ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּבַעֲלֵי הַנִּמּוּסִים הָאֱנוֹשִׁיִּים יֹאמְרוּ שֶׁיִּבְעַל כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי וְעִם מִי שֶׁרָאוּי וּבָעֵת הָרָאוּי, אֲבָל אֵין בְּיָדָם לְפָרֵשׁ זֶה. וְהַדָּת הָאֱלֹהִית תְּפָרֵשׁ שֶׁהַבְּעִילָה כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי — הִיא לְהָקִים זֶרַע לְקִיּוּם הַמִּין; וְעִם מִי שֶׁרָאוּי — הִיא הָאִשָּׁה הַמְיֻחֶדֶת*, וְתֶאֱסֹר קְצָת הַנָּשִׁים* שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת שֶׁיְּיַחֲדֵן אֵלָיו; וְשֶׁבָּעֵת הָרָאוּי — הוּא כְשֶׁתִּהְיֶה הָאִשָּׁה טְהוֹרָה, וְלֹא בִשְׁעַת וִסְתָּהּ* אוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ.
הפרטים בפרישות במאכל ובמשתה
וְכֵן הַדָּת הָאֱלֹהִית תֶּאֱסֹר קְצָת הַמַּאֲכָלִים וְתַתִּיר קְצָתָם, וְתֶאֱסֹר שְׁתִיַּת הַיַּיִן בְּבוֹאוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה אוֹ לְהִתְפַּלֵּל; וּתְבָאֵר שֶׁהַפְּרִישׁוּת יוֹתֵר מִדַּי אֵינֶנּוּ רָאוּי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ רז"ל [נזיר יט.] עַל "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל-הַנָּפֶשׁ" [במדבר ו, יא] — וְכִי עַל אֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא? אֶלָּא שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיָּיִן.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
21 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ב'
22 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ג'
23 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ד'
טען עוד
וְכֵן בַּעֲלֵי הַנִּמּוּסִים הָאֱנוֹשִׁיִּים יְשַׁבְּחוּ הַגְּבוּרָה, וְיֹאמְרוּ שֶׁאֵין רָאוּי לָאָדָם לִמְסֹר עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת אֶלָּא בְעֵת שֶׁהַמָּוֶת נִבְחָר לוֹ* מֵחַיִּים, וְאֵין בְּיָדָם לְהַגְבִּיל* הָעֵת הַהִיא. וְהַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית תְּבָאֵר שֶׁהָעֵת הַהִיא הוּא כְּשֶׁיִּתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם עַל-יָדָיו, כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, אוֹ לְהִלָּחֵם עִם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה-זָרָה, לְהַשְׁמִידָם וְלִמְחוֹת אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
הפרטים ברחמנות ובאכזריות
וְכֵן הָרַחֲמָנוּת וְהָאַכְזְרִיּוּת, לֹא יוּכַל הַנִּמּוּס הָאֱנוֹשִׁי לְשַׁעֵר אֵי-זֶה רָאוּי וְאֵי-זֶה מְרֻחָק. וּתְבָאֵר הַדָּת הָאֱלֹהִית שֶׁהָאַכְזְרִיּוּת תִּהְיֶה עַל הַכּוֹפְרִים וְהַמִּינִים וְהָעוֹבְרִים עַל הַדָּת, שֶׁרָאוּי לְיַסְּרָם בְּמַלְקוּת אוֹ בְמִיתָה, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהִגְבִּילָה הַתּוֹרָה מִמִּרְדּוֹ; וְשֶׁהָרַחֲמָנוּת רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה עַל הַמַּאֲמִינִים וְעַל הַדַּלִּים וְהָאֻמְלָלִים, בְּפָנִים שׁוֹנִים: כִּי יֵשׁ מִי שֶׁרָאוּי לָתֵת לוֹ מַתְּנַת חִנָּם, וְיֵשׁ שֶׁרָאוּי לָתֵת לוֹ דֶרֶךְ-הַלְוָאָה. וּלְהָעִיר* שֶׁאֵין רָאוּי לִתְפֹּס הַדֶּרֶךְ הָאֶחָד בִּלְבַד, אָמַר הַמְשׁוֹרֵר [תהלים קיב, ה]: "טוֹב-אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה, יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט". אָמַר "חוֹנֵן" — עַל הַצְּדָקָה לֶעָנִי הַלּוֹקֵחַ מַתְּנַת חִנָּם, "וּמַלְוֶה" — עַל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח אֶלָּא דֶרֶךְ-הַלְוָאָה. וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֵלֶּה הוּא מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. וְאָמַר עָלָיו [שם, ו]: "כִּי-לְעוֹלָם לֹא-יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק", לְפִי שֶׁהוּא מְהַנֶּה לְכָל הָאֲנָשִׁים, אִם דֶּרֶךְ-חֲנִינָה וּמַתָּנָה וְאִם דֶּרֶךְ-הַלְוָאָה — מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחַ הַנִּמּוּס הָאֱנוֹשִׁי לְשַׁעֵר דָּבָר מִן הַפְּעֻלּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת כָּאֵלּוּ, וְלָזֶה יִהְיֶה הַמִּתְנַהֵג עַל-פִּיו הוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ וְלֹא יֵדַע אֵי-אֵלּוּ הֵן הַפְּעֻלּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת שֶׁרָאוּי שֶׁיִּפְעַל, וְלֹא יֵדַע דֶּרֶךְ-זוּ יֵלֵךְ. אֲבָל מִצְוַת ה' הִיא בָרָה כַחַמָּה וּמְאִירַת עֵינָיִם [תהלים יט, ט] — לְהָאִיר לַמִּתְנַהֲגִים בָּהּ אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.
____________________________________
הַמְיֻחֶדֶת – המקודשת לו בחופה וקידושין. קְצָת הַנָּשִׁים – עריות. וִסְתָּהּ – ימי הוסת, ימי הנידות. נִבְחָר לוֹ – עדיף לו. לְהַגְבִּיל – להגדיר. וּלְהָעִיר – ללמד.
ביאורים
רבי יוסף אלבו מרחיב ומדגים את היתרון הרביעי שיש למוסר האלוהי על פני המוסר האנושי, בהכרת פרטי המוסר. היכולת לרדת לפרטים היא לא מעלה העומדת בפני עצמה, אלא אבן בוחן למידת ההבנה של ערכי המוסר. המוסר האנושי לא מסוגל לתת הדרכה מפורטת, כי הוא לא לגמרי מבין את הערכים שהוא מדבר עליהם. אדם שהראייה שלו מטושטשת, מסוגל אמנם להבחין בעצמים שונים, אבל איננו יודע לתאר אותם ואת מיקומם באופן מדויק. לעומת זאת, מי שהראייה שלו חדה, יכול להבחין בדקויות ולשרטט את הגבולות העדינים של כל דבר.
האדם מכיר את האנשים שסביבו ברמות שונות. הוא יכול להיות קשור לשותף לעסקים, לקרוב משפחה במעגל שלישי וגם לחבר נפש. הוא יודע לספר על כולם, אבל זה לא אותו דבר. יש אנשים שהוא מכיר ב'אופן כללי', ולכן הוא לא ידע לתאר אותם בפירוט רב. היכולת שלו להגדיר במדויק אופי של אדם, ו'לנבא' בביטחון כיצד הוא ינהג בסיטואציה מסוימת, מעידה על היכרות עמוקה איתו.
המצוות שהאדם יצר מתארות את המוסר מלמעלה, כי אין ביכולת האדם לדעת מה מוסרי באופן מוחלט. האדם הוא מוגבל באשר הוא אדם, וכמו כן, כל אחד גם שונה מזולתו. מצב זה מביא להבנה מעורפלת של הערכים. האדם גם לא מסוגל להכיר את עצמו לגמרי, כדי להתאים לו את המעשים הנכונים. המצוות שהתורה מוסרת לנו, משקפות את המוסר המוחלט. המוסר האלוהי הוא בהיר וחד, ומסוגל לתאר נאמנה את הטוב והרע, וגם את נפש האדם בדיוק נמרץ. רק דעה צלולה כזו, תדע לכוון את האדם בכל צעד ושעל, ולתרגם את ערכי המוסר לפרטי פרטים.
הרחבות
• השפעת המצוות
מַה שֶּׁאֵין בְּכֹחַ הַנִּמּוּס הָאֱנוֹשִׁי לְשַׁעֵר דָּבָר מִן הַפְּעֻלּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת כָּאֵלּוּ. לפי רבי יוסף אלבו אין בכוח בני האדם לדעת מהם המינונים המדויקים כדי ליצור מידות טובות יותר ועמדה מוסרית נכונה יותר. רק התורה יכולה לעשות זאת באמצעות המצוות, שמתאימות לפרטי המציאות.
רבי יהודה הלוי כותב: "ותכונת הקרבנות ואיך מקריבים אותם, ובאיזה מקום, ולאיזה צד, ואיך נשחטים, ואיך עושים בדמם ונתחיהם ממלאכות חלוקות, כולם בבאור מאת האלהים שלא יחסר מהם דבר קטן וייפסד הכל, כמו ההוויות הטבעיות , אשר הן מתחברות מיחסים דקים לא תשיגם המחשבה לדקותם, אשר אם יארע מכשול מעט ביחסים ההם, היתה נפסדת ההוויה ההיא ולא היה הצמח ההוא או החי ההוא או האבר ההוא דרך משל אלא מופסד או נעדר" [כוזרי א, צט]. הכוזרי ממשיל זאת לגוף האדם: גוף האדם מורכב מאטומים רבים, אטומים אלו מרכיבים אברים המקיימים ביניהם קשרי גומלין. בחסרונו של אחד – נפגעת המערכת כולה, אף שאין אנו מבינים מה מהותו של כל אחד מהם. כך גם בקיום המצוות: איננו מבינים כיצד בדיוק פועלת כל מצוה, אך בחסרונה של אחת מהן – ייפגע הגוף כולו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
