ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְאָמַר נֶגֶד עִנְיַן הַחֹמֶר, אֲשֶׁר בִּשְׁבִילוֹ הָיוּ תַּחַת יַד אַחֵר (דברים ד, לד): אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת וגו', כְּלוֹמַר כִּי מִצַּד עִנְיָן הַחָמְרִי בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ תַּחַת יַד אַחֵר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיא אוֹתָם מִקֶּרֶב גּוֹי, אֲשֶׁר הֵם הָיוּ תַּחַת יָדָם. וּלְכָךְ דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כְּמוֹ הָעֻבָּר אֲשֶׁר הוּא נָתוּן בְּקֶרֶב בְּהֵמָה, כְּלוֹמַר כִּי הָעֻבָּר מִתְחַבֵּר אֶל אִמּוֹ מִצַּד חָמְרוֹ, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַבְּרִים לְמִצְרַיִם מִצַּד הַחֹמֶר, שֶׁהָיוּ תַּחַת רְשׁוּתָם, מִתְחַבְּרִים לָהֶם כְּמוֹ הָעֻבָּר לְאִמּוֹ. וְאָמַר, כְּשֵׁם שֶׁהָרוֹעֶה פּוֹשֵׁט יָדוֹ לְתוֹךְ מְעִי שֶׁל בְּהֵמָה, וְלֹא אָמַר כְּשֵׁם 1 שֶׁהַחַיָּה פּוֹשֵׁט יָדָהּ לְתוֹךְ מֵעֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה, כִּי הַבְּהֵמָה הִיא חָמְרִית, וּלְכָךְ מְדַמֶּה אוֹתוֹ לִבְהֵמָה. וּכְנֶגֶד הָעִנְיָן אֲשֶׁר מִצַּד הַצּוּרָה אָמַר (שם, כ): וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִכּוּר הַבַּרְזֶל וגו', וְרָצָה לוֹמַר כִּי הַמִּצְרִיִּים הָיוּ גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם, פּוֹעֲלִים בָּהֶם וּמְצָרְפִים אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁהָאֵשׁ פּוֹעֵל בַּזָּהָב שֶׁבַּכּוּר. וְזֶה מִצַּד הַצּוּרָה בִּלְבַד, כִּי מִזֶּה הַצַּד בָּא לָהֶם הָעִנּוּי. וּמְדַמֶּה עִקַּר צוּרַת יִשְׂרָאֵל לְזָהָב, כִּי הַזָּהָב הוּא כִּנּוּי אֶל הַצּוּרָה אֲשֶׁר הִיא זַכָּה וּצְרוּפָה, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל עִקַּר צוּרָתָם תַּחַת רְשׁוּת מִצְרַיִם, עַד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לֹא הָיָה לָהֶם חִבּוּר כְּלָל אֶל הַמּוֹצִיא. וְזֶה שֶׁאָמַר (שם): וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כִּי מִצַּד הַצּוּרָה שֶׁלָּהֶם הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְעַם נַחֲלָה. וּבַפָּסוּק הַשֵּׁנִי נֶאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי וגו', לֹא זָכָר* אוֹתָם רַק* בְּשֵׁם גּוֹי בִּלְבַד, שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן חָמְרִי בְּיִשְׂרָאֵל.
כְּלַל הַדָּבָר, כִּי מִצַּד הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְהוּא עִנְיָן חָמְרִי הָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים לְפַרְעֹה מִצַּד עַצְמָם, וּמִצַּד הֶחָשׁוּב שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא עִנְיַן הַצּוּרָה, הָיוּ הַמִּצְרִים שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ וּפוֹעֲלִים בָּהֶם. וּכְנֶגֶד אֵלּוּ שְׁנֵי דְבָרִים אָמַר הַכָּתוּב (תהילים קיד, א): בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הִזְכִּיר, כִּי יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנֵי חֶלְקֵיהֶם: בְּשֵׁם יַעֲקֹב וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, כִּי בִּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם, כִּי שֵׁם יַעֲקֹב נֶאֱמַר עַל הַפָּחוּת וְהַשָּׁפֵל, וְהוּא עִנְיָן הַחָמְרִי שֶׁעָלָיו נִקְרְאוּ בְּשֵׁם יַעֲקֹב, מִלְּשׁוֹן עָקֵב. וְשֵׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל שֵׁם הַצּוּרָה, שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה, מִלְּשׁוֹן כִּי שָׂרִיתָ, וְזֶה מְבֹאָר.
____________________________
כנגד צד החומרי, בגללו היו משועבדים תחת יד מצרים, נאמר: או הניסה אלוקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו', כלומר מצד החומר היו ישראל תחת יד מצרים והקב"ה הוציא אותם גוי מקרב הגוי שתחתיו היו משועבדים. לכן דרשו חכמים, כעובר הנתון בקרב בהמה, כי קשר העובר לאמו הוא מצד החומר, וכך היו ישראל תחת שליטת המצרים מצד החומר. ועוד אמרו, כרועה הפושט ידו לרחם הבהמה, ולא אמרו כמו 1 המיילדת הפושטת ידה לרחם אשה, כי הבהמה חומרית לכן דימו לבהמה ולא לאשה. וכנגד השעבוד מצד הצורה נאמר: ואתכם הוציא מכור הברזל, כי המצרים פעלו על ישראל וזקקו אותם, כמו האש המזקקת את הזהב שבכור. דימו את צורת ישראל לזהב, כי הצורה זכה וצרופה. כיון שמצד צורתם היו משועבדים, לא היה להם חיבור אל הקב"ה המוציא אותם ממצרים, לכן נאמר: ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה. כי מצד צורתם המיוחדת הם עם נחלה. ובפסוק השני נאמר: גוי מקרב גוי, הזכיר אותם בשם גוי, שהוא הצד החומרי שבישראל.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
11 - פרק ג' חלק ה'
12 - פרק ג' חלק ו'
13 - פרק ד' חלק א'
טען עוד
[ זָכָר – הזכיר. רַק – אלא.]
ביאורים
בימים הקודמים ראינו שבישראל יש שתי בחינות: הצד הראשון דומה לשאר האומות והצד השני מיוחד לעם ישראל. הצד הדומה לשאר האומות נקרא 'חומר', עליו נאמר "גוי מקרב גוי", ובזה יציאת ישראל ממצרים דומה לעובר שנתון בקרב בהמה. ומדייק המהר"ל שבמדרש נאמר דווקא בהמה ולא אישה, מפני שבהמה היא חומרית. הצד השני, המיוחד לישראל, הוא 'צורה', ועליו נאמר "ואתכם הוציא מכור הברזל", ובזה נמשלים ישראל לזהב מזוקק ההופכי למצרים, שנמשלים לאש.
מן המדרש השני למדנו שני דברים: א. כפי שהצורף מכניס את הזהב לאש לכתחילה, כך גם הקב"ה שם את ישראל במצרים לכתחילה. ב. – כמו שזהב הנתון באש מזדכך, והסיגים שבו נפרדים, כך גם העינוי במצרים זיכך את אופיים ותכונתם של עם ישראל. כאשר עם ישראל משלים את שנות העינוי במצרים, ומברר את אופיו הרוחני המיוחד הראוי לו, אז הופך להיות עם ה' – עם נחלה.
בעם רגיל, הקומה הלאומית היא החשובה יותר. הצבא, הכלכלה והדאגה לחיי רווחה עומדים במרכז. על גבי זה בונה כל עם אופי ותרבות ייחודיים. לעומת זאת, אצל עם ישראל שני הצדדים נוצרו בבת אחת – בחצות הלילה של יציאת מצרים, כיוון שהצד הרוחני גם הוא חלק ממהות האומה. זהו הגודל המיוחד והמופלא של יציאת מצרים. שני המדרשים המבטאים את אותו רגע של יציאת מצרים משני כיוונים שונים, חומר וצורה, מלמדים אותנו על ייחודו של עם ישראל על פני שאר העמים. אצלנו הקומה הרוחנית אינה תוספת או בונוס להיותנו עם, אלא היא מגדירה אותנו כעם בדיוק באותה עוצמה של עצם קיומנו.
הרחבות
בין ישראל לעמים
כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְחַבְּרִים לְמִצְרַיִם מִצַּד הַחֹמֶר, שֶׁהָיוּ תַּחַת רְשׁוּתָם, מִתְחַבְּרִים לָהֶם כְּמוֹ הָעֻבָּר לְאִמּוֹ. בישראל ישנו גם צד חומרי שבו מכונים הם 'גוי'. האם אמנם בחלק זה שווים הם לכל עם ולשון?
סביב עניין זה מתאר הרב צבי יהודה קוק ויכוח שהתקיים בעיירה בויסק בין אביו, הראי"ה קוק, לבין הרב אליסברג. האחרון טען כי בכל מה ששייך ללאומיות החומרית, ובכלל זה אהבת העם והנאמנות אליו ולמולדת, אין הבדל מהותי בין ישראל לאומות. הראי"ה קוק טען לעומתו: "כי צריכה היא (=הלאומיות הישראלית) להיות בתחילת יסוד עצמותה ובכל מהותה, מיוחדת בתוכן קדושתה העליונה, ומתוך כל עיקר הוויתה... שייכת לכל קדושתן של האמונה התורה והמצוות... באחדותן של ישראל-אורייתא-וקוב"ה, אשר גוי אחד הם בארץ" [לשלשה באלול א, יא]. לפי דבריו, הלאומיות הישראלית שונה מלאומיות שאר האומות, שכן היא נובעת מציווי ה' – ממקור הקודש. גם על הצד הגשמי של ישראל, שבו הם מכונים 'גוי', נאמר "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" [שמואל ב, ז]. אחד – מיוחד.
להצלחת אביאל בן הראל ויעל בת מנשה הי"ו
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
