ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפילה
על כך ניתן לענות בשני אופנים:
א. באופן הפשוט יותר ניתן לטעון שעצם המצב הנפשי שהתפילה (על פי ר' נחמן) שמעמידה את האדם, כאדם מלא בענווה והתבטלות כלפי העוצמה האלוקית, הופכת אותו לאדם טוב יותר. הוויתור המוחלט על האני וה"כוחי ועוצם ידי" הוא מצב שמעדן את האדם ואת מידותיו מאוד מאוד.
ניתן להאריך בתיאור הדמות הנעלה, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה רוחנית, שמתעצבת מתוך החיים המלאים שיחה מתמדת עם בורא עולם מתוך הכרה בשלטונו המוחלט. (וכפי שידוע מסיפור חייהם של זקני חסידי ברסלב) משום כך באמת יש פה עבודה אקטיבית מאוד מאוד, אם לא במישור המעשי אז לכל הפחות במישור הנפשי.
אולם עדיין איננו עונים על עומק השאלה - מהו באמת היחס שבין ההישענות על השם והידיעה שאין עוד מלבדו, שלכאורה כוללות גם את המרחב של הבחירה החופשית האנושית (כפי שהסברנו שצריך לבחור להתפלל ולהביא את עצמי למצב של ענוה והתבטלות), לבין חופש הבחירה והאחריות הכרוכה בו.
ב. על כך נעיין נא בקטע המופלא והעמוק הבא:
"כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ. וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ? וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי (העולם הגשמי מתואר כאן כנקודת אמצע על עיגול גדול, תיאור זה לקוח מקבלת האר"י הקדוש, המתאר בצורה מטפורית את הוצאת העולם מן העולם העליון ביותר עד העולם השפל ביותר), כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִבְרא אֶת הָעוֹלָם לא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכּל אֵין סוֹף, עַל כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי וּבְתוֹך הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים בִּתְחִלָּתוֹ)"
עד כאן יש תיאור קבלי (תיאור זה מקורו בכתב האר"י והוא מוסכם בעולם הקבלה) של הצמצום, אך מכאן ואילך באה מחשבתו המחודשת של רבי נחמן:
"וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי, לא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ''ל, וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג, כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיך לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים, יֵשׁ וָאַיִן, כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלקוּתוֹ מִשָּׁם וְאֵין שָׁם אֱלקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל; אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַד לֶעָתִיד לָבוֹא"
זאת אומרת שהעולם שלנו מתקיים בשני מישורים מקבילים שהם אכן פרדוקסלים. מצד אחד העולם כולו אלוקות וכל מה שקורה נעשה על פי רצון השם. מצד שני יש "חלל" פנוי מהאלוקות כביכול, שבו אפשר ואף צריך לפעול, והאחריות על מה שקורה שם היא על בני האדם הפועלים שם בלבד.
אם שני הדברים נכונים הרי שהאדם יכול לבחור היכן "לשים" את עצמו, האם הוא בוחר לראות את עצמו כחלק מהמרחב האלוקי, כאשר כל מציאותו היא בעצם רצון השם בלבד - עמדה נפשית וגישה מעשית זו נולדת על ידי השלכה עצמית גמורה על השם יתברך. ואפשר אף לפעול בתוך המרחב הבחירי, המלא באחריות ועשיה.
שתי נקודות חשוב להדגיש לסיום ענין זה:
א. אפשר לחיות בשני המרחבים שהזכרנו או אף לשלב ביניהם, אך יש להיות כנה ואמיתי, אני לא יכול לסמוך על השם כשנוח לי ולהקל מעלי את האחריות, אך מאידך לייחס את ההצלחות שלי לעצמי באופן מוחלט, או להשתדל בתחבולות מעשיות ומציאותיות מעבר לרגיל כשיש משהו שאני מאוד מעוניין להצליח בו.
ב. באיזשהו מקום כל מי שחי על פי תורה חי במידה מסוימת עם שילוב בו זמני של שתי הגישות, וכל ההבדלים בין הזרמים ביהדות הם בעיקר במינונים, ואף בשם רבי נחמן אמרו שהבחירה החופשית היא כפשוטו ממש, זאת אומרת: רוצה יעשה לא רוצה לא יעשה. וכמובן שכל מתנגד או ליטאי גם הוא מתפלל שהשם יפתח לבו בתורתו אפילו שזה חלק מהמרחב המובהק של הבחירה החופשית, שכן "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". ניתן לומר שיש להשתדל בענייני עבודת ה' כאילו אין גזירה עליונה והכל תלוי בבחירה, ולאחר שהצלחנו ב"ה בהשתדלות שלנו, להכיר בכך שעלינו להודות לה' ולהתפלל אליו כי הכל בגזירתו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
