א. "... וכמוהו 'הפיל פור הוא הגורל' (אסתר ג', ז). לא היה צריך לכתוב אלא 'הפיל הגורל', הואיל ובלשון הקודש נכתבה המגילה; אלא להודיענו 'על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור' (שם ט', כו). ואילו לא נכתב מתחילה בלשון שהיו אומרים באותה המלכות, לא היינו יודעים למה נקרא פורים" (רשב"ם שמות ט"ז, טו).

ב. "'ויחלוש יהושע' (שמות י"ז, יג). רבותינו אמרו הפיל עליהן גורלות, כד"א 'וכאשר יטילו חלשים על המנות'.
ארבעה שמות נקראו לגורל: חלש, פור, גורל, חבל, ובכולם לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק, שנא': 'ויחלוש יהושע' (שם). בגורל ובפור לקה המן, שנא': 'הפיל פור הוא הגורל לפני המן' (אסתר ג', ז). בחבל עתיד ללקות אדום, שנא': 'חבלי יולדה יבאו לו' (הושע י"ג, יג). לכך נאמ': 'ויחלוש יהושע' (שם)" ('פסיקתא דרב כהנא' ג, ד"ה ומשה ואהרן וחור).

ג. "'ובחדש הראשון הוא חדש ניסן...', תני כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהן? - הריני מפיל גורלות, ורוה"ק צווחת: 'ואל עַמִּי יַדּוּ גורל' (יואל ד', ג).
אמר לו הקב"ה רשע בן רשע גורלך עולה להיצלב, 'הפיל פור הוא הגורל' (אסתר ג', ז) - עליו נפל הגורל. למה? - 'כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים' (תהלים קכ"ה, ג). בתחילה הפיל פור בימים שנאמר 'מיום ליום'. הפיל פור ביום אחד בשבת עמד שׂרו לפני הקב"ה ואמר רבש"ע בי נבראו שמים וארץ, ואמרת: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' (ירמיה ל"ג, כה). יש ברית בבשרם דכתיב: 'ואתה את בריתי תשמר' (בראשית י"ז, ט), וכתיב: 'והיתה בריתי בבשרכם' (שם יג), ויש ברית בפיהם זו תורה דכתיב: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א', ח). ואמרת: 'אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה' וגו' (ירמיה ל"א, לו), וכתיב: 'גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים' (שם לה), ורשע זה מבקש לאבדן. עקור שמים וארץ תחלה ואח"כ אתה מכלה אותן.
הפיל פור ביום שני ועמד שרו לפני הקב"ה ואמר... כיון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים חזר לחדשים. התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח... עלה ראש חדש אדר ולא מצא בו שום זכות, התחיל הרשע לשמוח.
חזר ובדק במזלות טלה זכות פסח הה"ד: 'איש שה לבית אבת שה לבית' (שמות י"ב, ג)... בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות, ושמח מיד ואמר אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות, ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן. והוא לא ידע שבאדר מת משה ובאדר נולד משה. ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן. אמר לו הקב"ה רשע דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין. א"ר חנן הדא הוא דכתיב: 'ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם' (אסתר ט', א)" (אסתר רבה ז, יא).

"...ושבועות, הוא יום מתן תורה, ולהגדיל היום ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהביו ושהוא מונה יום וגם השעות, וזאת היא סבת ספירת העומר מיום צאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם באמרו: 'ואביא אתכם אלי', ולא היה המראה הגדול ההוא אלא יום אחד, כן זכרונו בכל שנה יום אחד... כן ראש השנה יום אחד, מפני שהוא יום תשובה והערת בני אדם משכחתם, ומפני זה יתקע בו בשופר כמו שבארנו במשנה תורה, וכאלו הוא הצעה ופתיחה ליום הצום, כמו שהוא מפורסם בקבלת האומה מענין עשרת ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים" (חלק שלישי פמ"ג).

"כדי שלא יבוא הרגל והוא נעצב ולבו דואג ומזכיר, אלא יסיר הדאגה מלבו ויכוון לבו לשמחה".

"אמר רב הונא: היה מהלך (בדרך או) במדבר, ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי? מר סבר: כברייתו של עולם (ימי חול נמנו תחלה - רש"י), ומר סבר: כאדם הראשון (שנברא בערב שבת ויום ראשון למנינו שבת היה)" (שבת סט ע"ב).

"האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית" (רש"י חולין ה ע"א, ד"ה אלא לאו).

"כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות 'אך בגורל תחלק הארץ' (במדבר כ"ו, נה); וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן, לולי שפדאוהו העם לא מצד הודאתו ונאמר: 'בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו' (משלי ט"ז, לג), ואפילו בא"ה היה מקובל זה כמו גבי יונה והמן הרשע לפשטי' דקרא 4 מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה, כמ"ש 'הבה תמים' (שמו"א י"ד, מא). מש"כ אם הגורל מקולקל אין מבוא לומר שמי שזכה מאת ה' היתה זאת הן שהקלקול ע"י תחבולת אנוש או בשגגה עכ"פ הגורל מקולקל" (שו"ת 'חוֹת יאיר' סימן ס"א).

"בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע 'חָטָא ישראל', אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות" (מג ע"ב).

"ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע" (שמות כ"ג, ז).

"כי אני לא אצדיקנו בדינו, אם יצא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה".