ישיבה
בית המדרש
וְדַע, שֶׁהַכְחָשַׁת שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף לֹא תִמָּלֵט מֵאַחַת מִשְׁתֵּי סִבּוֹת: מדוע
אִם שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ הַמַּכְחִישׁ לִהְיוֹתוֹ עִנְיָן בִּלְתִּי טִבְעִי, וְיִתְחַיֵּב לְפִי זֹאת הַסִּבָּה שֶׁיַּכְחִישׁ הַנִּפְלָאוֹת כֻּלָּם לִהְיוֹתָם בִּלְתִּי טִבְעִיּוֹת.
אוֹ שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכַר* בַּפָּסוּק, וְלֹא בָּאת בּוֹ הַהַגָּדָה הָאֲמִתִּית כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּמּוֹפְתִים. וַאֲנַחְנוּ כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁבָּאוּ פְּסוּקִים, וְאִם הֵם מְעַטִּים, יוֹרוּ עַל שׁוּב* הַמֵּתִים.
וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר 'אֲנַחְנוּ נְפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים הָהֵם כְּמוֹ* שֶׁפֵּרַשְׁנוּ זוּלָתָם' - נֹאמַר לוֹ: הַמֵּבִיא* לְךָ לְפָרְשָׁהּ, הוּא לִהְיוֹת שׁוּב הַמֵּתִים בִּלְתִּי טִבְעִי, וּתְפָרֵשׁ אֵלּוּ הַפְּסוּקִים עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ לָעִנְיָנִים הַטִּבְעִיִּים. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים", בְּדַבְּרֵנוּ בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁעִם אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִתְחַיֵּב בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ הַמּוֹפְתִים כֻּלָּם אֶפְשָׁרִיִּים, וְלָזֶה יִהְיֶה גַּם כֵּן תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֶפְשָׁרִי. וְכָל אֶפְשָׁר, כְּשֶׁיָּבוֹא בּוֹ הַגָּדַת הַנָּבִיא, נַאֲמִין, וְלֹא נִצְטָרֵךְ לְפָרְשׁוֹ וְלֹא נוֹצִיאֵהוּ מִפְּשׁוּטוֹ.
וְאָמְנָם נִצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ הַדָּבָר שֶׁפְּשׁוּטוֹ נִמְנָע*, כְּהַגְשָׁמַת הַשֵּׁם. אֲבָל הָאֶפְשָׁר יַעֲמֹד* כַּאֲשֶׁר הוּא. וַאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל וִיפָרֵשׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, אָמְנָם יַעֲשֶׂה זֶה בְּהַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא נִמְנָע מִצַּד הַשֵּׂכֶל לֹא מִמִּנְהַג הַטֶּבַע. וְכֵן יִתְחַיֵּב בִּשְׁאָר הַנִּפְלָאוֹת בְּהֶכְרֵחַ, וְכָל זֶה אָמְנָם יִהְיֶה נִמְנָע לְגַמְרֵי לְפִי אֱמוּנַת קַדְמוּת הָעוֹלָם, וּמַאֲמִין הַקַּדְמוּת אֵינוֹ מֵעֲדַת מֹשֶׁה וְאַבְרָהָם עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם כְּלָל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּ"מוֹרֵה הַנְּבוֹכִים".
וּלְאֵלּוּ הַשֳּׁרָשִׁים הֶאֱמַנּוּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַל פְּשׁוּטָהּ וְשַׂמְנוּהָ מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה, וְאָמַרְנוּ שֶׁאֵין רָאוּי לְפָרֵשׁ שְׁנֵי הַפְּסוּקִים הַמְגַלִּים הַמּוֹרִים עָלֶיהָ רְאָיָה בְּרוּרָה אֲשֶׁר לֹא יִסְבְּלוּ פֵּרוּשׁ.
___________________________________
זָכַר – נזכר. שׁוּב – חזרתם לחיים. כְּמוֹ – בדרך טבעית. הַמֵּבִיא – הגורם. שֶׁפְּשׁוּטוֹ נִמְנָע – שהבנתו כפשוטו בלתי אפשרית. יַעֲמֹד וכו' – נפרשהו כפשוטו.
ביאורים
הכופרים ב'שוב הנפש לגוף', כלומר בתחיית המתים, מתחלקים לשתי קבוצות. ישנם אלו שכופרים בתחיית המתים כי כל מה שאינו מוסבר על פי השכל נדחה מדעתם. וישנם שמקבלים את המופתים המופיעים בתנ"ך, כי הם נזכרו בפירוש, הגם שאינם מוסברים על פי שכלם. הבעיה שלהם היא רק עם תחיית המתים, מפני שאין פסוקים מפורשים שמזכירים אותה. אך בכל זאת – בדניאל, כפי שהבאנו, ישנם פסוקים מפורשים המורים על האמונה בתחיית המתים.
לכאורה אפשר היה לדחות ולומר שפסוקים אלו הינם משל ואין להבינם כפשוטם, מפני שהם סותרים את השכל ואת הטבע. אלא שהרמב"ם פירש במורה הנבוכים שהעולם נברא בידי ה' כשקודם לכן לא הייתה מציאות כלל. ומתוך כך אפשר ללמוד על כל הניסים שהם אפשריים, שאין נס יותר גדול מבריאת העולם יש מאין. אם-כן אין מניעה שכלית לתחיית המתים, ובכל דבר שמסתדר עם השכל יש להאמין בדברי הנבואה כפשוטם.
בהתאם לכלל שקבע הרמב"ם, שבדברים שאינם אפשריים לפי השכל יש לפרש את הפסוקים שלא כפשוטם, אין להאמין בהגשמת השם, כי זה נוגד את השכל. באותו אופן הכופרים בשיבת הנפש לגוף עושים זאת ממניע שכלי ולא מתוך הנחות על המציאות הטבעית בעולם. לפי העיקרון של דעה זו כל המופתים אינם אפשריים. אמנם נכון שלפי מי שסבור שהעולם קדמון אין אפשרות לחידוש ניסים ותחיית המתים. אך במורה הנבוכים כבר התבאר שמאמיני הקדמוניות אינם מעדת משה ואברהם, המאמינים בחידוש.
אחרי בירור זה מובן למה האמונה בתחיית המתים הינה אחד מעיקרי האמונה ביהדות, ומדוע אין לעקור מפשוטם את הפסוקים המלמדים אותנו אמונה זו.
הרחבות
מקור לתחיית המתים בתורה
אוֹ שֶׁיַּכְחִישֶׁנּוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא זָכַר בַּפָּסוּק. רבי סעדיה גאון כתב מאמר ארוך ומקיף על תחיית המתים. במאמר זה מתמודד רבי סעדיה גאון מספר פעמים עם הטענה שתחיית המתים היא רק משל לתחיית האומה דהיינו, שעם ישראל יחזור לארצו, לשלטונו ולכוחו גם לאחר הגלות. רבי סעדיה גאון נוקט, כמו כל חכמי ישראל, שתחיית המתים היא כמובן גם כפשט הדברים, שכל אחד ואחד מעם ישראל יקום לתחייה.
בתוך דבריו הוא מזכיר פסוק המדבר במפורש על תחיית המתים : "שירת האזינו סדורה כפי מצבי (– ההיסטוריה של) בני ישראל... וששית (– החלק השישי של השירה) – בגאולתינו וישועתינו, מן 'ראו עתה כי אני אני הוא' [דברים לב, לט] עד סוף השירה. והרי לפי סדר זה, יהיה אומרו ' אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא' [שם] ... כל זה יהיה בזמן הישועה..." ['הנבחר באמונות ודעות', מאמר שביעי - בתחיית המתים בעולם הזה, עמוד רכא במהדורת הרב קאפח].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
