ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
הדתות מסכימות שדת אחת היא אלוהית
וְנֹאמַר: כִּי אִם הָיוּ כָל הַדָּתוֹת הַנּוֹדָעוֹת בָּעוֹלָם חוֹלְקוֹת זוֹ-עַל-זוֹ, בְּשֶׁכָּל אַחַת תֹּאמַר עַל חֲבֶרְתָּהּ שֶׁאֵינָהּ אֱלֹהִית, הָיָה הַסָּפֵק הַזֶּה חָזָק מְאֹד וּקְשֵׁה-הַהֲסָרָה; וְאוּלָם, אַחַר הֱיוֹת כָּל הַדָּתוֹת מַסְכִּימוֹת בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁהִיא אֱלֹהִית, אֶלָּא שֶׁהֵן חוֹלְקוֹת עָלֶיהָ בְּשֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהָיְתָה זְמַנִּית וּכְבָר עָבַר זְמַנָּהּ — הִנֵּה, נֹאמַר שֶׁהוּא רָאוּי לְכָל בַּעַל-דָּת לַחְקֹר עַל עִקָּרֵי דָתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ.
אין ראוי להאמין דבר נגד הדת המוסכמת בלי חקירה
וְזֶה — אִם בַּדָּתוֹת הַחוֹלְקוֹת עַל הַדָּת הָאֱלֹהִית: זֶה מְבֹאָר מְאֹד בָּהֶן — כִּי אֵין רָאוּי לְשׁוּם-אָדָם לְהִתְפַּתּוֹת לְהַאֲמִין דָּבָר כְּנֶגֶד הַדָּת שֶׁהוּא מֻסְכָּם עָלֶיהָ הֱיוֹתָהּ אֱלֹהִית, אֶלָּא אַחֲרֵי חָקְרוֹ עַל הַדָּת הַהִיא, הַשֵּׁנִית אוֹ הַשְּׁלִישִׁית, וְעַל עִקָּרֶיהָ, עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק שְׁמֹנָה-עָשָׂר מִזֶּה-הַמַּאֲמָר.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
69 - מאמר ראשון פרק כ"ד חלק א'
70 - מאמר ראשון פרק כ"ד חלק ב'
71 - מאמר ראשון פרק כ"ד חלק ג'
טען עוד
ראוי לחקור בנצחיות הדת
וְאִם בַּדָּת הָאֱלֹהִית: גַּם-כֵּן רָאוּי לְבַעַל-הַדָּת הַהִיא לַחְקֹר עָלֶיהָ אִם הִיא זְמַנִּית אוֹ נִצְחִית, וּבְאֵיזֶה דָבָר מִמֶּנָּה אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא הַשִּׁנּוּי, אִם יִתְבָּאֵר שֶׁאֵינָהּ נִצְחִית.
דברי הרמב"ם לגבי מה ראוי לחקור
וּבַעֲבוּר-זֶה כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זַ"ל, בְּפֶרֶק אַרְבָּעִים מִן חֵלֶק שֵׁנִי מִסֵּפֶר הַמּוֹרֶה, שֶׁכָּל בַּעַל-דָּת רָאוּי לוֹ לַחְקֹר עַל דָּתוֹ. וְאָמַר שָׁם כִּי הַחֲקִירָה הַזֹּאת הִיא מִשְּׁנֵי צְדָדִים. אִם מִצַּד-הַדָּת בְּעַצְמָהּ; וְזֶה, בְּשֶׁיְּעַיֵּן בְּצִוּוּיֶיהָ וְאַזְהָרוֹתֶיהָ: אִם הֵם לְהָסִיר הָעָוֶל וְהֶחָמָס וּלְסַדֵּר עִנְיָנֵי הַמְּדִינָה בִּלְבַד, רָאוּי לוֹ שֶׁיֵּדַע שֶׁזּוֹ הַדָּת נִמּוּסִית וְלֹא אֱלֹהִית; וּכְשֶׁתִּמָּצֵא הַדָּת הַהִיא, שֶׁהִיא — עִם שֶׁתְּכַוֵּן אֶל הֲסָרַת הָעָוֶל וְהֶחָמָס מִבֵּין אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה — תְּעַיֵּן גַּם-כֵּן לָתֵת דֵּעוֹת אֲמִתִּיוֹת בְּהש"י וּבַמַּלְאָכִים, וְתִשְׁתַּדֵּל לְחַכֵּם בְּנֵי-אָדָם וְלַהֲעִירָם* עַל תְּכוּנַת הָאֱמֶת בְּכָל הַמְּצִיאוּת כֻּלּוֹ, הִנֵּה זֶה אוֹת הֱיוֹתָהּ אֱלֹהִית. וְאִם מִצַּד-מַנִּיחַ הַדָּת; וְזֶה, בְּשֶׁיִּבָּחֵן הַנָּבִיא אוֹ הַשָּׁלִיחַ הַהוּא הַמִּתְפָּאֵר בְּשֶׁבָּאָה הַתּוֹרָה הַהִיא מֵה' עַל-יָדָיו: אִם הָיָה כֵן, אוֹ הֵם מַאֲמָרִים לְקָחָם מִזּוּלָתוֹ. וְאֹפֶן בְּחִינָתוֹ הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הָאִישׁ הַהוּא וַחֲקִירַת מִדּוֹתָיו וּפְעֻלּוֹתָיו; וְהַגָּדוֹל שֶׁבַּמּוֹפְתִים* — הַנָּחַת* הַתַּעֲנוּגִים הַגּוּפִיִּים וּבְזוֹת אוֹתָם, וְכָל-שֶׁכֵּן חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ*, אֲשֶׁר הוּא חֶרְפָּה לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲרִיסְטוֹ. זֶהוּ תֹרֶף* דְּבָרָיו בַּפֶּרֶק הַהוּא.
____________________________________
וְלַהֲעִירָם – להעיר אותם, לעורר ולכוון. שֶׁבַּמּוֹפְתִים – בהוכחות. הַנָּחַת – עזיבת. תֹרֶף – עיקר.
ביאורים
רבי יוסף אלבו פתח את הפרק בְּשאלה שנותרה עד עתה פתוחה. האם תפקידו של כל 'בעל דת' לברר את הדת שאליה הוא משתייך ביחס לדתות אחרות? לדבריו, כל תשובה תיצור לנו בעיה, שהרי אם מותר או צריך לברר על דתות אחרות, תמיד יהיה חשש שישנן דתות נוספות שהאדם לא בירר ובחן, ואם-כן אפילו האמונה בדת שנראית כאמיתית ביותר עדיין מוטלת בספק. מצד שני, אם אסור לבדוק דתות אחרות, ובכל זאת נותנים שכר לכולם, כיצד ניתן לתת שכר לבעלי דתות סותרות? ואם אין כל שכר, כיצד ניתן שלא לתת שכר למי שלא התרנו לו לברר יחס לדתות האחרות, ובשל כך הלך בדרך שגויה?
כעת הוא פונה להשיב על שאלתו. הוא פותח בכך שהשאלה הייתה מאוד מסובכת אם המחלוקת בין הדתות הייתה כתוצאה מכך שכל אחת טענה שהיא הדת האלוהית והאחרת אינה כזאת. אולם הדבר אינו כן. הדתות השונות מודות שהדת האלוהית היסודית היא היהדות. המחלוקת שיש בין הדתות היא על מה שקרה אחר כך, על המשך הבחירה בעם ישראל כעמו של הקב"ה, ועל אמיתות התורה כספר המצוות המחייב עד ימינו. כנגד זה טוענות הדתות האחרות שכל מיני מאורעות מאוחרים יותר שינו את מה שהיה בהתחלה. במצב כזה, שבו אין מחלוקת בשאלה מי היא הדת המקורית האלוהית, אין ציווי על האדם לשוטט כל ימיו בחיפוש דתות שונות ובדיקת אמיתותן, אלא עליו לברר את יחסו אל הדת שכולם מסכימים לגביה שהיא אלוהית.
מכאן הדרך פשוטה ובטוחה יותר. מי ששייך לדת שכולם מסכימים שהיא הדת האלוהית, צריך רק לבדוק האם היא זמנית או נצחית, ואם יתברר שאינה נצחית, מה הם התנאים לשינוי. ומי שאינו שייך לדת האלוהית, צריך לבדוק היטב את השינויים שקרו לטענת בני דתו וגרמו ליצירת דת חדשה, האם הם אכן אמיתיים.
על פי זה הוא מסביר את דברי הרמב"ם. הרמב"ם אומר שכל 'בעל דת' צריך להתבונן על דתו. הוא מסביר שיש להתבונן האם הדת שהוא שייך אליה היא דת אלוהית או שהיא דת שכל עניינה חברתי-אנושי ולא אלוהי. אם כל הציוויים שלה עוסקים בעניינים חברתיים, סימן שהיא אינה אלוהית, ואם יש לה אמירה גם בענייני אלוהות יש לבחון אותה האם היא מובילה את בני האדם אל האמת שבמציאות כולה. בנוסף יש לברר מיהו אותו שליח שהביא את הדת אל בני האדם, האם הוא אדם גדול ורוחני מספיק שניתן להבין שהבורא בחר בו להיות זה שמעמיד את הדת. לכן, מבחן עיקרי ועקרוני לכל שליח שכזה יהיה יחסו אל התענוגים בכלל, והיותו צנוע ומתוקן בכל הדברים הקשורים ליצר העריות בפרט.
הרחבות
• שורש הדתות – מישראל
כָּל הַדָּתוֹת מַסְכִּימוֹת בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁהִיא אֱלֹהִית. רבי יוסף אלבו כותב שמכיוון שכל הדתות (כוונתו לנצרות ולאיסלאם) מסכימות שעם ישראל אכן היה העם הנבחר תקופה מסוימת, על המאמינים באותן הדתות לבדוק אם טענותיהם חזקות מספיק בשביל לגרום לכך שעם ישראל אכן יחדל מלשאת את קול ה'.
בספר הכוזרי מסופר שמלך כוזר שאל את אנשי הדתות של הנצרות והאיסלאם ושניהם עונים לו שראשית, השם השרה שכינתו על עם ישראל. המוסלמי אומר: "ספר תורתנו מלא מדברי משה ובני ישראל, ואין מדחה... הלא זה דבר ידוע ומפורסם" [א, ט]. הנוצרי אומר: "אני מאמין... בכל מה שבא בתורה ובספרי בני ישראל אשר אין ספק באמתתם, בעבור פרסומם והתמדתם והגלותם בהמונים גדולים" [א, ד]. (ועיין במסכת שבת קטז:).
לעילוי נשמת אליס בן זלמן גורדין ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
