ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
וּכְמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן יְשַׁעְיָה הִרְבּוּ עֲווֹנוֹת וְהוֹסִיפוּ לַחֲטֹא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן" (ישעיה א, ד), וְהָיוּ בָּם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ" (שם נז, ח), וְהָיוּ בָּם כְּמוֹ כֵן שׁוֹפְכֵי דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (שם א, כא), וְהָיוּ כְּמוֹ כֵן מְחַלְּלֵי שֵׁם שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "אָכוֹל וְשָׁת(ה)[וֹ] כִּי מָחָר נָמוּת" (שם כב, יג), וּבִזּוּ מִצְוַת ה' יִתְעַלֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ, הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח, הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (שם ל, יא). וְעִם כֹּל זֶה, בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר*: "וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב" (שם ו, ה) - נֶעֱנַשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים" וְכוּ' עַד "וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר". לֹא אָמַר "וְחַטָּאתְךָ כֻּפְּרָה", אֶלָּא "וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר", וְלֹא כֻּפַּר עַד שֶׁהֲרָגוֹ מְנַשֶּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל. וְכַאֲשֶׁר עָמַד הַמַּלְאָךְ וְלִמֵּד חוֹבָה עַל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִים נָשִׁים שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לִכְהֻנָּה - הִרְחִיקוֹ הָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָיִם, הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (זכריה ג, ב).
כשישראל חוטאים באונס כל שכן שאין ללמד עליהם חובה
אִם כָּךְ נֶעֶנְשׁוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְעַמּוּדֵי עוֹלָם, מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ וִישַׁעְיָה, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּשֶׁנָּשְׂאוּ לְדַבֵּר עַל קְהַל יִשְׂרָאֵל מְעַט דְּבָרִים - וְכֹל שֶׁכֵּן קַל מִקַּלֵּי עוֹלָם, יַתִּיר לְשׁוֹנוֹ עַל קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, חֲכָמִים וְתַלְמִידִים וְכֹהֲנִים וּלְוִיִּים, וְיִקְרָאֵם פּוֹשְׁעִים וּרְשָׁעִים וְגוֹיִם וּפְסוּלֵי עֵדוּת וְכוֹפְרִים בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִכְתֹּב הַדָּבָר הַזֶּה בִּכְתָב יָדוֹ, מַה יִּהְיֶה עָנְשׁוֹ? וְהֵם לֹא מָרְדוּ בָּאֵל לְבַקָּשַׁת עֲרֵבוּת וַהֲנָאָה, וְלֹא עָזְבוּ הַדָּת וְרָחֲקוּ מִמֶּנָּה לְבַקָּשַׁת מַעֲלָה* וְתַעֲנוּגֵי הַזְּמָן, כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה. וְלֹא יָדַע זֶה הָאִישׁ, שֶׁהֵם, אֵלּוּ שֶׁלֹּא פָּשְׁעוּ בִּרְצוֹנָם, לֹא יַעַזְבֵם וְלֹא יִתְּשֵׁם ה' יִתְעַלֶּה, כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "'וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו' (בראשית כז, כז) - אַל תִּקְרֵי בְּגָדָיו אֶלָּא בּוֹגְדָיו" (סנהדרין לז ע"א). אֶלָּא אָמַר כֹּל מַה שֶּׁאָמַר וּבָדָה* מִלִּבּוֹ.
___________________________________
שֶׁאָמַר – ישעיה הנביא. מַעֲלָה – כבוד. וּבָדָה – המציא.
ביאורים
הדוגמה השלישית שמביא הרמב"ם לגדול בישראל שנענש על שנמצא בדבריו איזשהו לעז על ישראל – היא סיפורו של ישעיה הנביא. בזמנו של ישעיה היו בעם ישראל כאלה שפגמו בקשר עם הקב"ה ומרדו בו, ואף פגעו באחדות העם בעוברם על אחת משלוש העבֵרות החמורות – שפיכות דמים. למרות זאת, כאשר ישעיה אמר לה' שאינו ראוי לחזות פני שכינה [רש"י ישעיה ה, ה] כיוון שהוא יושב בעם שמעשיו אינם ראויים – נענש ולא כֻּפַּר לו, עד שמת במיתה משונה וקשה! עד כדי כך חובה עלינו להאמין בקדושתו של עם ישראל, שאף במצביו השפלים ביותר אנו נדרשים להביט פנימה על עומק הנשמה, ולשים לנגד עינינו את סגולת ישראל הנצחית שאינה נפגמת לעולם, גם כשישראל חוטאים בחטאים נוראיים.
הדוגמה האחרונה שמביא הרמב"ם היא ממלאך שקִטרג על יהושע הכהן הגדול. לכאורה, מלאך אינו אדם והוא אינו טועה, ומה שאומר הוא אמת לאמִתה. ואם-כן – מדוע הרחיקו ה' וגער בו, הרי זו האמת? כאן מתבררת הנקודה ביתר שאת – גם כאשר המציאות החיצונית באמת פגומה, הקב"ה בוחר להתייחס דווקא אל המציאות הפנימית, הנשמתית. עולה מכאן תביעה גדולה כלפינו – לזכור תמיד שכאשר אנו עוסקים בעם ישראל אנו עוסקים בקודש-קודשים. עלינו להצליח להסיר עינינו ממה שמוצב מולנו, במציאות, ולהצליח להביט פנימה אל הנשמה. להגיע עד עומק הסגולה, שאפילו מלאך ה' לא הצליח להביט בה.
אותו קנאי – לא עשה כך. כאשר נשא לִבו לדבר על ישראל – שכח את סגולתם, ושפטם על פי מעשיהם בלבד. אף את מחשבת לִבם לא ראה – שהרי הם רצו לעבוד את ה', ורק בגלל הכרח חיצוני נגזר עליהם להתרחק מהדת. את אמרותיו – בדה ממחשבת לִבו, האנושי, ולא הצליח להתרומם למבט האלוהי שחודר לתוככי לבבות ישראל. על טעות כזאת נענשים, ובחומרה. אוי לו למי שידבר סרה בעמו של הקב"ה, העם שנושא בנשמתו את האור האלוהי ועתיד להפיצו בכל העולם. גם כאשר ישראל חוטאים בשלוש העבֵרות החמורות ובוגדים בה', גם כאשר הם עניים ממצוות וממעשים טובים – חפץ בהם ה', והסגולה האלוהית שבהם קיימת לנצח. על כן, חובה עלינו להיזהר זהירות גדולה שלא לבטא משהו שלילי כנגד עם ישראל.
הרחבות
ההבדל בין בוגדים לבגדים
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו – אַל תִּקְרֵי בְּגָדָיו אֶלָּא בּוֹגְדָיו. כשיעקב בא ליצחק כדי שיברכהו, הוא התחפש לעשיו ולבש את בגדיו. כשיצחק הריח את בגדי עשיו, אמר: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" [בראשית כז, כז]. מפסוק זה דורשת הגמרא: "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו" – אף החוטאים והבוגדים חביבים לפני ה' כריח טוב.
רבי צדוק מלובלין מבאר שאף החוטאים חביבים לפני ה' כיוון "שבאמת כולם צדיקים ואף הבוגדים הם רק מלבושי ובגדי עֵשו, אבל בשורש נותנין ריח טוב כריח שדה של תפוחים" [פרי צדיק שמות, לר"ח אדר, א]. הקב"ה לא מסתכל רק על מעשיו של האדם אלא בוחן אף את פנימיותו, ורואה שהמעשים הרעים הם רק לבושים המכסים את הטוב שיש בכל יהודי.
הבנה זו בדרשת חז"ל מחדדת גם את ההבנה בדברי הרמב"ם. כוונת הרמב"ם לומר שאמנם האנוסים נאלצים לנהוג כלפי חוץ כעובדי עבודה זרה, אולם מעשים אלו הינם רק כבגדים חיצוניים המכסים על אישיותם האמתית, שדבוקה בה'.
לעילוי נשמת דב בן נתן רמז ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
