ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
חדרים אחרונים לשבת שירה בירושלים עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים קרוב אליך

גליון מס 139

רוצים ולא יודעים איך? קבלו...

המחקר גילה שלא החכמים מצליחים > צריך רגישות > תחשוב מה עבד > תתלהב > לפעמים צריך עור של פיל > אל תנצח > אל תוכיח > הסוד הוא אהבה > שפת גוף מדברת יותר > תעשה כיף עם התורה > לפעמים צריך לחכות שנים > יש לך תשובה? תשתוק > חייך גם אם כואב > אל תתחנף > תבין שאתה משה רבנו > תן מילה טובה > כל אדם רעב להערכה > זהה מה מדבר אליו > תן לאדם לעסוק בתחום שלו > כשאתה ניגש לאדם לא דתי, מה אתה מרגיש?
186
לחץ להקדשת שיעור זה
עצות בדרך להפצות חלק א'
לפני שנים עשו מחקר סטטיסטי על עשרים הסטודנטים הכי מוצלחים בלימודים, באחד הקולג'ים. רצו לבדוק מה יקרה איתם לאחר עשרים שנה, האם הם יהיו מוצלחים באופן בולט גם אז. למרבה ההפתעה, אחרי עשרים שנה רובם לא הצליחו במיוחד בעסקים ובחיי משפחה. אותו מחקר בדק ומצא שאלו שהצליחו ביותר היו האנשים שניחנו ביחסי אנוש טובים. זאת אומרת, שהצלחה – לפחות בקני המידה המקובלים בחברה המערבית – נמדדת באיך אתה מסתדר עם אנשים. פחות חשוב אם אתה מוכשר ומצליח בלימודים.
אותו הדבר נכון לגבי הפצת יהדות. מי שרוצה לעסוק בקירוב יהודים לא חייב לדעת בדיוק את החילוק בין "חפצא" ו"גברא" (אף שאלו דברי תורה שמחיים את כל העולם!), אתה לא צריך דווקא להיות בעל כישרון מיוחד בלימודים. אבל כן צריך לאהוב יהודים, להתחבר אליהם, לדעת איך להלהיב אנשים, לרגש אותם, לדבר איתם. הבעיה היא שאת זה בדרך כלל אנו לא לומדים בישיבות ובמוסדות חינוך. לכן כשאנו יוצאים לשליחות, אנו צריכים לדעת איך לעשות את זה נכון.
אחד הדברים החשובים הוא להתקשר עם השני. ובאם ראיתי שהצלחת תשחזר את ההצלחה שלך. לדוגמה, למדת היום עם מישהו שעושה את צעדיו הראשונים בעולם היהדות, וזה הלך טוב, נכנסת ללב שלו והתחברתם. עליך לחשוב מה קרה שהיום זה עבד טוב? מה אמרת לו שגרם לעיניים שלו להידלק? ואם לא הולך טוב, אני צריך לחשוב מה אמרתי שגרם לו להירדם... כלומר, צריך לתחקר מה עובד ומה לא. כדי להבין איך להתקדם איתו בהמשך.
לא צריך להתרגש מתגובות שליליות. לפעמים לומדים עם מישהו והוא לא מתלהב ללמוד עוד פעם. "אני מאוד עסוק, אני אתקשר אליך..." בהתחלה עוד יש לך איזו תקווה שהוא יתקשר, אחר כך פוגשים אותו ברחוב והוא לא מזכיר כלום ואתה נכנס לדיכאון. הכלל הוא שאין שחור ולבן, והראיה היא שאצל פלוני כן הצלחת. זה שלא הצלחת אצל מישהו מסוים, זה לא אומר כלום. צריך לקחת הכל בפרופורציה הנכונה. לפעמים לא דיברתי בשפה שלו, לא התחברתי להרגשות שלו. ומאי ההצלחה אנו לומדים איך להצליח. ממש כמו שילד קטן שמתחיל ללכת ונופל אחרי צעד אחד. דווקא מזה הוא לומד איך ללכת בפעם הבאה שני צעדים.
יש עוד נקודה שצריך להחדיר בנו. אחד ניגש לרבי בחלוקת דולרים ואמר לרבי : "רבי אני עוסק במה שאתם עוסקים". שאל אותו הרבי: "במה אני מתעסק?". וענה אותו יהודי" בקירוב רחוקים וגם אני עוסק בזה". ענה לו הרבי : "מי יודע מי רחוק ומי קרוב". יש בזה עומק רב. אסור לי אף פעם לחשוב שאנחנו משני עברי המתרס, ושאני הולך להוכיח לו שתורת משה אמת והוא חי בשקר, ואני הולך לנצח אותו. זו לא השיטה החסידית. אני צריך להראות לו שהוא יהודי ואני יהודי. אמנם לי יש זקן ולו אין, אולי אני שומר שבת והוא לא. אך במהות, בעצם שלנו אנו שנינו יהודים, ולא רק זה, ב"יהודי" שבנו אנו אותו דבר ממש בלי שום הבדל. והאמת היא שאין יהודי שמעולם לא עשה מצווה. צדקה, ברית מילה, עזרה לשני. ואין יהודי בעולם שעשה את כל המצוות, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל שנינו שומרים מצוות לפי הסביבה הטבעית שלנו, ושנינו יכולים יותר. ולכן לרבי מאוד כאב כאשר אמרו על יהודי אחר "חילוני". אין יהודי שהוא חול, אמר הרבי, כולנו קדושים.
כשאני ניגש לאדם שלעת עתה לא שומר מצוות, אני צריך לבדוק בנפשי מה אני מרגיש כלפיו? אם אני מרגיש אהבה, יש בינינו התקשרות. כשאני מרגיש בלב אהבת ישראל לזולת, זה פועל על הזולת ונוצר בינינו חיבור. לכן לפני שיוצאים מהבית, כדאי להתבונן בתניא בפרק ל"ב שמדבר על אהבת ישראל, חלק אלו־ה ממעל שקיים בכל יהודי. זה מעורר התקשרות אחרת. אבל אם אני מדבר עמו מלמעלה למטה, שאני הקרוב והוא הרחוק, ובגלל שאני מחפש "שלמות", שחוץ מכל המעלות הגדולות שיש לי אני רוצה גם להיות "מקרב רחוקים", הוא מיד ירגיש את זה. זה מקרין בלי שאני אומר מילה. יש שפת מילים ויש שפת גוף, ושפת הגוף הרבה יותר חשובה – רוב המסרים שלנו עוברים דרכה, ולא במילים. אתה יכול לדבר מאוד יפה אבל אם לא תתחבר אליו, הוא ירגיש את זה. אתה מדבר מאוד נחמד אבל לא מתחבר אליו.
גם אם הוא אומר דברים שקשה לי לשמוע, אם הוא מדבר על התורה או על חכמי ישראל לא יפה, לא צריך להוכיח לו כל הזמן שהוא טועה, "הנה אני אוכיח לך שאתה טועה לגמרי...". גם אם תצליח לשכנע אותו, הוא יוצא מהמפגש איתך בהרגשה שהוא הפסיד ואין לו הרגשה טובה, ואנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה. אנחנו רוצים שכל יהודי ירגיש טוב עם התורה.
אולי שמעתם על וועלוועל גרין, מדען שחזר בתשובה לפני הרבה שנים? הוא סיפר לי שכשהוא התחיל ללמוד יהדות, הפריע לו שהתורה אומרת שהעולם קיים כמה אלפי שנים בעוד המדענים אומרים שהעולם קיים מיליארדי שנים. הוא היה בקשר עם הרב משה פעלער, שליח של הרבי במינסוטה, וסיפר לו על כך. הרב פעלער הראה לו מכתב של הרבי שמסביר את כל העניין. אחרי שגרין קרא את המכתב, הוא אמר: "יפה מאוד, אבל יש לי המון שאלות על המכתב הזה". אז הרב אמר לו: "למה שלא תכתוב לרבי בעצמך ותגיד לו מה מפריע לך?". הפרופסור ישב וכתב לרבי, והרבי ענה לו במכתב ארוך, שעסק בעניין של תורה ומדע באופן כללי אבל לא התייחס באף מילה לשאלות. גרין הלך לרב שלו ואמר לו: "הרבי לא ענה". הרב אמר לו, "אז תכתוב עוד פעם". הוא שוב כתב, והרבי ענה לו תשובה שלמה על חשיבות המדע ושהתורה סומכת על זה בתחומים רבים כמו בתחום הרפואה וכו', אבל שוב – ללא התייחסות לשאלה שלו. אחרי ארבע שנים פרופ' גרין התקרב יותר ליהדות והחליט להכניס את ילדיו לבית ספר יהודי. לאחר כמה ימים הוא קיבל מכתב מהרבי: "מאוד שמחתי לשמוע שהכנסת את הילדים שלך לבית ספר יהודי" וכו'. ובסוף המכתב כותב לו הרבי "נ.ב. בקשר למה ששאלת אותי לפני ארבע שנים...", ואז ענה תשובות מפורטות לכל השאלות שגרין שאל בזמנו במכתביו. והרבי הוסיף: "הסיבה שלא עניתי לך על השאלות לפני ארבע שנים כיון שלא באתי לעולם לנצח בוויכוחים אלא לקרב יהודים". זה מבהיל לחשוב שהרבי היה מוכן שפרופסור גרין יחשוב במשך ארבע שנים שלרבי אין מה לענות לשאלות שלו, וכל זה בכדי שלא יהיה ניצחון! גרין אמר לי: "אתה יודע, הרבי כל כך צדק. אז הייתי צעיר ולוחמני, ואם הרבי היה עונה לי, השיח היה עובר לפסים של ויכוח ולא ליהדות, והייתי מתרחק מהיהדות. אבל היום אני יכול לקבל את התשובות האלה".
יש יהודי אחד בשם ר' צבי גרינוולד. לפני שנים הוא היה נוסע הרבה לקיבוצים, כמעט כל ערב, ונותן שיחות. גרינוולד הוא יהודי עם לב חם. הוא מדבר מהלב באמונה חזקה ובביטחון, מספר סיפורים ונותן רעיונות יפים וזה מחמם את הנשמה. פעם הרבי שאל אותו: "כשאתה הולך לדבר עם אנשים, על מה אתה מדבר איתם?" והוא ענה: "אני רוצה להוכיח להם שהתורה היא אמת". הרבי אמר לו: "תדבר עמם על הדברים שמאחדים בינינו ולא על הדברים שמפרידים בנינו". 'אתה יהודי ואני יהודי'". יש הרבה שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה שחושבים לעצמם, מי זה היהודי הזה עם הזקן השחור? מה הוא רוצה ממני, כסף? שאני אהיה כמוהו? אם אתה גורם לו להרגיש שאתה לא רוצה ממנו כלום, אלא רק שתהיו ביחד – הצלחת. צריך לגרום אחדות, לחייך הרבה, גם אם כבר כואב לך הפה...
פעם נסעו חסידים לרבי באווירון, ניגשו לכמה יהודים וביקשו מהם להניח תפילין. אחד מהם, שהיה דובר אנגלית, לא רצה בשום פנים ואופן להניח תפילין. ניגשו לרב החסיד ר' מענדל פוטרפס ושאלו אותו מה לעשות. ר' מענדל לא היה דובר אנגלית אך הוא קם ממקומו וניגש לאותו יהודי ואמר לו :"I am a jew and you are a jew" ... "אני יהודי ואתה יהודי". ואותו יהודי עקשן נמס כמו חמאה בשמש, הפשיל שרוול והניח תפילין. ר' מענדל דיבר דברים היוצאים מהלב, הוא גילה ביהודי השני את הקשר הנשמתי שביניהם וזה הדליק את הקשר לקב"ה.
החסידות אומרת שצריך להשתמש בנפש הבהמית לעבודת ה'. ומה הנפש הבהמית הכי אוהבת? את ה'אני' שלה. למה אדם מוכן לנסוע בכל העולם ולהסתכן בסכנת נפשות כדי להרוויח הרבה כסף? כי כשיש לו כסף הוא מרגיש יותר 'אני'. כשמישהו אומר לך שהוא מחזיק בשלושים מיליון דולר, וכנראה שהוא לא ישתמש כל החיים בכל כך הרבה כסף, אז מה זה משנה אם יש לו שלושים או שלוש מאות? אלא שככל שיש לו יותר, הוא מרגיש יותר 'אני'.
יש אנשים שאוהבים להתלבש יפה. פגשתי אחד שיש לו חנות בגדים, החליפה הכי זולה אצלו עולה כמעט אלף דולר. באופן אישי, אני לא מבין מה ההבדל בין החליפה שלי לחליפה כזו, אבל אדם אחר מרגיש גם מרגיש. כשהוא הולך עם חליפה יקרה הוא מרגיש יותר 'אני'. הרצון להרגיש ככה יכול להתבטא בהמון צורות – תמונות יקרות, בית מפואר או אפילו עלייה לתורה. אני זוכר שכשהייתי ילד, היו בבית הכנסת שלנו שני אנשים שהיה להם "חיוב" באותו יום, והם ממש כמעט הלכו מכות מי יעלה ל"שישי". ואנחנו הילדים הקטנים הסתכלנו עליהם שהם כמו ילדים קטנים. אבל יש אנשים שזה העניין שלהם.
הכלל הוא – קח את הנפש הבהמית ותכניס אותה לקדושה. נסה להבין ממה האדם הזה נהנה, מה מדבר אליו ותדבר אליו בשפה הזאת. אם אתה פוגש אדם שיש לו הרבה תמונות יקרות – אתה מיד מבין שזה העניין שלו, הוא מוכן להוציא על זה כסף. אז אם תאמר לו על תמונה מסוימת (שלדעתך היא באמת הכי יפה): "זו תמונה יפה! איפה קנית אותה, כמה היא עלתה לך?". אם תעשה את זה תהיה לך שפה משותפת איתו, הוא ירגיש שהוא קיבל מחמאה משמעותית. תעניק לו הנאה אמיתית. קראתי פעם שבארצות הברית היה שודד מפורסם שניסו לתפוס אותו הרבה זמן עד שבסוף הצליחו. כשהוא נכנס לבית הסוהר הוא ביקש שיביאו לו את כל העיתונים שבהם תואר כמה השקיעו במרדף ואיך תפסו אותו. הוא נהנה מזה... יתירה מזו, לאדם שנהנה מציורים, כאשר אתה רוצה להסביר לי ענין מסוים בתורה ובחסידות תביא דוגמאות, משלים וסיפורים מהענין שהוא "חי" איתו. כשאתה מסביר משהו תשתמש במילים שמתארים ציור יפה. הרמוניה של הצבעים... זה היה מרגש כמו שאתה רואה ציור של פיקסו...
יש אנשים שלא יכולים ללמוד הרבה, הם לא בנויים לזה. אז צריך לחפש במה הם כן מסוגלים להצטיין. יכול להיות שאותו יהודי שקשה לו ללמוד, יכול לעזור להביא אנשים אחרים לשיעור או להכין פרסומות יפות. תן לו הערכה בדברים שבהם הוא באמת טוב.
כשהייתי בחור ישיבה, הזמינו פעם מישהו לכפר חב"ד שידבר איתנו. הוא שאל: "מה תעשו אם שלשה ימים אי אפשר יהיה להשיג אוכל?". אמרנו לו שזה באמת יהיה קשה מאוד. והוא אמר: "דעו לכם, כמו שאדם רעב למאכל, הוא רעב להערכה! אם אנחנו נקום בבוקר וכולם יגידו לנו 'אוו־אה, אתה נראה ממש טוב היום!' או 'איזו שאלה מצוינת שאלת!', אז למרות שאתם חסידים ויודעים שהכל אלוקות... גם לכם זה יזיז משהו בפנים". אז צריך להשתמש בזה לקדושה. דעו לכם, שגם מי שיש לו הכל – עדיין זקוק להערכה. ראיתי פעם ילד קטן שהולך לאיש מבוגר בבית הכנסת ואומר לו: "איפה היית? אני מחפש אותך!". ראו על המבוגר שהוא נהנה מזה. אז תחסכו בדברים אחרים, לא במחמאות.
מצד שני, אסור להתחנף, אסור להגיד למישהו שהוא חכם בזמן שאתה לא באמת חושב ככה. מצד שני, כמו שיש עבירה לומר דבר לא אמיתי, כך יש מצווה לומר דבר אמיתי. צריך לתת מחמאות על דברים אמיתיים. למשל, אני לומד עם מישהו והוא שואל אותי שאלה. אם זו שאלה מוצלחת, צריך להגיד לו: "שאלה מצוינת! למדתי את הפסוק הזה הרבה פעמים ואף פעם לא עלתה לי המחשבה הזאת בראש". זה גורם לו להתקרב אליך באמת, ואתה מייצג את התורה. אנשים הרי מסתכלים עליך כאילו אתה התורה, משה רבנו, הקדוש ברוך הוא בעצמו. אז אם יש לו הברקה, תן לו מילה טובה.
עוד בנושא קרוב אליך
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il