ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְאַהֲבַת ה' אֶת הָאָדָם, הוּא מְבֹאָר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה מִן הַסּוּג הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא אַהֲבַת הַדּוֹמִים. אֲבָל כְּבָר יֵחָשֵׁב שֶׁתִּהְיֶה מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית. וְלָזֶה נִמְצָא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה יִרְמֹז אֶל שְׁנֵי הַמִּינִים מִמֶּנָּה* — אָמַר [דברים לב, ו]: "הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ", לִרְמֹז אֶל אַהֲבַת הַמִּין הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא אַהֲבַת אָב לַבֵּן; וְאָמַר: "הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ", לִרְמֹז אֶל הַמִּין הַשֵּׁנִי, מֵאַהֲבַת הָאֻמָּן לִמְלַאכְתּוֹ. וְכֵן נִמְצָא הַנָּבִיא [ישעיהו סד, ז] בִּתְפִלָּתוֹ רוֹמֵז אֶל שְׁנֵי אֵלּוּ-הַמִּינִים — אָמַר: "וְעַתָּה יְיָ אָבִינוּ אָתָּה; אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ", [הֲרֵי שֶׁקָּרָא אֶת ה' "אָב", מִצַּד שֶׁהוּא נוֹתֵן הַצּוּרָה בָּנוּ, שֶׁזֶּהוּ "וְאַתָּה יוֹצְרֵנוּ" —] כְּלוֹמַר: וּמִזֶּה-הַצַּד רָאוּי שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בָּנוּ לְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְגַם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, מִן הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית, רָאוּי לְךָ שֶׁתֹּאהַב אוֹתָנוּ, כִּי "מַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ"; וַאֲפִלּוּ הַחֹמֶר, אַתָּה יְצַרְתּוֹ קֹדֶם שֶׁתִּתֵּן בּוֹ הַצּוּרָה הַשִּׂכְלִית. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם: "וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ" — כְּלוֹמַר: וְרָאוּי לְךָ שֶׁתַּשְׁגִּיחַ בָּנוּ כְּמוֹ שֶׁיַּשְׁגִּיחַ כָּל פּוֹעֵל בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו, הֵן שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי אוֹ בִלְתִּי-רָאוּי.
מדוע האהבה הטבעית לא שייכת בין ה' לאדם
אֲבָל כַּאֲשֶׁר יְעֻיַּן הֵיטֵב, נִמְצָא שֶׁכָּל-זֶה נֶאֱמַר בְּהַעֲבָרָה*. כִּי אֵין הַצּוּרָה וְלֹא הַחֹמֶר חֵלֶק מִן ה' כַּבֵּן מִן הָאָב. וְגַם, אַחַר שֶׁפְּעֻלָּתוֹ בְּמַאֲמָר*, אֵין לוֹמַר בּוֹ שֶׁרָאוּי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר מַעֲשָׂיו. כִּי כָל פּוֹעֵל אָמְנָם יִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר מַעֲשֵׂה יָדָיו בְּסִבַּת הַטֹּרַח אֲשֶׁר טָרַח בּוֹ, וּמִזֶּה-הַצַּד הוּא שֶׁיֹּאהֲבוּ הַמְשׁוֹרְרִים שִׁירֵיהֶם. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא יִפֹּל בּוֹ לֹא טֹרַח וְלֹא עָמָל, לֹא יִפֹּל בּוֹ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר מִזֶּה-הַמִּין. וְעַל-כֵּן הוּא מְבֹאָר כִּי אַהֲבַת ה' אֶת הָאָדָם אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה אֶלָּא מִן הַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
122 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ג'
123 - לימוד שבועי באמונה ה-יא חשוון תשע"ו
124 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ד'
טען עוד
ביאורים
לאחר שראינו אתמול את שלושת סוגי האהבה: אהבה בין השווים, אהבה טבעית ואהבה יחסית; מבאר רבי יוסף אלבו את מהות האהבה שבין ה' לישראל. הוא פותח בכך שלא ייתכן לבאר שאהבה זו היא מסוג האהבה בין השווים, כיוון שאין מי שישווה לה'.
יתרה מזאת, בפסוקים רבים בתורה ישנם ביטויים וכינויים שונים לקשר ולאהבה שיש בין ה' לעם ישראל. ביטויים אלו מדמים את הקשר לקשר של אב לבנו, או לקשר של אומן למעשה ידיו.
אף על פי שעם ישראל הוא כבנו של ה', אין אהבתו כמו האהבה המוכרת לנו מאהבת אב לבנו.
אהבת אב לילדיו, ועוד יותר מכך אהבת האם לילדיה, נובעת מהעובדה שדמות האב והאם טבועה ונוכחת בתוך דמותו של הילד, מה שלא שייך לומר ביחס הקיים בין ה' לעם ישראל. כמו כן, גם האהבה המוכרת לנו מאהבת האומן למעשה ידיו אינה ניתנת להיאמר ביחס לאהבה שאוהב ה' את עם ישראל. אהבת האומן ליצירתו נובעת מכך שהוא טרח ועמל ביצירת מעשה ידיו, ולכן הוא מרגיש חיבור וקישור לטרחתו הרבה, הבאה לידי ביטוי בתוצר הסופי. כמובן, ביחס לה' לא שייך לדבר על עמל וטרחה, ולכן לא שייך לבאר את האהבה של ה' לעם ישראל כאותה האהבה המוכרת לנו מאהבת אומן למעשה ידיו.
הרב יוסף אלבו מבאר, שביטויים אלו המופיעים בתורה ובנביאים, אינם משמשים ביטוי של סוג האהבה והקשר כפי שהם באמת. ביטויים אלו נאמרו כדי לבטא את האהבה, ולהביא אותנו לידי הכרה בעוצמתה הגדולה, אך אין להסיק מביטוי זה או אחר לגבי סוג האהבה וגדרה. לפי דבריו, אופי הקשר והאהבה הם מהסוג השלישי, אותו הוא מכנה האהבה היחסית, בדומה לאהבת המלך והעם זה את זה, כפי שלמדנו אתמול.
הרחבות
• אהבה מתוך השקעה
אֲבָל כְּבָר יֵחָשֵׁב שֶׁתִּהְיֶה מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית. רבי יוסף אלבו מציין שישנה אהבה טבעית לדבר שאדם השקיע בו, וגם לדבר שאדם מרגיש שהוא חלק ממנו. בדומה לכך כתוב בארחות צדיקים כיצד להגיע לאהבת הבריות: "ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך! הדרך הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכלתו. העזר בנפשו הוא – שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר ויטרח עבורם. העזר בממונו הוא – שילוה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילוה בעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו, ולקצות עתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא וותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם כל בני אדם . ביישהו אדם – אל יביישהו, הטעהו – אל יטעהו. יסבול על צוארו עול העולם, והוא לא יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברתו פנים תחזק האהבה. וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד – אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ובזה ייזהר ביותר, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם, ובכל יכוין לשם שמים" [ארחות צדיקים פרק ה].
לעילוי נשמת טובה בתיה בת מיכאל ע"ה
להצלחת צוריאל צבי בן משה הי"ו
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
הלכות שטיפת כלים בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
