ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
איגרת השמד חלק ט"ז
הַמִּין הַחֲמִישִׁי - אֲפָרֵשׁ בּוֹ אֵיךְ רָאוּי לָאָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ בְּאֵלּו יְמֵי הַשְּׁמָד.
יְחֻיַּב כֹּל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מִפְּנֵי מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ וְסַכָּנַת הַיַּמִּים*, וְעוֹמֵד בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, לֹא בְּרָצוֹן מַמָּשׁ, אֲבָל קָרוֹב הוּא לִהְיוֹת בְּרָצוֹן, וְשֶׁהוּא נָזוּף מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם*, וְנֶעֱנָשׁ עַל רֹעַ מַעֲשָׂיו. וְעִם זֶה, יִהְיֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם עָשָׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת - שֶׁה' יִתְעַלֶּה יִכְפֹּל שְׂכָרוֹ עֲלֵיהֶן, שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּלְבַד, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּדֵי לְהִתְגַּדֵּל וְשֶׁיַּרְאֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִצְוָה. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה שְׂכַר מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּלִי פַּחַד, לִשְׂכַר מִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִוָּדַע שֶׁעֲשָׂאָהּ יְאַבֵּד נַפְשׁוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לוֹ. וְעַל דִּמְיוֹן זֶה הַזְּמָן אוֹמֵר ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ד, כט). וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יְפַנֶּה* אָדָם לִבּוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לָצֵאת מֵאוֹתָם הַגְּלִילוֹת, וּבְכֹל יְכָלְתּוֹ יִשְׁתַּדֵּל לָצֵאת.
ראוי לקרב הפושעים
וְגַם כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לְהַרְחִיק מְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וְלִמְאֹס אוֹתָם, אֶלָּא לְקָרְבָם וּלְזָרְזָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ ז"ל, שֶׁהַפּוֹשֵׁעַ שֶׁפָּשַׁע בִּרְצוֹנוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל - מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וְאֵין נוֹהֲגִין בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן, וְסָמְכוּ אוֹתוֹ לְדִבְרֵי שְׁלֹמֹה ע"ה: "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב" (משלי ו, ל) - לֹא יָבוּזוּ לְפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל בַּסֵּתֶר וְלִגְנֹב מִצְווֹת.
תקווה לביטול השמד
וּמִיּוֹם שֶׁגָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ לֹא פָּסַק מִמֶּנּוּ שְׁמָד, כִּי מִנְּעוּרֵינוּ גְּדֵלָנוּ כְּאָב וּמִבֶּטֶן אִמֵּנוּ יַנְחֵנוּ. וּבְכֹל הַתַּלְמוּד אוֹמֵר: "שְׁמָדָא עֲבִיד דִּבְטִיל*" (כתובות ג ע"ב), ה' יְבַטֵּל אוֹתוֹ מֵעָלֵינוּ, וִיקַיֵּם בְּיָמֵינוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה', יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ, וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה, כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר" (ירמיה נ, כ). כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן.
___________________________________
וְסַכָּנַת הַיַּמִּים – הסכנות שֶׁבַּיָּם. נָזוּף מִלִּפְנֵי הַמָּקוֹם – כביכול ה' נוזף בו. יְפַנֶּה – יסלק. שְׁמָדָא עֲבִיד דִּבְטִיל – שמד עשוי להתבטל.
ביאורים
לאחר שפירט כיצד ראוי להתייחס לאותן גזֵרות שמד חדשות שבהן עוסקת איגרת זו, כתב הרמב"ם עצה לכל אוהביו. בעצה זו, שאותה ראינו כבר אתמול, הוא ממליץ לעקור ממקום הגזֵרות ולעבור למקום שבו יוכל "להעמיד דתו ולקיים אמונתו בלא אונס".
בשלב זה מתייחס הרמב"ם לאותם אנשים אשר אינם שומעים לעצתו, ולא עוקרים ממקומם. הוא מבאר להם כיצד הם צריכים לשפוט את עצמם, ומהו המבט הנכון ביחס לסיטואציה שאליה נקלעו.
הרמב"ם מבאר שעצם ההימצאות במקום שבו ישנן גזֵרות שמד יש בו משום חילול שם שמים. אף על פי שחילול שם השם שנעשה בהישארות שם הוא מחמת ההקרבה הגדולה הנדרשת כדי לעקור למקום אחר, מגדיר אותו הרמב"ם כחילול השם הקרוב לרצון, שאינו מוגדר כאונס.
במצב מורכב כזה, של חיים בצל שמד, מקבלים מעשיו של האדם משמעות נוספת: כל מעשה-מצוה שהאדם עושה, נובע מתוך כוונה לשם שמים בלבד, שהרי הוא מסכן את עצמו בעשייתו.
במצבים כאלה מעשיו החיוביים של האדם הם בעלי ערך כפול, אולם אף על פי כן אומר הרמב"ם שראוי לאדם לפעול בכל מאודו לבל יישאר באותם המקומות.
לאחר שפירט הרמב"ם כיצד צריך האדם לבחון ולשפוט את עצמו, הוא מוסיף הערה נוספת ביחס לזולת. הוא מבאר שראוי לקרב את הזולת ולסייע בידו 'לחטוף' עוד ועוד מצוות, כיוון שזה המעט שהוא עוד יכול לעשות למען עצמו. דברים אלו נלמדים מתוך דרשת חז"ל על הפסוק: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב". חז"ל אומרים שאין לבזות אפילו רשע בשעה שהוא בא לקיים מצוות. מדברי הרמב"ם אנו למדים שגם לרשע יש נשמה טהורה שאינה נפגמת למרות חטאיו, והיא רעבה למצוות וקרבת ה'. אל לנו להביט למציאות החיצונית, גם כשהיא מלאה רשעות.
את סיומה של האיגרת חותם הרמב"ם בתפילה ובקביעה שעוד יבוטל השמד מעל עם ישראל, ונזכה להגיע לימים שבהם לא יימצא בנו עוון. הוא מברך שנזכה שהבטחה זו של ה' תגיע עוד בימינו.
הרחבות
היחס למי שאינו מקיים מצוות
שֶׁהַפּוֹשֵׁעַ שֶׁפָּשַׁע בִּרְצוֹנוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל – מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. הרמב"ם מלמד אותנו מהי הגישה היסודית כלפי אדם מישראל שבדרך-כלל אינו שומר תורה ומצוות, אולם כעת רוצה לקיים מצוה.
שו"ת בניין ציון מוסיף על דברי הרמב"ם ומחלק בין היחס לכופרים, עליו דנו חכמי ישראל בדורות הקודמים, לבין היחס לחילונים בימינו: "והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא (– לא ידעתי) מה אדון בהם... ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים " (בניין ציון שפה. וראה בחזון אי"ש יורה דעה א, ו, שכתב דברים דומים).
הרב אשר וויס כותב שאף על פי שדברים אלו נכתבו לפני עשרות שנים, וכיום אף למי שמכנה עצמו 'חילוני' יש ידע בסיסי בתורה ובמצוות, מכל-מקום דין זה עדיין תקף: "שבזמנינו אע"פ שיש הרבה מהחילוניים שיש להם ידיעה בתורה ומצוות, כיוון שכלי התקשורת מלאים בזלזול מוחלט בכל קדשי ישראל, מסתבר שדינם כתינוקות שנשבו" [מנחת אשר א, י].
רבנים בבית המדרש
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה (ב)
השיעור עוסק בהלכות המעשיות של טקס ההבדלה, החל מאיסור האכילה לפני הבדלה (כולל מקרים של סעודה שלישית או חוסר ביין) ועד למחלוקת הפוסקים האם יש לעמוד או לשבת במהלכה. בהמשך מפרט הרב את הכללים המדויקים לברכה על הבשמים השונים ועל נר האבוקה, כולל דיני ההנאה מאור הנר וצורת החזקת הכוס.
תולדות זריעה ונטיעה והשראת שכינה - פרשת 'תולדות'
יצחק מצווה לא לרדת מהארץ בזמן רעב , ועוד מצווה 'שכון בארץ' הוי נוטע, הוי זורע, השכן השכינה, הקשר בין המשימות.
רביבים מעלת מצוות ביקור חולים
שלוש מטרות למצוות ביקור חולים: לסייע לחולה במה שנצרך, לעודד את רוחו, ולהתעורר להתפלל עליו | מצוותם של בני המעגל הראשון והפנימי לטפל בכל צרכיו השוטפים של החולה | בני המעגל השני הם החברים והקרובים מדרגה שנייה, שעיקר מצוותם לעודד את החולה | המבקרים צריכים להיזהר מאוד שלא להכביד על החולה | מצוות ביקור חולים דורשת חוכמה ורגישות | לא קל לדעת מה יעודד את החולה ומה ידכא אותו
תולדות פרשת תולדות – ברכת אברהם
מדוע כיוון הקב"ה כך שיצחק יברך כשעיניו כהות מראות וכשהוא בכלל לא בטוח את מי הוא מברך ובכל זאת הוא מברך מכל הלב?
אורות ישראל ותחייתו קול הנשמה העליונה מן המעמקים
אורות ישראל ותחייתו פרק ל"ב
השיעור עוסק בדברי הרב קוק על התביעה הפנימית של המציאות כולה, של הנשמה ושל עם ישראל להתעלות, להתגלות ולהגשים את תכליתם האלוקית מתוך מעמקי החיים החומריים. דרך קריאה מעמיקה בפסקה, הרב מסביר כיצד תנועות היסטוריות, כולל תהליכי הגאולה ושיבת ציון, מהוות ביטוי להתפרצותו של אותו כוח פנימי.
אור התנ"ך המרגלים ביריחו ותשובתה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק בשליחת המרגלים על ידי יהושע ליריחו כהכנה רוחנית לכניסה לארץ ישראל, שנועדה לנקות את הארץ מטומאת הזנות והעבודה הזרה ולהכשירה להופעת קדושה, חסד ואמת. בנוסף, השיעור מנתח את דמותה של רחב ומציג דרכה שני שלבים בתהליך התשובה – מתשובה נמוכה של התנתקות מהחטא ועד לתשובה עליונה ההופכת את כוחות היצר והחטא עצמם למנוף לעשיית טוב וחסד.
תולדות להינטע בקודש: דרכו של יצחק
פרשת תולדות
השיעור מנגיד בין דרכו של אברהם אבינו המייצגת את "הבשורה" והעלייה הראשונית, לבין דרכו של יצחק אבינו המבטאת השתרשות עמוקה, התמדה ומסירות נפש להפוך את הקודש לקבוע בארץ. לאורך חייו של יצחק – החל מהעקידה, דרך חפירת הבארות ועד לתפילותיו וברכותיו – ניכר כי דווקא מתוך עבודה מאומצת, התמודדות עם קשיים והתבטלות מוחלטת לה', צומחת הברכה האלוקית השלמה והשראת השכינה בישראל.
הלכות בין אדם לחברו בין רגש הלב לציווי האלוקי
השיעור בוחן את המניע הראוי לקיום מצוות שבין אדם לחברו, תוך הצגת המחלוקת בין הגישה של האדר"ת, הסבור שיש לפעול אך ורק מתוך ציווי ה', לבין גישת המהר"ל, הדוגל בעשייה מתוך רצון פנימי ושלמות הלב. בהמשך מובאות משנותיהם של הרב קוק והנצי"ב המשלבות בין המוסר הטבעי לציווי האלוקי, ומדגישות את חשיבות תיקון המידות והנהגות שבין אדם לחברו כחלק בלתי נפרד מעבודת השם וקידוש שמו בעולם.
עין אי"ה - הרב משה גנץ הכלל קודם לפרטים בעבודת השם
שבת א, ק"ע - קע"ב
השיעור עוסק בחשיבות של הקדמת הבנת הכללים והאמונה לעיסוק בפרטי ההלכות ודקדוקי התורה. בנוסף, השיעור מדגיש כי יראת שמיים שלמה אינה מבטלת את כוחותיו האנושיים של האדם, אלא מפעילה אותם מתוך חיות ועשייה בעולם.
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
