ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
הַמִּין הַחֲמִישִׁי - אֲפָרֵשׁ בּוֹ אֵיךְ רָאוּי לָאָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ בְּאֵלּו יְמֵי הַשְּׁמָד.
יְחֻיַּב כֹּל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מִפְּנֵי מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְסַכָּנַת הַיַּמִּים*, וְעוֹמֵד בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, לֹא בְּרָצוֹן מַמָּשׁ, אֲבָל קָרוֹב הוּא לִהְיוֹת בְּרָצוֹן, וְשֶׁהוּא נָזוּף מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם*, וְנֶעֱנָשׁ עַל רֹעַ מַעֲשָׂיו. וְעִם זֶה, יִהְיֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם עָשָׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת - שֶׁה' יִתְעַלֶּה יִכְפֹּל שְׂכָרוֹ עֲלֵיהֶן, שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּדֵי לְהִתְגַּדֵּל וְשֶׁיַּרְאֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִצְוָה. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה שְׂכַר מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּלִי פַּחַד, לִשְׂכַר מִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִוָּדַע שֶׁעֲשָׂאָהּ יְאַבֵּד נַפְשׁוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לוֹ. וְעַל דִּמְיוֹן זֶה הַזְּמָן אוֹמֵר ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ד, כט). וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יְפַנֶּה* אָדָם לִבּוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לָצֵאת מֵאוֹתָם הַגְּלִילוֹת, וּבְכֹל יְכָלְתּוֹ יִשְׁתַּדֵּל לָצֵאת.
ראוי לקרב הפושעים
וְגַם כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לְהַרְחִיק מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְלִמְאֹס אוֹתָם, אֶלָּא לְקָרְבָם וּלְזָרְזָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ ז"ל, שֶׁהַפּוֹשֵׁעַ שֶׁפָּשַׁע בִּרְצוֹנוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל - מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וְאֵין נוֹהֲגִין בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן, וְסָמְכוּ אוֹתוֹ לְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה ע"ה: "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב" (משלי ו, ל) - לֹא יָבוּזוּ לְפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל בַּסֵּתֶר וְלִגְנֹב מִצְווֹת.
תקווה לביטול השמד
וּמִיּוֹם שֶׁגָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ לֹא פָּסַק מִמֶּנּוּ שְׁמָד, כִּי מִנְּעוּרֵינוּ גְּדֵלָנוּ כְּאָב וּמִבֶּטֶן אִמֵּנוּ יַנְחֵנוּ. וּבְכֹל הַתַּלְמוּד אוֹמֵר: "שְׁמָדָא עֲבִיד דִּבְטִיל*" (כתובות ג ע"ב), ה' יְבַטֵּל אוֹתוֹ מֵעָלֵינוּ, וִיקַיֵּם בְּיָמֵינוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה', יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה, כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר" (ירמיה נ, כ). כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן.
___________________________________
וְסַכָּנַת הַיַּמִּים – הסכנות שֶׁבַּיָּם. נָזוּף מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם – כביכול ה' נוזף בו. יְפַנֶּה – יסלק. שְׁמָדָא עֲבִיד דִּבְטִיל – שמד עשוי להתבטל.
ביאורים
לאחר שפירט כיצד ראוי להתייחס לאותן גזֵרות שמד חדשות שבהן עוסקת איגרת זו, כתב הרמב"ם עצה לכל אוהביו. בעצה זו, שאותה ראינו כבר אתמול, הוא ממליץ לעקור ממקום הגזֵרות ולעבור למקום שבו יוכל "להעמיד דתו ולקיים אמונתו בלא אונס".
בשלב זה מתייחס הרמב"ם לאותם אנשים אשר אינם שומעים לעצתו, ולא עוקרים ממקומם. הוא מבאר להם כיצד הם צריכים לשפוט את עצמם, ומהו המבט הנכון ביחס לסיטואציה שאליה נקלעו.
הרמב"ם מבאר שעצם ההימצאות במקום שבו ישנן גזֵרות שמד יש בו משום חילול שם שמים. אף על פי שחילול שם השם שנעשה בהישארות שם הוא מחמת ההקרבה הגדולה הנדרשת כדי לעקור למקום אחר, מגדיר אותו הרמב"ם כחילול השם הקרוב לרצון, שאינו מוגדר כאונס.
במצב מורכב כזה, של חיים בצל שמד, מקבלים מעשיו של האדם משמעות נוספת: כל מעשה-מצוה שהאדם עושה, נובע מתוך כוונה לשם שמים בלבד, שהרי הוא מסכן את עצמו בעשייתו.
במצבים כאלה מעשיו החיוביים של האדם הם בעלי ערך כפול, אולם אף על פי כן אומר הרמב"ם שראוי לאדם לפעול בכל מאודו לבל יישאר באותם המקומות.
לאחר שפירט הרמב"ם כיצד צריך האדם לבחון ולשפוט את עצמו, הוא מוסיף הערה נוספת ביחס לזולת. הוא מבאר שראוי לקרב את הזולת ולסייע בידו 'לחטוף' עוד ועוד מצוות, כיוון שזה המעט שהוא עוד יכול לעשות למען עצמו. דברים אלו נלמדים מתוך דרשת חז"ל על הפסוק: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב". חז"ל אומרים שאין לבזות אפילו רשע בשעה שהוא בא לקיים מצוות. מדברי הרמב"ם אנו למדים שגם לרשע יש נשמה טהורה שאינה נפגמת למרות חטאיו, והיא רעבה למצוות וקרבת ה'. אל לנו להביט למציאות החיצונית, גם כשהיא מלאה רשעות.
את סיומה של האיגרת חותם הרמב"ם בתפילה ובקביעה שעוד יבוטל השמד מעל עם ישראל, ונזכה להגיע לימים שבהם לא יימצא בנו עוון. הוא מברך שנזכה שהבטחה זו של ה' תגיע עוד בימינו.
הרחבות
היחס למי שאינו מקיים מצוות
שֶׁהַפּוֹשֵׁעַ שֶׁפָּשַׁע בִּרְצוֹנוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל – מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. הרמב"ם מלמד אותנו מהי הגישה היסודית כלפי אדם מישראל שבדרך-כלל אינו שומר תורה ומצוות, אולם כעת רוצה לקיים מצוה.
שו"ת בניין ציון מוסיף על דברי הרמב"ם ומחלק בין היחס לכופרים, עליו דנו חכמי ישראל בדורות הקודמים, לבין היחס לחילונים בימינו: "והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא (– לא ידעתי) מה אדון בהם... ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים " (בניין ציון שפה. וראה בחזון אי"ש יורה דעה א, ו, שכתב דברים דומים).
הרב אשר וויס כותב שאף על פי שדברים אלו נכתבו לפני עשרות שנים, וכיום אף למי שמכנה עצמו 'חילוני' יש ידע בסיסי בתורה ובמצוות, מכל-מקום דין זה עדיין תקף: "שבזמנינו אע"פ שיש הרבה מהחילוניים שיש להם ידיעה בתורה ומצוות, כיוון שכלי התקשורת מלאים בזלזול מוחלט בכל קדשי ישראל, מסתבר שדינם כתינוקות שנשבו" [מנחת אשר א, י].
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה מברכים על ברקים ורעמים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן שבים ולמה מתוודים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
