^ 1. הב"י הסביר את הסמ"ק שדיבר רק לכתחילה ולא בדיעבד.
^ 2.בעל העיטור ורבינו מנוח.
^ 3. ובאור זרוע הסתפק אי משומד שהוא מהול יכול למול או אם דינו כגוי, שמצד אחד הוא בכלל המ"ד 'המל ימול' [שכך ההלכה] ומאידך שמא הוא לא מל לשמה.
^ 4.באור זרוע (הל' מילה סי' קז) כתב אם האב מוהל אסור ליתן למוהל אחר. והקשה הדרכ"מ , מאי שנא ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו? ועיין לעיל בסימן רס וכן לקמן בסע' א, מה שהארכנו בזה.
^ 5.ובטעם כתב ה"ר מנוח - משום דלא מצינו בתורה מילה לשמה. ועיין שאגת אריה [סימן נד] שמביא טעם בגלל מעוות לא יוכל לתקון, ואף הטפה לא תועיל.
^ 6.דייק המהר"ק מתשובת מהר"ם זו, שהוא הדין גם אם לא הבטיח בהדיא למוהל כאשר המוהל רגיל למול בניו.
^ 7.בתשובות הרדב"ז החדשות סימן רע"א פסק כדעת הר"ר יחיאל .
^ 8.לדעת הדרכ"מ – אין כאן מחלוקת בין דעת הרא"ש למרדכי בגיטין, שגם הרא"ש מודה שאסור לו לחזור ואם חוזר עובר משום שארית ישראל, אך ב"ד לא יכולים לכופו. אך לדעת הב"י – משמע שהרא"ש חולק, וסובר שמותר לחזור בו אם אין תקיעת כף או חרם. אמנם כתב היד אברהם שהדרכ"מ לא ראה תשובות הנוספות של הרא"ש ששם כתב בהדיא דמותר לחזור בו, ואם היה רואה היה חוזר בו.
^ 9. הט"ז – מדובר שהוא ערל קטן שא"א לו להיות נימול כעת אבל אם אפשר לו להיות נימול עכשיו אף על פי שבקטנותו לא היה אפשר ודאי אין לו למול אחרים. והקשה עליו בנהק"כ שבחינם דחק לפרש כך, שהרי גם אם הוא גדול עכשיו, הוא יכול למול, שמה שלא מל זה מחמת שמפחד שימות כמו שמתו אחיו מחמת מילה.
^ 10.לדעת שער המלך - הרמב"ם [פ"י מהלכות מלכים דין ז'] דבני קטורה אף בזה"ז חייבין במילה כשרים הם למול דהא המול ימול כתיב מאן דמל ימול והא מל וגם הוא בכלל את בריתי תשמור. אך שאגת אריה [סי' מ"ט] כתב להיפך דאף לדעת הרמב"ם אינם בכלל המל ימול ולא בכלל בריתי תשמור.
^ 11.כלומר לענין מילה דינו כעובד כוכבים אבל לשאר דברים מומר לערלות לא הוי כעובד כוכבים דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה. ש"ך .
^ 12.מקור הרמ"א הוא הרשב"א ונחלקו הט"ז והש"ך בחידוש הרשב"א : לש"ך – הרשב"א דיבר על מקרה שנשארו ציצין המעכבין וחידושו מהדיוק שאם לא נשארו ציצין המעכבין שצריך להטיף דם ברית, דמילה תוך ח' אף שהיה ע"י ישראל אינה כלום. אבל אין רוצה לומר דאם לא נשארו ציצין כו' דאין צריך אפילו להטיף דהא תוך ח' לא מיקרי מילה. אמנם לט"ז – החידוש ברשב"א מהדיוק שאם לא נשארו ציצין אין צורך לישראל לעשות שום דבר אחר כך ביום ח' ואפילו הטפת דם לא צריך. והיינו כדעה שפסק מרן באם מל העובד כוכבים לישראל אין צריך לחזור ולמול פעם שנית והיינו שאפילו להטיף א"צ. ואם כן כיון שפסק רמ"א כי"א דחייבים לחזור ולהטיף כו' גם כאן צריך להטיף דם ברית ביום הח' אפילו בלא נשארו ציצין ולא היה לו לרמ"א לכתוב האי מילתא דאם נשארו ציצין.
^ 13.ואם לא נשאר כלום צריך הטפת דם ברית. ועיין בהערה לעיל.
^ 14. והש"ך הביא דברי הדרכ"מ לעיל שאין מחלוקת בין הרא"ש [שמקור ההלכה הזו] לתשובת המהר"ם והמרדכי בגיטין.
^ 15. בילקו"י שובע שמחות [חלק ב עמוד מד] כתב, שנוהגין שלא תמול אשה.
^ 16. ובבית יוסף כתב שגם לדעה ראשונה יש לחזור ולהטיף דם ברית. ש"ך .
^ 17.סימן נד.
^ 18. ש"ך , כמבואר בבעל העיטור וברבינו מנוח המובאים בבית יוסף .
^ 19.הובא בחידושי רע"א .
^ 20. ב"ח .
^ 21.כמובא בדרכ"מ .
^ 22. ט"ז . וכתב בשו"ת חתם סופר [סימן רמ"ו] מי שנולד לו בן וכיבד לאחד להיות מוהל וגם תקע לו כפו ע"ז לבל יחזור בו כי אמר שחושש פן יתן המצוה לחברה סנדק. והאיש המוהל הוא דר בריחוק מקום ונסע ממקומו ובא ביום המילה לבהכ"נ לקיים מצותו ואמנם בעל הברית חזר בו ביני וביני ונתן המצוה לחברה הנ"ל והמוהל הזה צוח כי כרוכיא על מצותו וטרחתו ובשתו וקפץ א' מהמורים ופסק שיתירו ג' את הת"כ לבעל הברית ושוב אין לחוש לכל טענותיו של המוהל הנ"ל. והשיב החת"ס דהמורה הזה לא טב הורה כי הט"ז לא כתב אלא אם מצא בין כך מוהל הטוב ממנו דלא אסיק אדעתא כו' והטעם פשוט דקיי"ל בתרי תרעי לית ביה משום מחוסרי אמנה ולא קאי באבל וה"נ כתרי תרעי דמי ומש"ה אפי' כשנשבע יש היתר לשבועתו דהיינו פתחו וחרטתו שמצא טוב ממנו אבל הכא דמעיקרא אסיק אדעתיה חברה סנדקאות לית כאן מצא יותר טוב ממנו ויש כאן מחוסר אמנה ואם נשבע אין היתר... ועוד לדעת גדולי הראשונים ת"כ הוא כריתות ברית וחמורה משבועה ואין להתירו כ"כ בנקל . ועוד תינח אם היה מודיע זה להמוהל יום או יומים קודם ולא גרם לו הוצאה וכילוי זמן ליסע ממקומו כו' ותו אפילו היה דר פה בעיר ולא הגיד לו טרם יומו וזה היה מתבייש ברבים אחר שעלה איך ירד וחלילה מזה לא דבר הט"ז .
^ 23.הש"ך בח"מ סוף סי' שפ"ב - אינו רשאי ליתן למוהל אחר והעושה כן מבטל מ"ע... וביאר בדעתו הקצות שם שלדעת הש"ך הוי כמצוות שבגופו, שלא ניתן לעשות שליח. אך לדעת יד אליהו סימן נ"א השיג על הש"ך והעלה שיכול האב המוהל ליתן למוהל אחר וכ"כ התב"ש לעיל סימן כ"ח ס"ק י"ד דרשאי לכבד לאחר במצות מילה וכיסוי וכ"כ הפמ"ג שם. להלכה פסק בענין זה הילקו"י [שובע שמחות ב עמוד מה] וז"ל "יש אומרים שאין מועיל שליחות במילה, ולכן על האב להשתדל ולמול את בנו בעצמו. ויש חולקים ואומרים שגם במילה יש שליחות. וכן דעת מרן השלחן ערוך , שכתב, שאבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו. ואמנם אם אבי הבן הוא מוהל מומחה, עדיף שימול בעצמו, אך לא כל אדם מזגו חזק שיוכל למול את בנו, ולכן יש להניח את אומנות המילה למוהל. ואף את החיתוך אם אבי הבן לא התמחה בזה לא יחתוך, כי לפעמים מרוב התרגשות אינו חותך את כל הערלה, וצריך אחר כך לחתוך שוב והתינוק מצטער בחינם. וכן בפריעה הוא מתעכב ועלול לטעות בה".
^ 24. בית יעקב סימן קד.
^ 25.שם.
^ 26. פת"ש .
^ 27. פת"ש .
^ 28. יעב"ץ נחל ד אות ה.
^ 29. זוכר ברית סימן ט אות יח.
^ 30. למען בריתו . וגם הסתפקו אם הוא הדין לגבי לוי.
^ 31. דרכ"מ סימן רסה יא.
^ 32. אמרי יושר ח"ב סימן קמ. דלשון המול משמע כריתה ביד או בסכין ולא שיסיר המילה בסם.
^ 33.שם. ובשבט הלוי [ח"ה סימן קמז] כתב דקים להו לרבנן דהמילה צריך להיות ע"י צער דווקא, כמו שאמרו חז"ל 'כי עליך הורגנו כל היום' – זו מילה, ופשיטא שכך צורת המילה המקורית הנמסרה לנו מסיני. אך עיין לעיל סוף סימן רס, שהארכנו בדין זה והבאנו חולקים.
^ 34. למען בריתו .
^ 35.ר"ל קורעין, ואם לא קרעו העור הפריעה לשנים רק קלפוהו מעל העטרה, ע"פ רוב תחזור לכסות העטרה ונמצא למפרע שלא מל כראוי ויהא צריך לתקן שנית ע"י חתוך. זוכר הברית סימן יא,ג וסימן יג,ט.
^ 36. זוכר הברית סימן יב אות ה.
^ 37.אמנם יש הנמנעים להשתמש במגן מטעם שגורם צער לינוקא ואולי יותר מעצם צער המילה.
^ 38. למען בריתו .
^ 39. מהר"ם שיק או"ח סימן קנב.
^ 40.עיין בהרחבה רבה מאד גם במקורות וגם במקרים חריגים שבהם מתירים מציצה לא בפה בלמען בריתו על אתר שהרחיב הרבה מאד.
^ 41. רמב"ם פיהמ"ש שבת פי"ט.
^ 42. למען בריתו .
^ 43.וכתב בדרכ"מ : שלפי המהרי"ל בדעת האגודה - כשחוזרין על הציצין המעכבים [וכדומה] צריך לברך כל הברכות לבד מברכת אשר קידש . ובבנימין זאב בשם האגודה - אף אשר קידש צריך שיאמר אבל לא יאמר קיים את...'
^ 44.ולפי גירסא הב"י בטור .
^ 45.כך הבין הב"י בדעת הרמב"ם , שכן הרמב"ם : כתב לברייתא זו בסתם וחזר וכתבה לענין שבת ונראה שסובר דבין בחול בין בשבת נשנתה המשנה.ועיין בכס"מ שהביא פירוש אחר.
^ 46.יש לדון לפי הרמב"ם , מדוע שלא יחזור על ציצין שאינן מעכבין בחול? הרי יש כאן הידור מצווה? בית הלוי [ח"ב סימן מז] ביאר, שכל דין הידור מצווה הוא שייך רק בשעת קיום המצווה, אך אחרי שהמצווה התקיימה לא שייך הידור. וממילא הכא שפירש והתקיימה המצווה לא שייך לחזור על הציצין שאינן מעכבים שאין כאן כבר מצוה וממילא אין הידור. והחת"ס [שבת קלג:] ביאר שאינו חוזר כיון שאסור לאב לחבול בבנו יותר ממה שהוא עיקר המצווה.
^ 47.ובהמשך הגמ' מובא "במתניתא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למול ואם לאו אינו צריך למול מאי בינייהו איכא בינייהו נראה ואינו נראה': דלשמואל נראה מהול הוא דאין צריך לימול הא נראה ואינו נראה צריך. ולרשב"ג אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה לא צריך. והרי"ף (שם נה:) והרא"ש (שם סי' ט) לא הכריעו בזה כלום אבל דברי הרמב"ם נראה שהם כדברי שמואל וכך הם דברי הטור וגם בעל העיטור . ורבינו ירוחם פסק כרשב"ג.
^ 48.סימן רס"ד.
^ 49.שלכאורה מזה שכתב 'רוב גובהה של עטרה אפילו במקום אחד ' שמשמע שאפילו קאי על מקום אחד וכ"ש כמה מקומות, אך ברוב היקף יתכן שלא מעכב. ולכן כתב הש"ך בביאור מרן דמהופך הוא וכך צ"ל אם נשאר מהעור עור החופה אפילו את רוב גובהה במקום אחד ור"ל כ"ש רוב היקפה אלא אפי' רוב גובהה במקום אחד. ומרן בעצמו כך כתב בא"ח [סימן שלא] ואלו הן המעכבין בשר החופה אפילו רוב גובהה של עטרה במקום אחד. שמשמע ובוודאי רוב הקיפה מעכב. וכן כתב מרן בבית יוסף שהבאנו לעיל בשם חכם אחד ספרדי , ולא הביא מישהו שחולק.

^ 50.לפי הסבר הב"י .
^ 51. שאגת אריה – העיקר כדעת הרמב"ם ולא הטור ולכן בתינוק חלש קצת אף על פי שאין בו משום סכנת נפשות אלא חשש חולי בעלמא ראוי לסמוך ע"ז שלא לחזור על ציצין שאינן מעכבין אפילו בחול לאחר שפירש.
^ 52.כוונתו זה לתיקון המובא לקמן בהגה. ש"ך וט"ז .
^ 53.והנה לגבי חידוש התה"ד , שכתב שאם נראה שליש מהול ושני שליש לא מהול בעת קישוי שא"צ לחתוך, חלק עליו הט"ז שרק אם נראה מהול לגמרי דהיינו רוב העטרה אזי א"צ לחתוך.ודחה דבריו שאגת אריה [סימן נה] וצידד כתה"ד .
^ 54.אמנם ל שאגת אריה לא צריך לחתוך.
^ 55. ב"ח ט"ז .
^ 56. החכם הספרדי המובא בב"י .
^ 57.שורש ספיקו, האם מה שנולד מהול א"צ למול האם זה בגלל שהוא פטור מן התורה כי חיוב המילה הוא רק על ערלה בתולדה, וממילא בנידון דינו כנימול כהלכתו או דילמא הטעם של נולד מהול א"צ למול הוא משום שאין את מה למול אך בנידון דידן שיש מה למול ממילא דינו כאינו נימול כלל וצריך למול.
^ 58.אמנם השג"א כמובא לעיל, ממה נפשך א"צ לחתוך.