ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
פלא פלאים! דבר ראשון, בנות ישראל הן צנועות וצדקניות, ואיך דיברו עם הבחורים? ויותר מזה: מה עם שמירת העיניים? הרבי הרש"ב אמר שכוח הראייה זה הכוח החזק ביותר שמשפיע על נפש האדם יותר מכל החושים האחרים. אז איך הבחורות אומרות ככה לבחורים, "שא עיניך"?! חוץ מזה, ייחוס הוא אמנם דבר חשוב, אבל הוא לא הראשון ברשימת הדברים שמחפשים בשידוך. צריך יראת שמיים, לב טוב, עין טובה, נשמה חסידית. המשפחה בהחלט חשובה אך זה לא במקום הראשון. אז למה אצל הבנות האלה דווקא משפחה הוא הדבר החשוב ביותר?
• • •
כדי להבין את זה צריך לחזור לאברהם אבינו, שמלמד אותנו יסוד גדול בזוגיות. יש פרשה בתורה שכל המפרשים מתקשים בה מאוד. כשאברהם ירד למצרים, הוא פחד שיהרגו אותו כדי לקחת את שרה אשתו, ולכן ביקש ממנה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך". המפרשים מתקשים, איך אברהם אבינו אמר דבר שאינו אמת. האם נוכל חלילה להעלות בדעתנו שאברהם אמר דבר כזה? ועוד, למה בדיוק הוא התכוון כשאמר "למען ייטב לי בעבורך" – הרי אברהם לא היה אחד שחושב על עצמו... האם כך התורה רוצה לספר לנו על הגדלות שלו?
העניין הוא שיש שני סוגי מערכות יחסים – בין אחים, ובין איש ואישה. ההבדל ביניהם הוא שאח אי אפשר לבחור, ולפעמים אפילו לא רוצים בו אך הוא יישאר אח שלך תמיד. קשר דם קושר ביניכם, לא משנה מה קורה. מה שאין כן הקשר בין איש ואישה, זהו קשר של בחירה, וחס ושלום יכול להיות מצב שאתה מתנתק ממנו. אך מצד שני, אהבה של אחים היא אהבה רגועה, שקטה, "אהבה כמים", ואילו אהבה של בני זוג היא אהבה שיש בה יותר חיות ובערה, "כרשפי אש". דווקא בגלל שמדובר בשני אנשים נפרדים, הפירוד עושה את החיבור חי ורגשי יותר. אך מאידך, האהבה הזו יכולה לדעוך, והתורה אף מאפשרת לנתק את הקשר הזה.
אבל באמת הזיווג נקבע ארבעים יום לפני יצירת הוולד, וזהו קשר עמוק ביותר. לפי התורה, איש ואישה הם למעשה נשמה אחת, הם אינם שתי נשמות שמתקשרות אלא שני חצאי נשמות שנהפכים לנשמה אחת. ולכן אומרת הגמרא שלפני שהאדם מתחתן אינו נקרא אדם. הקשר הזה הוא אפילו יותר מאח ואחות, שהם שתי נשמות שונות רק בעלות שורש אחד. איש ואישה הם ממש נשמה אחת.
קרוב אליך (659)
הרב נחמיה וילהלם
203 - סימנים בדרך
204 - לפרוץ בעדינות
205 - כוח הלָמָּה
טען עוד
אברהם אבינו אומר לנו – כשיש לך רעב בזוגיות, כשאתה יורד למצרים וחס ושלום לא מרגיש את הקשר שלך עם עצמך; כאשר אתה נטרף על ידי אגו ותאוות הנפש הבהמית; כאשר אתה מרגיש טמטום הלב והמוח, ואז הכל מסתובב סביב עצמך ואם השני לא מתנהג כפי שאני רוצה או מצפה - אני מתנתק; כשיש לי מצב רוח אני קשור וכשאין אז לא; כשיש לי רגשות זה טוב אך כשאין הכל בטל ומבוטל, והקשר פתאום הופך להיות כענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף, ואז מוצאים את עצמנו באטימות החושים, גוועים ברעב נפשי ורוחני - אז מלמד אותנו אברהם אבינו שבמצב הזה צריך להפעיל כלל אחר: "אמרי נא אחותי את". זה הזמן להיות מודע ולהרגיש, לחפש בנפש את הקשר של "אחותי את" – קשר שלא תלוי בהרגשת הלב אלא הוא עצמי ונצחי.
כשכואב לי הראש אני הולך לרופא, והוא נותן לי תרופה. אני לא אומר לעצמי: "כואב לי הראש אז נתנתק ממנו, וזהו זה". אני יודע שהכאב הוא מצב לא בריא, ולכן אני מחפש איך להתנתק רק מהכאב, לא מהאבר. באופן דומה, כשאתה מרגיש בזוגיות שלך תחושה של "מצרים", אתה צריך ללכת למשפיע שלך, לרב, לרופא הנפשי, ולהבין למה אתה לא מרגיש טוב בזוגיות שלך. הרבה פעמים תגלה שהבעיה היא אצלך, לא אצל השני. אתה זה שנמצא בקטנות המוחין, בצמצום. אתה צריך להשתחרר מזה.
ועל דרך זה גם הקשר בין יהודי לקב"ה. אנו אומרים בשיר השירים "קול דודי דופק – פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי". לאורך כל שיר השירים הקשר של הקב"ה לעם ישראל מתואר בתור איש ואישה, ופתאום הוא קורא לה אחותי?! אלא שבקשר הזוגי יש גם צד של אח ואחות. לפעמים אדם מרגיש כלפי הקב"ה את הרגש כמו בין איש ואישה - יש חום, התלהבות, משיכת הלב וקדושה, אבל יש זמנים שאתה נכנס למצרים, לקטנות מוחין, ובא לך להסתלק, לברוח ולהתנתק ח"ו – תזכור שהקשר שלך אל הקב"ה הוא הרבה יותר מזה. זה קשר עצמי בלי בחירה, כמו של אח ואחות. זה שאתה קדוש וקשור לקב"ה, זה לא בגלל שאתה מרגיש קדוש וקשור. זה בגלל שאתה באמת קדוש וקשור, אתה אחד עם הקב"ה. אתה חלק אלו-ה ממעל ממש – זו המציאות שלך.
• • •
לפני כמה שנים ערכו סימפוזיון של כל מיני דתות. הזמינו לשם רב חסידי, ואתו ישבו כומר נוצרי ונזיר בודהיסטי, מתלמידי הדלאי לאמה. בזמן השאלות מהקהל קמה אישה יהודיה ושאלה את הרב: "כולנו פה רוצים להתקרב לאלוקים, וכמו שאני מבינה יש הרבה דרכים. אני מאוד מעריכה את הדלאי לאמה. אומרים עליו שהוא אדם קדוש שעושה שלום וחסד. האם יש לך משהו נגדו, האם הוא רשע? מה אכפת לך שאני אלך בדרך שלו?".
החסיד היה נבוך. באמת אין לו שום דבר נגד הדלאי לאמה, אבל גם אם היה לו, מה הוא כבר יכול להגיד לה? הוא התפלל בלב לקב"ה: ריבונו של עולם, תעזור לי למצוא תשובה! פתאום הבריקה לו תשובה מגן עדן. הוא ענה לה "סבתא שלי תמיד אמרה לי שיש אנשים שנראים בחוץ מאוד טובים, אבל מי מכיר את האדם באמת? רק אשתו. בחוץ הוא יכול להיות נחמד, אבל רק האישה מכירה אותו בתוך תוכו. אז אין לי שום דבר נגד הדלאי לאמה אך איני מכיר אותו. אני מציע שנזמין את אשתו ונשאל אותה מה דעתה עליו, אם הוא קדוש או לא".
כולם פערו עיניים בתדהמה. המנחה הסתכל על הרב ואמר, "רבאיי, האם אינך יודע שלהדלאי לאמה אין אישה? אסור לו להתחתן!". האמת היא שהוא כן ידע. הרב עמד על רגליו ואמר "הדלאי לאמה חי מוקף פרחים, מוקף כלבים וחתולים נעימים. אין לו מי שיעביר עליו ביקורת, אין לו אף אחד שעושה לו "מי שבירך" כשהוא חוזר הביתה... לחיות בעולם בלי תאוות ויצרים זו לא חכמה. להפך – החכמה הגדולה היא להמשיך קדושה בעולם הזה, לא בשמיים היא!". כל הקהל התפעל מאוד, ומחא לו כפיים דקות ארוכות.
בתנ"ך כתוב במקום אחד, "ומוצא אני מר ממוות את האישה", ובמקום אחר "מצא אישה – מצא טוב". הגמרא אומרת שהיו שואלים את החתן: "מצא או מוצא?". איזה דבר מוזר. בחור נכנס לחופה, בוודאי שהוא משוכנע שהוא בבחינת "מצא אישה מצא טוב". למה אתה מכניס לו ספקות לראש, שאולי זה לא הזיווג שלו?
החסידים מסבירים את העניין כך: אם אתה מתחתן בגלל ה"מוצא אני", כלומר אתה מחפש את האני, את התאוות והאגו שלך – זה יהיה מר ממוות. אבל אם אתה "מצא אישה", אם אתה מחפש את הקשר הפנימי, אז "מצא טוב". וזה מה שאומרים לחתן לפני החתונה: תחשוב ותתבונן היטב, מה הסיבה שאתה הולך להתחתן? אם אתה מחפש את ה"אני" אז... לכן תחפש את הקשר לחצי הנשמה שלך ותמצא טוב.
• • •
לא מזמן טסתי לארץ וישב לידי מישהו. הצעתי לו להניח תפילין, ושאלתי אותו למה הוא בא לארץ. הוא ענה שהוא מגיע להתחתן והוא אמר "טוב שאני פוגש אותך! אשתי מתחילה להתקרב אבל אני - רחוק. אולי תספר לי קצת על זוגיות יהודית?". שאלתי אותו במה הוא עוסק, והוא ענה לי: "פורץ מנעולים. אם מישהו שוכח את המפתח או שאיבד אותו, הוא פונה אלי". שאלתי אותו מה החכמה במקצוע, והוא ענה שהחכמה היא לפרוץ את המנעול בעדינות, לא לשבור. אמרתי לו שזו בדיוק החכמה גם בזוגיות. אם אתה רוצה להיכנס ללב של אשתך, תעשה את זה בעדינות. תצא מעצמך, תפרוץ את המחיצה שיש ביניכם בלי שהיא תרגיש את זה. כל אחד יודע היטב מה יעשה טוב לשני, איזה מילים ואיזה מעשים הוא יכול לעשות כדי שאשתו תרגיש כמו מלכה. אישה יודעת בדיוק איזה מילים מוציאות את הבעל מדעתו, למרות שהיא לא מבינה למה, ואיזה מילים פותחות לו את הלב. אבל לפעמים הנפש הבהמית אומרת לנו, "אל תיתן לו את זה, לא מגיע לו".
• • •
לזה התכוונו בנות ישראל בשעת השידוכים. הן אמרו לבחור "שא עיניך", שא מלשון להרים, להסתכל בצורה רוחנית, לא מהאגו הנמוך. "אל תיתן עיניך בנוי" – ביופי החיצוני, "אלא במשפחה". אתה יכול להתחתן במחשבה אגואיסטית, אבל אז תמיד תישאר בודד. יש אנשים שהתחתנו אבל בעצם מעולם לא התחתנו. הם תמיד חושבים על עצמם... כואב הלב לראות איך שהם מאבדים במו ידיהם את ההרגשה הנפלאה להיות נשואים. "תן עיניך במשפחה", "תן עיניך" במה אתה הולך ליצור. אתה הולך לבנות את עצמך, להגיע למקומות עמוקים בנפש שרק על ידי נישואין אפשר להגיע אליהם. אתה מתחבר עם הנשמה שלך שנמצאת בגוף אחר. אתה יוצר משפחה – זוגיות אמיתית. וכמה שיותר תיצור משפחה, קשר עם השני - יותר תהנה, כי האגו הוא המקור של כל הבעיות שיש בעולם. וכמה שאדם יוצא מהאגו שלו וקשור יותר לנשמה, הוא יותר מאושר. להקים משפחה פירושו להתקשר לחלק האלוקי שבך ובבן הזוג.
לפני כמה זמן התקשרה אלי בחורה ואמרה לי שהיא נפגשת עם בחור שהיה בכל מיני מקומות מסביב לעולם, ויש לו סיפורים ממש נפלאים. היא מאוד נהנתה ממנו ורצתה להתחתן, אך האמת שהסיפורים נגמרים באיזה שהוא שלב. כשחושבים להתחתן צריך לחשוב האם אני יכולה ליצור עמו משפחה הרמונית? אי אפשר לחשוב עליו רק לפי הסיפורים שלו.
ראיתי פעם שלט: "זה שאתה נושם, לא אומר שאתה חי". זה ששני אנשים חיים בבית אחד, לא אומר שהם נשואים. אתה מוכרח להכניס את הקדוש ברוך הוא, את הטהרה, את הצניעות, את השמחה. אז נזכה לעשות לקב"ה בית בעולם הזה, גם בתוך הבית שלנו.
לחיים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
