ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְכַאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ מִזֶּה הַמַּאֲמָר אֶל זֶה הַמָּקוֹם וְהוּא* הָיָה תַּכְלִית הַכַּוָּנָה בּוֹ, וּרְאִינוּהוּ חֲסַר הַתּוֹעֶלֶת לְגַמְרֵי, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ כּוֹלֵל רַק כֵּפֶל מַה שֶּׁנִּזְכַּר כְּבָר בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָה וּבַחִבּוּר, וְתוֹסֶפֶת בֵּאוּר לְכָל מְעַט תְּבוּנָה אוֹ הוֹרֵס*, רָאִינוּ שֶׁלֹּא נַנִּיחֶנָּה רֵיקָה מֵחִדּוּשׁ תּוֹעֶלֶת, וְשֶׁנְּדַבֵּר עַל שְׁתֵּי שְׁאֵלוֹת רְאוּיוֹת בְּזֶה הָעִנְיָן.
מדוע פסוקים רבים סותרים את תחיית המתים?
הָאֶחָד מֵהֶן, לְבָאֵר עִנְיַן אֵלּוּ הַפְּסוּקִים הָרַבִּים מְאֹד הַנִּמְצָאִים בַּמִּקְרָא, הַמּוֹרִים הוֹרָאָה בְּרוּרָה שֶׁלֹּא תִסְבֹּל פֵּרוּשׁ בְּהַרְחָקַת* תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּאָמְרוֹ "אִם יָמוּת גֶּבֶר הֲיִחְיֶה", וְאָמְרוֹ "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה", "בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב", וְזֶה בְּאִיּוֹב הַרְבֵּה. וְאָמַר חִזְקִיָּהוּ "לֹא יְשַׂבְּרוּ* יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ, חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם". זֹאת רְאָיָה שֶׁיּוֹרְדֵי בוֹר הֵם הַמֵּתִים. וְנֶאֱמַר גַּם כֵּן "כִּי מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ" וְגוֹמֵר. "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ" וְגוֹמֵר. וְנֶאֱמַר "רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב". וּכְשֶׁתְּחַפֵּשׂ פְּסוּקֵי הַמִּקְרָא כֻּלָּם תִּמְצָאֵם מַרְחִיקִים תְּחִיַּת הַמֵּתִים בִּכְלָל, רַק פְּסוּקֵי יְשַׁעְיָהוּ וְעִם קְצָת הִתְבּוֹנְנוּת יִתְבָּאֵר שֶׁהוּא מְסֻפָּק* אִם הוּא מָשָׁל אוֹ אֱמֶת. וּמַה שֶּׁבָּא מִן הַפָּסוּק הַנִּגְלֶה לְדָנִיֵּאל "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" וְגוֹמֵר, וְאָמַר "וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" זֶה גַּם כֵּן מַה שֶּׁחִיֵּב לִבְנֵי אָדָם הַמְּבוּכָה הַגְּדוֹלָה, קְצָתָם הִסְתַּפֵּק בָּהֶם תְּחִיַּת הַמֵּתִים סָפֵק גָּדוֹל, וּמִקְצָתָם הַמַּאֲמִינִים לְזֹאת הַפִּנָּה הֻצְרְכוּ לְפָרֵשׁ כָּל פָּסוּק מֵהַפְּסוּקִים הַמְבֹאָרִים פֵּרוּשִׁים רְחוֹקִים מְאֹד לְקַבְּלָם.
מדוע אין תחיית המתים נזכרת בתורה?
וְהַשְּׁאֵלָה הַשֵּׁנִית הֱיוֹת הַתּוֹרָה בִּלְתִּי זוֹכֶרֶת זֹאת הַפִּנָּה* כְּלָל, לֹא בִּרְמִיזָה וְאַף כִּי בְּבֵאוּר*. וְאִם אִי אֶפְשָׁר מִבִּלְתִּי שֶׁיֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בַּתּוֹרָה רְמִיזוֹת לְזֹאת הַפִּנָּה, וְיֹאמְרוּ הַדְּבָרִים הָהֵם אֲשֶׁר זְכָרוּם בְּאָמְרָם "מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה"? תַּכְלִית הָאוֹמֵר שֶׁיֹּאמַר שֶׁהֵם רְמָזִים נִסְתָּרִים, וְכָל שֶׁכֵּן בִּהְיוֹת הַחֲכָמִים חוֹלְקִים בָּהֶם*. וְתִהְיֶה זֹאת הַשְּׁאֵלָה הַשֵּׁנִית לָמָּה לֹא זָכַר אֶת זֶה בְּגָלוּי וּבְבֵאוּר שֶׁלֹּא יִסְבֹּל פֵּרוּשׁ? אֲבָל נִזְכַּר לְפִי דִּבְרֵי הַחוֹשֵׁב, כְּמִי שֶׁיִּסְתַּתֵּר לֵאמֹר דָּבָר וְיִרְצֶה לְסָתְמוֹ.
___________________________________
וְהוּא – נושא המאמר הוא תחיית המתים. מְעַט תְּבוּנָה וכו' – חסר דעת או אפיקורס. בְּהַרְחָקַת – בשלילת. יְשַׂבְּרוּ – יקוו. שֶׁהוּא מְסֻפָּק – שהפסוקים ניתנו להתפרש גם בדרך משל וגם כפשוטם. זֹאת הַפִּנָּה – עיקר תחיית המתים. וְאַף כִּי בְּבֵאוּר – כל שכן שאינה מבארת אותו. חוֹלְקִים בָּהֶם – חולקים היכן רמזה התורה את תחיית המתים.
ביאורים
הרמב"ם מרחיב כאן בעניין תחיית המתים מאחר שהיו שטענו שאין הרמב"ם מאמין בתחיית המתים כפשוטה אלא רק כמשל. הרמב"ם פותח את הדברים בשתי שאלות חשובות.
השאלה הראשונה הינה בנוגע לאמונה בתחיית המתים לגופות. בקרב העם מושרשת היטב האמונה כי לאחר המוות אנו עתידים לחזור לחיים בשנית, אלא שישנם פסוקים רבים שמהם נראה שהמוות הוא סוף כל חי – דבר הסותר את האמונה במבט ראשון. באיוב נאמר: "אם ימות גבר היחיה" [יד, יד], וכן: "כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה" [ז, ט] ו"בטרם אלך ולא אשוב" [י, כא]. בפסוקים אלו כתוב שלאחר המוות אין עוד חיים. גם המלך חזקיהו מודה לה' לאחר שנוספו לו 15 שנים לחיות, ואומר: "לא ישברו יורדי בור אל אמיתך, חי חי הוא יודך כמוני היום" [ישעיה לח, יח-יט]. פסוק זה מלמד אותנו שמי שירד לבור, לקבר, אינו חוזר להודות לה' על נפלאותיו. בפסוקים רבים מצוינת מציאות המוות שאין תיקון אחריו – "רוח הולך ולא ישוב" [תהלים עח, לט]. אם-כן נראה שהמוות הוא הקצה האחרון של החיים, אשר ממנו אין דרך חזרה.
אמנם יש גם מקורות אחרים: בפסוקי ישעיה אפשר לפרש שהכוונה בהם לאמונת תחיית המתים בגוף. לעומת כל הפסוקים הנזכרים מפורש בספר דניאל שתהיה תחייה לגוף: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" [יב, ב], וכך גם פסוק נוסף: "ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין" [יב, יג]. רבים הם שלא הצליחו ליישב בין כל המקורות והסתפקו האם האמונה בתחיית המתים אכן נאמרה בתנ"ך או שלא. אלו שנטו אחרי הפסוקים האחרונים להאמין בתחייה, נדחקו בתירוצים רבים בפסוקים הקודמים שהבאנו.
השאלה השנייה היא מדוע התורה לא מזכירה בפירוש או ברמז את עניין תחיית המתים? אמנם יש מהחכמים שמצאו רמזים בתורה לתחיית המתים, אבל עדיין קשה – מדוע הוזכר הדבר באופן זה? נראה מסגנונה הספרותי של התורה שהיא מנסה להסתיר את הדבר, מתוך איזה שהוא טעם בלתי מוסבר.
הרחבות
תחיית המתים מן התורה
וְהַשְּׁאֵלָה הַשֵּׁנִית הֱיוֹת הַתּוֹרָה בִּלְתִּי זוֹכֶרֶת זֹאת הַפִּנָּה כְּלָל, לֹא בִּרְמִיזָה וְאַף כִּי בְּבֵאוּר. הרמב"ם כותב שהתורה אינה רומזת לתחיית המתים, קל וחומר שלא כותבת זאת במפורש. דברים אלו עומדים בניגוד למה שרש"י כותב, שמי שאינו מאמין שתחיית המתים רמוזה בתורה הוא ככופר בתחיית המתים, כיוון שאין לו על מה להיסמך [סנהדרין צ.]. רש"י מבסס דבריו על דברי המשנה – "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה.." [סנהדרין יא, א]. לפי הרמב"ם אפשר להסביר שכוונת הביטוי "מן התורה" היא שזהו עיקרון מעקרונות תורת ישראל. כך עולה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה: "ותחיית המתים יסוד מיסודות תורת משה רבינו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך" [סנהדרין פרק י משנה א (תרגום הרב קאפח)].
ביאור נוסף בכיוון אחר למושג "תחיית המתים מן התורה " כתב רבי אריה לייב הכהן : "אף שמודה בעיקר התחייה אלא אומר שאינה מִסִּבַּת (– בזכות) התורה והוא כופר בסִבתה – אין לו תחייה. כי סִבה אחרת אין לה (– לתחיית המתים), רק של תורה דידיה (– שלו – שהוא למד בעצמו) או של אחרים הנהנים ממנו (– ולומדים בזכותו), והוא כופר – ולכך לא תחייהו. אמנם יאמין כל איש כי זה הוא עיקר התחייה, ואז יזכה לקום עִם ישני חברון, לשמוח בשמחת ציון תבנה ותכונן במהרה בימינו" [שב שמעתתא, הקדמה, אות פ]. תחיית המתים היא מציאות שאינה לפי חוקי הטבע החומריים, לכן רק בעזרת הקשר לתורה, שמדרגתה רוחנית, יכול אדם לזכות לתחיית המתים.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות שטיפת כלים בשבת
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
