ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
אי אפשר להבין את רחל בת העשירים הנדיבים, שבוודאי קיבלה הצעות שידוך משובחות, שתתחתן עם רועה צאן שאינו יודע קרוא וכתוב, אלא אם כן מבינים שהיא ראתה מהבית של הוריה את תלמידי החכמים הגדולים שהיו עיניהם צרה זה בזה, ובוודאי בהמון העם, ובגללם חורבן ירושלים הולך וקרב. היא הבינה שצריך להקים תלמיד חכם שמצד אחד ישנא את קלקולי העבר, ומצד שני תהיה בו ענווה לקבל את התורה מגדולי הדור הנקיים. שיכול להיכנס לתלמוד תורה בגיל ארבעים ולספוג את כל ההערות בלי להיחלש.
רק כך אפשר להבין את ההסכמה של רחל לבעל שילך וילמד עשרים וארבע שנים בבית המדרש. היא הבינה שהשעה היא שעת חירום, וחייבים להקריב את הכול בשביל להפוך את עקיבא לרבי עקיבא, ולהקים תלמידים נקיים וטהורים שיקימו את עם ישראל מחדש.
באופן הזה צריך גם להבין למה רבי שמעון בן יוחאי כל כך מקפיד ושורף אחרי שתים עשרה השנים הראשונות כל מה שהוא רואה לא מתוקן, עד שיוצאת בת קול ששואלת אותם: "להחריב עולמי יצאתם?". רבי שמעון ובנו שבים למערה לעוד י"ב חודשים, שאחריהם הם יוצאים לעולם בלי להחריב אותו, אלא כדי לתקן את הקלקול במקום שבו הוא נמצא.
הגמרא מספרת שהם גם מבינים שהתורה הולכת להיבנות עליהם. אחרי שהם יוצאים מהמערה פעם שנייה "כל היכא דהווה מחיי רבי אלעזר, הווה מסי רבי שמעון בן יוחאי. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה" (שבת לג, ב). כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר, היה מתקן רבי שמעון. אמר לו: די לעולם בשנינו.
ולמה היה מכה רבי אלעזר אחרי י"ב החודשים שהיו במערה? הרי הם כבר למדו שבשמים לא רוצים להחריב את העולם. התשובה היא שרבי אלעזר חושב שלפעמים צריך להכות גם בעולם של תיקון. כמו שהסביר רבי אלעזר לרבי יהושע בן קרחה. "קוצים אני מכלה מן הכרם" (ב"מ פג, ב). ולמה היה מרפא רבי שמעון? כי אחרי שנים עשר חודש הוא הבין שתפקידם הוא לתקן, גם במקום שנראה שאין לו תקנה.
רק במקום אחד מסכים רבי שמעון לדרכו של רבי אלעזר, במקום שיש בו תלמידי חכמים שסרחו בנושא שבין אדם לחברו. את זה גם רבי שמעון לא יכול לסבול. כשרבי שמעון מתקן את השוק של טבריה ובא תלמיד חכם אחד ומזלזל בו ובמעשיו, אומר לו רבי שמעון: "אלמלי היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו – יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו, ונמנית עמנו, יאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן?! יהב ביה עיניה ונח נפשיה". וכשהוא פוגש את יהודה בן גרים, שהלך וסיפר את מה שהיה בינו לבין רבי יהודה ורבי יוסי, ובגלל זה נגזרה עליהם חובת מיתה, "אמר: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות".
ולמה אין לרבי שמעון אריכות אפיים? כי הוא מבין שתלמידי חכמים חייבים להיות מתוקנים ביותר. אם הם לא יהיו מתוקנים, במיוחד בעניינים שבן אדם לחברו, אין לנו אפשרות להקים את הבית השלישי מחדש.
בדרכו של עקיבא
באופן הזה אפשר להבין את הסיפור על רבי עקיבא עצמו, שהגמרא מספרת כי פעם היה שכיר אצל בעל בית אחד לכמה שנים. "ערב יום הכיפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. אמר לו: אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו (לפועל) שכרו. אמר לו (בעל הבית לפועל): בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? (ענה הפועל) אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. (ולא היה לך כסף מזומן לשלם לי משכורתי) - ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר לו: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסיי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות" (שבת קכז, ב).
בשאילתות (שמות מ) מובא שהפועל שדן את בעל הבית שלו לכף זכות היה רבי עקיבא, בהיותו עדיין עם הארץ. הוא דן לכף זכות את בעל הבית שלו אף על פי שהמציאות מלמדת שבעל הבית הזה מתחמק לחלוטין מתשלום משכורת. המבט המיוחד הזה של רבי עקיבא הוא ההפך הגמור מתלמידי חכמים שחשבו כי התורה היא ירושה שלהם, התנשאו על אחרים וקראו לאנשים "חמרי" (נדרים פא). מתברר שבדור שבו אנו בונים את עם ישראל מחדש, יש צורך בניקיון רוחני גדול, במיוחד בין תלמידי חכמים.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
