ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְכַאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק לְהָבִין עוֹד תֵּדַע, כִּי הָיוּ מִצְרַיִם גּוֹבְרִים עַל יִשְׂרָאֵל מִצַּד עִקַּר 1 צוּרָתָם שֶׁעָלֶיהָ נִקְרְאוּ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, וְגַם גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם בְּצַד אֲשֶׁר הֵם עַם, וְדָבָר זֶה בְּמַדְרֵגַת הַחֹמֶר. כִּי לְכָל אֻמָּה יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת: הָאֶחָד מִצַּד שֶׁהֵם עַם בִּלְבַד, וְזֶה בְּמַדְרֵגַת הַחֹמֶר, וְהַשֵּׁנִי מִצַּד שֶׁהֵם עַם מְיֻחָד, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת הַצּוּרָה. וְאֵלּוּ שְׁנֵי 2 כְתוּבִים מוֹרִים לְךָ דָּבָר זֶה. וּמִצַּד כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ: מִצַּד הַצּוּרָה וּמִצַּד הַחֹמֶר הָיוּ 3 גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם בְּעִנְיָן מְיֻחָד. כִּי מַה 4 שֶּׁמּוּכָן לוֹ הַצּוּרָה, אֵינוֹ מוּכָן לוֹ הַחֹמֶר, וּמַה שֶּׁמּוּכָן לוֹ הַחֵלֶק הַחָמְרִי, אֵינוֹ מוּכָן לוֹ הַצּוּרָה. כִּי יַגִּיעַ לַחֹמֶר דָּבָר מִצַּד שִׁפְלוּתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיוּ תַּחַת רְשׁוּתָם מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתָם, וְיַגִּיעַ לַצּוּרָה דָּבָר מִצַּד חֲשִׁיבוּתָם, כִּי מִצַּד חֲשִׁיבוּתָם יַגִּיעַ לָהֶם קִנְאָה וְהִתְנַגְּדוּת וְהִתְגַּבְּרוּת. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ תַּחַת רְשׁוּתָם, וְהָיוּ עֲבָדִים לְמִצְרַיִם, זֶהוּ דָּבָר אֶחָד. וְהָיוּ מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עִנּוּי, זֶה עִנְיָן שֵׁנִי. הִנֵּה הָעַבְדוּת, מַה שֶּׁהֵם תַּחַת רְשׁוּתָם, בָּא לָהֶם מִצַּד הַחָמְרִי שֶׁבָּהֶם, אֲשֶׁר הַחֹמֶר הוּא עֶבֶד תָּמִיד וְהוּא תַּחַת רְשׁוּת אַחֵר. וּמִצַּד הַצּוּרָה, רָצָה לוֹמַר, מַה שֶּׁהָיוּ עַם מְיֻחָד, עַם יִשְׂרָאֵל, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בִּפְרָט, וּמִזֶּה הַצַּד יָבֹא לָהֶם הָעִנּוּי אֲשֶׁר הָיוּ גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם מִצְרַיִם בְּעִנּוּי, כִּי הַצּוּרוֹת גּוֹבְרוֹת זוֹ עַל זוֹ מִתְנַגְּדוֹת זוֹ אֶל זוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, הִזְכִּיר שְׁנֵי דְבָרִים: עֲבוֹדָה וְעִנּוּי. מִצַּד עִנְיַן הַחֹמֶר שֶׁבָּהֶן, רְאוּיִים לִהְיוֹת עֲבָדִים, וְיִהְיוּ תַּחַת רְשׁוּת אַחֵר וְהֵם עֲבָדִים לָהֶם, וּמִצַּד עִנְיַן הַצּוּרָה, הָיוּ מִצְרַיִם גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם וּמְשַׁעְבְּדִים אוֹתָם בְּעִנּוּי. נִמְצָא כִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם מְשֻׁעְבָּדִים בַּחֵלֶק הַחָמְרִי וּבְחֵלֶק הַצּוּרָה.
____________________________
כשתדקדק בדברי חכמים תדע, כי המצרים גברו על ישראל בשני מישורים: האחד, מצד עיקר 1 צורתם הרוחנית של ישראל, והשני, מצד היותם עם, היינו מהצד החומרי שלהם. לכל אומה יש שתי בחינות: האחת, עצם היותם עם, וזהו הצד החומרי, והשנייה מצד אופייה המיוחד של האומה, כלומר מצד צורתה הרוחנית של האומה. שני 2 הפסוקים: כור הברזל וגוי מקרב גוי מלמדים, 3 שהמצרים גברו על ישראל משתי הבחינות הללו בכל אחת לפי ענינה, כי מה 4 שראוי לצורה אינו ראוי לחומר, ומה שראוי לחומר אינו ראוי לצורה. מצד החומר השפל שִעְבְּדוּ אותם המצרים, והיו בעבדות תחת רשותם. ומצד הצורה, שהיא בעלת חשיבות, סבלו מקנאת המצרים ומהתנגדותם. על כן כשהיו ישראל במצרים היו תחת רשות המצרים והיו עבדיהם, זה מצד החומר, ועוד הוסיפו עליהם עינוי, וזה מצד הצורה. כי העבדות, היינו שהם תחת רשות אחרים, באה מהחומר שהוא תמיד כפוף לרשות אחרת ומשועבד. ומצד הצורה, כלומר מצד ייחודם כעם אלוקי אברהם, בא עליהם העינוי, כי צורות העמים מתנגדות זו לזו. לכן נאמר לאברהם בברית בין הבתרים: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם. הוזכרו בפסוק שני דברים: עבודה ועינוי, מצד החומר - עבדות, ומצד הצורה - עינוי. נמצא שישראל היו משועבדים מצד החומר ומצד הצורה.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
10 - פרק ג' חלק ד'
11 - פרק ג' חלק ה'
12 - פרק ג' חלק ו'
טען עוד
החומר והצורה הם יסודות שהמהר"ל עוסק בהם רבות. כשם שהמטבע עשוי מחומר (כסף, נחושת וכדומה) ועל גביו צורה מוטבעת שמשווה לו את ערכו, כך גם העולם מורכב מחומר טבעי ועל גביו צורה שנותנת משמעות ושווי לחומר. מתבאר מכאן שכך גם לשבעים אומות העולם יש חומר וצורה. לכל אומה יש את אנשיה ואת שאר המרכיבים הלאומיים שלה, אך מה שנותן לה קיום זו הבשורה שאותה הם נושאים.
"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" [בראשית טו, יג]. בברית בין הבתרים נמצא שורש כל עניין שעבוד ישראל במצרים, ומפסוק זה נלמד שיש תפקיד לשעבוד ולעינוי כחלק מיצירת עם ישראל. שהרי בברית זו הודיע הקב"ה לאברהם על גלות מצרים, מה שאומר שאין חטא הגורם לגלות זו, אלא כך לכתחילה נברא עם ישראל. המהר"ל מלמד שבמצרים היו שני תהליכים: שעבוד ועינוי. השעבוד הוא ביחס לצד הלאומי והחומרי של ישראל, והעינוי הוא ביחס לצד האלוהי של ישראל. שני החלקים של עם ישראל, החומר והצורה, נתקלו בשני צדדים מקבילים מצריים: חיי החומר של המצרים, שהובילו לשעבוד מדיני וכלכלי של עם ישראל, והצורה המצרית, המהלך התרבותי שלהם, שהתנגד לעם ישראל והביא אותם לענות את עם ישראל.
כאשר חותכים בבשר המת אין הוא מרגיש צער או קושי, כל הצער והכאב נובע דווקא ממקור חי. כך גם כאשר לעם ישראל יש תחושת שעבוד: מכאן בדיוק אנו למדים את ההיפך – העבדות לא מתאימה לנו. השעבוד של ישראל יוצר תחושת לאום נפרד, הרוצה לחיות חיים עצמאיים שלא תחת עם אחר. העינוי אינו עוד תחום שבו הציקו לנו, אלא שאותו שעבוד במצרים יצר גם תחושת עינוי. וזאת משום שהבשורה של עם אלוהי אברהם לא מופיעה ולא יוצאת לאור. תחושה זו עוררה בנו את הרצון לשוב לצו האלוהי – צורתנו הלאומית. לכן נאמר "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" – דווקא העינוי והעוני מעוררים את הרצון להיות נס ודגל לכל העמים.
הרחבות
אלימות בין עמים נובעת מדחף רוחני
וּמִצַּד הַצּוּרָה, רָצָה לוֹמַר, מַה שֶּׁהָיוּ עַם מְיֻחָד, עַם יִשְׂרָאֵל, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בִּפְרָט, וּמִזֶּה הַצַּד יָבֹא לָהֶם הָעִנּוּי. המהר"ל מבחין כאן בשתי רמות של מאבק מצרים בישראל – מצד החומר ומצד הצורה. גם המאבק מצד הצורה לא קיבל ביטוי רוחני אלא ביטוי מעשי, באמצעות תוספת העינוי שעינו המצרים את ישראל. העינוי מבטא את הצורך להתנגד לישראל, לא לתכלית מסוימת – שהרי הם כבר משועבדים להם – אלא מתוך דחף רוחני.
בספר 'אורות' כותב הרב קוק : "כל העמים מתפתחים ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה" [אורות המלחמה ו]. גם במלחמות קשות בין עמים ישנו דחף רוחני של התנגדות העמים אחד לשני, הנובע מכך שכל עם הוא מיוחד. המלחמה מוציאה לפועל את התכונות המיוחדות של העמים, וזה משפיע באופן טבעי ורוחני על האנושות בכללה.
חז"ל דורשים שבשעה שנטה משה את ידו על ים סוף "כל המים שהיו בכל המעיינות ובבורות ובכל מקום נבקעו וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים" [בראשית רבה שמות ו]. המאבק בין ישראל למצרים עשה רושם מעבר לגבולות מצרים, וככל מלחמה, היה לדבר השפעה על העולם כולו. רבי שמואל בורנשטיין מוסיף כי כוונת המדרש לומר שהכוחות הרוחניים באנושות כולה נכנעו לפני ישראל [שם משמואל, פסח תרע"ז].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
