ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
תראו, בן אדם עתיד לתת את הדין על עבירות וזה דבר קטן, בן אדם עתיד לתת את הדין על זה שהוא לא עשה מספיק מצוות וזה גם כן דבר קטן, אבל אדם ייתן את הדין על השאלה מה עשה עם החיים שלו, וזה דבר גדול. נתנו לך חיים של שבעים שנה, מתוך השבעים שנים האלה הרגת חמישים, רוב הזמן היית מת ומה שנשאר זה שיירים של החיים.
סיפרו פעם על אחד הצדיקים שהיה תמיד רץ. הוא אמר שהיות וכתוב "הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה", את שני הדברים צריכים לעשות מהר; בין שאני רץ אחרי משהו ובין שאני בורח ממשהו, אי אפשר לברוח לאט. לכן הוא תמיד היה רץ. רושמים כל מיני תרופות לילדים היפראקטיביים, אבל יכול להיות שדווקא אצלם החיים נעשים יותר חיים. אם בן אדם סתם מתהלך לו, אז הוא לא בורח מהעבירה והוא גם לא תופס את המצווה.
צריך לדעת שעכשיו זה הזמן לרוץ, עכשיו הזמן לברוח, עכשיו הזמן לטפס. יש בעלי חיים שמכונים "עצלנאים". הם יושבים על עץ, מחזיקים את העץ בידיים הפוכות וככה מנמנמים ומהרהרים על פילוסופיה. הם כל־כך עצלים עד שעל הפרווה שלהם צומחות אצות, כמו על קירות ועל עצים, הם פשוט לא זזים לשום מקום. יש חיות שלא יכולות להרשות לעצמן את הלוקסוס הזה, רוב היצורים הטורפים למשל צריכים להיות קצת יותר זריזים מפעם לפעם.
"אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך". אם אדם בטל משום שהוא בטלן אז הבטלנות הולכת איתו לכל מקום. אחר כך יהיו כל מיני דברים דחופים לעשות, מדוע? מפני שמה שלא עשיתי היום אצטרך לעשות מחר, כל הדברים שדחיתי תמיד ייפלו עליי.
אדם מבזבז שעות על לצפות במסך, הוא הופך לבטטה, נראה שאם הוא ישב עוד קצת הוא יתחיל להצמיח שורשים ויידבק לקרקע. גם בן אדם שהוא עצלן וכבד, אם תהיה לו סיבה טובה מאוד יגלה פתאום שהוא דווקא מסוגל לרוץ היטב. אם איזו חיה רעה תתנפל עליו, נראה אותו בקצב אחר.
קרוב אליך (649)
הרב שבתי סלביטיצקי
82 - אינשאללה
83 - הגיון לבי
84 - נפשי בשאלתי
טען עוד
גם אריכות התפילה לא מעידה בהכרח על עבודה פנימית. אני זוכר ששמעתי ממשפיע אחד שאמר על כמה אנשים שהאריכו בתפילה שצריכים לשבח אותם מפני שהם התאפקו מלאכול עוד שעה... זה היה הדבר היחידי שהיה ממשי בתפילה שלהם. הבעיה איננה של משך הזמן אלא של כמה חיות יש בדבר, כמה חיים יש בעניין הזה?
"רשעים בחייהם קרויים מתים" זה חלק מהעניין. הגמרא מסבירה שמה שכתוב על בניהו בן יהוידע שהוא בן איש חי, שהיכה את הארי בתוך הבור ביום השלג הכוונה הוא שהוא למד את כל ספר תורת־כהנים במשך יום חורפי אחד קצר. הסיפורים הם לא רק על מי שמחויב ועושה, אחד הסיפורים הקטנים שלא מפורסמים על ברוריה היא על כך שלמדה את ספר תורת־כהנים במהירות מופלגת. אז היא לא מחויבת - אבל מה יהיה עם הזמן? אפשר לצאת ידי חובת "והגית בו יומם ולילה" עם קריאת שמע שחרית וערבית, אבל מה הבן־אדם הזה הספיק בחיים שלו? זה נכון לא רק לגבי תורה ומצוות, אלא גם בנוגע להוצאת הזבל. אפשר למשוך את זה חצי שעה, לעשות הכנות לפני ואחרי לקחת את זה ולארוז את זה ולשים את זה, וללכת לאט בהלוך כדי לא ליפול ובחזור כדי שלא אגיע חלילה לאיזו מחלת לב מחמת מאמץ... זה היה טוב בתור מילתא דבדיחותא אם זה היה מילתא דבדיחותא, הבעיה היא שזה אמיתי.
אתם יודעים איך פעם היו מגדירים פקיד? שמונה אפס שלוש. הוא בא בשמונה, עושה אפס והולך בשלוש. למה זה קורה לפקיד? מפני שהעבודה איננה שלו. ראיתי פעם טכנאים שבאו להתקין חיבורים לטלפון בשני בניינים חדשים שנבנו אחד ליד השני. עשו חשבון כמה זמן זה לוקח להתקין חיבורים לחמישים דירות, ושלחו אותם. כשהטכנאים הגיעו לדירות הם גילו שהקבלן כבר הניח את כל התשתיות בתוך הקירות והצינורות וכל מה שנותר להם לעשות זה לעשות את החיבורים הסופיים. מה עשו האנשים? כולם היו פועלים שכירים, הם ישבו, אכלו, שתו, נחו ושיחקו שש־בש ודברים כאלה במשך שבוע שלם. ראיתי אותם ככה מגיעים בבוקר, כולם התחילו בשעה מסוימת, הניחו את כלי העבודה בצד והתיישבו בצל. למה זה קורה? תארו לעצמכם שהם היו מקבלים את שכרם לפי מספר הטלפונים שהתקינו, הם היו מסיימים את העבודה בחצי יום והולכים הלאה.
בחורי ישיבה מתרגלים שצריך לשבת וללמוד, אך כשלא מודדים מה מספיקים לעשות אז דברים נמרחים. אני לא מדבר כעת דווקא על לשבת וללמוד אלא על כל מיני דברים שיש לבן אדם לעשות.
כתוב שאדם לא יאכל סעודת הבוקר של שבת עד שיסיים את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. אז לפחות זה גורם שמישהו יגמור את הפרשה בכל זאת, כי הוא רעב. הוא לא עשה את זה ביום ראשון ולא ביום שני מפני שהיה תפוס, לא ביום חמישי ולא בשישי מפני שהיה עסוק. בליל שבת הוא האריך באכילה של מצווה ואחר כך נרדם מעייפות, ובשבת בבוקר הגיע הזמן להתפלל... האיסור לאכול הוא טוב. תארו לעצמכם שבן אדם עושה לעצמו מכסות לדברים אחרים: "אני לא הולך לישון עד שלא השלמתי כך וכך". יכול להיות שזה לא יצא בשלמות, ונכון שטוב יותר לעשות דברים לכתחילה ומתוך התלהבות גדולה ולהוסיף על המכסה, אבל ההתחייבות מתחילה לדחוק בי ואני מתחיל לזוז קצת כי אני יודע שלא אוכל לישון אם לא אסיים.
אני לא מדבר על כך שאנשים ייקחו על עצמם דברים שהם לא מסוגלים לקחת; אני אפילו לא מדבר על זה שייקחו על עצמם דברים שהם כן מסוגלים לקחת. אבל כשבן אדם לוקח לעצמו איזשהו דבר מוגדר, הוא מתחיל לזוז. תארו לעצמכם שאדם מקבל על עצמו לעשות מצווה בכל יום, אפילו מצוות גמילות חסדים, ולפני כן הוא לא אוכל, כמו שאמר עבד אברהם, אם בן אדם אומר שהוא לא הולך לאכול עד שהוא לא כילה לעשות משהו, אז הוא באמת יגמור את זה.
אפשר לשבת ולחשוב על זה שעה ושעתיים ושלוש שעות והזמן עובר ככה בנעימות בלחשוב רק על דברים טובים ובינתיים הזמן שוטט והולך ושום דבר לא קורה. מה אתה עושה עכשיו? במקום לשבת ולחשוב תזיז את עצמך. כשבנאדם לוקח את עצמו בידיים, ההבדל הוא עצום. אם יש לאדם מנוע והוא שואג, מה טוב, ואם המנוע לא נדלק אז מתחילים לדחוף ולפעמים המנוע מתעורר מעצם הדחיפה. מי שמכניס את עצמו לאיזה דבר של עבודה, זה בעצמו נותן לו את האפשרות להצליח לעשות אותה.
על המילים של פרעה "נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה'", אמר הרבי מקוצק: מה זה "נרפים"? אני עושה תכניות, אם ירצה ה' ואם העולם יהיה יפה ואם אקום על צד ימין וכשהציפורים יצייצו והכל יהיה בסדר אז אעשה משהו... בינתיים אני אומר "נלכה נזבחה לה'", אם ירצה ה', אינשאללה. זה לא שהקדוש ברוך הוא לא רוצה, אבל הוא לא מתערב יותר מדי.
למה ללמוד גמרא?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תהיו חמים!
למה ללמוד גמרא?
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
