ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְכַאֲשֶׁר תְּדַקְדֵּק לְהָבִין עוֹד תֵּדַע, כִּי הָיוּ מִצְרַיִם גּוֹבְרִים עַל יִשְׂרָאֵל מִצַּד עִקַּר 1 צוּרָתָם שֶׁעָלֶיהָ נִקְרְאוּ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, וְגַם גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם בְּצַד אֲשֶׁר הֵם עַם, וְדָבָר זֶה בְּמַדְרֵגַת הַחֹמֶר. כִּי לְכָל אֻמָּה יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת: הָאֶחָד מִצַּד שֶׁהֵם עַם בִּלְבַד, וְזֶה בְּמַדְרֵגַת הַחֹמֶר, וְהַשֵּׁנִי מִצַּד שֶׁהֵם עַם מְיֻחָד, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת הַצּוּרָה. וְאֵלּוּ שְׁנֵי 2 כְתוּבִים מוֹרִים לְךָ דָּבָר זֶה. וּמִצַּד כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ: מִצַּד הַצּוּרָה וּמִצַּד הַחֹמֶר הָיוּ 3 גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם בְּעִנְיָן מְיֻחָד. כִּי מַה 4 שֶּׁמּוּכָן לוֹ הַצּוּרָה, אֵינוֹ מוּכָן לוֹ הַחֹמֶר, וּמַה שֶּׁמּוּכָן לוֹ הַחֵלֶק הַחָמְרִי, אֵינוֹ מוּכָן לוֹ הַצּוּרָה. כִּי יַגִּיעַ לַחֹמֶר דָּבָר מִצַּד שִׁפְלוּתוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיוּ תַּחַת רְשׁוּתָם מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתָם, וְיַגִּיעַ לַצּוּרָה דָּבָר מִצַּד חֲשִׁיבוּתָם, כִּי מִצַּד חֲשִׁיבוּתָם יַגִּיעַ לָהֶם קִנְאָה וְהִתְנַגְּדוּת וְהִתְגַּבְּרוּת. וְכַאֲשֶׁר הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ תַּחַת רְשׁוּתָם, וְהָיוּ עֲבָדִים לְמִצְרַיִם, זֶהוּ דָּבָר אֶחָד. וְהָיוּ מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עִנּוּי, זֶה עִנְיָן שֵׁנִי. הִנֵּה הָעַבְדוּת, מַה שֶּׁהֵם תַּחַת רְשׁוּתָם, בָּא לָהֶם מִצַּד הַחָמְרִי שֶׁבָּהֶם, אֲשֶׁר הַחֹמֶר הוּא עֶבֶד תָּמִיד וְהוּא תַּחַת רְשׁוּת אַחֵר. וּמִצַּד הַצּוּרָה, רָצָה לוֹמַר, מַה שֶּׁהָיוּ עַם מְיֻחָד, עַם יִשְׂרָאֵל, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בִּפְרָט, וּמִזֶּה הַצַּד יָבֹא לָהֶם הָעִנּוּי אֲשֶׁר הָיוּ גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם מִצְרַיִם בְּעִנּוּי, כִּי הַצּוּרוֹת גּוֹבְרוֹת זוֹ עַל זוֹ מִתְנַגְּדוֹת זוֹ אֶל זוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים (בראשית טו, יג): יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, הִזְכִּיר שְׁנֵי דְבָרִים: עֲבוֹדָה וְעִנּוּי. מִצַּד עִנְיַן הַחֹמֶר שֶׁבָּהֶן, רְאוּיִים לִהְיוֹת עֲבָדִים, וְיִהְיוּ תַּחַת רְשׁוּת אַחֵר וְהֵם עֲבָדִים לָהֶם, וּמִצַּד עִנְיַן הַצּוּרָה, הָיוּ מִצְרַיִם גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם וּמְשַׁעְבְּדִים אוֹתָם בְּעִנּוּי. נִמְצָא כִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּמִצְרַיִם מְשֻׁעְבָּדִים בַּחֵלֶק הַחָמְרִי וּבְחֵלֶק הַצּוּרָה.
____________________________
כשתדקדק בדברי חכמים תדע, כי המצרים גברו על ישראל בשני מישורים: האחד, מצד עיקר 1 צורתם הרוחנית של ישראל, והשני, מצד היותם עם, היינו מהצד החומרי שלהם. לכל אומה יש שתי בחינות: האחת, עצם היותם עם, וזהו הצד החומרי, והשנייה מצד אופייה המיוחד של האומה, כלומר מצד צורתה הרוחנית של האומה. שני 2 הפסוקים: כור הברזל וגוי מקרב גוי מלמדים, 3 שהמצרים גברו על ישראל משתי הבחינות הללו בכל אחת לפי ענינה, כי מה 4 שראוי לצורה אינו ראוי לחומר, ומה שראוי לחומר אינו ראוי לצורה. מצד החומר השפל שִעְבְּדוּ אותם המצרים, והיו בעבדות תחת רשותם. ומצד הצורה, שהיא בעלת חשיבות, סבלו מקנאת המצרים ומהתנגדותם. על כן כשהיו ישראל במצרים היו תחת רשות המצרים והיו עבדיהם, זה מצד החומר, ועוד הוסיפו עליהם עינוי, וזה מצד הצורה. כי העבדות, היינו שהם תחת רשות אחרים, באה מהחומר שהוא תמיד כפוף לרשות אחרת ומשועבד. ומצד הצורה, כלומר מצד ייחודם כעם אלוקי אברהם, בא עליהם העינוי, כי צורות העמים מתנגדות זו לזו. לכן נאמר לאברהם בברית בין הבתרים: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם. הוזכרו בפסוק שני דברים: עבודה ועינוי, מצד החומר - עבדות, ומצד הצורה - עינוי. נמצא שישראל היו משועבדים מצד החומר ומצד הצורה.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
1 - גבורות השם פרק ע' חלק ח'
2 - גבורות השם פרק ע' חלק ז'
3 - גבורות השם פרק ע' חלק ו'
טען עוד
החומר והצורה הם יסודות שהמהר"ל עוסק בהם רבות. כשם שהמטבע עשוי מחומר (כסף, נחושת וכדומה) ועל גביו צורה מוטבעת שמשווה לו את ערכו, כך גם העולם מורכב מחומר טבעי ועל גביו צורה שנותנת משמעות ושווי לחומר. מתבאר מכאן שכך גם לשבעים אומות העולם יש חומר וצורה. לכל אומה יש את אנשיה ואת שאר המרכיבים הלאומיים שלה, אך מה שנותן לה קיום זו הבשורה שאותה הם נושאים.
"יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" [בראשית טו, יג]. בברית בין הבתרים נמצא שורש כל עניין שעבוד ישראל במצרים, ומפסוק זה נלמד שיש תפקיד לשעבוד ולעינוי כחלק מיצירת עם ישראל. שהרי בברית זו הודיע הקב"ה לאברהם על גלות מצרים, מה שאומר שאין חטא הגורם לגלות זו, אלא כך לכתחילה נברא עם ישראל. המהר"ל מלמד שבמצרים היו שני תהליכים: שעבוד ועינוי. השעבוד הוא ביחס לצד הלאומי והחומרי של ישראל, והעינוי הוא ביחס לצד האלוהי של ישראל. שני החלקים של עם ישראל, החומר והצורה, נתקלו בשני צדדים מקבילים מצריים: חיי החומר של המצרים, שהובילו לשעבוד מדיני וכלכלי של עם ישראל, והצורה המצרית, המהלך התרבותי שלהם, שהתנגד לעם ישראל והביא אותם לענות את עם ישראל.
כאשר חותכים בבשר המת אין הוא מרגיש צער או קושי, כל הצער והכאב נובע דווקא ממקור חי. כך גם כאשר לעם ישראל יש תחושת שעבוד: מכאן בדיוק אנו למדים את ההיפך – העבדות לא מתאימה לנו. השעבוד של ישראל יוצר תחושת לאום נפרד, הרוצה לחיות חיים עצמאיים שלא תחת עם אחר. העינוי אינו עוד תחום שבו הציקו לנו, אלא שאותו שעבוד במצרים יצר גם תחושת עינוי. וזאת משום שהבשורה של עם אלוהי אברהם לא מופיעה ולא יוצאת לאור. תחושה זו עוררה בנו את הרצון לשוב לצו האלוהי – צורתנו הלאומית. לכן נאמר "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" – דווקא העינוי והעוני מעוררים את הרצון להיות נס ודגל לכל העמים.
הרחבות
אלימות בין עמים נובעת מדחף רוחני
וּמִצַּד הַצּוּרָה, רָצָה לוֹמַר, מַה שֶּׁהָיוּ עַם מְיֻחָד, עַם יִשְׂרָאֵל, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בִּפְרָט, וּמִזֶּה הַצַּד יָבֹא לָהֶם הָעִנּוּי. המהר"ל מבחין כאן בשתי רמות של מאבק מצרים בישראל – מצד החומר ומצד הצורה. גם המאבק מצד הצורה לא קיבל ביטוי רוחני אלא ביטוי מעשי, באמצעות תוספת העינוי שעינו המצרים את ישראל. העינוי מבטא את הצורך להתנגד לישראל, לא לתכלית מסוימת – שהרי הם כבר משועבדים להם – אלא מתוך דחף רוחני.
בספר 'אורות' כותב הרב קוק : "כל העמים מתפתחים ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה" [אורות המלחמה ו]. גם במלחמות קשות בין עמים ישנו דחף רוחני של התנגדות העמים אחד לשני, הנובע מכך שכל עם הוא מיוחד. המלחמה מוציאה לפועל את התכונות המיוחדות של העמים, וזה משפיע באופן טבעי ורוחני על האנושות בכללה.
חז"ל דורשים שבשעה שנטה משה את ידו על ים סוף "כל המים שהיו בכל המעיינות ובבורות ובכל מקום נבקעו וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים" [בראשית רבה שמות ו]. המאבק בין ישראל למצרים עשה רושם מעבר לגבולות מצרים, וככל מלחמה, היה לדבר השפעה על העולם כולו. רבי שמואל בורנשטיין מוסיף כי כוונת המדרש לומר שהכוחות הרוחניים באנושות כולה נכנעו לפני ישראל [שם משמואל, פסח תרע"ז].
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
אנחנו קודש למענך
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מבוא לסדרת פתחי אמונה
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד גמרא?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אי אפשר לבד!
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
