ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּתְשׁוּבַת דָּבָר זֶה — כִּי הָאַהֲבָה תִּמָּצֵא בֵּין הָאוֹהֲבִים בִּשְׁלֹשָׁה סוּגִים:
אהבת השווי
הָאֶחָד — הִיא אַהֲבַת הַשִּׁוּוּי אוֹ הַדִּמְיוֹן. וְהִיא כַאֲשֶׁר יִשְׁתַּוּוּ שְׁנֵי הָאוֹהֲבִים בְּעִנְיַן-מָה — אוֹ בְמַעֲלָה-מָה, אוֹ בִשְׁלֵמוּת, אוֹ בְקַבָּלַת תּוֹעָלֶת; כְּאִלּוּ תֹאמַר* שֶׁיְּקַבֵּל כָּל אֶחָד מֵהֶם תּוֹעֶלֶת מֵחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁיִּתְעַנֵּג כָּל אֶחָד מֵהֶם בַּחֲבֵרוֹ, אוֹ יִשְׁתַּוּוּ בַטּוֹבִיּוּת*. וּמִי שֶׁיִּגְדַּל אֶצְלוֹ קַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת יוֹתֵר, רָאוּי שֶׁיֹּאהַב אֶת חֲבֵרוֹ יוֹתֵר, כְּפִי יִתְרוֹן קַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת אוֹ הָעֲרֵבוּת אֲשֶׁר יַשִּׂיג בַּחֲבֵרוֹ אוֹ יִתְרוֹן הַטּוֹב וְהַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ עָלָיו. וּכְשֶׁיִּשְׁתַּוּוּ בְקַבָּלַת הַתּוֹעֶלֶת אוֹ הָעֲרֵבוּת אוֹ בַטּוֹבִיּוּת, תִּהְיֶה הָאַהֲבָה יוֹתֵר שְׁלֵמָה, בְּלִי-סָפֵק, כִּי זֶה-הַסּוּג מִן הָאַהֲבָה כְּבָר יִפֹּל בָּהּ הַשִּׁוּוּי בַּכַּמּוּת.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
159 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק א'
160 - מאמר שלישי פרק ל"ז חלק ב'
טען עוד
וְהַסּוּג הַשֵּׁנִי — הִיא הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית; וְהִיא שְׁנֵי מִינִים: אִם אַהֲבַת הַמּוֹלִיד לַוָּלָד, לְפִי שֶׁהוּא חֵלֶק מִמֶּנּוּ; וְאִם אַהֲבַת הָאֻמָּן לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר טָרַח וְהִשְׁתַּדֵּל בְּהַמְצָאָתָהּ. וְלָזֶה תֹּאהַבְנָה הָאִמָּהוֹת אֶת הַבָּנִים יוֹתֵר מִן הָאָבוֹת, לְהִתְקַבֵּץ בָּהֶן אֵלּוּ הַשְּׁנֵי-עִנְיָנִים יוֹתֵר מִבָּאָב; כִּי הַבֵּן יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק יוֹתֵר גָּדוֹל מֵהָאֵם, לְפִי שֶׁהֵן יִתְּנוּ הַחֹמֶר*, וְאִם לְפִי שֶׁהֵן טוֹרְחוֹת בְּגִדּוּלָם יוֹתֵר.
האהבה היחסית
וְהַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי — הִיא הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית*; וְהִיא שְׁלֹשָׁה מִינִים:
אהבה בין המנהיג למונהגים
הָאֶחָד — הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הַמֶּלֶךְ וְהָעָם, אוֹ הַמַּנְהִיג וְהַמֻּנְהָגִים מִמֶּנּוּ. כִּי אֵין הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בֵּין הַמֶּלֶךְ וְהָעָם מִשְׁתַּוָּה בַכַּמּוּת כְּלָל, אֲבָל* בְּיַחַס וָעֵרֶךְ. כִּי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ נֶאֱהָב מִן הָאֲנָשִׁים יוֹתֵר מֵאַהֲבָתוֹ אֲלֵיהֶם. גַּם אֵין הַמְבֻקָּשׁ מֵאַהֲבַת הַמֶּלֶךְ לָעָם שָׁוֶה אֶל הַמְבֻקָּשׁ מֵאַהֲבַת הָעָם לַמֶּלֶךְ. כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיֵּיטִיב לָעָם בִּשְׁמִירַת הַיֹּשֶׁר בֵּינֵיהֶם וְהַשְׁלָמוֹת עִנְיָנֵיהֶם בִּשְׁמִירַת קִנְיָנֵיהֶם בְּאֹפֶן נָאוֹת וְשָׁלֵם, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ. וְהַמְבֻקָּשׁ מִן הָעָם הוּא שֶׁיְּכַבְּדוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וִינַשְּׂאוּהוּ, וְיַכִּירוּ מֶמְשַׁלְתּוֹ וּמַעֲלָתוֹ עֲלֵיהֶם וַהֲטָבָתוֹ לָהֶם וְצָרְכָּם אֵלָיו. וּבָזֶה תִּמָּשֵׁךְ הָאַהֲבָה מִן הַמֶּלֶךְ — לְהֵטִיב לָעָם; וּמִן הָעָם — לְכַבֵּד הַמֶּלֶךְ וּלְרוֹמְמוֹ.
אהבה בין איש לאישה
וְהַמִּין הַשֵּׁנִי — הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הָאָב וְהַבֵּן. כִּי מִזּוּלַת-הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית אֲשֶׁר בֵּין הַמּוֹלִיד וְהַוָּלָד, כְּבָר תִּהְיֶה בֵינֵיהֶם אַהֲבָה אַחֶרֶת יַחֲסִית, דּוֹמָה לְאַהֲבַת הַמֶּלֶךְ וְהָעָם. כִּי הַמְבֻקָּשׁ לַבֵּן מֵהָאָב — שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ מַעֲשֵׂה הָאָב, לְהֵטִיב לִבְנוֹ כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ; וְהַמְבֻקָּשׁ מִן הַבֵּן לָאָב — שֶׁיְּכַבְּדֵהוּ. אהבה בין אב לבן
וְהַמִּין הַשְּׁלִישִׁי — הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה. כִּי מִזּוּלַת-הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, כְּאַהֲבַת כָּל זָכָר לַנְּקֵבָה לְקִיּוּם הַמִּין, כְּבָר תִּהְיֶה בֵינֵיהֶם אַהֲבָה אַחֶרֶת יַחֲסִית, דּוֹמָה לְאַהֲבַת הַמַּנְהִיג וְהַמֻּנְהָגִים מֵאִתּוֹ. כִּי הַמְבֻקָּשׁ מִן הָאִישׁ הוּא שֶׁיַּשְׁלִים צָרְכֵי הָאִשָּׁה וְיִשְׁמְרֶהָ וִיכַבְּדָהּ וְיַשְׁלִים חֻקָּהּ, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ בָּאֹפֶן הַנָּאוֹת. וְהַמְבֻקָּשׁ מִן הָאִשָּׁה — שֶׁתְּשָׁרֵת אֶת הָאִישׁ וּתְכַבְּדֵהוּ וְתִשְׁמֹר קִנְיָנָיו וְלֹא תֹאהַב זוּלָתוֹ. וּבְזֶה-הַסּוּג מִן הָאַהֲבָה הַיַּחֲסִית, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה אַהֲבַת הַשָּׁפָל בְּמַדְרֵגָה אֶל הַיּוֹתֵר-טוֹב אוֹ יוֹתֵר-גָּדוֹל, יוֹתֵר גְּדוֹלָה מֵאַהֲבַת הַגָּדוֹל אֵלָיו. וְעַל-כֵּן יִהְיֶה הַשִּׁוּוּי בְּזֶה-הַסּוּג עַל יַחַס וָעֵרֶךְ*, לֹא הַשִּׁוּוּי בַּכַּמּוּת.
____________________________________
כְּאִלּוּ תֹאמַר – למשל. בַטּוֹבִיּוּת – במעלות הטוב שבהם, המביאות לאהבה מצד הטוב. יִתְּנוּ הַחֹמֶר – במהלך ההריון. הַיַּחֲסִית – הנובעת ממערכת היחסים והתפקידים של שני הצדדים. אֲבָל – אלא. הַשִּׁוּוּי בְּזֶה־הַסּוּג עַל יַחַס וָעֵרֶךְ וכו' – בסוג זה האהבה היא הדדית ומבוססת על מערכת התפקידים והיחסים, אף שאהבה זו היא הדדית, האוהבים אינם זהים בכמותה (שהרי אהבת השפל שבהם לגדול מרובה).
ביאורים
אתמול התחלנו בניסיון להבין את אהבתו של ה' אלינו. לשם כך מלמדנו רבי יוסף אלבו כי קיימים שלושה סוגים של מערכות יחסים של אהבה: א . 'אהבת הדימיון', היינו מערכת יחסים בין שווים. בסוג קשר זה שני האוהבים באותו מעמד, ואהבתם יכולה להיות מכל שלושת סוגי האהבה, אם מצד נעימות והנאה, אם בגלל תועלת שכל אחד מביא לאחר, ואם מצד מעלות חיוביות וענייני טוּב שכל אחד מעריך ומוקיר באחר. ב. 'אהבה טבעית', היינו אהבה הנמשכת מכך שהאחר הוא 'חלק ממני' במובן מסוים. לאהבה הטבעית שני סוגים: אהבת המוליד ביחס לילדיו, ואהבת האדם העמל ביחס ליצירותיו. לכן בדרך כלל אהבת האם לילדיה גדולה מאהבת האב, מכיוון שחלקה גדול יותר בשני צדדים אלו, גם בהולדת הילדים וגם בגידולם וחינוכם. ג. 'האהבה היחסית', היינו אהבה הנובעת מיחס של הנהגה. אהבה זו היא הדדית, אם כי היא מתבטאת שונה אצל כל אחד מהצדדים. שלושה סוגים לה: 1. אהבת השליט ועמו. אהבת העם כלפי השליט היא קריטית יותר והיא צריכה להיות גדולה מאוד בעבור התנהלותם התקינה. אולם, עדיין יש יחס והשפעה גדולה לטיבה של ההדדיות באהבה. גם ביטויי האהבה שונים. בעוד שאהבת השליט מתבטאת בדאגתו אליהם ועמלו לטובתם, אהבת העם מתבטאת בקבלת מרות המנהיג, ובהשיבם לו הערכה וכבוד. 2. אהבת האב והבן. מלבד ה'אהבה הטבעית' שיש ביניהם, כפי שלמדנו, מתקיים ביניהם גם יחס של הנהגה, המוליד אהבה מצד האב הדואג לטובת בנו, ומצד הבן המכבד את אביו ומוקיר את הנהגתו ומעשיו. 3. הסוג השלישי של האהבה היחסית היא האהבה שבין האיש לאשתו. מלבד המשיכה הטבעית שביניהם (וכן 'אהבת הדימיון והשווים' ששייכת בחלקים רבים בקשר שלהם), בדרך כלל נמצא ביניהם גם קשר של הובלה. כך נמצא בגבר פעמים רבות צדדים של הובלה, המתבטאים למשל בתחושת אחריות כלפי הבית ונתינת ביטחון אישי וכלכלי לאישה. לעומת זאת נוכל למצוא באישה במקרים רבים שאיפה לרַצות את בעלה ואפילו רצון שיהיה לו כבוד ומעמד בבית. באהבה היחסית בדרך כלל אהבתם והערצתם של המונהגים כלפי המנהיג תהיה גדולה יותר, אולם לעולם האהבה תושפע רבות מהיחס וההדדיות של שני הצדדים.
הרחבות
• להגיע לאהבת ה'
אִם אַהֲבַת הַמּוֹלִיד לַוָּלָד, לְפִי שֶׁהוּא חֵלֶק מִמֶּנּוּ. חז"ל דרשו את הפסוקים: "כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ולבבך לעשותו" [דברים ל, יא, יד] כעוסקים בתשובה מאהבה. ומבאר הנצי"ב : "והוא (אהבת ה') באמת למעלה מטבע האנושי... ופירש הכתוב דמכל מקום 'לא נפלאת היא ממך ' באשר (מפני ש) 'קודשא בריך הוא וישראל חד הוא' (הקב"ה וישראל אחד הם). וכמו האב והבן אפילו לא הכירו זה את זה מכל מקום כשמזדווגין (כשנפגשים) יחד נמשכים (באהבה) איש לרעהו בידיעה קלה משום שהטבע מסייע לזה" [העמק דבר, דברים ל, יד] הקשר בין ישראל לקב"ה הינו קשר טבעי. אך עם זאת ישנן דרכים לפתח ולהעמיק קשר זה: "' בפיך ', היינו על ידי 'רנה' שנכלל בזה גם שירות ותשבחות להקב"ה. גם רנה של תורה... וטבע התורה ליתן אהבת ה' בלב העמל בה, גם בלי שום ידיעת סיבה על פי שכל האנושי" [שם]. תפילה ועיסוק בתורה מעוררים לאהבת ה'.
אולם תנאי אחד מתנה הנצי"ב: "' ובלבבך לעשותו ', שיהא הרצון והתשוקה להגיע לזה. דבלא (בלי) תשוקת הלב ודאי יש משורר זמירות כל היום או הוגה בתורה ואינו טועם טעם אהבת ה' מבלי משים לב" [שם]. כאשר יש באדם רצון ותשוקה להגיע לאהבת ה', אז העיסוק בתורה והשירה לה' יכולים לעורר אצלו את אהבת ה' בצורה נפלאה.
חנוכה הכשרת כלי הזוגיות
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מתנות בחינם
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מסירות או התמסרות?
כשר קצר ולעניין!
איך המזוזה שומרת עלינו?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
