בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • סנהדרין
קטגוריה משנית
  • שבת ומועדים
  • ראש חודש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יעקב בן חיה

undefined
9 דק' קריאה 48 דק' האזנה
מקורות ללימוד:
סנהדרין יא "ת"ר אין מעברים את השנים אלא ביהודה וכו'".
ברכות סג. "ר' אבהו הוי משתע וכו'" כל הסוגיא.
רמב"ם הלכות קידוש החודש פ"א הל' ח'.
רמב"ם שם סוף פרק ב' הל' י' "בי"ד שקדשו וכו'".
תורת כהנים אמור קמ"א "אתם אפילו שוגגים".
רמב"ם הלכות קידוש החודש פ"ג הל' ט"ו-ט"ז.
תוספתא סנהדרין פ"ז הל' ב'.
גמ' ר"ה דף כ"ה במשנה שם.
ירושלמי סנהדרין פ"א.
ירושלמי ראש השנה פ"ב ה"ב.

במסכת סנהדרין 1 , בסוגיית עיבור השנה, מובאת ברייתא:
ת"ר אין מעברין את השנים אלא ביהודה , ואם עיברוה בגליל מעוברת. העיד חנניה איש אונו אם עיברוה בגליל אינה מעוברת. א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו? אמר קרא לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישה שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום.

התוספות 2 דנים בדין זה, ובסוף דבריו סיים בשאלה:
"וקשה קצת, דבברכות נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו".

התוספות שואלים מדוע יש צורך בשני פסוקים שונים לדין שאין מעברים את השנה אלא ביהודה.

התוספות מסתמכים על הגמרא בברכות 3 :
כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים: רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם? אמרו ליה ללמוד תורה באנו. הכריז עליהם: אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל. התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירים, הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תהו הם. אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ. אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים? אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל? אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל! אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב, ואם לאו יהא בנדוי, ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעין מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור וְיִכְפְּרוּ כולם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל! מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:

מעבר לשאלת התוספות, ניתן לשאול שאלה נוספת על הגמרא בברכות: כיצד ניתן ללמוד מהפסוק 'כי מציון תצא תורה' את ההלכה שאין מקדשים חודשים בחוץ לארץ? הרי פסוק זה הוא כללי ועוסק בכל התורה כולה, וכשם שאין למדים ממנו שאין מקימים בתי דינים בחו"ל, כך אין ללמוד ממנו לגבי קידוש החודש!

שאלה זו נשאלה ע"י המפרש ברמב"ם, שהביא פסוק זה בהלכות קידוש החודש 4 "אין מחשבים וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בא"י שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", וענה המפרש שאמנם פסוק זה הינו כללי, אבל עוסק גם בקידוש החודש. אך קשה על דבריו, הרי בשאר דיני התורה אין הלכה זו, וכיצד ניתן ללמוד מפסוק כללי רק על פרט אחד? בנוסף לשתי שאלות אלו יש להתבונן במספר פסקים של הרמב"ם בעניין קידוש החודש ועיבור השנה.

כתב הרמב"ם 5 :
בית דין שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש, וחייבין הכל לתקן המועדות על יום שקדשו בו, אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם, שאין הדבר מסור אלא להם, ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אותם וגו':

הלכה זו, שבית דין שטעה בקידוש החודש אינו חוזר, הינה מיוחדת לקידוש החודש - בדרך כלל, כאשר בית דין טועה והציבור עשה על פיו יש להביא קרבן פר העלם דבר. דברי הרמב"ם מבוססים על המשנה בראש השנה 6 :
מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב א"ר יוחנן בן נורי עדי שקר הם! כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן! היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה? אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך. שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר' עקיבא מיצר. אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן ...

בגמרא מובאת ברייתא המשלימה את הסיפור:
איבעיא להו מי מיצר ר"ע מיצר או רבי יהושע מיצר? ת"ש דתניא הלך ר"ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו רבי מפני מה אתה מיצר? אמר לו (רבי) עקיבא ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזירה זו א"ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור אמר לו הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג' פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני:

כאמור, הרמב"ם מביא הלכה זו בהלכות קידוש החודש. אולם בפרק רביעי, כשעוסק הרמב"ם בהלכות עיבור השנה, לא מזכיר הרמב"ם הלכה זו! והנה בתורת כהנים 7 נאמרה הלכה זו גם לגבי עיבור השנה: לא היתה השנה צריכה לעבר ועברוה אנוסים שוגגים מוטעים מנין שהיא מעוברת? תלמוד לומר אשר תקראו אותם במועדם אם קראתם אתם מועדי ואם לאו אינם מועדי. וצריך עיון על השמטת הרמב"ם.

שאלה נוספת על הרמב"ם היא בעניין סדר הדיון בבית הדין. למדנו בתוספתא 8 :
בקידוש החודש ובעיבור השנה ובדיני ממונות מתחילים מן הגדול, מפני מה בד"נ מתחילים מן הצד (הקטן), שלא יהיה סמוך על דברי רבו.

קידוש החודש, עיבור השנה ודיני ממונות אינם דינים כל כך חמורים, אבל בדיני נפשות יש צורך שהבירור יהיה הטוב ביותר האפשרי, וכיון שיש חשש שאם יתחילו מדברי הגדול יחששו האחרים לחלוק על דבריו, מתחילים את הדיון מדבריו של הקטן.

אולם הרמב"ם 9 פוסק "בעיבור השנה מתחילים מן הצד, ולקידוש החודש מתחילים מן הגדול" - בשונה מהתוספתא שבשניהם מתחילים מהגדול!

נתבונן בהלכה נוספת. הרמב"ם כותב שכאשר לא באו עדים שראו את החודש, בית הדין עושה סעודה כדי לפרסם שהחודש הקודם מעובר 10 . אולם הרמב"ם 11 כותב שאם אחרי כמה ימים באו עדים רחוקים ואמרו שראו את החודש בזמנו - מבטלים את ההחלטה הקודמת:
בית דין שישבו כל יום שלשים ולא באו עדים, והשכימו בנשף ועברו את החדש כמו שבארנו בפרק זה, ואחר ארבעה או חמשה ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החדש בזמנו שהוא ליל שלשים ואפילו באו בסוף החדש מאיימין עליהן איום גדול ומטריפים אותם בשאלות ומטריחין עליהן בבדיקות ומדקדקין בעדותן ומשתדלין בית דין שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר: ואם עמדו העדים בעדותן ונמצאת מכוונת והרי העדים אנשים ידועים ונבונים ונחקרה העדות כראוי מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו החדש מיום שלשים הואיל ונראה הירח בלילו:

וקשה, הרי למדנו שבדין קידוש החודש כל קביעה בטעות אינה מתבטלת!

סיכום השאלות
נסכם את השאלות על פסקי הרמב"ם:
א. הרמב"ם שינה מדברי התורת כהנים, ולא הזכיר שגם בעיבור השנה קיים הדין שאפילו אם עיברו בטעות - השנה מעוברת.
ב. הרמב"ם שינה מדברי התוספתא וכתב שבעיבור השנה מתחילים מהצד.
ג. הרמב"ם פסק שאם עיברו את החודש ובאו עדים - בטלה ההחלטה הראשונה, ולכאורה פסק זה אינו תואם את דבריו שבעניין קידוש החודש אין לבטל קביעה שנעשתה בטעות.

והנה ביחס לדין הראשון, יש לדברי הרמב"ם מקור בדברי הירושלמי 12 :
תני לקידוש החדש מתחילין מגדול. א"ר חייה בר אדא מתניתא אמרה כן ראש בית דין אומר מקודש. תני לעיבור החדש מתחילין מן הצד א"ר זבידא וההן ביתא דלרע לא נהגין כן. ולא שמיע דמר ר' חייה בר מרייה ורבי יונה רבי בא בר חייה בשם ר' יוחנן לעיבור החדש מתחילין מגדול לעיבור שנה מתחילין מן הצד?

אולם, עדיין יש להבין את טעם הדין: מהו טעם החילוק בין קידוש החודש לעיבור השנה? יתר על כן, מסברא נראה שבכל מקרה יש להתחיל מן הצד! למדנו שבדיני נפשות, משום חומרתם, מתחילים מן הצד - כדי שלא יחשוש הקטן מלחלוק על הגדול ממנו. והנה הירושלמי 13 מבאר שלקידוש החודש יש השלכה גם על דיני נפשות! וזו לשונו:
רבי הושעיה כד הוה מקבל סהדיא בעיני טב הוה אמר לון הוו יודעין כמה עדות יוצא מפיכם כמה שכר בתים יוצא מפיכם. א"ר אבונה ואין כיני אפילו בדיני נפשות. בת שלש שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה נמלכו בית דין לעברו ובא עליה אינו בסקילה. א"ר אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין.

הירושלמי מספר כי כשהיה ר' הושעיא מקבל עדים של קידוש החודש היה מעמיד אותם על משמעות עדותם, שיש לה אף השלכות ממוניות (למי שמשלם שכר דירה חודשי), והוסיף ר' אבונה שיש לעדותם גם השלכה בדיני נפשות, שכן הבא על בת שלש שנים ויום אחד דינו סקילה, ואם נמלכו בי"ד לעברו - הרי אינה בת שלש שנים. ר' אבין מוסיף שלקביעת בית הדין יש השפעה אף על המציאות הטבעית, שכן קיימא לן שלאחר שלש שנים אין הבתולים חוזרים.

מובן עתה מדוע בעיבור השנה מתחילים מן הצד, שכן יש לכך השלכה לדיני נפשות, אך יש להבין מדוע מאותה הסיבה לא יתחילו גם בקידוש החודש מן הצד?

ביאור שיטת הרמב"ם
האחרונים 14 מסבירים את שיטת הרמב"ם על פי דברי הרמב"ם הבאים 15 :
דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש, שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זה מקודש. לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול. משקלקלו הבייתוסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החדש אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות:

הרמב"ם כותב כי כיון שקידוש החודש חל אפילו בטעות, אין מדקדקים בעדות זו, ולכן לפני שקלקלו הבייתוסים היו מקבלים עדות מכל אדם בלי לבדקו. והרי יש לכך השלכות בדיני נפשות? בקידוש החודש התורה נותנת לכתחילה סמכויות מלאות לבית הדין, גם אם יקדשו את החודש מחמת טעות הרי החודש יהיה מקודש, ואם אדם יבוא על אחת שנעשתה בת שלש מחמת קידוש החודש - הוא יהיה חייב מיתה באופן ודאי, ולכן אין צורך לרדת לבירור העניין עד תומו, וניתן להתחיל את הדיון מן הגדול.

נראה שדין זה של קידוש בטעות הוא דין מיוחד בקידוש החודש, שבו אב בית הדין מקדש את החודש באמירת 'החודש מקודש', אך לא בעיבור השנה, בה אין אמירה זו. כיון שכך, כתב הרמב"ם שבית דין שטעה בעיבור השנה חוזר. הרמב"ם למד דין זה מעצם דברי הירושלמי שבקידוש החודש מתחילים מהגדול, ובעיבור השנה מתחילים מהצד, והבין הרמב"ם שטעם ההלכה כמבואר, שבקידוש החודש גם אם יטעו הרי דבריהם חלים, בעוד שבעיבור השנה אם טעו חוזרים ולכן יש לחשוש להשלכות בדיני נפשות שיש לכך, ומתחילים מן הצד.

ומעתה מובנים גם דברי הרמב"ם שאם עיברו את החודש ובאו עדים - מבטלים את העיבור. ישנה הבחנה ברורה בין קידוש החודש לעיבור החודש, שכן דוקא כשבי"ד אומר מקודש יש לו כח עצמאי, אך כשהוא רק מפרסם את דבר העיבור ואינו אומר כלום - אמנם לכתחילה איננו מעוניינים לבלבל את הציבור ולכן חוקרים את העדים היטב, אך אם מתברר שעדותם נכונה מתקנים, כמו בכל התורה כולה שטעות לעולם חוזרת.

אופן הלימוד מהפסוקים
נחזור לקושיית התוספות שהובאה בתחילת השיעור - לשם מה יש צורך בשני פסוקים, 'לשכנו תדרשו', ו'כי מציון תצא תורה'. הרמב"ם 16 מביא את הפסוק 'לשכנו תדרשו' בדין עיבור השנה:
... ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנאמר לשכנו תדרשו ואם עיברוה בגליל מעוברת ואין מעברין אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת:

לעומת זאת, את הפסוק 'כי מציון תצא תורה' הביא הרמב"ם בתחילת הלכות קידוש החודש, באופן כללי:
אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים...

הצל"ח מתייחס לכפילות הפסוקים ומוסיף גם את השאלה השניה ששאלנו - כיצד לומדים מהפסוק הכללי 'כי מציון' על קידוש החודש? מבאר הצל"ח שדין קידוש החודש שונה מכל התורה כולה. בכל התורה בית הדין רק מברר את דעת התורה ואינו מחדש, בעוד שבקידוש החודש הוא היוצר את התורה. אפילו כאשר ברור שהוא טועה - על פי קביעתו נקבעים כל סדרי החיים והמצוות. בכח יצירתי זה עוסק הפסוק כי מציון תצא תורה - יצירת התורה היא מציון. לכן פסוק זה שייך רק בקידוש החודש, אבל בעיבור השנה אין דין מיוחד זה, ולכן צריך פסוק אחר.

לסיום נביא את דברי הירושלמי 17 , שמספר את הסיפור שבמסכת ברכות, שהובא בתחילת השיעור, בסגנון קצת שונה:
חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ. שלח ליה רבי שלשה איגרין גבי ר' יצחק ורבי נתן. בחדא כתב לקדושת חנניה, ובחדא כתב גדיים שהינחת נעשו תיישם, ובחדא כתב אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהי שוחט ונחוניין זורק. קרא קדמייתא ואוקדון תנייתא ואוקרון (קרא חנניה את שתי האגרות הראשונות ושמח) תליתא בעי מבסרתהון (קרא את השלישית ורצה לבזותם). אמרין ליה לית את יכיל דכבר אוקרתנין (אמרו לו אינך יכול, שכבר שבחת אותם). קם ר' יצחק וקרא באורייתא אלה מועדי חנניה בן אחי ר' יהושע אמר אלה הם מועדי ה' אמר לון גבן. קם רבי נתן ואשלים כי מבבל תצא תורה ודבר ה' מנהר פקוד. אמרין ליה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. אמר לון גבן. אזל קבל עליהן קמי רבי יהודה בן בתירה לנציבין (הלך חנניה והתלונן עליהם לפני ר' יהודה בן בתירה). א"ל אחריהם אחריהם. א"ל לי נא ידע מה תמן. מה מודע לי דאינון חכמין מחשבה דכוותי (מי אמר שיש שם חכמים חשובים כמותי?). מכיון דלא ידעי מחשבה דכוותיה ישמעון ליה ומכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותיה ישמע לון (אמר לו כיון שאתה אינך יודע, והם חושבים שיש חכמים כמותו, שמע בקולם). קם רכב סוסיא הן דמטא מטא והן דלא מטא נהגין בקילקול.

מסיים הירושלמי:
כתיב ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה. חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ.


^ 1 יא, ב.
^ 2 ד"ה אין מעברים את השנה אלא ביהודה.
^ 3 סג, א.
^ 4 א, ח.
^ 5 הלכות קידוש החודש ב, י.
^ 6 כד, ב.
^ 7 ספרי לפרשת אמור, ט, ג.
^ 8 ז, ב.
^ 9 ד, י.
^ 10 ג, ז.
^ 11 ג, טו-טז.
^ 12 סנהדרין פרק א' הלכה ב' (דף ד).
^ 13 סנהדרין פרק א' הלכה ב' (דף ו).
^ 14 חזון יחזקאל, ועוד.
^ 15 ב, ב.
^ 16 ד, יב.
^ 17 פרק א, הלכה ב (דף ה, ב).

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il