ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
וכך משמע מכל אותה הפרשה, עצם הופעתו של יתרו היתה בגלל השמחה על טובתם של ישראל. נאמר "וישמע יתרו" ושאלו חז"ל (זבחים דף קטז עמוד א) "מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], ר"א אומר: קריעת ים סוף שמע ובא", ולאחר מכן אנו מוצאים את ההתענינות של יתרו בכל מה שקרה לישראל, "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה': וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם: ", אור החיים הק' לומד מכאן את גודל אהבת ישראל של יתרו ששמח על כל פרטי הטובה שלהם, ומפרש "ויחד" שנעשה בשרו חידודין חידודין מרוב שמחה עד שכמעט התעלף והרגיש זאת בבשרו.
"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם", ואמרו חז"ל (סנהדרין דף צד עמוד א) "תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה'". לכאורה הרי ישראל אמרו שירה על הים?
נראה שהם שבחו את ה' "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים", ואמרו "זה א-לי ואנוהו", אבל לא הודו ישירות על הצלתם, הם לא הרגישו עצמם ראויים להתיחס לעצמם ולהודות על הצלתם, וגדלותו של יתרו היתה שהודה על כל הטובה אשר עשה אלקים לישראל עמו. וזה רצונו יתברך שנודה לו על כך, ולשם זה הביא קרבן תודה. (במשך חכמה יש פירוש נוסף לקורבנות שהקריב יתרו, שהן באו כקרבנות הגר, ולפי זה יש להבין מה זה קשור להודאה שהודה על כל הטובה? ונראה שזה מיסוד הגרות, שירצה להיכנס לכלל ישראל ולהידבק בהם).
חז"ל למדו מן הנאמר על סעודה זו, את מעלת הסעודה שת"ח שרוי בתוכה, וז"ל הגמ' (ברכות דף סד עמוד א)
"ואמר רבי אבין הלוי: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר: ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים. וכי לפני אלהים אכלו? והלא לפני משה אכלו! אלא לומר לך: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה - כאילו נהנה מזיו שכינה".
מדוע התורה למדה חידוש זה כאן בסעודת הודיה דוקא? נראה לומר, מפני שבסעודת הודיה מגיעים להכרת הבורא שהכל ניתן בחסדו יתברך, עד שרואה עצמו נמצא לפני האלקים ונהנה מזיו השכינה. וכדי להגיע לדרגה זו צריך להזמין לסעודה תלמידי חכמים, שיכולים לעורר את האהבה לה', כמו שאמרו בגמ' (ברכות דף נד עמוד ב) "אביי אמר: וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב: (תהלים ק"ז) וירוממוהו בקהל עם וגו'. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן, שנאמר: ובמושב זקנים יהללוהו".
והנה רש"י הקשה "ויבא אהרן וגו' - ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם", והיכן משה רמוז בכתוב? נראה שמשה רמוז באמור "לפני האלקים", הוא היה הת"ח שבסעודה שגרם לכך שהם יהנו מזיו השכינה, מפני שעל ידי כך ששימש לפניהם למד אותם פרק בהכרת הטוב, כלפי חותנו, וכפי שאמרו חז"ל במדרש על יחס משה ליתרו "הפותח פתח לחברו את נפשו חייב לו" 1 , ובזה נראה ליישב איך משה מחל על כבודו, הלא משה רבנו היה כמלך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול? אלא כיון שאת נפשו חייב לו לא היה יכול להימנע מכך, והיה זה שעור בהכרת הטוב לבני ישראל.
נמצא, שמידתו המיוחדת של יתרו היתה הכרת טובה, וסמיכות הפרשיות לפרשת "ויבוא עמלק" מלמדת על השוואה ניגודית, עמלק היה כפוי טובה, כפי שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסא) "ויבא עמלק יבוא כפוי טובה ויפרע מישראל שהיו כפויי טוב", וכן מצאנו סמיכות הפרשיות בין "זכור את אשר עשה לך עמלק" בסוף פרשת כי תצא, לבין תחילת פרשת כי תבוא שמתחילה במצוות בכורים, וגם כאן יש ללמוד על השוואה ניגודית, עמלק כפוי טובה ואנו מביאים בכורים מתוך הכרת טובה.
בספר שמואל א פרק טו פסוק ו נאמר לבני הקיני שיסורו מן העמלקים וזה בזכות "ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל" ומהו החסד שעשו עם ישראל? - מפרש רש"י שם "שנהנו מסעודתו משה ואהרן וכל זקני ישראל והרי מעלה עליו כאלו עשה חסד עם כל בני ישראל", לכאורה תמוה, הרי את הסעודה הכינו כלל ישראל והם עשו ליתרו כבוד גדול להשתתף עמו בסעודה, ואיך אפשר לומר שהוא עשה חסד עמם בסעודה זו?
אלא החסד היה בכך שלמד אותם פרק בהכרת הטוב ולמד אותם לברך על הטובה, וזהו חסד שאין למעלה ממנו להכיר טובה, לפי דברי הרמב"ן סוף פר' בא, זה תכלית כל מצוות התורה ללמדנו להודות לה'. ועל ידי זה משפיעים עלינו שפע ברכה עליונה, כמו שנאמר בסוף פרשת בכורים שמתפלל "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' היום הזה", ואמרו חז"ל במדרש תנחומא שם שתפילות אלו בודאי מתקבלות "היום הזה" – שאומר "איני זז מכאן עד שתתקבל תפילתי".
^ 1 המדרש מסביר על פי זה מדוע משה לא ירד למצרים להושיע את ישראל כדבר ה' עד שבקש רשות מיתרו, מפני שאת נפשו חייב לו, ורואים מכאן שזה עומד אפילו במקום חיוב כ"כ גדול להציל את ישראל.
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
