בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ברית מילה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך הספר "מאור המילה"

הלכות מילה- סימן רס'

undefined

הרב מאור צוברי

7 דק' קריאה
הטור וב"י:
א. מצווה על האדם למול את בנו, והאמא פטורה : כנלמד קדושין כט. "וימל אברהם את יצחק בנו" והאשה לא מצווה 1 שנלמד "כאשר צוה אותו אלהים"- אותו ולא אותה".
ב. ובמעלת המילה : טור - גדולה היא משאר מצות עשה שיש בה צד כרת , וביאר הב"י שזה רק צד כרת ולא כרת, שרק אם יגדל ולא ימול יתחייב כרת. וכן שנזכרה יג' פעמים המילה 'ברית' בפרשת מילה. ולא נקרא אברהם שלם עד שנימול. ובזכותה נכרת לו ברית על נתינת הארץ. והיא מצלת מדינה של גיהנם כמו שאמרו חכמים (ערובין יט.) שאברהם אבינו יושב בפתחה של גיהנם ואינו מניח ליכנס בו לכל מי שנמול ומאוסה היא הערלה שנתגנו בה העובדי כוכבים שנא' כי כל הגוים ערלים וכל המפר ברית של אברהם אבינו שאינו מל או שמושך ערלתו אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב. ומשה רבינו לא נתלה עליה אפילו שעה אחת שאיחר אותה אלא נענש מיד אף על פי שהיה בדרך.
ג. בטעם המעלה במילה : טור - כי היא אות ברית חתום בבשרנו ואינה כשאר כל המצות כמו התפילין והציצית שאינן קבועין בגוף וכאשר יסירם יסיר האות אבל המילה היא אות חתום בבשרינו ומעידה בנו שבחר בנו השם מכל העמים ואנחנו עמו וצאן מרעיתו אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעובדו ולספר תהלתו.

שו"ע סעיף א:
"מצות עשה לאב למול את בנו, וגדולה מצוה זו משאר מצות עשה".
א. מצוות עשה לאב, ולא לכבד לאחר אם יכול למול בעצמו 2 .
ב. בענין שליחות במצוות מילה עיין בהערה 3 .
ג. לגבי למול את התינוק בהרדמת האיבר, עיין בהערה 4 וכן לקמן בסימן רסד סע' ב.
ד. מצוות סנדק מצוה גדולה היא וגדולה ממצוות מילה 5 .
ה. אם יש לפניו למול אחד בזמנו ואחד למול שלא בזמנו-זה שבזמנו קודם דחביבא מצווה בשעתה, אמנם אם כבר הביאו זה שמילתו שלא בזמנו-אין ממתינים עד שיביאו השני 6 .
ו. עוד בטעם המילה עיין בהערה 7 .




^ 1.נחלקו בהא דאין אשה מצווה למול את בנה, המקנה סובר,שהכוונה דאין האשה מחויבת למול את בנה מתורת חיוב בן, אבל היא בכלל חיוב כל איש מישראל, אך מהראשונים בקידושין[ריטב"א,ר"ן ועוד ] מוכח שלא כמקנה .
^ 2. גליון מהרש"א סע' א.
^ 3.כתב האור זרוע (הל׳ מילה סימן קז). אם האב מוהל, אסור לו להניח לאחר שימול ע״כ. והעתיקו בספר דרכי משה [רסד אות א'] והקשה, הא צ״ע, מאי שנא ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו. ע״כ. והש״ך כתב בחו״מ [שפב אות ד], שהמכבדים לאחרים למול, מבטלים מצות עשה ומצוה גדולה של מילה. ובקצות החשן [שפב ,ב] תירץ קושית הד״מ , לפמ״ש בתוס' רי״ד בפ׳ האיש מקדש וז"ל :"יש מקשים א"כ לכל דבר מצוה יועיל השליח ויאמר אדם לחבירו שב בסוכה בעבורי הנח תפילין בעבורי. ולאו מילתא היא שהמצוה שחייבו המקום לעשות בגופו האיך יפטר הוא על ידי שלוחו והוא לא יעשה כלום בודאי בגירושין ובקדושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח שמה כתב בגט אנא פלוני פטרית פלונית וכן נמי האשה למי היא מקודשת כי אם לו והיא אשתו וכן בתרומה הוא נותן התרומה מפירותיו וכן בפסח הוא אוכלו ועל שמו ישחט ויזרק הדם אבל בסוכה הכי נמי יכול לומר לשליחו עשה לי סוכה והוא יושב בה אבל אם ישב בה חבירו לא קיים הוא כלום וכן לולב וציצית וכל המצות" וחשיב ליה מצווה של האב כמצווה שבגופו ולכן לא יכול לעשותו שליח. כך ס"ל לקצות . ובחקירה זו אם מצוות האב למול את בנו חשיבא כמצווה שבגופו של אב או לא ונ"מ אם מהני שליחות, תלויה בחקירה האם המצווה היא על האב בלבד והבן הוא רק החפצא ובו מתקיימת מצוות האב, או שמא היא מצוות הבן והתורה חייבה את האב לעשות מצוות הבן והוא במקומו, אם נימא שהוא מצווה של האב בלבד, א"כ שייך למימר שהוא מצוה שבגופו והכוונה שידו תעשה את המצווה כפי שיש להניח תפילין על ידו ולא שייך שליחות. אבל אם נימא שהיא מצוה של הבן והאב מצווה רק לעשות מצוות בנו נראה שגם יוכל לעשות שליח, שהרי עכ"פ סוף כל סוף זה מצוות הבן והאב מקיים בזה חיוב הבן וא"כ מהני שליח. [ועיין באוצר הברית והדרוש שהאריך בזה].
^ 4.בשאלה זו דן הציץ אליעזר בחלק כ סימן ע"ג ומסקנתו לאסור, להלן עיקר תשובתו:
שאלתו היא אודות מה שלאחרונה דובר בספרות הרפואית על משחה של חומר מרדים ונערך נסיון בכמה תינוקות שעברו ניתוח על הערלה אחרי שמשחו את האבר במשחה זו והתינוקות סבלו פחות כאבים ובכו פחות מאלה שנותחו ללא כל הרדמה, לזאת שאלתו אם מותר להשתמש במשחה כזאת לפני הברית כדי למנוע סבל מהתינוק, או אולי יהיו אפילו חייבים לעשות כן למנוע או להפחית צערא דינוקא כיון שאין כאן כל פגיעה בעצם הפעולה ובהלכות מילה.
וזאת תשובתי בעה"י. על כגון דא כבר נשאל הגאון הגר"מ אריק ז"ל בספרו שו"ת אמרי יושר ח"ב סימן ק"מ. השאלה היתה אודות הרוצה להתגייר והוא כבן שלשים שנה אם מותר לעשות המילה למשוח אותו מקום מקודם בסם שיצטנן הבשר למען לא ירגיש צער כל כך בשעת המילה. והשיב וז"ל: הנה ענין הסם כבר היה ידוע לרבותינו ז"ל מאז וכו', ואעפ"כ לא מצינו כלל בשום מקום שעשו ע"י סם, ועי' יו"ד סי' רס"ג בכל מוהלין בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת, ומשמע בסם לא וכו', וכיון דעד עכשיו לא נהגו כן ולא ראינו זאת מעולם נראה דהוי קי"ל לחז"ל דהמילה צריכה להיות ע"י צער דווקא, ובמד"ר פ' לך איתא נימול אברהם א"ר לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נימול, בדק א"ע ומצא עצמו מהול, א"ל ר' אבא בר כהנא לר' לוי שקרנא כזבנא, אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול הקדוש ברוך הוא שכרו, הרי תחילת ענין המילה היה דוקא ע"י צער הכריתה בלי פעולות אחרות, וח"ו לחדש חדשות שלא נהגו מעולם, ובדבר כזה הוי לא ראינו ראיה כמ"ש הפוסקים בכ"ד עכ"ל.[וראיתי בכת"י שמרן רה"י זצ"ל נשאל בענין הרדמה כללית לתינוק, ואמר שכיון שיש כאן ברית בינינו לבין ד' ובברית א"א שהאדם יהיה רדום בכל חלקי גופו] .
ויעוין בשו"ת ארץ צבי (פראמער) סימן נ"ו שדן על כגון דא בנוגע למי שמתו אחיו מחמת מילה, ונו"נ בדברי האמרי יושר , וכתב להתיר משיחת האבר בסם כדי שלא ירגיש הכאב, אבל בהדגשה, שאך בכל קטן אין נוהגין למשוח האבר להקל הצער מפני שאנו רוצים לעשות המצוה בתוספת ויתרון הכשר כי היא המצוה הראשונה של התינוק ונכון לעשותה מן המובחר על צד השלימות וכו', ושוב בסכמו דבריו להלכה חוזר הארץ צבי וכותב וז"ל: ולענין הלכה בגדול אחר שצריך למולו כגון גר או מי שלא נימול בזמנו או בזדון נכון לקיים דברי הגאון מטארנא זצ"ל (הובא הבעל אמרי יושר הנ"ל), אך במי שמתו אחיו מחמת מילה וכו' בזה לע"ד יש למוהלו ע"י סם דוקא וכו' עיין שם.
גם לרבות הגרי"ל צירלסאהן ז"ל בספרו שו"ת מערכי לב סימן נ"ג נשאל ע"י הגר"י וועלץ ז"ל אודות ילד בן חמש שנים שמחמת חולשתו לא נימול עדיין, וכעת מסכמת אמו למולו בתנאי באם שהרופא יבטל מתחילה באמצעות סם על רגעים אחדים את הרגשת האבר בכדי שלא יחוש כאב המילה, אם מותר לעשות כזאת. ואחרי שנו"נ בצדדא דהיתרא, סיכם את דבריו להלכה וז"ל: תבנא לדינא, דהגם שבכלל אין לנו להמציא תחבולה חדשה של הסרת ההרגשה אצל הנמולים - מכל מקום בנידון היוצא מהכלל כזה שלפנינו חלילה לנו להחמיר בהתנגדותנו אל דרישת האם הדואגת לחיי עוללה אישון עינה עכ"ל...וכפי שמציין כבו' במכתבו, גם בשו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קמ"ו העלה ג"כ לא להתיר בכזאת כי אם במילת מבוגר הרבה או מקרה בלתי רגיל של חיתוך ופריעה אשר גורם צערא יתירה כדרך ניתוח בעלמא וכו', כי מצינו בחז"ל בכל מקום דמצות מילה צורתה שיהי' צערא דינוקא, ואחז"ל כי עליך הורגנו כל היום זו מילה, ופשיטא דכך צורת המצוה המקורית מסיני ע"ש...באשר על כן נלענ"ד דאין להתיר מריחת משחה של חומר מרדים ע"ג האבר לפני הברית, פרט למקרים מיוחדים .
אמנם בילקו"י [שובע שמחות ח"ב עמוד קיד] הקל בזה וז"ל "וכן יהודי שלא נימול מאיזה סיבה בקטנותו, ומלין אותו כשהוא גדול, מותר להרדימו לפני המילה. וכל שכן שמותר להרדים את האבר בלבד (שלא כדברי איזה אחרונים שהחמירו בזה). וכן נעשה מעשה להקל".
^ 5. גליון מהרש"א הנ"ל.
^ 6.שו"ת יד אליהו סימן מא.
^ 7. ב"ח "כתב וז"ל דסגולת מצוה זו כשמקיימין אותה בזמנה גורם שיהא נדבק בקדושת שמו יתברך שלא תהא נפגמה ונטמאה בשום ביאה בעבירה וזה שכתב רבינו על כן צריך ליזהר בה מאוד לקיימה בזמנה ושלא יהא פוגם קדושתה בשום ביאת איסור והוצאת זרע לבטלה". החינוך [מצווה ב] "משרשי מצוה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם, להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם, אשר מוצאם ומובאם איננו שוה, ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סיבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו". עיין עוד בזוה"ק [לך לך דף צג] "זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקודשא בריך הוא דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא...". מנורת המאור [נר ג פ"א] "והמל את בנו לשמונה ימים כאלו בנה מזבח והקריב בנו לפני הב"ה לעולה. מזב"ח, מ"ילה ז"מנה ב"יום ח"ית, שמיני. ובזכות המילה עתידין ישראל ליגאל מידי אויביהם בעולם הזה, וניצולין מדינה של גיהנם לעתיד לבוא, שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מ'עשה י'די ל'התפאר, ה'קטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. ראשי אותיות מילה. ונגאלין ישראל, בזכותה, שנא' אני ה' בעתה אחישנה". ועין עוד תנחומא [ משפטים ה] וכן ילקו"ש [שמות רמז רלג]. וכן ביעב"ץ [נחל ב אות יד]. כד הקמח [ערך מילה]. של"ה מס' חולין [פרק תורה אור אות טז].


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il