^ 1.שהברייתא דיברה רק על שבת.
^ 2.טעמו הבאנו לעיל בסימן רסה סע' ה.
^ 3.וטעמו משום דבגמרא אמרינן אהאי ברייתא 'מאן תנא פירש אינו חוזר אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא וכו'.' ומדבעי תלמודא מאן תנא ומהדר לאוקומא כתנאי משמע דסבירא ליה דלאו הלכתא היא ועוד דלאוקמתא דרבי יוחנן ברייתא יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה וכן לאוקמתא דמוקי ליה רב אשי כרבי יוסי דנראה בעליל אתיא כיחידאה דלא קיימא לן כרבי יוסי בההיא ותו דנהרדעי מוקמי לה כרבנן דרבי יוסי דלחם הפנים ובההיא קיימא לן כרבי יוסי דנימוקו עמו וא"כ לית הלכתא כהאי ברייתא.
^ 4.דשמואל ורבי יוחנן פליגי על רב המובא לעיל והלכה כמותם.
^ 5.טעמו מדגרסינן בפרק כל גגות (שם) אמר רב הלכה כרבי שמעון והוא שלא עירבו בני החצרות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי מאני דבתים בחצר: אבל עירבו לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר.
^ 6.מובא בבית יוסף .
^ 7.הל' מילה סז ב.
^ 8.ולגבי יו"ט שני נחלקו הראשונים אם דוחה. עיין גליון מהרש"א.
^ 9.פי' כלים ששבתו בתוכן דכולן רשות אחת הם כמ"ש בא"ח סי' שע"ב ואפילו הן של בעלים הרבה שלא אסרו אלא בכלים ששבתו תוך הבית כשקדש היום דאותן אסור לטלטל מבית לחצר אם לא ערבו הבתים עם החצר ואפילו ערבו הבתים עם החצר אסור לטלטל אותן כלי הבית מחצר זה לחצר אחרת שלא ערבו עמה. ט"ז ע"פ הב"י .
^ 10. חידושי רע"א .
^ 11. ש"ך סימן רסב סק"ב.
^ 12. אגרות סופרים סימן יד.
^ 13. שבט הלוי ח"ח סימן צ.
^ 14.מסקנת הלמען בריתו.
^ 15. ורש"ל בתשובה כתב גם כן להתיר כמו שכתב רמ"א כאן מטעם שכיון שהיה ראוי בין השמשו' הותר לכל היום דאין מוקצה לחצי שבת.
^ 16.עיין בנקודת הכסף בהערה הבאה שהבין אחרת ברמ"א .
^ 17.ועיי"ש שם שהאריך לדחות דברי הרמ"א והרש"ל .אמנם בנה"כ דחה דברי הט"ז . והעמיד דברי הרמ"א על תילם, אך הבין גם ברמ"א שמ"מ לא התיר אלא להצניעו בחצר המעורבת אבל לטלטלו בחינם לא.
^ 18.מקור ההסתפקות:אי אמרינן ביה דעביד לא מהני והוי כאילו נחתך העור מעצמו או ע"י עובד כוכבים דצריך להטיף דם ברית או כיון דרק יומא קגרים אין זה בכלל אעל"מ. פת"ש בשם רע"א .
^ 19. פת"ש .
^ 20.שם.
^ 21.שם.
^ 22.ודייק הב"י "ומשמע מדברי רבינו דהא דאמרינן כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת אף על פי שמוציאין בשינוי אינו מותר להביאו אלא דרך חצר שלא ערבה או שלא נשתתפה עם זו אבל לא דרך רשות הרבים ולישנא דמתניתין הכי משמע".
^ 23.ואפשר שהטעם משום דלא איתמר הכי בגמרא אלא אליבא דרבי מאיר אבל לתנא קמא אף על גב דלא עביד ליכא אסור.
^ 24.שבת קלד:.
^ 25.ןמדויק מהמשנה כן, ששנינו "לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו" ולא קתני בשאין לו כמון בביתו שאי אפשר לו ללעוס בשניו ותדחה ומדקתני תקנתא ולא תני דחיה שמע מינה כדאמרן.
^ 26.שכתב לקמן הב"י בסע' ד– " והרי"ף עצמו כתב אחר כן (נה:) והיכא דאשתפוך חמימיה דתינוק ישראל ואיבדור סמניה בתר דאימהיל עבדינן ליה בשבתא מפני הסכנה. וגם הרמב"ם (פ"ב ה"ח) כתב מלו את הקטן בשבת ואחר כן נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין עושין לו הכל בשבת מפני שסכנה היא לו עכ"ל ונראה מדקדוק דבריהם דסבירא להו כדעת הרז"ה והרשב"א שכתבתי בסמוך דאי אישתפוך חמימי דבתר מילה מקמי מילה תדחה מילה ודלא כהרמב"ן דסבר דלא תדחה".
^ 27.פי' כעין כיס דחוק היו עושין ומלבישין ראש הגיד עם העטרה כדי שלא יחזור העור לכסות העטרה. ט"ז ע"פ רש"י בגמ'.
^ 28. ט"ז על פי הב"י .
^ 29.וגם הר"ן (נג. ד"ה וכתב) כתב זה שכתב הרי"ף שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני מילה וכו' כי קאמר בין בחמין שהוחמו בשבת אלאחר מילה בלחוד קאי אבל לפני המילה דוקא בחמין שהוחמו מערב שבת דנהי דרחיצה דידהו מדרבנן מיהא אסירא ורבנן לא שרו במכשירי מילה אפילו שבות של דבריהם אפ"ה כיון דרחיצה בחמין שהוחמו מערב שבת לא אסרוה אלא מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת ואומרים מערב שבת הוחמו (שבת מ.) במקום מילה התירו דלא שייכא בה האי גזירה כולי האי .
^ 30. שעה"צ סימן שלא אות יז.
^ 31.מהמתירים שואל ומשיב [מהדו' תליתאה ח"א סימן קיז] דברי יעקב סימן סב ועוד. מהאוסרים שו"ת רע"א מהדו"ק סימן טו, דלא התירו טלטול ע"י קטנים אלא לצורך עצמן.
^ 32.כיסוי הדם (חולין סי' תרנח).
^ 33.סימן רסה.
^ 34.דהני תרי חומרי לא שייכי אהדדי לצרפם כלל והמחמיר יחמיר. דרכ"מ .
^ 35.ול"ד למוחזק דשחיטה דבעינן ג' פעמים, דהתם יש לחוש לעילפון כל דהו ועל ידי כך ישהה או ידרוס ולכך בעינן מוחזק ג' פעמים אבל כאן אין חשש אלא משום שמא לא יוכל לאמן ידיו וכיון דחזינן בחד זמנא דמאמן את ידיו שפיר סגי בהכי. ט"ז .
^ 36. פת"ש .
^ 37.ודווקא שכבר למד דיני מילה וגם עמד והשגיח כמה פעמים אצל אחרים בשעת המילה ויודע כל מעשי ודרכי המילה אלא שלא מל בפועל, אבל אם הוא עצמו מסופק, אינו רשאי למול. מהר"ם שיק או"ח סימן קנא.
^ 38. פת"ש .
^ 39.שם.
^ 40.שו"ת כתב סופר יו"ד סימן קכב.
^ 41. למען בריתו .
^ 42.עיין לעיל מה שכתב הב"י בסימן רסב סע' ו, וחזר על זה אף כאן.
^ 43.ה"ה כל שאר הדברים שאינם דוחין שבת דוחין את י"ט שני דגליות.
^ 44.וממתניתין דלא אשכח נימול לשנים עשר אלא בשני ימים טובים של ראש השנה אין ראיה דמתניתין נשנית בארץ ישראל.
^ 45.הואיל וזה ספק מטילין לחומרא שנימול בשמיני אך לא בשבת כמובא לעיל בסימן רסב.
^ 46.והעיר הב"י על לשון הטור "ומ"ש כתב רבינו וגיורת שנתגיירה וילדה ואחר כך טבלה. אינו מכוון יפה וכך הוה ליה לכתוב נכרית שילדה ואחר כך נתגיירה וכ"כ הוא עצמו בהלכות שבת סימן של"א".
^ 47.המקור הובא לעיל סימן רסב.
^ 48.העיר הדרכ"מ דברי הב"י על הטור לעיל בסימן רסב "וגם מדברי ר"י שמחשיבו זכר אין הכרע דדוקא לענין הבא עליו שחייב סקילה מחשב כזכר אבל לשאר דברים לא דאל"כ לענין ערכין יערך".
^ 49.העיר הב"י – על דברי הטור האלו: שהרי"ף כלל לא הכריע כמי ההלכה אלא רק הביא את שני הדעות דמספקא ליה. ויש לתמוה על רבינו ובעל העיטור שכתבו בשמו שדוחה דהא משמע דספוקי מספקא ליה. ועוד דאם כן ה"ל לרבינו לכתוב דהרא"ש נמי סבר דדוחה שהרי העתיק דברי הרי"ף כצורתן משמע דכוותיה סבירא ליה?!.
^ 50.הוצאת הראש חוץ לפרוזדור היינו לאויר העולם דוקא ולא לבית החיצון. פת"ש . ולא צריך כל ראשו אלא אפי' יציאת רוב פדחתו בלבד[ע"פ יו"ד קצד סע' י].
^ 51. נוב"י - העיקר כהרא"ש דאין דוחה ומ"מ מי שרוצה לסמוך על הש"ך שהכריע כדעת הרמב"ם אין מוחין בידו.אמנם בתשובת חתם סופר סי' ר"נ העלה בהחלט להחמיר כהרא"ש . וכתב שכך גם סבר התשב"ץ שראה דברי הרמב"ם והסכים עם הרא"ש והש"ך לא ראה את אותה תשובה של התשב"ץ, וכל היכא שדברי הראשונים נעלמו מעיני האחרונים הלכה כראשונים.
^ 52.עיין שע"ת או"ח סימן שלא אות ב.
^ 53. ש"ך .
^ 54. אליה רבה סי' שלא אות ב.
^ 55. החת"ס מביא טעם אחר: דאתי ספק קיום מ"ע דאורייתא ודחי ספק קל דרבנן ובפרט עתה שאינו אלא מנהג.
^ 56.הבנת הנוב"י בדעת מרן .מובא בפת"ש .
^ 57. פת"ש .
^ 58.דלדידהו בין השמשות הוי תיכף אחר שקיעת החמה מעל הארץ.
^ 59.שכתב דשתי שקיעות נינהו ושאין בין השמשות מתחיל אלא מסוף השקיעה אחר שנכנס החמה בעובי של רקיע אבל קודם לכן יום גמור.
^ 60. פת"ש .
^ 61.וזה לשון היביע אומר "ודע שבזמנינו חזון נפרץ לידות ע"י הפרייה מלאכותית או ע"י מבחנה, והשאלה אם מילת בן כזה דוחה שבת, וראיתי בספר הברית (סי' רס ס"ק מח) שכתב, שלפי מ"ש רבינו חננאל בחגיגה (יד ב) בענין בתולה שעיברה באמבטי, שדבר זה הוא בגדר מעשה נסים, ואין אמו טמאה לידה, שנא' אשה כי תזריע וכו'. א"כ לפ"ז י"ל שהנולד מהזרעה מלאכותית אין מילתו דוחה שבת, ושוב חזר בו (בסי' רסב ס"ק צו) וכתב שי"ל שלא כ' כן הר"ח אלא בנתעברה באמבטי דהוי דרך נס, משא"כ הפרייה מלאכותית שהיא דרך הטבע. ע"ש. וידידי הגרש"ז אוירבך שליט"א במאמרו שבקובץ נועם ח"א (עמוד קנג) הזכיר ג"כ דברי הר"ח , ועלה ונסתפק בנולד על ידי הזרעה מלאכותית אם נימול בשבת, שהרי ביוצא דופן שאין אמו טמאה לידה אין מילתו דוחה שבת, וכמ"ש בש"ע (סי' רסו ס"י), אלא שי"ל שאם טעמו של הר"ח משום דהו"ל מעשה נסים, א"כ לא שייך זה לאשה שנתעברה בהזרעה מלאכותית, שהוא דבר טבעי, ולא הוי בגדר נס כלל. אך יותר מסתבר לומר שעיקר טעמו של הר"ח משום שכל שאין האשה מסייעת לבעל בהזרעתו אין אני קורא בה אשה כי תזריע וכו', וא"כ גם בהזרעה מלאכותית שאין האשה מסייעת לבעל בהזרעתו אפשר דלא מהלינן ליה בשבת. וצ"ע. ע"כ. ובספר נשמת אברהם מה"ת (עמוד קטז), ציין למ"ש בספרו נשמת אברהם ח"א (עמוד קנט) בשם הגרש"ז אוירבך שאין מילתו דוחה שבת, והוסיף על זה, ואמר לי הרה"ג רבי עזריאל אוירבך נ"י שכן פסק הלכה למעשה חמיו הגרי"ש אלישיב שליט"א, שאין למולו בשבת. ומסתברא שהוא הדין לתינוק מבחנה. ע"כ... והא ודאי שאין להוציא דברי הר"ח מפשוטם, שלא כתב כן אלא בנתעברה באמבטי, שהוא דרך נס, ובמשנה למלך (פט"ו מהל' אישות ה"ד) כתב ג"כ שע"פ הטבע לא תתכן מציאות כזאת להתעבר באמבטי. ע"ש...ואני על משמרתי אעמודה שיש להורות למולו גם בשבת".
^ 62.כלומר לא אמר רבי אליעזר דמכשירי מילה דחו שבת אלא בדקים לן שכלו חדשיו כגון שבעל ופירש אבל ספק אם כלו חדשיו אין מחללין שבת למכשירי מילה דיליה.
^ 63.כרב אדא בגמרא.
^ 64.אמנם לפי הבנת הב"י , הרמב"ם לא חולק על הטור ומותר למול גם בלא גמרו שערו וציפורניו. ודחה ביאור הטור בדברי הרמב"ם . שהרי לשון הרמב"ם "מלין אותו בשבת על כל פנים אם בן שבעה הוא ושלם בדין הוא שידחה ואם בן ח' הוא כמחתך בשר בעלמא" והקשה הב"י על הטור - מהיכן משמע לטור שהרמב"ם דיבר על גמרו שערו וציפורניו, אי משום שכתב הרמב"ם בהלכה 'אם בן ז' הוא ושלם ' הרי גם הטור עצמו כתב לעיל בסמוך "מי שנולד בחודש ז' לעיבורו והוא שלם ... ומלין אותו בשבת" ועל כרחך מדובר שם אפילו לא גמרו שערו וצפרניו ומלין בשבת דהא לא חילק בין גמרו ללא גמרו אלא בבן ח' אבל בבן ז' משמע דבכל גוונא מלין, וממילא ה"ה בלשון הרמב"ם . ועוד קשה על הטור דהא לשיטתו אפי' ספק בן ז' ספק בן ח' שלא גמרו מלין וכ"ש בן שבעה ודאי שלא גמרו שמלין וא"כ ע"כ דשלם דקאמר הטור לא גמרו סימניו קאמר אלא לומר שהוא שלם באיבריו וכך הוא הפירוש שלם שכתב הרמב"ם . ועוד יש לתמוה על הטור איך עלה על דעתו לפרש כן דברי הרמב"ם שמדובר בגמרו שערו וצפרניו, דא"כ היאך היה אפשר לרמב"ם לומר שם "ואם בן ח' הוא כמחתך בשר" דהא כיון שגמרו שערו וצפרניו אפילו אם הוא בן ח' ודאי מלין אותו בשבת כדאיתא בפרק הערל. הילכך ודאי בשלא גמרו שערו וצפרניו איירי הרמב"ם ומשום הכי איצטריך למיהב טעמא דמלין אותו ממה נפשך. ולפי זה מ"ש ושלם הוא היינו לומר שהוא שלם באיבריו אבל שערו וצפרניו לא גמרו .
אמנם הט"ז דחה דברי הב"י ו הבין בטור וברמב"ם ' והוא שלם ' הכוונה בסימנים , שאם כפירוש הב"י , ששלם הכוונה באברים , הרי כמעט ואין לו שום משמעות כי לא נמצא קפידא של איברים בשום דוכתא לענין מילה, ותו קשה דהא איתא בפ' הערל תניא 'איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר סימניו מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא נגמרו' הרי לפנינו דלרבי כל שלא נגמרו סימניו מיקרי בן ח' וקיי"ל כרבי, הרי בהדיא שהולכים בתר סימנים ולא אברים, ע"כ כתבו רמב"ם וטור שאפי' בבן ז' שצריך שיהיה שלם דהיינו בסימנים אלו דאם לא נגמרו לא מיקרי בן ז', והא דנקט הטור תחילה בבן ז' שלם סתם ואח"כ גבי נולד לח' כתב שלם בשערו ובצפרניו להורות כי בבן ז' אין אנו צריכין לדקדק אחר זה או מי שאינו בקי בסימנים אלו אין חשש רק שלא נראה חסרון בבירור לפנינו ע"כ אמרו סתם שלם ולא באו למעוטי אינו שלם אלא כתב זה לומר כיון שלא ראינו בודאי שום חסרון אבל בבן ח' צריך שיהיה נראה מבורר שלימות בשערו וצפרניו. והאריך עוד לדחות קושיות הב"י ואכמ"ל.
^ 65.וא"ת שהוצרך לכתבה משום דינא אחרינא דנפיק מינה דהיינו אין מחללין שבת משום מכשירין? הא לא היה צריך לכתבה דבזה אין נפקותא לפסק הלכה. דקי"ל דאין מכשירין דוחין שבת, אפילו בבן קיימא.
^ 66.ולפי זה צ"ל דרב אדא לא חילק בין גמרו שערו וצפרניו ללא גמרו וכהווא אמינא בגמ' ביבמות שאקשינן 'ובן ח' מי חיי' וכדי ליישב מנהג העולם דמהלי ספיקות איצטריך לשנויי דמהלינן להו ממה נפשך, אבל לפי המסקנה ביבמות שהתניא של אין מחללין מדובר בשלא גמרו אבל אם גמרו מחללין ממילא נתיישב מנהג העולם דבגמרו הוא דמהלי ובדין עבדי ולא מטעם ממה נפשך כדאמר רב אדא והשתא אתיא ברייתא כפשטה, ולא צריכים לדחוקה ולאוקמה כרבי אליעזר כדאוקמה רב אדא. ואף על גב דלצאת לגמרי מתורת נפל לא סגי בגמרו שערו וצפרניו עד שישהא שלשים כדרבן שמעון בן גמליאל, מ"מ מאחר ששערו וצפרניו מוכיחים עליו דבן קיימא הוא מחזיקינן ליה ברוב הנולדים שהם בני קיימא ומהלינן ליה כמו שאנו סומכים בכמה דברים על הרוב וכי לא גמרו כיון דלית ליה שום הוכחה איתרע ליה רובא ולא מהלינן ליה ואף על גב דאי ספק הוא אין כאן איסור תורה שהרי מחתך בעלמא הוא לא רצו חכמים להתיר טלטול במקום שקרוב לודאי שאינו בן קיימא.
^ 67.והא דמוקי לה בגמרא לענין מכשירין ואליבא דרבי אליעזר היינו משום דלענין מילה מיתני בגמרא אבל הפוסקים למדו ממנו שאר חילולין לענין פסק הלכה. והא דלא כתבו 'דמוהלין אותו ממה נפשך וכו'' אפשר דסמכו על מה שכתבו דאין מחללין עליו שבת דמשמע דוקא דאין מחללין אבל מהלינן ליה דממה נפשך אין בו חילול שבת.
^ 68.כמ"ש הטור וז"ל כיון שהוא כאבן למה יחתכו בשר שלא לצורך.
^ 69.וישראלית דנקט העיטור אפשר דלאו לאפוקי מומרת אלא לאפוקי גויה.
^ 70.בית לחם יהודה .
^ 71.ועוד הוסיף הט"ז , ואף על גב דנותנין ההורים המשומדים אותו לימול, שמא אחר כן יחזירוהו לתועבה שלהם כיון שהם נשארו כך. ותו דאפשר שהם מומרים לכל התורה חוץ ממצות מילה.
^ 72. הש"ך הביא את בתשובת רבינו בצלאל אשכנזי על דברי הרמב"ם 'נמצאת למד כי בקראים הדרים אצלינו בזמן הזה לא נמצא בהן אחד מכל המדות שהזכיר הגאון ז"ל כי בכל יום הם מוסיפין גירעון ואינם מלים בניהם שהרי אינם פורעים וקיימא לן מל ולא פרע כאלו לא מל ואינם מלים במוהל שלנו ואין מכניסים בבתיהם תלמידי חכמים אדרבה בורחים מהם כבורח מן הנחש ואין מתפללים במנהג שלנו כלל אין אומרים י"ח הרי שהם משונים בכל דבריהם ולפיכך אסור למול בניהם בשבת כיון שאינם מודים בפריעה ואם כן איך יעשה להם פריעה וכי תימא ימול בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו עושה מצוה'.
^ 73.וכלשון מרן היביע אומר ח"ז סימן כד "ובדבר בני הקראים אם מותר למול אותם בשבת, הנה לדעתי גם בזמן הזה אם הם מתיחסים בכבוד ובדרך ארץ לחכמי ישראל האמתיים יש למול את בניהם בשבת, וכדברי רבינו האי גאון בתשובה שהובאה בשו"ת הרא"ם (סי' נח). וכן פסק גם הרמב"ם בתשובה (הוצאת פריימן סי' שעא). והובאה תשובתו בבית יוסף (בבדק הבית ס"ס רסו). ובשו"ת הרדב"ז ח"ב (סי' תשצו). וכן הובאה בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' לג). ורבי בצלאל אשכנזי (סי' ג). ובשו"ת קול גדול למהר"ם בן חביב (סי' כז). ע"ש. ואין לחוש למ"ש הגר"ח מבריסק שנתערבו גוים בקראים, לפי שנתגיירו אצלם שלא כהלכה, וכ"כ בשו"ת שאלת יעב"ץ. שדבריהם נסתרים מדברי הפוסקים הנ"ל, שהתירו למולם בשבת. וכן העלה הגאון הראש"ל רבי מרדכי יוסף מיוחס בספר ברכות המים יו"ד (סי' רסו), ודחה את דברי הרב גנת ורדים בזה. והסכים עמו מר חמיו הגאון הראש"ל מהרי"ט אלגאזי שם. וכן עשה מעשה למולו בשבת. ע"ש. וכן העלה בשו"ת בית יצחק דאנציג (חיו"ד סי' ח). וע"ע בשדי חמד (דברי חכמים סי' קלה). ואכמ"ל".
^ 74.שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן רמט, מהרש"ם ח"ב סימן קנו, מהרש"ג או"ח סימן נג, בית שערים יו"ד ס"ס שמ, לבוש מורדכי מהד"ת סימן קסא, אות שלום סק"י, מנחת יצחק ח"א סימן קלז, שבט הלוי ח"ד סימן קלב אות ד.
^ 75.בהוו"א חשב לפסוק שמלין אותו בשבת אולם למ"ש מהרש"א קדושין (דף ע"ה ע"ב) בתוספות שם דס"ל בעובד כוכבים שבא על ב"י דהולד עובד כוכבים וצריך גירות א"כ אין למול.
^ 76.הובא בפת"ש .
^ 77.ואם יש חשש שהגוי יכניסו לדת שלו כגון שנימוס המלכות הוא דהבנים הולכים אחר האב, דאז יש לחוש שיגדלו לפי אמונתו ונימוסו, כתב האות שלום [סק"י] דאין למולו בשבת.
^ 78.וה"ה דאין למולו בחול, אלא אם כן אמו מסכמת למולו ולטובלו, דאז מותר למולו בחול ולברך, ובלא טבילה יש למולו בלא ברכה. למען בריתו.
^ 79.מעין זה כתב בבדק הבית בשם הארחות חיים (הל' מילה סי' ו) שכתב בשם בעל התרומה ששני מוהלים בשבת אחד יכול למול ואחד יעשה פריעה ואין שום חיוב בראשון על החבורה כיון שהשני גומר המצוה כדאמר רב פפא אנא עבדית פלגא דמצוה ואתון עבידו אידך פלגא.
^ 80.וכן אין למולו ביו"ט, אך ביו"ט שני ש"ג קיל טפי. למען בריתו .
^ 81. ש"ך וט"ז , וכתב הט"ז ראיות לדחות הב"י , דאם היה שום סברא לאיסור בזה מאי קשיא ליה לרב פפא דלמא ההיא סברא מועלת גם לחיוב כרת ומאן פלג ליה לחלק בזה ולהקשות אלא ברור דאין כאן אפי' איסור כלל, ומה שרש"י נקט 'אמאי חייב' לפי שבברייתא אמר חייב אמר גם המקשן אמאי חייב ולאו לדיוקא אתי ולומר דאיסורא איכא. ועיין בשאגת אריה סי' נ"ט שהאריך בזה ודעתו שבשבת אסור למוהל לסלק ידיו משהתחיל למול עד שיגמור הפריעה אבל אם אירע שסילק ידיו מותר גם לאחר לגמרו ושבת וי"ט שוים בזה. ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק א"ח סימן כ"ב שכתב שהוא מחמיר לעצמו וח"ו להורות לאחרים והביא שם דברי היש"ש יבמות שמחמיר בזה וכתב לדחות, ומסיק 'פוק חזי מאי עמא דבר בכל מדינות פולין תמיד הם שני מוהלים זה חותך וזה פורע בין בחול בין בשבת'. ועיין עוד בתשו' תפארת צבי חלק או"ח סי' ז' שדחה ג"כ דברי היש"ש , והעלה דשרי להיות שני מוהלים בשבת וחלילה להחמיר בזה להוציא לעז על גדולים וטובים שנהגו מימות עולם כן שח"ו חיללו שבת.
^ 82. ברית אבות סימן י אות ל, ודווקא באותן גורלות שעושין מתוך הספר, אבל לא ע"י פתקאות שנכתבו מע"ש.
^ 83. למען בריתו .
^ 84.והובא לעיל בסימן רסב בתמצות מחלות זאת, ושם פוסק הט"ז כדברי בדק הבית .
^ 85.וראיתו מהא דתניא 'אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת' שפי' הרז"ה דטעמא משום שהוא דבר שא"א שלא יבא לידי חילול שבת ונראה כמתנה לחלל שבת דג' ימים קודם שבת מקרי שבת.
^ 86.שאין דברי בדק הבית נראין, דהא אמרינן בש"ס פ"ק דשבת (דף י"ט ע"א) אהא דאין מפליגין בספינה דהיינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי והוא מוסכם מכל הפוסקים כמו שנתבאר בא"ח סימן רמ"ח והכא נמי אין לך מצוה גדולה מזו. ועוד האריך לדחות דבריו עי"ש.
^ 87.ח"ב סי' צ"ה.
^ 88. ובתפל"מ ביאר שלדעתו דברי התשב"ץ מבוססים דווקא על חלה ונתרפא [כמו שכתב] דאין קצבה ידוע לחליו ואפשר שטעה וגם ביום אתמול היו יכולין למולו לכך נמתין יותר שיתרפא עוד, אבל היכא שלא היו יכולין למולו מקודם מחמת יום טוב ולא שייך טעות ודאי דמותר למולו בה'.