בפרשת השבוע מדגישה התורה את שמות בני יעקב כפי שעשתה בפירוט גדול יותר בפרשת השבוע שעבר, ויחי. יתכן אמנם שיש סיבות רבות ושונות לעניין המרוכז הזה בשמות שבטי ישראל, אך תהיינה הסיבות אשר תהיינה, ברור שהתורה רואה בשמות עניין חשוב ביותר.
למעשה, פעמים רבות חוזרים ונזכרים שמות השבטים בתורה. אפשר היה לשאול: מדוע? אבל התורה מחדירה לזיכרוננו את שמות אבותינו על מנת לתת לנו תחושה של רציפות ושל מסורת. בני ישראל היו עתידים לחיות מאות שנים במצרים, בגלות ובעבדות. אין ספק שהם היו שם בסכנת השמדה גופנית ורוחנית.
חז"ל אומרים שהעובדה שהם לא שכחו את שמותיהם המקוריים ולא הפכו למצריים בשם ובמעשה היא שנתנה לבני ישראל את התקווה שיום אחד ייגאלו וייצאו לחופשי. השמות של אבותיהם הזכירו להם את עברם ואת ההבטחה של הקב"ה לגאול אותם מעבדותם ומצרתם.
הניסיון הזה בגלות מצרים לימד את העולם היהודי את חשיבות זיכרון השמות המקוריים שלנו. הישארות השמות האלה והשימוש בהם הם אלה שמנעו את הכחדתנו כעם מיוחד ונצחי. לכן פתיחת ספר שמות, ספר העבדות והגאולה, היא רשימת שמות של בניו של יעקב, תזכורת נצחית לזהותו האמיתית של העם היהודי.
מאז נאבק העם היהודי מאות שנים כדי לשמר את הזהות ואת תחושת רציפות באמצעות השמות. בקהילות האשכנזים היה נהוג לקרוא לילדים על שם אבות אבותיהם שהלכו לעולמם. המנהג הזה יצר קשר רגשי עמוק במשפחות והוביל, בסופו של דבר, לכך שילדים קיבלו שמות רבים כדי להנציח יותר מאדם אחד במשפחה. במסורת קהילות ספרד נהוג לקרוא לילדים על שם סבים וקרובי משפחה שעדיין בחיים, כדרך לחלוק להם כבוד. אבל מתן השמות בדרך זו יוצר גם תחושת רציפות ותכלית.
בתקופה המודרנית יותר יהודים קיבלו גם שמות חילוניים כדי שישמשו אותם בחברה הכללית. אך בעשורים האחרונים חזר לאופנה השימוש בשם יהודי או עברי כשם יחיד. נראה, אם כך, ששם איננו דבר פשוט. אפילו בעולם הלא-יהודי השימוש בשמות תנ"כיים נשאר פופולרי ורווח למדי. אנשים משתוקקים לקשר עם עברם, ושמות משפחה מסורתיים ותנ"כיים מספקים תחושה של נצחיות ורציפות ששמות צעקניים ו"קוליים" לא מצליחים לספק. שם יכול לשמש עוגן לתחושת הערך העצמי של האדם ולתחושת הייעוד שלו בחייו. החשיבות שרואה התורה בתיעוד השמות של בני יעקב, שבטי ישראל, מדגישה את חשיבותה של עובדה זו למשפחה ולעם.
אולי לזה התכוון המדרש כשאמר שאחת הסיבות לגאולת בני ישראל מהעבדות במצרים היא מפני "שלא שינו את שמם".
למעשה, פעמים רבות חוזרים ונזכרים שמות השבטים בתורה. אפשר היה לשאול: מדוע? אבל התורה מחדירה לזיכרוננו את שמות אבותינו על מנת לתת לנו תחושה של רציפות ושל מסורת. בני ישראל היו עתידים לחיות מאות שנים במצרים, בגלות ובעבדות. אין ספק שהם היו שם בסכנת השמדה גופנית ורוחנית.
חז"ל אומרים שהעובדה שהם לא שכחו את שמותיהם המקוריים ולא הפכו למצריים בשם ובמעשה היא שנתנה לבני ישראל את התקווה שיום אחד ייגאלו וייצאו לחופשי. השמות של אבותיהם הזכירו להם את עברם ואת ההבטחה של הקב"ה לגאול אותם מעבדותם ומצרתם.
הניסיון הזה בגלות מצרים לימד את העולם היהודי את חשיבות זיכרון השמות המקוריים שלנו. הישארות השמות האלה והשימוש בהם הם אלה שמנעו את הכחדתנו כעם מיוחד ונצחי. לכן פתיחת ספר שמות, ספר העבדות והגאולה, היא רשימת שמות של בניו של יעקב, תזכורת נצחית לזהותו האמיתית של העם היהודי.
מאז נאבק העם היהודי מאות שנים כדי לשמר את הזהות ואת תחושת רציפות באמצעות השמות. בקהילות האשכנזים היה נהוג לקרוא לילדים על שם אבות אבותיהם שהלכו לעולמם. המנהג הזה יצר קשר רגשי עמוק במשפחות והוביל, בסופו של דבר, לכך שילדים קיבלו שמות רבים כדי להנציח יותר מאדם אחד במשפחה. במסורת קהילות ספרד נהוג לקרוא לילדים על שם סבים וקרובי משפחה שעדיין בחיים, כדרך לחלוק להם כבוד. אבל מתן השמות בדרך זו יוצר גם תחושת רציפות ותכלית.
בתקופה המודרנית יותר יהודים קיבלו גם שמות חילוניים כדי שישמשו אותם בחברה הכללית. אך בעשורים האחרונים חזר לאופנה השימוש בשם יהודי או עברי כשם יחיד. נראה, אם כך, ששם איננו דבר פשוט. אפילו בעולם הלא-יהודי השימוש בשמות תנ"כיים נשאר פופולרי ורווח למדי. אנשים משתוקקים לקשר עם עברם, ושמות משפחה מסורתיים ותנ"כיים מספקים תחושה של נצחיות ורציפות ששמות צעקניים ו"קוליים" לא מצליחים לספק. שם יכול לשמש עוגן לתחושת הערך העצמי של האדם ולתחושת הייעוד שלו בחייו. החשיבות שרואה התורה בתיעוד השמות של בני יעקב, שבטי ישראל, מדגישה את חשיבותה של עובדה זו למשפחה ולעם.
אולי לזה התכוון המדרש כשאמר שאחת הסיבות לגאולת בני ישראל מהעבדות במצרים היא מפני "שלא שינו את שמם".
