גאולה אחרית כראשית | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי אור למוצ"ש ה' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש שמות
שמות

קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לחץ להקדשת שיעור זה

12 דק' קריאה • 44 דק' צפיה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

ספר השליטה על הטבע
התחלנו השבת את ספר שמות, הספר השני של חמישה חומשי תורה. בסיום ספר בראשית הזכרנו את המדרש שבפרשת בראשית נאמר חמש פעמים אור, כנגד חמישה חומשי תורה (בראשית רבה ג, ה):
אמר רבי סימון: ה' פעמים כתיב כאן "אורה", כנגד חמשה חומשי תורה. "ויאמר אלהים יהי אור", כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו. "ויהי אור", כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה...
"יהי אור" זה כשהאור עדיין לא מופיע, ורק אחר כך - "ויהי אור". מתי נעשה האור - בספר שמות. בספר בראשית הקב"ה מופיע בתוך הטבע בצורה נסתרת. הוא לא מתגלה כשולט על הטבע ומשנה סדרי בראשית, אלא כיוצר העולם, והטבע כולו נראה מסודר בלי יוצאי דופן - הקב"ה לכאורה מסתתר בתוך המציאות. בספר שמות הקב"ה מתגלה כשולט על הטבע בניסים ונפלאות שהוא עושה. השכינה מתגלה בעולם, בהתחלה ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, אחר כך במתן תורה שהיה שיא של הופעה אלוקית בעולם, ובהמשך בצורה קבועה במשכן. הקב"ה שוכן אתנו באופן קבוע. "ויהי אור" - האור הופיע והתגלה.
ספר שמות כשמו כן הוא. שם זה גילוי, וכל שם מבטא הופעה מציאותית מסוימת. ריבונו של עולם הוא מעל כל השמות, וכל השמות קשורים בהופעות שלו כלפינו, איך הוא מתגלה אלינו ואיך אנחנו רואים אותו. אנחנו רואים את הקב"ה בהופעות שלו בטבע וגם בניסים, הוא מתגלה אלינו כאלוקים, כאדון, כבורא, כטוב ומיטיב, וכן הלאה. יש שם אחד שהוא מעל כל השמות, אבל גם אותו אנחנו מבטאים: שם הוויה. השם הזה מתייחס אלינו בשונה משאר השמות. מציאות עליונה ומוחלטת, אבל גם היא כפי מה שאנחנו מבינים וקולטים. הקב"ה מתגלה בהופעות ואנחנו מבינים שיש נמצא עליון שכל ההופעות נובעות ממנו. גם השם הזה לא מבטא את הגדולה האלוקית כי אין דבר שיכול לבטא אותה, כל ביטוי הוא מוגדר הוא צמצום, אבל הקב"ה הוא למעלה מכל גבול ומכל תואר - ולכן אין לו שם ולא יכול להיות לו שם. ספר שמות הוא ספר ההופעה האלוקית, ספר ההתגלות.
בברכה אנחנו אומרים: "ברוך אתה ה'". לכאורה אי אפשר לברך את ריבונו של עולם - הוא בלתי גבולי ואין משמעות לאמירה שהוא יבורך. התשובה היא שביאור המילים "ברוך אתה ה'" הוא לא שאנחנו מברכים אותו, אלא שממנו הברכה נמשכת, שהוא מקור הברכות. גם במובן הפשוט, בהבנה שאנחנו מברכים אותו - הכוונה שההופעה שלו תתברך, ההתגלות שלו. בכל פעם שהקב"ה משפיע טוב על העולם הוא מתגלה יותר. כל דבר שמופיע בעולם זו התגלות שמו והתגלות פעולותיו, ובברכה אנחנו אומרים ששמו של ריבונו של עולם יופיע בעולם, שהשפע האלוקי יופיע. זה עניינו של הספר הזה, הקב"ה מופיע כשולט על הטבע.

להאמין בבלתי אפשרי
אנחנו ממשיכים בפרשה. התורה מספרת לנו על לידתו של משה רבנו (שמות ב, א-ג):
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי, וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים, וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
לא היה מוצא בעקבות הגזירה שפרעה גזר, ויוכבד שמה את בנה ביאור בתוך תיבת גומא. המדרש בפרשת וישב אומר (בראשית רבה פח, ז. ראה שיחה לפרשת וישב תשע"ד):
מי היה מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה?
אחרי שיוכבד אמו שמה אותו בין קני הסוף והתייאשה מהסיכוי לגדל אותו - מי ציפה שהילד הזה יהיה למה שהוא נהיה - והנה, בת פרעה מוצאת אותו ולוקחת אותו לבית פרעה. כעת הסיכוי שמשה יהיה מושיע לעם ישראל כמעט ירד מהפרק. הרי הוא יתחנך בבית פרעה והוא יהיה מאנשי ביתו, ואין סיכוי שמשה יחזור לעם ישראל! אך משה גדל בבית פרעה, ובכל זאת לא מאבד את הקשר עם עמו ויוצא אל אחיו. אך אחרי שמשה הורג את המצרי שמכה יהודי, הוא בורח ונעלם שוב. כל שלב שאירע בחיי משה הרחיק את הסיכוי שמשה יהיה מושיעם של ישראל. לפי החשבון שלי משה ברח למדין לתקופה של חמישים שנה בערך, חמישים שנה הוא היה רחוק מעמו, ומה הסיכוי שממקום כזה הוא יגיע ויהיה מושיעם של ישראל?
אך באמת, כל שלב שקרה היה בשביל שמשה יהיה מושיעם של ישראל ולא להפך. בת פרעה לא הייתה מוצאת אותו אם אמו הייתה ממשיכה לגדל אותו, ואז משה לא היה מתחנך בארמון מלך ויודע תכסיסי מלכים. אחר כך הוא בורח אל המדבר, אל יתרו, ומשם הקב"ה שולח אותו להושיע את ישראל. לפעמים מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו בעיני בשר ודם זו לא המציאות הסמויה שמתרחשת באמת.
גם היום, אנחנו פוגשים מאורעות שנראה כאילו הם מעכבים ומפריעים לגאולה, ולעתיד לבוא יכול להיות שנראה שכל מה שעיכב אותה הוא דווקא מה שהמשיך וקידם אותה, פשוט לא הבנו את המציאות כי לא ראינו את התוצאות של השתלשלות הדברים.

השליח של הקב"ה
משה מצטווה על ידי ריבונו של עולם להישלח לעם ישראל, ומשה לא מקבל את השליחות. "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, י-יא). אומר על כך המדרש (שמות רבה ג, ד):
אמר ר' יהושע בן לוי: משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית.
המלך השיא את בתו, ואמר שיתן לה מדינה וגם שפחה חשובה מאוד.
ונתן לה שפחה כושית.
במקום שפחה חשובה המלך נתן לה שפחה פשוטה.
אמר לו חתנו: לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי?
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים! כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה", ועכשיו אתה אומר לי: "לכה ואשלחך אל פרעה"? לא אנכי הוא שאמרת לו "ואנכי אעלך גם עלה"?
ריבונו של עולם, אמרת שאתה בעצמך תוציא את עם ישראל מצרים, ועכשיו אתה שולח אותי? במקום שהגאולה תהיה על ידך אתה מסובב שהגאולה תהיה על ידי שפחה כושית?! כך אומר המדרש. זה בעצם פשט הפסוק "מִי אָנֹכִי" - האם אני זה "אנכי"?! הקב"ה אמר "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו, ד), ואני הוא לא "אנכי"! ריבונו של עולם, אתה צריך להוציא את ישראל ממצרים. מה תשובתו של הקב"ה - "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". צריך להבין מה התשובה כאן.
חשבתי לומר שיש שני גדרי שליחות. אנחנו אומרים ששלוחו של אדם כמותו (ראה קידושין מא, ב). כשאדם שולח שליח לקדש אשה או לקנות חפץ, והשליח מקיים את השליחות - מי עושה את מעשה הקניין, האם השליח עושה את מעשה והקניין והמשלח קונה, או שהשליח הוא יד ארוכה של המשלח, והמשלח עצמו קונה על ידי השליח - לפי האפשרות השנייה, לא רק שהתוצאה מתייחסת למשלח אלא גם פעולת הקניין משתייכת אליו.
משה מבין שהקב"ה מבקש ממנו להוציא את ישראל ממצרים, בשביל ה'. אתה תהיה המוציא את ישראל ממצרים וכך גם לשון התורה - "וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". התוצאה תהיה מיוחסת לריבונו של עולם, אבל משה יפעל את מעשה ההוצאה. משה רבנו השיב על כך שהוא לא מסוגל "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם". תשובתו של הקב"ה היא שהוא מתכוון פה לגדר אחר של שליחות, אין הכוונה שאתה תהיה הפועל של הישועה, אני אהיה הפועל - "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". ידך תהיה כידי, פיך יהיה כפי, מה שאתה מדבר אל פרעה זה אני מדבר אל פרעה. הקב"ה מלמד כאן גדר חדש של שליחות. משה יהיה שליח של ריבונו של עולם, והקב"ה מגלה שהוא עצמו יהיה יחד עם השליח. אולי אנחנו צריכים ללמוד מכאן על כל התפקידים שהקב"ה מטיל על האדם - הוא בגדר של שליח לעשות את רצון הקב"ה.
אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו בתור שליח לקחת אשה לבנו, והוא משביע אותו שיקיים את השליחות. גם יעקב, כשהוא מבקש מיוסף שיהיה שליח לקבור אותו במערת המכפלה, הוא משביע את יוסף על כך. חז"ל אומרים שגם לפני שאדם בא לעולם, משביעים אותו שיקיים מצוות ולא יעבור עבירות (נדה ל, ב). משמעות הדברים היא שלכל אדם שנברא בעולם יש תפקיד, הוא שליח. שליח לגלות את רצון ה' בעולם, עצם מציאותו מגלה את מציאות ה' בעולם, ויש לו שליחות שרצון ה' יתגלה. התורה מלמדת אותנו שהשליחות הזאת היא מיוחדת, "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ", כל מה שאתה עושה בשליחותי, אני נמצא איתך ואתה לא לבד. יש לך הרבה כוח. יש כאן מסר כללי, משה רבנו מייצג את כל הופעת התורה בישראל. חז"ל פעמים רבות מכנים תלמיד חכם משה, "משה שפיר קאמרת" (ראה שבת קא, ב. סוכה לט, א ועוד), כי תלמידי החכמים הם ההמשך של משה. כל לומדי התורה במשך הדורות הם המשך של משה רבנו, ולכולם הקב"ה אומר: "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". הקב"ה אתנו. הקב"ה נמצא עם האדם בכל מקום, ולא לחשוש שמא לא נוכל למלא את השליחות. ודאי שנוכל למלא אותה כי הקב"ה אתנו. גם אם יש מעצורים והפרעות הקב"ה אתנו, ובכל מצב שאנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו.

"אהיה אשר אהיה"
באותו העניין, משה טוען שהוא לא ראוי לתפקיד חשוב שכזה. הקב"ה משיב לו שזה בדיוק הסימן שמשה הוא האדם המתאים. רבי לוי יצחק מברדיטשוב אומר שהקב"ה אמר למשה - אתה אומר שאתה לא מתאים, וזה מוכיח שאתה שליח טוב. אם אדם חושב שהוא מצוין והכי טוב – הוא גאה והוא לא מתאים לשליחות. אתה עניו, אתה אומר שאתה לא מתאים - "זה לך האות כי אנכי שלחתיך". משה שאל עוד שאלה: מהי זכותם של ישראל לצאת ממצרים, הרי הם לא במצב רוחני גבוה כל כך - על זה באה התשובה "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה", אני מוציא את ישראל ממצרים למטרה מסוימת. אתה אומר שעכשיו הם לא ראויים, אבל הם עומדים לקבל תורה ויהיה להם תפקיד מאוד חשוב. יציאת מצרים היא לא בגלל הזכויות שיש לעם ישראל אלא בגלל התפקיד שהוא עומד לקבל.
משה מקבל את הדברים. אומר שהוא ילך לעם ישראל, אך מה הוא יאמר כשישאלו אותו מה שמו של הקב"ה. על כך משיב לו הקב"ה שיאמר להם "אהיה אשר אהיה" - זה השם. מה המובן של השאלה 'מה שמו', מה זה משנה איך קוראים לבורא?
עם ישראל שאל איך זה יכול להיות. איפה הקב"ה היה כל השנים. הם סובלים כבר כל כך הרבה זמן, כבר שמונים שנה, מאז שמשה נולד, המצרים אמרו: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". אנחנו סובלים עשרות רבות של שנים! איך יכול להיות שהקב"ה עוד לא בא, איך הוא רואה את הצרות שלנו, שומע את הצעקות שלנו מתוך העינויים ועבודת הפרך, ועדיין הוא לא הגיע. עם ישראל שואלים את משה, מה המובן של ההנהגה האלוקית באופן הזה, מדוע הקב"ה המתין זמן רב כל כך ואנחנו סובלים לאורך כל הזמן הזה...
הקב"ה עונה למשה שהשם שלו הוא שם עתידי "אהיה". יש פעמים שאני לא מתגלה, אני עומד להתגלות בעתיד. כל הסבל שישראל עוברים הוא בשביל מגמה עתידית. עכשיו הגיע הזמן שאני תתגלה, אבל רק עכשיו ולא קודם. לפעמים אני שוב אסתתר, ולאחר מכן שוב אתגלה, ושוב אסתתר, ועוד פעם אתגלה... ככה זה סדר ההנהגה של הקב"ה בעולמו, לפעמים שמו הוא שם עתידי ולא שם ששייך להווה.
המדרש מבאר בעוד אופן ואומר שהקב"ה אמר שבכל מקום הוא נמצא, אין שאלה איפה מתגלה ריבונו של עולם. הקב"ה מתגלה בעתיד וגם בהווה, גם במציאות הנוכחית בסנה, ובכל מקום. אין לי שם מיוחד שאתה שואל באיזה שם הקב"ה מופיע. "אהיה אשר אהיה" - בכל מקום אני נמצא, "לית אתר פנוי מיניה". זאת התשובה שתאמר להם, "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות ג, יד).

תשובותיו של הקב"ה
בהמשך הפרשה משה מקבל את השליחות, אבל הוא חושש שלא יאמינו לו. תתארו לעצמכם שהיום אדם יבוא ויודיע בתקשורת שהקב"ה שלח אותו לגאול את ישראל. מישהו ישמע לו?! אולי אם יש לו מספר תלמידים נאמנים, הם יאמינו... מה פתאום שיאמינו, על סמך מה? הטענה של משה צודקת. חמישים שנה לא הייתי, עכשיו אני מגיע ממדיין, מודיע לעם ישראל שהקב"ה נגלה אלי בהר האלוקים, ואמר לי שאני אלך לגאול את ישראל, בואו נלך לפרעה והוא יוציא אותנו ממצרים. לא מתקבל על הדעת שאדם יאמר דברים כאלה בלי בסיס שמוכיח שדבריו נכונים.
הקב"ה קצת מקפיד עליו. בהמשך אחרי שמשה טוען שהוא גם כבד פה, הקב"ה אומר שהוא ייתן לו אותות, וחז"ל אומרים שבאותות הללו היו רמזים להקפדה של הקב"ה על משה שאמר שישראל לא יאמינו. כנראה שאם משה היה בא לעם ישראל ואומר להם שהם צריכים להיגאל עכשיו, הם היו מקבלים. הרי ניכרים דברי אמת. גם משה ידע שכך צריך להיות, אבל הוא חשב שהוא עצמו כל כך לא מתאים - ואליו לא יאמינו. משה עניו מכל אדם, הוא חושב שהוא הכי פחות ראוי להיות שליח. ישראל מצידם מאמינים ואם יבוא מישהו ראוי הם יאמינו, יאמינו לכל מישהו אחר שיבוא, אבל רק לא לו. "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שם ד, א). משה עניו מכל אדם, זה מה שעשה אותו ראוי להיות המושיע, צריך להיות לא סתם עניו אלא עניו מכל אדם, שהוא בטל ביטול מוחלט, והתוצאות הן שכשהקב"ה מדבר דרכו - דבר ה' נשמע באופן מלא. אין כאן מעורבות שלו שמעבדת את דבר ה' ומשנה אותו. משה הוא צינור שקוף לחלוטין, ולכן הוא הראוי.
ובכל זאת, משה מקבל שני אותות. הקב"ה אומר לו שישליך את המטה - והמטה נהפך לנחש. והקבה אומר לו "הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ" (שם ו) והיד הופכת למצורעת. יש כאן גם רמז על הלשון הרע שמשה אמר על עם ישראל: והם לא יאמינו לי.
יש כאן רעיון יותר עמוק: למשה היו שתי קושיות. הראשונה היא: איך נתגבר על פרעה מלך מצרים, שהוא מלך גדול ועם ישראל כפוף תחתיו ומשועבד לו. לא היה סביר להתגבר על הקושי הזה. זה הנחש, התנין. פרעה הוא התנין. הקב"ה אומר למשה שישליך את המטה והוא נהפך לנחש. הקב"ה אומר לו לאחוז בזנבו והנחש חוזר להיות מטה. אני שולח אותך להתגבר על התנין הזה, על פרעה, ותראה שהוא נהפך למטה. כל הכוח שלו הוא מאת ה', אני יכול להפוך את המטה לתנין, הפכתי את פרעה לתנין - ואני יכול לקחת את התנין הזה ולהפוך אותו בחזרה למטה. אני אעשה לך הדגמה עם המטה שלך, תראה איך הוא הופך לנחש וכשתתפוס אותו הוא יחזור להיות מטה. ריבונו של עולם מנהל את עולמו, אין לך מה לדאוג.
יש שאלה נוספת. הרי ישראל לא ראויים. על זה אמר הקב"ה למשה שיכניס את היד לחיקו, וכשהוא הוציא את ידו היא הייתה מצורעת, לא ראויה. תכניס עוד פעם את היד - "והנה שבה כבשרו". החיסרון שיש לישראל הוא חיצוני, זו צרעת על העור, לא משהו פנימי, החסרונות לא מגיעים לאיברים שהנשמה תלויה בהם. זה משהו מאוד חיצוני ואפשר מיד להשליך את הבגדים הצואים ולטהר את עם ישראל. ישראל בפנימיותם טהורים.
אלו שני סימנים שהקב"ה מסר. גם קצת מוסר, ברמז, וגם תשובות על השאלות היותר עמוקות, איך אפשר להתגבר על פרעה והאם ישראל ראויים. ישראל ראויים, מה שאתה רואה זו לא האמת, לפני ולפנים ישראל הם מאמינים בני מאמינים. כל הקלקולים חיצוניים.

הסדר של הגאולה
משה הולך אל פרעה, "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שם ה, כג). הגאולה מתחילה ומיד יש משבר. יש כאן לימוד שנוגע גם לתקופה שלנו, מתחילים לחזור לארץ ישראל, לבנות אותה, להתקבץ מכל הגלויות ולהשתחרר מעול גויים - ויש מעצורים, משברים, סכנות גדולות יותר ממה שהיו בעבר. ככל שמדינת ישראל מתחזקת כך השונאים מתגברים והאיומים על קיומה גדלים. פעם מדינת ישראל לא הייתה צריכה להתמודד עם סכנה של נשק גרעיני היום היא מתמודדת... הסכנות מתגברות.
כך זה הסדר של הגאולה.
לאחר מכן שוטרי ישראל באים ומתלוננים בפני משה, אתה הבאשת את ריחנו בעיני פרעה. "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". הקב"ה כבר אמר למשה שזה יהיה סדר הדברים, למה משה מתלונן?
רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה מפרש כאן שמשה לא הצליח להבין את ההתנהגות של שוטרי בני ישראל. הרי פשוט שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, והכול זה חלק מהגאולה - למה הם פתאום מתלוננים ומתייאשים, זה הסדר, שככל שהולכים ומתקדמים יש ניסיונות נוספים לעצור את הגאולה, הרי ריבונו של עולם הוא זה ששולט בכל המציאות. משה מאמין באמונה שלמה שהכול מאת ה' והכול לטובה, ובגלל זה הוא לא מבין את התלונות של השוטרים. לכן הוא אומר: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה", למה נתת להם יצר הרע, בגללו הם חושבים שאתה עוצר את הגאולה ולא יכול להציל אותם, חס וחלילה. למה עשית אותם רעים, למה הכנסת בהם יצר הרע. אם הם לא במדרגה כזאת שהם מבינים את התהליך של הקב"ה - אני לא מתאים לתפקיד הזה.
תשובתו של הקב"ה היא שהיא הנותנת. הנפילות האלה הן חלק מהסדר. "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה". גם הנפילות שבתוך ישראל, גם הייאוש, החולשות והנפילות, הכול הוא חלק מהבניין שצריך להיבנות. הקב"ה יוציא את ישראל ביד חזקה, וכתוצאה מהקשיים הגדולים שנלווים לגאולה עם ישראל יגיע לאמונה חזקה. אמונה חייבת לעבור דרך משבר, דרך קשיים וחולשות. רק כך האמונה מופיעה בצורה יותר גדולה ויותר מושלמת. זה עניינה של יציאת מצרים, להביא את עם ישראל לאמונה גדולה. לתקן את הדבר הקטן שהיה אצל אברהם אבינו, כשהוא שאל: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח). אברהם אבינו היה המאמין, אבל נשאר משהו קטן שהיה צריך לתקן אותו כדי להגיע לשלמות. הקב"ה הודיע לו שעם ישראל יהיה עבד במצרים, אבל יש לזה מטרה, אחרי זה הם יצאו ברכוש גדול, הם יצאו בתיקון הגאולה. עניינה של גאולת מצריים היה להיות מאמינים גדולים ולתקן את הנקודה הקטנטנה החלשה שהייתה בשורש.
הנקודה הזאת הולכת ונשלמת בשלושה שלבים: בשלב הראשון ביציאת מצרים, "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד, לא), השלב השני הוא קריעת ים סוף, "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שם יד, לא), והשלב השלישי הוא במתן תורה, כשישראל שומעים את דבר ה' ומאמינים.
אנחנו בתקופה שהפרשיות הללו חוזרות על עצמן. המהלכים האלוקיים מופיעים גם עכשיו, אלא שעכשיו אנחנו מצפים לגאולה השלמה. הקב"ה אמר למשה "אהיה אשר אהיה", "אהיה איתם בגלות זאת ואהיה איתם בגלות אחרת". משה שואל למה להגיד לישראל שתהיה עוד גלות בעתיד, והקב"ה מקבל את דבריו ואומר שלא יאמר להם "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם " (שם ג, יד). ואמנם המציאות היא שתהיה גלות אחרת. היום אנחנו בשלב שכבר לא תהיה גלות אחרת, זו הגאולה האחרונה. גם היא כמו הגאולה הראשונה, הולכת בשלבים-שלבים, ומוטל עלינו להיות מלאי אמונה שכל שלב מקרב אותנו לגאולה. כמו אצל משה רבנו, גם מהלך שהיה נראה כאילו הוא מרחיק את הגאולה, זה היה רק בעיניים החיצוניות, ובמציאות לא הייתה נסיגה. כל קושי צריך לבנות כוחות חדשים, כל קושי צריך להעמיק בתוכנו את היסודות הפנימיים של האמונה.
בעזרת ה' אנחנו מתפללים לריבונו של עולם שנדע לקבל את כל הדברים באהבה, ושיגאל אותנו בקרוב, במהרה בימינו.

^ 1.. שנת תשע"ו.

שמות

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק יח (6)
שיעור מס' 117
כ"ב תמוז תשפ"ג
9 דק'
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
"אשרינו", "מה טוב", "ומה נעים", "ומה יפה"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
ב' באדר תשפ"ה
11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז -ח
שיעור מס' 94
י"ט סיון תשפ"ג
10 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיב העבודה - המשך פרק י"ז (4)
שיעור מס' 63
ב' אייר תשפ"ג

שמות
לאומיות ויציאת מצרים
הרב משה צוריאל זצ"ל | טו טבת תשס"ח
שמות
חידות לפרשת שמות
הרב זאב וייטמן | התשד"מ
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת שמות תשפ"ו – הגואלנו מכף כל עריצים
הרב שמואל אליהו | טבת תשפ"ו
4 דק'
שמות
שמותיו של ספר 'שמות' - הקדמה לספר 'שמות'
הרב יצחק בן יוסף | טבת תשפ"ו

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יהושע שפירא
הרב חיים דרוקמן
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרה"ג חיים שטיינר
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב יהודה לייב גרונר
הרב מרדכי גרינברג

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il