ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאָמְנָם הַחַיִּים שֶׁאֵין מָוֶת אַחֲרֵיהֶם, הוּא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אַחַר* שֶׁאֵין גּוּף בָּהֶם. שֶׁאֲנַחְנוּ נַאֲמִין, וְהוּא הָאֱמֶת אֵצֶל כָּל בֶּן דַּעַת, שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא נְפָשׁוֹת מִבְּלִי גּוּפוֹת כְּמַלְאָכִים. וּבֵאוּר זֶה, שֶׁהַגּוּף אָמְנָם הוּא כְּלַל כֵּלִים לִפְעֻלּוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּבָר הִתְבָּאֵר זֶה בְּמוֹפֵת. וְכָל מַה שֶּׁבַּגּוּף יֵחָלֵק עַל שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים:
- כֵּלִים שֶׁבָּהֶם יֻשְׁלַם הַמָּזוֹן, כַּפֶּה וְהָאִסְטוּמְכָא* וְכָבֵד וּבְנֵי מֵעַיִם וּבִכְלָל כָּל מַה שֶּׁבַּבֶּטֶן הַתַּחְתּוֹן.
- וְכֵלִים שֶׁבָּהֶם תִּהְיֶה הַהוֹלָדָה, וְהֵם כְּלִי הַמִּשְׁגָּל וְהֻלֶּדֶת הַזֶּרַע* וְהֻלֶּדֶת הָעֻבָּר.
- וְכֵלִים שֶׁבָּהֶם תִּקּוּן עִנְיְנֵי הַגּוּף, עַד שֶׁיַּמְצִיא* לְעַצְמוֹ כָּל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ אֵלָיו, כָּעֵינַיִם וּשְׁאָר הַחוּשִׁים וְהָעוֹרְקִים וְהָעֲצַבִּים וְהַמֵּיתָרִים* אֲשֶׁר בָּהֶם יִשְׁלְמוּ הַתְּנוּעוֹת כֻּלָּם, וְלוּלֵי אֵלּוּ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבַעַל חַי לְהִתְנוֹעֵעַ אֶל מְזוֹנוֹ וּלְבַקְשׁוֹ וְלִבְרֹחַ מִמַּה שֶּׁהוּא כְּנֶגְדּוֹ וּמְאַבֵּד אוֹתוֹ וּמַפְסִיד מִזְגּוֹ.
וְכַאֲשֶׁר לֹא יֻשְׁלַם מְזוֹן הָאָדָם רַק* בִּמְלָאכוֹת שֶׁיַּעֲשֵׂם וּבְהַזְמָנוֹת* רַבּוֹת, יִצְטָרֵךְ בָּהֶם לְמַחְשָׁבָה וְהִשְׂתַּכְּלוּת*, נִמְצָא לוֹ הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי לִזְכֹּר בּוֹ הַמְּלָאכוֹת, וְנִמְצְאוּ לוֹ גַּם כֵּן כֵּלִים טִבְעִיִּים יַעֲשֶׂה בָּהֶם הַמְּלָאכוֹת הָהֵם, רְצוֹנִי לוֹמַר הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם, כִּי הָרַגְלַיִם אֵינָם כֵּלִים אֶלָּא לַהֲלִיכָה לְבַד. וּפְרָטֵי זֶה הַכְּלָל נוֹדָעִים אֵצֶל אַנְשֵׁי זֹאת הַחָכְמָה.
אין גוף בעולם הבא
הִנֵּה הִתְבָּאֵר, שֶׁהַגּוּף כֻּלּוֹ צֹרֶךְ מְצִיאוּתוֹ מִפְּנֵי תַּכְלִית אַחַת וְהוּא קַבָּלַת הַמָּזוֹן לְהַתְמָדַת הַגּוּף וְהֻלֶּדֶת הַדּוֹמֶה לְהַתְמָדַת מִין הַגּוּף הַהוּא. וּכְשֶׁתִּהְיֶה הַתַּכְלִית הַהוּא מְסֻלֶּקֶת בִּלְתִּי צָרִיךְ אֵלֶיהָ, רָצָה לוֹמַר בָּעוֹלָם הַבָּא, וְזֶה שֶׁכְּבָר בֵּאֲרוּ לָנוּ הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה וְלֹא תַשְׁמִישׁ, אִם כֵּן הוּא בֵּאוּר בְּהֶעְדֵּר הַגּוּף. שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ לֹא יַמְצִיא דָּבָר לְבַטָּלָה כְּלָל, וְלֹא יַעֲשֶׂה דָּבָר אֶלָּא מִפְּנֵי דָּבָר, וְחָלִילָה לוֹ וְחַס שֶׁיִּהְיוּ פְּעֻלּוֹתָיו הַמְתֻקָּנוֹת כִּפְעֻלַּת עוֹבְדֵי הַצְּלָמִים: "עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן". כֵּן הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה אֵצֶל אֵלּוּ יִבְרָא גּוּפוֹת, כְּלוֹמַר אֵיבָרִים, לֹא לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מַה שֶּׁנִּבְרְאוּ בַּעֲבוּרוֹ כְּלָל, וְלֹא לְשׁוּם סִבָּה.
וְאוּלַי בְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא אֵצֶל אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים אֵינָם בַּעֲלֵי אֵיבָרִים, אָמְנָם הֵם גּוּפוֹת עַל כָּל פָּנִים. וְאוּלַי הֵם כַּדּוּרִיִּים מִקְשִׁיִּים*, אוֹ עַמּוּדִים*, אוֹ מְעֻקָּבִים*. אֵין אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֶלָּא שְׂחוֹק, "מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָהֶם לְחָכְמָה".
וְהַסִּבָּה בָּזֶה כֻּלּוֹ מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּהוּ, בִּהְיוֹת הֶהָמוֹן אֵין מְצִיאוּת אֶצְלָם אֶלָּא לַגּוּף אוֹ מַה שֶּׁיִּמָּצֵא בַּגּוּף, וּמַה שֶּׁאֵינוֹ גּוּף וְלֹא כֹּחַ בַּגּוּף אֵינוֹ נִמְצָא כְּלָל, וְכָל אֲשֶׁר יִרְצוּ לְחַזֵּק מְצִיאוּת עִנְיָן אֶחָד יוֹסִיפוּ בּוֹ הַגַּשְׁמוּת, רוֹצֶה לוֹמַר יְעַבּוּ עֶצֶם גִּשְׁמוֹ. וּכְבָר זָכַרְנוּ מִזֶּה כְּלָל רַב בְּבֵאוּר בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים". וּמִי שֶׁיִּרְצֶה לַחְשֹׁב לָנוּ זֶה הַדַּעַת לְמוּם יַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ, וְאִם יִרְצֶה לָשׂוּם אוֹתוֹ טָעוּת וּשְׁגָגָה, יֹאמַר, וַאֲנַחְנוּ לֹא נַקְפִּיד בָּזֶה. שֶׁאֲנַחְנוּ נִבְחַר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים", שֶׁיִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵינוּ בַּעַל שֵׂכֶל עַל אֱמוּנַת הָאֱמֶת, וַאֲפִלּוּ אֶחָד. וְאִם* יִרְחֲקוּ מִמֶּנּוּ אֲלָפִים סְכָלִים לְהַאֲמִינָם בְּבָטֵל*
___________________________________
אַחַר – מכיוון. וְהָאִסְטוּמְכָא – הקיבה. וְהֻלֶּדֶת הַזֶּרַע – ייצור הזרע שבאיש. שֶׁיַּמְצִיא – שיספק צרכיו. הַמֵּיתָרִים – הגידים. רַק – אלא. וּבְהַזְמָנוֹת – בהכנות. הִשְׂתַּכְּלוּת – התבוננות שכלית. מִקְשִׁיִּים – עשויים מקשה אחת בלי חילוק איברים [הערת הרב שילת]. עַמּוּדִים – גליליים. מְעֻקָּבִים – קוביות. וְאִם – אף אם. בְּבָטֵל – בשקר ובטעות.
ביאורים
על פי מה שלמדנו עד כה, הנפשות ישובו לגוף אחר הפטירה. זו תחיית המתים. אך אמנם היא לא תימשך לעד, ואחריה שוב ימותו הגופים, ויגיע השלב הבא – העולם הבא, בו אין גוף ואין מיתה ואלו חיים נצחיים. כך, לדברי הרמב"ם, צריך להבין ולהאמין כל בעל חכמה.
מדוע זה כך? עלינו להבין שהגוף הוא כמכשיר בעל שלושה חלקים עיקריים: איברי המזון, איברי ההולדה ושאר האיברים – המשלימים את שאר ענייני הגוף. על כולם מולך השכל המכוון והמדריך: איך להגיע למזון ובאלו אמצעים, כיצד להישמר ולברוח מדבר המאיים על קיום המין. כמו כן על ידו אנו זוכרים דברים. בין חכמות תיאורטיות ובין דברים מעשיים – כגון ממה יש להתרחק ואת קרבת מה יש לחפש.
מטרת הגוף, אם-כן, היא לצורך שמירתו הוא, או שמירת קיום המין ביצירת וולדות. בעולם הבא שוב לא יהיה צורך במטרה זו, כמבואר בדברי חכמים, שבעולם הבא אין לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש המיטה. הקב"ה אינו עושה דבר לבטלה. הוא אינו כיוצר הפסלים, שמכין להם איברים אך כולם לא בשימוש.
הרמב"ם חוזר ומעיר שהסיבה לחשיבה שבני העולם הבא הינם בעלי גוף היא שבני ההמון מייחסים מציאות רק לגוף. כשרוצים הם לומר על דבר שהוא קיים, אמִתי, הם מוסיפים לו מֵמדים גשמיים. יהיו מאותם המון שיטענו דברים על הרמב"ם ויאמרו שהוא טועה, בין בהבנתו בעניין בני העולם הבא ובין בגישתו הכללית ליחס בין הגשמי לרוחני. הרמב"ם מתייחס לזה באמירה הנחרצת, שאין לחכם להתחשב בדעת אלה שאינם מחפשים להשכיל. רצוי בעיני, הוא אומר, חכם אחד שיבין את דברי ויסכים להם, מאשר המון חסרי-בינה אחרים.
הרחבות
מה חשוב יותר – העולם הזה או העולם הבא?
שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא נְפָשׁוֹת מִבְּלִי גּוּפוֹת כְּמַלְאָכִים. הרמב"ם מבאר שרבים תופסים את העולם הבא בעזרת הכלים שמשמשים אותנו בעולם הזה, מה שגורר טעויות בהבנת המציאות בעולם הבא.
כתוב במשנה במסכת אבות: "הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" [ד, יז]. כלומר, ישנן שתי נקודות הסתכלות על המציאות בעולם. כשאנו מתייחסים לעולם הזה – נכון לתת משקל לכלים הגשמיים כיוון שאלו הכלים שאיתם אנו צריכים לתקן את עצמנו ואת העולם. כלים אלו הם "תשובה ומעשים טובים". מצד שני, כשאנו מתייחסים לעולם הבא – מדובר במציאות רוחנית שבה לא עוסקים בתיקון, ולכן 'קורת הרוח' בעולם הבא – יפה יותר מכל חיי העולם הזה [על פי פירוש הרמב"ם למשנה].
זהו הסבר דבריו של הרמב"ם. כשאנו מדברים על העולם הבא – כלֵי העולם הזה חסרי משמעות, כיוון שמטרתם לשמש בעולם הזה בלבד. אפשר להמשיל זאת למדידת חבל באמצעות שעון, כשם שהשעון חסר משמעות במדידת החבל - כך גם כלֵי העולם הזה חסרי משמעות ביחס לעולם הבא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
