ) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר. בנביאים, (שופטים יד, ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא (יצא הדבר). ובכתובים, (משלי יח, כב) ויפק רצון מה'. הרי שייחד שמו על הזיווג:

מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה. מה עשה, כיון שנכנסה אצלו, היה עומד כל הלילה וקורא בתורה. אמר לה, סב בוצינא ואנהרין לי. והות סבת ליה כל ליליא, והות קיימא ומנהרא. והיא הוות פתחא ספרא וגליא מריש לסיפיה, ומנהרא קמיה עד דמטי צפרא. בצפרא קריב ליה רבי עקיבא לגביה, אמר ליה, מצא או מוצא. אמר ליה, מצא. הוי, (שם) מצא אשה מצא טוב.

האישה המיוחדת הזו מתחתנת והנה בלילה הראשון לילה שבו הצפייה הטבעית ביותר שהאיש יתפנה כל כולו לה היא באה ורואה איך שהבעל שלה רואה את יום חתונתם כיום שבו אין סיבה למעט בעיסוק בתורה. (ואולי בכוונה תחילה רצה לבנות את ביתו מתוך התמסרות מוחלטת בראש וראשונה לתורה). בסיפור על בנו של ר' עקיבא לכאורה האישה היתה יכולה ל"משוך" לדברים אחרים לגיטמיים מיד לאחר החתונה. או לכל הפחות לתת לבעלה ללמוד ללא הפרעה כשהיא הולכת לישון . אולם היא לא בחרה בכך אלא היא נהיתה שותפה ליצירת התנאים הנוחים ביותר ללימוד תורה. על פי הסיפור ניכר שיש משמעות רבה לתמיכה להסכמה ולעידוד של האישה בלימוד התורה של בעלה. יתכן שיש משמעות בסיפור שהנר ללא האישה היה מספיק לשעות מועטות. ובזכות האישה דלק הנר יותר והאיר למשך כל הלילה. הברכה שורה על ידי האישה.

ר' עקיבא רואה במפגש עם האישה דרך להוסיף לא רק במידות ויראת שמים אלא גם דרך להוסיף בלימוד תורה.

נראה שר' עקיבא רואה את החיבור לאישה כחיבור שהוא תלוי בכך שהוא גורם לריבוי תורה. אין כאן אהבה התלויה בדבר. יש כאן אהבה וחיבור לשם מטרה עליונה שהיא לימוד התורה מחד. ומאידך הבנה שחיבור עמוק עם האישה יכול להתחולל רק מתוך עומק של לימוד תורה שהוא זה שיכול לחשוף את הצדדים העמוקים שבקשר שיש בין איש ואישה. היעד המשותף וההתמסרות המוחלטת של הבית לאידאל נשגב של לימוד תורה הוא זה שמבטיח שתשרה שכינה ויהיה אהבה ואחווה בין בני הזוג.

מצוות ואהבת לרעך כמוך
עד כאן דיברנו על נשיאת אישה ולימוד תורה. אולם האם רק לכך נועדה האישה. האם רק על היותה לעזר בהתעלות הרוחנית יש לשמוח באישה. בין הקרובים לר' עקיבא אנו מוצאים רק את בן עזאי כפורש מהאישה.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג/ב:
תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו' בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים

מדברי בן עזאי אנו למדים שהא לא עשה ממעשיו אידיאולוגיה. דווקא להיפך הוא מסביר את התנהגות בטענת אונס. על עניקיותו של בן עזאי בשקידת התורה אנו קוראים במקום אחר. אולם שלא נחשוב שהאישה שעמד לשאת אותה לאישה היתה אישה שלא יכלה לשחררו לבית המדרש. האישה שיועדו לו היא ביתו של ר' עקיבא שעליה כתוב בגמ' בכתובות:
ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתא.

נראה לבאר שההבדל בין ר' עקיבא לבן עזאי ביכולת לשלב בין התורה לחיי המשפחה קשור לשאלה העקרונית מה היעוד של לקיחת אישה. מצאנו מחלוקת בין בן עזאי לר' עקיבא בנוגע ליעוד האדם.

מדרש רבה בראשית פרשה כד פסקה ז:
בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה ר"ע אומר (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי א"ר תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלהים עשה אותו:

נחלקו ר' עקיבא ובן עזאי במה למקד את שליחות האדם. לבן עזאי היעוד לגלות את צלם האלוקים שבקרבך. ר' עקיבא מסכים ליעוד זה אולם תולה את מימוש אידיאל זה בהוצאתו לפועל במצוות ואהבת לרעך כמוך.

במקום נוסף אנו רואים שר' עקיבא מחשיב יותר את מצוות בן אדם לחבירו שעליהם אין סליחה מאת ה'.

מדרש רבה במדבר פרשה יא פסקה ז:
ר"ע אומר כתוב אחד אומר ונקה וכתוב אחד אומר לא ינקה היאך אפשר לקיים ב' פסוקים הללו אלא בדבר שבינך לבינו ונקה בדבר שבינך לבין חבירך לא ינקה בן עזאי אומר מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן

מחלוקת זו השפיע על יחסם ללקיחת אישה. בן עזאי רואה את היעוד של מצוות קידושין במצוות פריה ורביה במצווה להביא לעולם עוד צלם אלוקים. אולם ר' עקיבא רואה בנשיאת אישה מימוש הציווי ואהבת לרעך כמוך. לפי ר' עקיבא אדם לא יכול למלא את שליחותו הבסיסית בעולם ללא אישה. אולם בן עזאי רואה בכך מצווה חשובה אולם אין מצווה זו קשורה ליכולת האדם לממש את מדרגתו הרוחנית האישית.

ר' עקיבא רואה בקשר עם האישה מימוש של כל מצוות בן אדם לחבירו

אבות דרבי נתן פרק ששה ועשרים:
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל שבתות והמבזה את המועדות והמפר את הברית בבשר והמגלה פנים בתורה אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ור"ע אומר כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין משום לא תקום (ויקרא יט) ומשום לא תטור (שם) ומשום לא תשנא את אחיך בלבבך (שם) ומשום ואהבת לרעך כמוך (שם) ומשום וחי אחיך עמך (שם כה) מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם:

מכאן אנו יכולים לבאר את דעתו של ר' עקיבא בנושא אחר .


משנה מסכת גיטין פרק ט:
(י) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:

לכאורה דווקא ר' עקיבא שרואה במצווה לקחת אישה כמצווה שהיא לא אמצעי למשהו אחר אלא ערך עצמי להיות עם אישה אם כן כיצד הוא מאפשר לגרש אישה במצא אחרת נאה הימנה.

ראשית יש בדבריו של ר' עקיבא הנחת יסוד שאין להיות עם שתי נשים. למרות שהתורה מתירה לקחת שתי נשים ר' עקיבא לא רואה זאת בעין טובה. הקשר והחיבור בין איש לאשתו לא מאפשר שתי מערכות קשרים. יש להיות רק עם אישה אחת משום שהקשר ממלא את ישותו של האדם.

ר' עקיבא שרואה את היעוד של לקיחת אישה כדרך הנעלה ביותר לקיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך". במקום שאדם מצא אחרת נאה מאשתו זהו סימן שנפגם משהו יסודי בקשר של האיש עם אשתו. הוא כבר לא יוכל לקיים מצוות "ואהבת" בשלמות. על כך אומר ר' עקיבא או שאדם יפשפש במעשיו ושוב יחזיר את שלמות האהבה אל ביתו. לחילופין בלית ברירה יגרש את אשתו.

הרגישות של ר' עקיבא באה לידי ביטוי בהדרכה של ר' עקיבא בנוגע לזמן נידות.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף סד/ב:
כדתניא והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין עד שבא רבי עקיבא ולימד אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבא במים

כל כך החשיב ר' עקיבא את היחס לאישה עד כדי כך שתלה את ההצלחה של האדם בהשקעה זו והעלה את חפצי האישה לחפצי שמים

מסכת כלה פרק א:
ר"ע אומר כל (מי) שאינו עוסק בתורה גורם עניות לבניו מה יעשה אדם ויהיו בניו עשירים ויקיימו בתורה יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו ואלו הן חפצי שמים יפזר מעותיו לעניים שנאמר (תהלים קיב) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד .... אלו הן חפצי אשתו ר"א אומר יפתה אותה בשעת תשמיש רבי יהודה אומר ישמחנה בשעת תשמיש בדבר מצוה שנאמר (קהלת ח) שומר מצוה לא ידע דבר רע הרוצה שיהיו בניו זכרים בעלי תורה ימשמש במעשיו ויפתה את אשתו בשעת תשמיש

קשר פנימי
אנו מוצאים בדברי תלמידו של ר' עקיבא ר' יוסי בן חלפתא דו שיח עם גויה.

מדרש רבה בראשית פרשה סח פסקה ד:
(ד) רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני וזיווגה אותן בלילה אחת למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא אמרה להון מה לכון דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הקב"ה מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות בכי ושירות מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה) אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע:

בדברי ר' יוסי אנו רואים שהוא לא רואה בקושי רק קושי אנושי. ודאי שאפילו ברמה הפשוטה ביותר קשה לזווג זיווגים אולם הוא מעלה זו לרמת קושי של קריעת ים סוף. בעינים של הגויה חיים בין איש ואישה לא חייבים להיות מלאים אהבה. לא צריך הכנות מרובות לקשר זה משום שקשר זה אינו משמעותי. הוא לא מבוסס על התאמה פנימית. אולם בעיניים של ר' יוסי כל איש יש לו את האישה שלו ורק איתה הוא יוכל להביא לידי מימוש את הקשר הפנימי שבינהם.

רוב הבריות מושפעות מהמעמד החברתי שבו הם מצויים. אדם עשיר לא יקח אישה ענייה. אדם ממקום פלוני לא יקח אישה ממקום אחר. לעמוד כנגד טבע אנושי הקב"ה צריך "לבקוע את הים" צריך להתעסק בהתאמות החיצניות בכדי שהבריות תמצאנה את זיווגם. מצד נקודה זו רחל ור' עקיבא עשו את הנס בעצמם. רחל ביתו של כלבא שבוע שברה את כל המניעות האנשיות ולקחה לה את הרועה שבא ממשפחת גרים.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il