ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
338 וְעַל הַשֹּׁרֶשׁ* הַזֶּה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לַצַּדִּיק חֲטָאִים רַבִּים, יְחֻיַּב שֶׁיִּהְיֶה בַּעֲבוּרָם כָּל יְמֵי חַיָּיו נִגַּשׂ וְנַעֲנֶה*, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לַחוֹטֵא זְכֻיּוֹת רַבּוֹת, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בַּעֲבוּרָם רֹב יָמָיו בַּטּוֹב. וּבָזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין לט, ב) כָּל שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו מְרֻבִּין לוֹ מֵעֲווֹנוֹתָיו מְרֵעִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁשָּׂרַף אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְכָל שֶׁעֲווֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו מְטִיבִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁקִּיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. 339 וְזֶה הַמַּאֲמָר בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת, וּבְעֵת שֶׁעוֹשֶׂה הַזְּכוּת לֹא הִתְחָרֵט עַל הַחוֹבָה, וּבְעֵת שֶׁעוֹשֶׂה הַחוֹבָה לֹא הִתְחָרֵט עַל הַזְּכוּת. אֲבָל מִי שֶׁעוֹשֶׂה זְכֻיּוֹת רַבּוֹת וְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם, כְּבָר אִבְּדָם כֻּלָּן בַּחֲרָטָתוֹ, וּבוֹ נֶאֱמַר (יחזקאל יח, כד): וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וגו'*. 340 וּמִי שֶׁעָשָׂה חוֹבוֹת רַבּוֹת וְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם וְקִיֵּם חֻקֵּי הַתְּשׁוּבָה, כְּבָר הֱסִירָם מֵעַל עַצְמוֹ, וּבוֹ אוֹמֵר (שם כז): וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְגוֹמֵר. וְאַחַר כֵּן אָמַר (שם כב): כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ:) בְּבֵאוּר זֶה, בְּתוֹהֶה* עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. 341 וְעַל הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה גַּם כֵּן, אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ צַדִּיק, זְכֻיּוֹתָיו מוּכָנוֹת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם וְיִפְּלוּ מֵהַהֲכָנָה לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִגְמְלֵהוּ הַבּוֹרֵא עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל קְצָתָם. וְיִרְאוּהוּ בְּנֵי אָדָם כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לִכְפֹּר הֵחֵלּוּ טוֹבוֹתָיו, וִימַלְּאֵם לִבָּם לְחֵטְא, וְהַטּוֹבָה הַהִיא אֵינָהּ בַּעֲבוּר מַה שֶּׁהֵחֵל בּוֹ מִן הַכְּפִירָה, אֲבָל הִיא חוֹבַת מַה שֶּׁהָיָה מוּכָן לוֹ, וְהִכּוּ בּוֹ עַל פָּנָיו*. 342 וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה אָדָם רָשָׁע, מוּכָנוֹת חוֹבוֹתָיו לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם וְיָשׁוּב, וְיִפְּלוּ מֵעָנוֹשׁ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִפְרְעוּ מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר*, בִּלְעָדָיו מֵעֹנֶשׁ עוֹלָמִי, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר. וְיִרְאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם, כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לָשׁוּב מֵחַטֹּאתָיו, אָז בָּאוּ עָלָיו הָרָעוֹת, וְיִתְמְהוּ וְלֹא יֵדְעוּ כִּי זֶה שֶׁמָּצְאוּ אֵינֶנּוּ בַּעֲבוּר מַה שֶּׁהֵחֵל בּוֹ, אַךְ מִשְּׁאֵרִית מַה שֶּׁסָּר מִמֶּנּוּ, וְכַאֲשֶׁר יִתְבּוֹנְנוּ בְּנֵי אָדָם בַּמִּינִים הָאֵלֶּה, יְגַלּוּ מֵעֲלֵיהֶם הַסְּפֵקוֹת, וִיחַזְּקוּ לִבּוֹתָם לַעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יז, ט): וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּטְהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ. 343 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר, שֶׁחוֹבָה אַחַת תַּפְסִיד זְכֻיּוֹת רַבּוֹת, אֵינֶנָּהּ עוֹשָׂה זֶה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ חֲרָטָה*, בַּעֲבוּר עִלַּת הַחֲרָטָה לֹא בַּעֲבוּר עַצְמָהּ. וְשֶׁזְּכוּת אַחַת תְּתַקֵּן חוֹבוֹת רַבּוֹת, אֵינֶנָּהּ עוֹשָׂה זֶה כִּי אִם עִם הַתְּשׁוּבָה, בַּעֲבוּר הַתְּשׁוּבָה לֹא בַּעֲבוּר עַצְמָהּ. - וְהֻצְרַכְתִּי לַבֵּאוּר הַזֶּה מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי אֲנָשִׁים מְזַיְּפִים הַדְּבָרִים, וְאוֹמְרִים אִם יֵשׁ בְּשִׁעוּר כְּפִירָה אַחַת, לְאַבֵּד הַרְבֵּה מִן הָאֱמוּנָה, לֹא יִתָּכֵן לִהְיוֹת בְּשִׁעוּר אֱמוּנָה אַחַת, מַה שֶּׁיְּאַבֵּד הַרְבֵּה כְּפִירוֹת, וְאִם יֵשׁ בְּכֹחַ אֱמוּנָה אַחַת, מַה שֶּׁיָּסִיר הַרְבֵּה כְּפִירוֹת, לֹא יִתָּכֵן לִהְיוֹת כְּפִירָה אַחַת, מַה שֶּׁיָּסִיר הַרְבֵּה מִן הָאֱמוּנָה, וְיִהְיוּ הַמַּאֲמִינִים נְבוֹכִים בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
________________________
הַשֹּׁרֶשׁ − העיקרון, הכלל. וְנַעֲנֶה − מיוסר. וגו' − סיום הפסוק: "כל צדקותיו אשר עשה לא תיזכרנה[...] ובחטאתו אשר חטא בם ימות". בְּתוֹהֶה – מתחרט. וְהִכּוּ בּוֹ עַל פָּנָיו − הענישו אותו בכך שמקבל שכרו בעולם הזה. בְּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר וכו' − ישנם חטאים שאף ששב בתשובה צריך להיענש עליהם. חֲרָטָה − שמתחרט על מעשיו הטובים.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
62 - מאמר חמישי חלק ג'
63 - מאמר חמישי חלק ד'
64 - מאמר חמישי חלק ה'
טען עוד
338 צדיק ורע לו, רשע וטוב לו
אחת התופעות המעוררת שאלות אמוניות בכל הדורות, היא שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו, בדבריו להלן נוגע רס"ג בנקודה זו. פעמים רבות יש צדיקים שיש להם חטאים רבים, לצדיקים כאלו רע בעולם הזה, כי הקב"ה מעניש אותם על חטאיהם בעולם הזה, כדי לגמול להם על רוב מצוותיהם בעולם הבא. וכן יש רשעים שטוב להם בעולם הזה, מפני שקיימו מצוות רבות, והקב"ה משלם לו שכר על המצוות בעולם הזה, ואת העונש יקבלו בעולם הבא. על תופעה זו נאמר בגמרא (קידושין לט, ב): "כל שזכויותיו מרובין מעוונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף את התורה כולה, ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעוונותיו מרובין מזכויותיו מיטיבין לו ודומה כמי שקיים את כל התורה כולה".
339 מציאות זו תקפה אצל אדם שעשה כמה מצוות ועבירות, ואיננו מתחרט לא על הזכויות ולא על העבירות, אך צדיק שעשה עבירות והתחרט על המצוות שעשה, איבד בכך את כל המצוות שקיים מפני שהתחרט עליהן, כמו שנאמר (יחזקאל יח, כד): "ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עוול... כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה" וכן אמר ריש לקיש (קידושין מ, ב), שהתוהה על הראשונות מאבד את כל מצוותיו.
340 וכן אדם שעבר עבירות אך התחרט עליהן ועשה תשובה, תשובתו מעבירה את החטא, כמו שנאמר (יחזקאל יח, כז): "ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה", וכן אמר (שם, כב): "כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו".
341 על פי כלל זה ניתן להבין תופעה התמוהה בעיני בני אדם, ומביאה לידי פיקפוק אחר הנהגת ה'. לפעמים רואים צדיק שחזר בו מדרכו הטובה והרשיע, ומיד אחר שהתקלקל החל מזלו להאיר לו פנים. בני האדם הרואים זאת חושבים שמפני ששינה דרכו לרעה זכה בטוב, ואינם מבינים שהקב"ה משלם לו שכר בעוה"ז על הטובות שעשה לפני שחזר בו, ולכן נראה שיש לו מזל, ואילו העונש על חטאיו שמור לו לעולם הבא.
342 כך להיפך, רשע שעבר עבירות והצליח בחיים, ומשעה שחזר בתשובה, הגלגל התהפך ומזלו הלך ממנו. הרואים זאת תמהים, כיצד דווקא כשהיטיב מעשיו הורע לו, והם אינם מבינים כי כעת הוא נענש על העבירות שעשה קודם שחזר בתשובה, על מנת לקבל שכר שלם יותר בעולם הבא. כאשר אנשים יבינו הסבר זה, לא יעלה בליבם כל ספק ויתחזקו בעבודת ה', כמו שנאמר (איוב יז, ט): "ויאחז צדיק דרכו, וטהר ידים יוסיף אומץ", ופירש שם רבנו: "ויאחז צדיק דרכו, כלומר הוא עצמו, אמר אין מעשיכם מבהילים אותי ולא אעזוב צדקתי".
343 ישנם אנשים שהתחכמו והקשו: אם בכוח העבירה לבטל את כל המצוות שקיים האדם, הרי שהעבירה חזקה מהמצוות, אם כך לא יכול להיות, שמצווה אחת תבטל את כל העבירות שעשה האדם במשך כל חייו, ומאידך, אם בכוח מצווה אחת לבטל את כל העבירות שהאדם עשה, הרי שהמצווה חזקה מהעבירות, אם כן איך יכול להיות שעבירה אחת תבטל את כל המצוות? בטענות הללו הם הצליחו לבלבל מאמינים. ויש להבין, מה שאמרנו ששינוי המעשים משנה את העבר, אין הכוונה למצווה או עבירה רגילה, אלא מדובר על שינוי המעשים עם חרטה על העבר, היינו שמתחרט על קיום מצוות או שחוזר בתשובה מהעבירות. רק שינוי היחס למעשיו בעבר, משנה את העבר, ולא עצם זה שעושה כרגע מעשים המנוגדים למה שעשה קודם.
לב הדברים
'וְהֻצְרַכְתִּי לַבֵּאוּר הַזֶּה מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי אֲנָשִׁים מְזַיְּפִים הַדְּבָרִים'
'מזיפי הדברים' ניסו להטעות את האנשים. הביטויים 'חובה אחת שמפסידה הרבה זכויות' ו'זכות אחת שמתקנת הרבה חובות' נראים להם הפוכים. מי גובר? הזכויות או החובות? רס"ג בפרק זה מבקש לבאר בדיוק את הנקודה הזו. זה לא עניין כמותי. אמת היא שאדם שרוב זכויות לו מעבֵרות – מוגדר צדיק. אך אין זה בגין מספר הזכויות לכשעצמו, אלא כיון שרוב הזכויות מראה שדרכו היא לעשות מצוות. אם התחרט על מצוותיו, אזי רשע ייקרא, וכן להיפך: רשע שהחל לשוב בתשובה – הרי שצדיק הוא כעת, וההתייחסות אליו כזו היא. ישולם לו בעבור צדקתו בעולם הבא, ובעולם הזה – ינקוהו מעוונותיו. ודאי שבתחילת חזרתו מדרכו הרעה זכויותיו מועטות ביחס לעוונותיו, אך אף על פי כן העיקר הוא הכיוון שבו האדם צועד, הכיוון שבו אנו צועדים. להיכן אנו מכוונים את עצמנו, להיכן אנו שואפים וחותרים. ועל דרך זו – 'אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לַצַּדִּיק חֲטָאִים רַבִּים[...] וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לַחוֹטֵא זְכֻיּוֹת רַבּוֹת'. צדיק הוא צדיק גם אם הרבה עבֵרות בידו, כי המגמה שלו היא רצון ה', ורשע הוא רשע למרות הזכויות שבידו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לכתחילה לפני שיכנס לסוכה שאינה שלו יבקש רשות מבעל הבית או מבעלת הבית
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
