ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּבַעֲבוּר-זֶה, אַף אִם יַגִּיעַ אֶל הָאָדָם טֹרַח גָּדוֹל בִּדְרִישָׁתוֹ הָאַהֲבָה וְהַהַשָּׂגָה הַזֹּאת, לֹא בַעֲבוּר-זֶה יִמָּנַע מִלִּרְדֹּף אַחֲרֶיהָ, בִּהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר הַתַּכְלִית הַגָּדוֹל הַמֻּשָּׂג. וְכָל-שֶׁכֵּן כִּי הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה אֵין לוֹ לָחֹשׁ לְתוֹעֶלֶת וְלֹא לְנֵזֶק יַגִּיעַ לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הָאָהוּב בִּלְבָד; וְלֹא יָחֹשׁ לְטֹרַח אוֹ נֵזֶק יַגִּיעַ לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיַּגִּיעַ הַתּוֹעֶלֶת אֶל הָאָהוּב. הֲלֹא תִרְאֶה יְהוֹנָתָן, כִּי בְאַהֲבָתוֹ אֶת דָּוִד לֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ לְהֶפְסֵד הַמְּלוּכָה שֶׁהָיָה מַפְסִיד בִּהְיוֹת דָּוִד חַי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל [ש"א כ, לא]: "כִּי כָל-הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ"; אֲבָל כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהַגִּיעַ הַתּוֹעֶלֶת אֶל דָּוִד שֶׁהָיָה הָאָהוּב, וְאַף אִם הָיָה מַזִּיק לְעַצְמוֹ.
אהבה שאינה תלויה בדבר
וְזֶהוּ דֶרֶךְ הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה אֲשֶׁר מִצַּד-הָאָהוּב בִּלְבָד. כִּי הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בַעֲבוּר-הַתּוֹעֶלֶת אֶל הָאוֹהֵב, תִּדְמֶה אֶל הָאַהֲבָה שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם הַבְּהֵמוֹת בַּעֲבוּר-הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ אֵלָיו מֵהֶן; וְהָאַהֲבָה שֶׁהִיא בַעֲבוּר-הַשְּׁמִירָה מִן הַנֵּזֶק, תִּדְמֶה אֶל הָאַהֲבָה שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם הַכְּלָבִים, כִּי הָאָדָם יֹאהַב הַכְּלָבִים בַּעֲבוּר שְׁמִירָתָם אוֹתוֹ מֵהַנָּזֶק. וְאוּלָם הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה הִיא אֲשֶׁר יֹאהַב הָאָדָם אֶת הָאָהוּב מִצַּד-הָאָהוּב בִּלְבַד וְאֵין בְּלִבּוֹ תַכְלִית* אַחֵר, רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הָאָהוּב, כִּי לֹא יֹאהַב אֶת הָאָהוּב לְסִבָּה אַחֶרֶת זוּלָתוֹ. לְפִי שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְּסִבָּה אַחֶרֶת תִּשְׁתַּנֶּה וְתִפָּסֵק, כְּאָמְרָם זַ"ל [אבות פ"ה מט"ז]: כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְּדָבָר, בָּטֵל דָּבָר — בָּטְלָה אַהֲבָה. אֲבָל הָאַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָּאָהוּב בִּלְבַד מִבְּלִי סִבָּה אַחֶרֶת, תִּהְיֶה קַיֶּמֶת כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה הָאָהוּב קַיָּם. וְלִהְיוֹת הש"י קַיָּם תָּמִיד, תִּהְיֶה הָאַהֲבָה אֵלָיו קַיֶּמֶת וּבִלְתִּי-נִפְסָקֶת.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
151 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק א'
152 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ב'
153 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ג'
טען עוד
ביאורים
מידת האהבה מבטיחה את יציבותה ועקביותה של העבודה, שהרי אם בכל פעם שיאיים קושי להחליש אותנו בעבודה, נזכיר לעצמנו עבור מי מיועדת עבודה זו, תתעורר אהבתנו הפנימית כפי שראוי לגדולה שבאהבות. ואז נשוב אל העבודה שמיד תהפוך לחוויה, לעשייה מרגשת ובלתי נשכחת עבור אהוב לבנו, עשייה היוצאת מכל לבנו, שתיזכר היטב כנקודה משמעותית בחיינו. נתחבר לעבודתנו האישית, ונראה בה את מלוא ביטוי נפשנו ואת מקום הופעתם של חשובי רגשי לבבנו.
גם אם לא נצליח ליהנות מהעבודה ונסבול מהקשיים, הרי שאידיאליסט אמיתי, המלא אמונה בגאולת העולמים שיביא הוא הקטן בעמל כפיו, שוכח לגמרי את עצמו בלהט העשייה. זו טבעה של האהבה, היוצרת חיבור עמוק כל כך לאישיות או לרעיון, עד שהיא מביאה את המאוהב לשכוח את עצמו עבור אהבתו. כך שכח את עצמו יהונתן בן שאול מרוב אהבתו לדוד, מרוב הנאתו בראותו כל טובה שבאה לדוד וכל חיוך שעלה על פניו, מרוב הנאתו לשמוח בשמחתו ובהצלחתו.
אמנם מובן שעשייה בלתי פוסקת זו תגיע רק מתוך אהבה 'שאינה תלויה בדבר'. אהבה אינטרסנטית תלויה ומשתנה בהתאם לאינטרס (למשל תועלת או הגנה), כפי שבחורה האוהבת בחור בגלל שנעים לה איתו, בגלל שהוא מרשים אותה או בגלל מצב רוחו העליז במפגשים שלה איתו, ואם אלו ייפסקו אהבתה תיעלם. לא כן אהבה שאינה תלויה בדבר, כאישה האוהבת את בעלה אהבת אמת, או כאהבת אם לילדיה, הרי זו אהבה נצחית, חזקה ואיתנה בכל מצב ובכל זמן.
הרחבות
• אהבה שאינה תלויה בדבר
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְּדָבָר, בָּטֵל דָּבָר — בָּטְלָה אַהֲבָה. דברי רבי יוסף אלבו בפירוש המשנה מבוססים על הסברו של הרמב"ם : "שעור אלו הדברים, והוא פירושם, כך: כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל – בטל דבר ובטלה אהבה, ושאינה תלויה בדבר בטל – אינה בטלה לעולם. ואתה יודע שאלו הסיבות הגשמיות כולן – יבטלו ויסורו, ו(לכן)יתחייב סוּר המתחדש בסוּר סיבתו (תיפסק האהבה כאשר תסתלק הסיבה המביאה לאהבה). ולפיכך, אם היתה סיבת האהבה ענין אלוהי, והוא המדע האמיתי – הרי אותה האהבה אי אפשר סורה לעולם, הואיל וסיבתה מחויבת המציאות" [פירוש המשנה, אבות ה, טז]. אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה שתוכן רוחני הוא המעורר אותה. וכיוון שהרוח היא נצחית, היא קיימת לעולם ואינה חולפת.
רבי ישעיה הורוויץ מביא רמז מהתורה לכך שרק אהבה הנובעת מערכים נצחיים סופה להתקיים: "'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב' [בראשית כה, כח]. בכאן רמוז הא דתנן: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטלה האהבה" [אבות ה, טז], וכל שאינה תלויה בדבר האהבה מתקיימת. על כן יצחק שאהב את עשו בשביל ענייני עולם הזה, כתיב "ויאהב" – לשון עבר, כי כשלא הביא ציד בטלה האהבה. "רבקה אֹהֶבֶת את יעקב" בשביל עולם הבא הנצחי, אומר "אֹהבת", שאוהבת תמיד ולא פוסק. וזהו מוסר גדול שלא יאהב האדם ענייני עולם הזה באהבה רבה וחשיקה, אבל התורה והמצות, "אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" [תהלים קיט, צז]" [של"ה, תולדות, דרך חיים תוכחת מוסר מב].
לעילוי נשמת מירל (מרים) בת זאב לעזער ע"ה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך ללמוד גמרא?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מכינים תה בשבת?
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
