ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְכַאֲשֶׁר הִתְפַּרְסֵם חִבּוּרֵנוּ בָּאֲרָצוֹת, וְהִתְפַּשֵּׁט בַּקְּצָווֹת, נֶאֱמַר לָנוּ שֶׁאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּדַמֶּשֶׂק אָמַר שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְלֹא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחֲרֵי הִפָּרְדָהּ. וְאָמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הַהוּא אֵיךְ תֹּאמַר זֶה? וְהִתְחִיל לְהָבִיא רְאָיָה מִמַּה שֶּׁזְּכַרְנוּהוּ אֲנַחְנוּ בְּחִבּוּרֵנוּ, שֶׁהַתַּכְלִית הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וְשֶׁאֵין גּוּף בּוֹ, וְהִתְחִילוּ הֵם לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַמְפֻרְסָם בָּאֻמָּה וּבְדִבְרֵי הַחֲכָמִים בָּזֶה, וְאָמַר שֶׁהֵם כֻּלָּם מָשָׁל, וְאָרְכוּ דִּבְרֵיהֶם עִמּוֹ. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לָנוּ מַה שֶּׁאֵרַע לֹא הִרְגַּשְׁנוּ אֵלָיו*, וְאָמַרְנוּ זֶה בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ, שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּסְכַּל זֶה וְלֹא מִי שֶׁיִּקְשֶׁה עָלָיו הֲבָנַת מַה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ.
וְכַאֲשֶׁר הָיָה בִּשְׁנַת אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת לַשְּׁטָרוֹת, הִגִּיעָה אֵלֵינוּ אִגֶּרֶת מֵאַרְצוֹת תֵּימָן, יִשְׁאֲלוּ בָּהּ עַל דְּבָרִים, וְאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים אֶצְלָם שֶׁפָּסְקוּ שֶׁהַגּוּף יִכְלֶה וְיִפָּסֵד, וְלֹא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף אַחַר הִפָּרְדָהּ, וְשֶׁהַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ לַנֶּפֶשׁ לְבַד. וְהֵבִיאוּ רְאָיָה מִמַּה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ אֲנַחְנוּ בִּבְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכַאֲשֶׁר נִזְכְּרוּ לָהֶם דִּבְרֵי הַחֲכָמִים הַגְּלוּיִים הַמְבֹאָרִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּקְצָת דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים, אָמְרוּ זֶה מָשָׁל וִיפֹרַשׁ. וְאָמַר לָנוּ זֶה הַשּׁוֹאֵל שֶׁהִתְפַּשֵּׁט אֶצְלָם זֶה הַדַּעַת, וְהִשְׁלִיכוּ זוּלָתוֹ*, וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה, וַהֲשִׁיבוֹנוּ עַל שְׁאֵלוֹתֵיהֶם, וּבֵאַרְנוּ לָהֶם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים פִּנַּת* הַתּוֹרָה, וְהוּא שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, וְלֹא יְפֹרַשׁ זֶה. וְשֶׁחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא אַחַר תְּחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּפֶרֶק חֵלֶק, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה הַשִּׁעוּר מַסְפִּיק.
רבי שמואל הלוי על תחיית המתים
וְכַאֲשֶׁר הָיְתָה בְּזֹאת הַשָּׁנָה שְׁנַת א' תק"ב לַשְּׁטָרוֹת, וְהִגִּיעוּ אֵלֵינוּ כְּתָבִים מִמִּקְצָת חֲבֵרֵינוּ מִבָּבֶל, זָכְרוּ שֶׁשּׁוֹאֵל מֵאַנְשֵׁי תֵימָן שָׁאַל עַל הָעִנְיָנִים הָהֵם בְּעַצְמָם לָזֶה רֹאשׁ יְשִׁיבָה רַבֵּנוּ שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי הַנִּסְמָךְ בְּבַגְדָּד בִּזְמַנֵּנוּ זֶה, וְשֶׁהוּא חִבֵּר לָהֶם מַאֲמָר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשָׂם דְּבָרֵינוּ בְּזֶה הָעִנְיָן קְצָתָם טָעוּת וּשְׁגָגָה, וּקְצָתָם שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְנַצֵּל עֲלֵיהֶם, וְנִצֵּל אוֹתָנוּ וְעָזַר מְעַט בְּקֻלְמוּסוֹ.
וְאַחַר אֵלּוּ הַמִּכְתָּבִים נִשְׁלַח אֵלֵינוּ זֶה הַמַּאֲמָר אֲשֶׁר חִבְּרוֹ זֶה הַגָּאוֹן וּבִלְשׁוֹנוֹ, וְרָאִינוּ כָּל הַדְּרָשׁוֹת וְהַהַגָּדוֹת אֲשֶׁר קִבְּצָם. וְיָדוּעַ אֵצֶל כָּל אָדָם שֶׁאֵין הַמְבֻקָּשׁ מִן הַחֲכָמִים סִפּוּר הַדְּרָשׁוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הָהֵם הַנִּפְלָאִים בִּלְשׁוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁיִּדְרְשׁוּם הַנָּשִׁים בְּבֵית הָאֵבֶל קְצָתָן לִקְצָתָן. אֲבָל הַמְבֻקָּשׁ מֵהֶם לְבָאֵר עִנְיְנֵיהֶם עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לַמֻּשְׂכָּל* אוֹ יִקְרְבוּ אֵלָיו.
___________________________________
לֹא הִרְגַּשְׁנוּ אֵלָיו – לא התייחסנו לדבריו. וְהִשְׁלִיכוּ זוּלָתוֹ – אינם מקבלים דעה אחרת. פִּנַּת – יסוד ועיקר. שֶׁיֵּאוֹתוּ לַמֻּשְׂכָּל – שיבואו לכלל הבנה שכלית.
ביאורים
כעת מספר הרמב"ם כיצד קרה שטעו בדבריו כאשר התפרסם חיבורו, ומה הביא אותו לשוב ולהאריך בעניין תחיית המתים. ראשית – אדם מדמשק טעה בדבריו וכן הטעה אחרים. הרמב"ם כתב שבעולם הבא אין גוף, ואותו תלמיד בדמשק הבין מכך שלא תהיה 'תחיית המתים', כיוון שמשמעה היא החזרה של הנפש לגוף – והרי אין כלל צורך בגוף בעולם הבא. על דברי חכמים שהביאו כנגדו, ענה שהם משל בלבד. בשלב זה הרמב"ם לא ראה צורך להגיב, כיוון שזוהי טעות של אדם אחד.
לאחר כן הגיעה איגרת מתימן ובה שוב סופר על אנשים שטענו שהגוף יכלה ולא יחזור לשימושו, והעונש והשכר – יגיעו רק לנפש. גם הם לקחו ראיותיהם מדברי הרמב"ם על מציאות העולם הבא, וגם הם אמרו שכל דברי חכמים שנאמרו בנושא זה הינם משל. במקרה זה הרמב"ם השיב לשואלים, והסביר שתחיית המתים אכן תהיה, והיא אינה סותרת את העולם הבא, כיוון שהיא שלב מקדים לו. אחר תחיית המתים יגיע העולם הבא, שבו אכן לא יהיו גופות.
בפעם שלישית שהרמב"ם קיבל מידע על טעות בעניין תחיית המתים, הגיעה הידיעה מבגדד. סיפרו שאדם אחד הגיע לרבי שמואל הלוי, ראש הישיבה שם, ושאל אותו על עניינים אלו, והרב השיב לו, וחיבר מאמר בנושא תחיית המתים, כאשר הוא דן בדברי הרמב"ם ומסביר חלק מהם. על אחדים מדברי הרמב"ם אמר שהם טעות. מאמר זה הגיע אל הרמב"ם, ולרמב"ם היו מספר השגות עליו. ראשית, הוא השיג על אוסף דרשות חז"ל שהרכיב את המאמר, וטען שבמעשה הקיבוץ עצמו אין כל חכמה מיוחדת, ואין זה תפקיד החכמים. תפקידם הוא יצירת ביאור מתקבל על הדעת של הרעיונות המסתתרים בדרשות.
הרחבות
תחית המתים עם הגוף
וְהוּא שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף. הרמח"ל מבאר את היחס בין הגוף לנשמה: "גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים, דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף ארציי ועכור, שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו, דהיינו הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותימצא ביניהם מלחמה; באופן שאם תגבר הנשמה, תתעלה היא ותעלה הגוף עמה, ויהיה אותו האדם המשתלם בשלימות המעותד; ואם יניח האדם שינצח בו החומר, הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו" [דרך השם א, ג]. האדם מורכב משני הפכים – חומר ורוח, ותפקידו בעולם לרומם את הגוף החומרי בעזרת הצד הרוחני שבו. אולם בהמשך הוא מבאר: "שהנשמה כל זמן היותה בגוף בעולם הזה שהרע דבוק בו, שאי אפשר שיפרד ממנו לגמרי, תהיה גם היא חשוכה ועמומה. ואף על פי שעל ידי המעשים הטובים שהאדם עושה קונה היא בעצמה שלימות יקר, לא יוכל הדבר להיגלות, ולא תוכל להזדהר בזוהר שהיה ראוי לה להזדהר כפי היקר ההוא שהיא משגת באמת, אלא הכל נשאר כבוש בעצמותה עד הזמן שינתן להיגלות". הצד החומרי באדם גם מעיב ומחשיך באופן שאין הנשמה יכולה להתגלות בכל גדולתה. הרמח"ל ממשיך ומחדש שבתחיית המתים המצב יהיה אחר: "אכן בשובה בגוף אחר התחיה, לא תתמעט ולא תתעלם, אלא תכנס בכל זהריה ובכל כחה, ואז מיד תזכך את הגוף ההוא זיכוך גדול". הגוף אחרי תחיית המתים כבר לא יחשיך את האור של הנשמה, והאדם יוכל להגיע לשלמותו.
לעילוי נשמת אפרים בן סמרה ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
