^ 1.כך פרש"י כובד ראש.
^ 2.ידוע מח' הראשונים בזה אם שעה ממש או ימתין כמעט וכו'
^ 3.כל המדובר לקמן הם התנאים המפריעים את הכוונה ישנם תנאים נוספים הנדרשים והם נקיות הגוף והמקום מלבושים וכדו'
^ 4.בבלי ברכות לא ע"א: המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים. אבא שאול אומר, סימן לדבר: +תהלים י'+ תכין לבם תקשיב אזנך...
ועוד שם: אמר רב המנונא: כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה: +שמואל א' א'+ וחנה היא מדברת על לבה - מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו
^ 5.בבלי ברכות לא ע"א: אלא מתוך הלכה פסוקה.
^ 6.בבלי ברכות לא ע"א: תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה. וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים - אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים.
^ 7.תוספות הרא"ש מסכת ברכות דף לג עמוד א :אבל עקרב פוסק. בירושלמי קאמר אם היה נחש מרתיע ובא כנגדו פוסק לפי שבא בכעס כנגדו ומתכוין להזיקו וכו'
^ 8.ואם נאמר שביקש התלמוד ללמד שאע"פ שהוא סכנה אסור להפסיק נראה שמדרגת ר' חנינא אינה מדרגת כל אדם שהוא הנקי מחטא אין הנחש מזיקו אבל בשאר אדם הוא פיקוח נפש וכן שאל המהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף לג עמוד א : נתן עקבו ע"פ החור כו'. וק"ק דהיאך עמד במקום סכנה כזו וסמך עצמו על הנס ובירושלמי מפורש בע"א שעמד ר"ח בן דוסא בתפלתו בא חברבר והכישו ולא הפסיק תפלתו ומצאו אותו חברבר מת כו'. ע"ש וכמ"ש ברש"י בשם ה"ג ותו לא מידי וחברבר היינו ערוד כפירוש הערוך:
^ 9.כ"כ המהרשא דלעיל
^ 10.רש"י בראשית פרק ג: ואתה תשופנו עקב - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו כמו (ישעיה מ כד) נשף בהם, כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם: בראשית פרק ג
(טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב : ס
^ 11.ואולי ע"כ לא מזכיר את שמו של החטא אלא מיחס לו שם כללי ערוד שהוא הכלאה בין מינים שאין בהם חיבור צב (פרש"י ויקרא יא,כ והצב - פרוי"ט [קרפדה] שדומה לצפרדע. עיין חולין קכז ע"א הצב למינהו להביא את הערוד וכו' ) ונחש. עיין בעין איה על אתר ועיין מה שפרש. השל"ה הקדוש פרשת כי תצא תורה אור ששורש המילה ערוד בא מהעיר ערד שכוחו למעלה והוא סמאל וז"ל: 'ושבית שביו' (דברים כא, י) לרבות כנענים שבתוכה (רש"י שם, ספרי תצא, ריא). דע כי גם המלחמה הפנימית היא מצד 'ארור כנען' (בראשית ט, כה), שכחו למעלה הוא סמאל, ורמוז במה שנאמר (במדבר כא, א) 'הכנעני מלך ערד', 'כנען בידו מאזני מרמה' (הושע יב, ח). והוא מלך ערד הוא השולח הערוד לא הערוד ממית אלא החטא ממית, כדאיתא במסכת ברכות פרק אין עומדים (לג ) וכו'...ונעשה נס לישראל כי הם קדמו למים ובקעו את הירדן ואחר כך מתו הכנענים.
^ 12.על ביטול המזיקים ע"י ר' חנינא ראה: תלמוד פסחים קיב ע"ב
"אל תצא יחידי בלילה - דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת , היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו - סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע - גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות וכו'
ועיין מה שכתב שם המהרשא מהרש"א בחידושי אגדות שם כי אגרת בת מחלת היא בת מחלת בת ישמעאל אשת עשו שהולידה רוחות ושידין וכו' ואפשר שרמז בזה על איחוד ב' הקליפות הטמאות דהינו קליפת עשיו וקליפת ישמעאל. ואותם ביקש ר' חנינא לסלק.
^ 13.ועיין מה שכתב השל"ה הקדוש בעניין שהקליפה אשר יצאה מאברהם ומיצחק "כי הקליפה יש לה אחיזה בקדושה בשרשה, ובשרשה למעלה נדבקת בקדושה, והטומאה היא בהתפשטותא. ולעתיד תחזור ותטהר על ידי הצדיקים הקדושים המכניעים אותה, בסוד (אבות פ"ד מ"א) איזהו גבור הכובש את יצרו, שבארתי בכמה מקומות (ח"א תולדות אדם אות רמח; עשרה מאמרות אות קיז - קכב; קפה; שער האותיות אות ת' אות קטנה יד) שהענין הוא שאינו הורג את יצרו הרע, רק כובשו תחתיו ומטהרו, שלוקח מדות היצר הרע ומשתמש בהם עבודת השם יתברך . כגון קנאה, קנאת סופרים (בבא - בתרא כא א), חמדה, חומד חמודה גנוזה, וכיוצא באלה הרבה."
^ 14.וכ"כ השל"ה הקדוש בפרשת תולדות תורה אור : דע, כי זה רמוז במה שנאמר (שם כה, כו) 'וידו אחזת בעקב עשו'. כי 'עקב' 'יעקב' הוא מצד הקדושה, הוא הסוף והתכלית האמתי, וכמו שפירשתי (אות כ). אבל 'עקב עשו' (בראשית שם) הוא מצד הנחש הנושף עקב, שהוא סוף וקץ הימים כמו שכתבתי לעיל (אות יג) 'קץ שם לחשך' (איוב כח, ב), וכתב הזהר (ח"ב דף קי"א ע"א) 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב' (בראשית ג, טו), על כן נקרא שמו 'ראש' הוא ראש מ'יעקב' דהיינו ה'י' שהוא עשרת הדברות, בזה 'הוא ישופך ראש'. אבל 'והיה כאשר תריד' (שם כז, מ) ויסתלק ה'י', 'אתה תשופנו עקב', על כן נקרא שמו 'יעקב', בשביל 'עקב' שהוא מסטרא דשמאלא המקטרג, כדי שלא יתעורר צריך לחבר ה'י' ולהיותו נקרא 'יעקב'. וזהו סוד 'וידו אחזת בעקב עשו' , יד"ו אותיות 'יוד', רומז לחיבור 'י' עם 'עקב', וזה שם 'יעקב'. ומכח שם יעקב זכה לשם ישראל לאחר הזיכוך,
^ 15.ועין מה שכתב שפת אמת במדבר שבועות
"וב' הענינים אבן וברזל. הם מול בחי' מ"ע ומל"ת. אבן הוא מה שמטמטם הלב כאבן שלא יקבל אור המצות. ומול זה נקראת התורה מים והאבן נימוח בו כמ"ש אבנים שחקו מים ומרכך לב האדם לקבל אור המצות. ברזל הוא הקלקול במל"ת ומול זה נקראת התורה אש כה דברי כאש כו' וכפטיש יפוצץ סלע. שהאש מבער ושורף הפסולת ומתקן הפגם כמ"ש משיבת נפש. והרמז לזה אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. וזה כפי העסק בתורה שאז נקראים בנים ואין המחיצה מפסקת כנ"ל"