ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וַאֲשֶׁר הֱשִׁיבְךָ רַבְּךָ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהֶעֱצִיבְךָ, וְקָרָא אוֹתְךָ כְּסִיל - עֲבֵרָה גְּדוֹלָה הִיא בְּיָדוֹ, וְחֵטְא גָּדוֹל חָטָא, וְקָרוֹב בְּעֵינַי שֶׁשּׁוֹגֵג הוּא, וְרָאוּי לוֹ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ מְחִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה תַּלְמִידוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָצוּם וְיִזְעַק וְיִתְפַּלֵּל, אוּלַי יְכַפֵּר לוֹ הָאֵל. וְכִי שִׁכּוֹר הָיָה זֶה וְלֹא יָדַע שֶׁבְּשִׁשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה תּוֹרָה עַל הַגֵּר? וְאַיֵּה דְּבַר ה': "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב, כ), וְהִיא אוֹנָאַת דְּבָרִים? אִלּוּ* אָמַר הוּא הָאֱמֶת וְאַתָּה הָיִיתָ טוֹעֶה - הָיָה לוֹ לְהַסְבִּיר לְךָ פָּנִים וּלְדַבֵּר רַכּוֹת, כֹּל שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֱמֶת וְהוּא טוֹעֶה. וְעַד שֶׁזֶּה דּוֹרֵשׁ אַחַר הַיִּשְׁמְעֵאלִים אִם הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִם לָאו, הָיָה לוֹ לָחוּשׁ לְעַצְמוֹ עַל הַכַּעַס שֶׁכָּעַס, עַד שֶׁהִכְלִים גֵּר צֶדֶק שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים ז"ל: "כֹּל הַכּוֹעֵס יְהִי בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה" (עיין שבת קה ע"ב). דַּע, שֶׁחוֹבָה שֶׁחִיְּבַתְנוּ תּוֹרָה לַגֵּרִים גְּדוֹלָה הִיא: עַל הָאָב וְעַל הָאֵם נִצְטַוִּינוּ בְּכִבּוּד וּבְמוֹרָא, וְעַל הַנְּבִיאִים לִשְׁמֹעַ לָהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּכַבֵּד אָדָם וְיִירָא וְיִשְׁמַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֲבוֹ; וְעַל הַגֵּרִים צִוָּנוּ בְּאַהֲבָה, דָּבָר הַמָּסור לַלֵּב: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י, יט), כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ לֶאֱהֹב אֶת שְׁמוֹ: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם ו, ה). וְהַקב"ה בִּכְבוֹדוֹ אוֹהֵב הַגֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" (שם י, יח).
גר אינו כסיל
וְזֶה שֶׁקָּרָא לְךָ כְּסִיל - תֵּמַהּ גָּדוֹל הוּא: אָדָם* שֶׁהִנִּיחַ אָבִיו וּמוֹלַדְתּוֹ וּמַלְכוּת עַמּוֹ וְיָדָם הַנְּטוּיָה, וְהֵבִין בְּעֵין לִבּוֹ, וּבָא וְנִדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁהִיא הַיּוֹם 'מְתָעֵב גּוֹי'* 'עֶבֶד מוֹשְׁלִים', וְיָדַע שֶׁדָּתָהּ דָּת אֱמֶת וָצֶדֶק, וְהִכִּיר דַּרְכֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָדַע שֶׁכֹּל הַדָּתוֹת גְּנוּבוֹת מִדָּתָן, זֶה מוֹסִיף וְזֶה גּוֹרֵעַ, זֶה מְשַׁנֶּה וְזֶה מְכַזֵּב וּמְחַפֶּה עַל ה' דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן, זֶה הוֹרֵס יְסוֹדוֹת וְזֶה מְדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת, וְהִכִּיר הַכֹּל וְיָדַע וְרָדַף אַחֲרֵי ה', וְעָבַר בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ וְנִכְנַס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְנִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרַבָּן שֶׁלְּכֹל הַנְּבִיאִים, וְחָפֵץ בְּמִצְווֹתָיו, וּנְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל ה', לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וְלַעֲלוֹת לְמַעֲלוֹת הַמַּלְאָכִים, וְלִשְׂמֹחַ שִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים, וְהִשְׁלִיךְ הָעוֹלָם הַזֶּה מִלִּבּוֹ, וְלֹא פָּנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב* - מִי שֶׁזּוֹ מַעֲלָתוֹ כְּסִיל יִקָּרֵא? חָלִילָה לְךָ, לֹא כְּסִיל קָרָא ה' שִׁמְךָ, אֶלָּא מַשְׂכִּיל, מֵבִין וּפִקֵּחַ, וְהוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת*, וְתַלְמִידוֹ שֶׁלְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהִנִּיחַ אֲבוֹתָיו וּמוֹלַדְתּוֹ וְנָטָה אַחֲרֵי ה'. וּמִי שֶׁבֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם רַבְּךָ וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא - הוּא יְבָרֵךְ אוֹתְךָ וְיִתֵּן לְךָ שְׂכָרְךָ כָּרָאוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, וְיַאֲרִיךְ יָמֶיךָ עַד שֶׁתּוֹרֶה בְּמִשְׁפְּטֵי ה' לְכֹל עֲדָתוֹ, וִיזַכֶּה אוֹתְךָ לְכֹל הַנֶּחָמוֹת הָעֲתִידוֹת לְיִשְׂרָאֵל, "וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י, לב), "כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" (שם שם, כט).
משה בר' מימון זצ"ל
___________________________________
אִלּוּ – אף אם. אָדָם – גר. מְתָעֵב גּוֹי – אומה בזויה. רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב – בעלי גאווה ומספרי שקרים. וְהוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת – בישרות.
ביאורים
הנקודה האחרונה שמוצא הרמב"ם לנכון להעיר עליה, היא נוסח הביקורת שהשתמש בו רבו של רבי עובדיה הגר כנגד רבי עובדיה.
דרישת האמת והרדיפה אחריה היא אחת המשימות הקשות והגדולות של החיים. יצרו הרע של האדם משכנעו לעיתים רבות ללכת אחרי הזרם, ולדבוק בדרכים נוחות וקלות, גם אם הדבר בא על חשבון ידיעת האמת. זו אחת הסיבות שראוי להכיר ולהוקיר את מי שעזב את האמונה שאליה היה רגיל ושלתוכה נולד, כדי להאמין באופן אמִתי וטהור באמת, רק מפני האמת שבה, ואף לעשות שינוי יסודי בחייו לצורך כך.
התורה מקפידה מאוד וחוזרת שוב ושוב על החיוב שיש לכל אחד מישראל לאהוב את הגרים ולהיזהר מלצערם, לזה מצטרפת העובדה שפגיעה בגר קשה וחמורה יותר, שהרי ההרגשה של מישהו שבא מבחוץ ומבקש להצטרף לעם חדש ומיוחד כעם ישראל אינה פשוטה. כל אדם שבא מבחוץ ובודק את מקומו החדש עלול להיפגע מאוד אם היחס אליו יהיה כזה שאינו נותן לו מקום.
לכן מקפיד הרמב"ם לקבול על הדברים הפוגעים שנאמרו לרבי עובדיה הגר, ואדרבה הוא מוקיר ומעריך אותו על מאמציו לבוא תחת כנפי השכינה ולבחור באמת. הוא מדגיש שאפילו אם הגר טועה יש להתייחס אליו בצורה נעימה ורכה, ומוסיף שישנו יתרון מסוים למצוה שאותה ציוותה התורה ביחס לגר, על פני ציוויה ביחס לאביו ואמו. בעניין אביו ואמו לא נאמר שיש לאהוב אותם, ואילו על הגר כן נאמר כך.
ייתכן שבדברים אלו טמון עומק נוסף. תפקידו של עם ישראל בעולם הוא לגלות שם שמים אצל כל אומות העולם ובמציאות כולה. הגרים מהווים קשר מסוים בין עם ישראל לבין האומות האחרות, והעובדה שאנשים שבאו מאומות העולם זוכים להתחבר לעם ישראל, מחברת בין הכוחות הטמונים באומות לבין הקדושה של עם ישראל. זו אחת הסיבות שהתורה מקפידה להזהיר אותנו לאהוב את הגרים ולקרבם ולא חלילה להפך.
הרחבות
אהבת הגר
וְעַל הַגֵּרִים צִוָּנוּ בְּאַהֲבָה. הגמרא אומרת: "תנו רבנן המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין" [בבא מציעא נט:]. אדם שמאנה – מגדף או מציק לגר ומזכיר לו את עברו – אין זו עבֵרה אחת אלא שלוש עבֵרות. בהמשך הגמרא רבי אליעזר הגדול מדגיש שהתורה ראתה לכתוב ולחזור בשלושים ושישה מקומות שונים בתורה את האיסור להציק ולהונות את הגרים, כדי להראות כמה איסור זה חמור. ומסביר זאת המדרש רבה : "הרבה הקדוש ברוך הוא אוהב את הגרים, למה הדבר דומה למלך שהיתה לו צאן, והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב, כן בכל יום, פעם אחד נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם, נכנסה הצאן לדיר, נכנס עמהם, יצאת לרעות יצא עמהם, אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן, והוא רועה עמהם, כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם, היה המלך אוהבו, בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקד מרעה יפה לרצונו, (– והיה מצווה) לא יכה אדם אותו הזהרו בו, ואף כשהוא נכנס עם הצאן היה אומר להם תנו לו וישתה, והיה אוהבו הרבה, אמרו לו מרי (– אדוני) כמה תישים יש לך כמה כבשים יש לך כמה גדיים יש לך, ואין את מזהירנו, ועל הצבי הזה בכל יום ויום את מצונו. אמר להם המלך, הצאן רוצה ולא רוצה, כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישן בתוך הדיר, הצביים במדבר הם ישנים, אין דרכם לכנס לישוב בני אדם, לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר. כך אין אנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו?! לכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל שישמרו עצמם מהם שלא יזיקו להם, וכן הוא אומר [דברים י, יט]: 'ואהבתם את הגר'" [נשא ח, ב].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
