ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
קראנו השבת את פרשת חיי שרה. נפתח בדברי הרב לפרשה. במדרש כתוב: "יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם" (תהלים לז, יח) זו שרה שהייתה תמימה במעשיה (בראשית רבה נח, א), שאמרה: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית כא, י). שרה ידעה להבחין מהו ההבדל הגדול שבין ישראל לעמים. ישנן שתי בחינות של הבדלים בין ישראל לעמים, כנגד שתי בחינות של קודש. יש קודש כדוגמת הקדשות שבו אפשר להקדיש את כל הדבר ואין צורך להשאיר חלק חולין, והוא מתעלה כולו לקודש והוא חפצי שמים. ויש קדושת תרומה, ובה אין אפשרות להקדיש את כל הכרי אלא צריך להשאיר שיריים של חולין.
לישראל שתי הקדושות הללו. ישראל מצד אחד הם נבדלים מכל האומות ושייכים לקדושה האלוקית. ומצד שני יש לישראל תפקיד לרומם את כל העמים כולם, להיות חלק מכל האומות ולשמש מח ולב, שזו בחינת תרומה ששייכת לכל התבואה כולה.
קדושת ארץ ישראל
גם בארץ ישראל יש שני סוגי קדושות. ישנה קדושה שבכח וישנה קדושה שבפועל. הקדושה שבכח קיימת עוד מימי האבות, והיא באה לידי ביטוי בזה שאברהם קונה את שדה המכפלה לקבור את שרה. והקדושה שבפועל היא זו שמחייבת תרומות ומעשרות וכל שאר המצוות התלויות בארץ, שהיא תלויה בכיבוש. ההבטחה לאברהם אבינו: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז) היא הייתה הנתינה בכוח, ובכניסה של עם ישראל לארץ ישראל יוצאת הקדושה לפועל, והקדושה מקבלת את שלמותה ומתגלה בכל המציאות.
קבורת שרה במערת המכפלה מגלה במציאות את שיכות ישראל לארץ ישראל. קנית מקום קבורה היא קניה לתמיד בלא שינוי. אדם חי שקונה שדה אין זו קניה מוחלטת, שהרי הוא לא חי לתמיד.
הזוהר אומר שאברהם אבינו ראה שיש קדושה מיוחדת במקום מערת המכפלה, שהיא מחברת שמים וארץ. כך ניתן גם להסביר את הביטוי 'מכפלה' שיש כאן כפילות של קדושה, קדושה המופיעה במציאות וקדושה שתוכנה פנימי יותר וגבוה. בגמרא ישנו דיון מדוע נקראת המערה מכפלה "רב ושמואל. חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר: בית ועלייה על גביו" (עירובין נג.). נחלקו הדעות האם זה משהו יותר פנימי או יותר עליון, אך בין כך ובין כך יש במקום זה סגולה מיוחדת. עפרון ואנשי חברון לא רצו למכור לאברהם את המקום הזה, הם אמרו: "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" (בראשית כג, ו), אנו ניתן לך מקום קבורה, אבל אנו לא מוכרים. אבל אברהם רצה שמקום זה יעבור לרשותו לרשות קדושת ישראל ולכן אמר: תודה על המתנה שאתם רוצים לתת, אבל אני רוצה לקנות "בְּכֶסֶף מָלֵא" (שם, ט).
חז"ל אומרים לנו ששלושה מקומות הגויים אינם יכולים להתלונן עלינו שלקחנו דבר שאינו שלנו, והם: מערת המכפלה, מקום המקדש ושכם, כיוון שקנינו אותם בכסף. ודוקא במקומות אלו יש ערעור הכי גדול. המאבק העיקרי הוא על מקום המקדש, וכן על מערת המכפלה ושכם.
מעלת היושב בישיבה
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". חז"ל דורשים: "זקן - זה קנה חכמה" (מדרש אגדה בראשית כד, א). ובמסכת יומא (כח.) אומרת הגמרא:
אמר רבי חמא ברבי חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים - ישיבה עמהם, שנאמר: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ג, טז), היו במדבר - ישיבה עמהם, שנאמר: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יא, טז). אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כד, א), יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק" (שם כז, א), יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר: וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן (שם מח, י).
המילה "זקן" פירושה - תלמיד חכם ובן ישיבה. מי שלמד תורה אינו נחשב זקן, ומי שיושב בישיבה נחשב זקן. תלמיד חכם - תמיד הוא תלמיד, יושב ומתקדם. התורה באה להגיד לנו שאברהם "זקן" שהוא איש תורה שעוסק בדבר ה'. "בָּא בַּיָּמִים" - מסביר הזוהר (ויחי רכד.) שאברהם התקדם כל יום בקודש. כל הימים היו מנוצלים וכך הוא התעלה מעלה מעלה. כל הימים באים איתו שהוא מילא אותם בתוכן, ולא היה אף יום ריקן שהוא לא נתעלה בו.
הזוהר מדגיש שכל יום הוא שונה מחברו ואין יום שחוזר על עצמו, כל יום הוא הופעה חדשה של בריאה, ומה שהאדם עושה מתאים ומיוחד ליום זה. אדם שלא ניצל יום זה ורוצה לתקנו ביום הבא אין לו אפשרות לעשות זאת בשלמות כיוון שזה לא באותו יום. לכן אמרו חז"ל שאם אדם ראה חלום שנפשו דואגת ממנו יתענה בו ביום, אין טעם שיתענה למחרת. לכן אם הוא מאד טרוד יתענה אפילו בשבת. וכיון שאסור להתענות בשבת הוא צריך להתענות תענית לתעניתו לכפר על זה שהוא התענה בשבת. אך היה צורך להתענות בשבת כיוון שהתיקון לחלום צריך להיות באותו יום שחלם.
המקובלים אומרים שצריך לדעת שבכל שעה ושעה הזמנים מתחדשים, ולכן יש לקבל בכל שעה עול מלכות שמים. "בָּא בַּיָּמִים" - כנראה שהוא למד גם בימי שישי וגם במוצאי שבתות, יש לדעת איך לנצל את שבתות החורף. מי שמתרגל ללמוד בליל שבת כמה שעות, רואה שלימוד בשבת הוא לא רגיל, הוא מיוחד במינו. לא רק לימוד מדרשים אלא גם לימוד הגמרא בבקיאות ובעיון. כל דבר חדש שלא רגילים אליו זה קשה, אך אחרי שמתרגלים מרגישים זאת. וכך גם במוצאי שבת יש שעות רבות שאפשר לנצל.
אברהם שורש הכל
מתוך שאברהם עלה ממדרגה למדרגה ועלה למעלות רוחניות להיות חכם ויושב בישיבה, אז "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". בפירוש פסוק זה נחלקו במסכת בבא בתרא (טז:):
רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. רבי אלעזר המודעי אומר: איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו.
יש לשאול, הרי אסור להסתכל בכוכבים ומזלות - בשולחן ערוך (יורה דעה קעט, ב) כתוב, למרות שיש איסור של "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, יג) אם אדם שמכיר את מזלו ויודע שיום זה לא טוב שילך בו, יש להתחשב במזל ולא ילך, אך לכתחילה לא יחקור אחר זה.
מסביר המהר"ל (חידושי אגדות שם) שאברהם הוא התחלה של קיום העולם, כדברי המדרש: "בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד) - באברהם, בזכותו של אברהם" (בראשית רבה יב, ט) אברהם הוא גם "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ד), שורש האומות. בבראשית גנוז הכול, ואברהם שהוא השורש של כל העולם הוא תמצית כל מה שנמשך ממנו. לכן אברהם יכל לראות את העתידות ולראות מה חסר לכל אחד ולתת עצות, ומלכי מזרח ומערב היו באים להתיעץ איתו. לא שהיה לו 'פטנט' איך לגלות את העתידות על ידי השמש והכוכבים, אלא במהות הפנימית הרוחנית שלו הוא ראה את הכול. חז"ל באו להגיד לנו שאברהם הוא השורש וקיומו של העולם בנוי עליו, הוא עמוד העולם, ולכן כולם באים להתייעץ עמו.
רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. (בבא בתרא שם)
מסביר המהר"ל (שם): המחלות באות כאשר יש שיבוש בסדר של הגוף ובקשר בין הגוף והרוח. בתחילת יצירת האדם ישנו כח בריא שמכוחו האדם ממשיך, אך לפעמים ישנו סיבוך והגוף לא מתפקד באופן תקין ומתפתחת מחלה. והדרך להבריא היא על ידי זה שהגוף לוקח כוחות מהשורש. כל אדם שנפצע הגוף מבריאו על ידי הכוחות הפנימים שבגוף. אם יש שבר מצמידים עצם לעצם והגוף עצמו מיצר תאים ומחבר ומאחה את השבר.
גם בעולם יש כוחות פנימיים שהם מקור הבריאות של העולם. וזה מה שחז"ל התכוונו להגיד על אברהם שהוא שורש של העולם והוא ענק רוחני המקושר עם ריבונו של עולם, והוא העמוד עליו העולם קיים, ולכן מי שמתקשר אליו הוא מתקשר להתחלה והוא מבריא.
חז"ל אמרו לנו שחולה שנתרפא חוזר לימי נעוריו (נדרים מא.). ישנה התחדשות והתעלות למצב יותר טוב מהמצב שהיה לפני המחלה. וניתן ללמוד מזה שמכל משבר ניתן לצאת למצב טוב יותר ממה שהיה קודם המשבר. כאשר יוצאים מהסדר ורוצים לשוב אין צורך לשוב למקום שהיה קודם, כיוון שהיינו בחוץ ניתן לשוב לסדר חדש.
"וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" - הוא היה שורש הכול, ובזה שנתברך אברהם נתברך הכול. כל שלושת האבות היו כלליות שורשית של ישראל, והכלל תמיד מושלם והוא למעלה מפגיעה. לכן אמרו חז"ל שאברהם לא טעם מיתה ולא היה לאבות יצר הרע, לא במובן הגשמי אלא טעם המיתה הרוחנית של סבל הנשמה שנפגמה בחייה - אברהם היה שלם בעבודתו.
אמונת האבות
בחסידות מבארים "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל": בכל זה כולל הכול. אברהם שהיה מאמין גדול וראה שכל העולם הוא בריאה של הקב"ה וכל מאורע זה דבר ה' המופיע - הוא השתמש בכל לעבודת ה'. כל העולם שירת את עבודת ה' של אברהם, הוא ראה אדם ראה בזה צלם אלוקים, ראה את הבריאה ראה את מעשה הקב"ה. גם בדברים הפשוטים הוא ראה מהיכן הם מגיעים ושהכול מגיע מלמעלה מריבונו של עולם. וכך חי אברהם אבינו חי אמונה מושלמים. וזה מה שאמרו חז"ל:
אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. רבי שמעון בן יוחי אומר: טמא הטמא. רבי אליעזר בן יוסי אומר: זה וזה, ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו. אמר רבי אחא: יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. (בראשית רבה ס(
יש להבין במה יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים, ומדוע חשוב לספר שהם רחצו את הרגלים - אומרים ששיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, אך אין זה לימוד התורה עצמו. באים חכמים להגיד לנו שמדרגת האמונה ואהבת ה' של אברהם אבינו היתה כל כך גבוהה יותר מכל עבודת ה' של הבנים, למרות שהם מקימים את כל המצוות ונזהרים בכל פרטי הפרטים. אך זו רמה שטחית ביחס לאבות שדבקותם בקב"ה היתה מוחלטת, דבקות שכל ליבם מלא באהבת ה' ויראתו, וממילא כל מעשיהם היו בתודעה שהקב"ה נמצא וממלא את המציאות - והם עובדי ה'.
חז"ל אמרו שהאבות מרכבה לשכינה, למרכבה אין משמעות חוץ מלשאת את הרוכב עליה, והאבות זו הייתה מהותם שהם ביטלו עצמם לחלוטין כלפי ריבונו של עולם, ובזה הקב"ה נתגלה על ידם בעולם. יש דרגות בעומק הדבקות בעבודת ה', והאבות היו במדרגה עליונה, והבנים גם אם יעשו את כל המצוות בצורה מושלמת לא יגיעו למדרגה זו. ולעתיד לבוא, "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" - עבודת ה' תתעלה למקום כזה שיהיה חיבור בין עבודת ה' של האבות ושל הבנים. תהיה גם התפרטות של הופעת התורה בכל פרטיה ודקדוקיה וגם עומק פנימי נשמתי במדרגתם של האבות.
תפקיד הגאולה
בתפילה אנו אומרים: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". זה ענינה של הגאולה להתחבר למדרגה גדולה זו. הרב כותב באורות התחיה: שריד אחד מדבר גדול יותר חשוב מדבר שלם קטן. והוא מזכיר שם את דברי חז"ל: יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים. אנו חוזרים לארץ ישראל ותורת ארץ ישראל זו דרגה חדשה של שלמות בעבודת ה' ובהופעה של אמונה.
תקופת התחיה מביאה את עם ישראל למדרגה עליונה שתביא לעילוי כל העולם לעבודת ה' כדברי הנביאים: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" (ישעיהו ב, ג). זה ענינה של התחייה. בתחילה עם ישראל יחזור לעצמו. והחזרה אינה חזרה למצב הקודם אלא עליה למדרגה חדשה עליונה. אחר כל היסורים והנסיונות שעברנו בכל הדורות, תתגלה הופעה חדשה של גדולה אלוקית מרוממת כל כך והיא תסחוף אחריה את העולם כולו. זה ענינו של דורנו לגלות עבודה חדשה, לגלות השגות רוחניות חדשות של אהבה ויראה ואמונה ורוחב הסתכלות.
נסיים בדברי המדרש:
"וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם" (בראשית כה, יב), ר' חמא בר עוקבא ורבנן הוו יתבין ומתקשין, מה ראה הכתוב לייחס תולדותיו של רשע כאן, עבר רבי לוי, אמרי הא אתא מרה דשמעתה נשאלוניה, אמר רבי לוי בשם ר' חמא: להודיעך בן כמה שנין נתברך זקנך.
וכך מסבירה גם הגמרא במגילה (יז.) שבאו להודיע את שנותיו של יעקב.
"וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כה, יז), מה ראה הכתוב לייחס שניו של רשע כאן, על ידי שבא מקדקדה של מדבר לגמול חסד לאביו.
בזכות שבא לקבור את אברהם.
"וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה... עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל" (בראשית כה, יח) הכא את אמר (על ישמעאל) נפל ולהלן את אמר ישכון - וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן (שם טז, יב), אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים ישכון, כיון שמת אבינו אברהם נפל. עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכון, כיון שפשט בו ידו נפל. בעולם הזה ישכון, אבל לעתיד לבא נפל. (בראשית רבה סב, ה)
בעולם הזה ישכון ולעתיד לבוא - עכשיו יפול בעזרת ה' יתברך.
פסח שני
למה ללמוד גמרא?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
מה אכפת לך?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תורה מן השמים
איך עושים קידוש?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
דיני קדימה בברכות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
