ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפילה
לא תמיד אדם מגיע לתכליתו
כָּל הַפְּעֻלּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים שֶׁאָדָם פּוֹעֵל אֵינוֹ מְחֻיָּב* שֶׁיַּגִּיעַ שְׁלֵמוּת תַּכְלִיתָם כְּפִי פְּעֻלָּתָם בְּהֶכְרֵחַ, שֶׁכְּבָר אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם כָּל מַה שֶּׁרָאוּי וּבָאֹפֶן הָרָאוּי וְלֹא יַגִּיעַ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן, הֲלֹא תִרְאֶה הָרוֹפֵא פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁרָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ וְעַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה וְלֹא יִפֹּל טָעוּת לֹא מִמֶּנּוּ וְלֹא מִן הַחוֹלֶה, וְעִם כָּל זֶה לֹא תַגִּיעַ הַבְּרִיאוּת הַמְכֻוֶּנֶת, וְכֵן עוֹבֵד הָאֲדָמָה יַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶּׁרָאוּי, וְיִזְרַע בָּעֵת הָרָאוּי וְתִהְיֶה הַשָּׂדֶה טוֹבָה וּמְתֻקֶּנֶת כָּרָאוּי, וְלֹא יַצְלִיחַ הַזֶּרַע, וְסִבַּת כָּל זֶה מְבֹאֶרֶת, שֶׁהַפּוֹעֵל הַבְּרִיאוּת אֵינֶנּוּ הָרוֹפֵא לְבַד וְלֹא הַחוֹלֶה גַּם כֵּן אֲבָל הָרוֹפֵא וְהַטֶּבַע, וְכֵן בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה אֵין הַפּוֹעֵל הָעוֹבֵד וְלֹא הַשָּׂדֶה גַּם כֵּן אֲבָל הָעוֹבֵד וְהַטֶּבַע.
לא תמיד התפילה מתקבלת
וְכֵן הַתְּפִלָּה פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וּבָעֵת הָרָאוּי, וְלֹא תְקֻבַּל הַתְּפִלָּה, וְלֹא מִצַּד חֵטְא הַמִּתְפַּלֵּל אֶלָּא שֶׁלֹּא יַסְכִּים בָּזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁהַסַּפָּן פְּעָמִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה סְפִינָתוֹ מְתֻקֶּנֶת כָּרָאוּי וְיַנְהִיגָהּ בַּטּוֹבָה שֶׁבַּהַנְהָגוֹת וְיֵרֵד בַּיָּם בָּעֵת הָרָאוּי, וְעִם כָּל זֶה לֹא תִצְלַח הַסְּפִינָה לְהַגִּיעַ אֶל מְקוֹם הַחֵפֶץ, וְזֶה מִצַּד שֶׁלֹּא יַסְכִּים בָּזֶה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם עַל צַד הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁקָּרָה בְּעִנְיַן יוֹנָה, וְאִם עַל צַד הַהַשְׁגָּחָה לְטוֹב, לְסִבָּה מִן הַסִּבּוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּפֶרֶק י"ג מִזֶּה הַמַּאֲמָר, וְכֵן הַתְּפִלָּה פְּעָמִים שֶׁלֹּא תְקֻבַּל אִם עַל צַד הָעֹנֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה, אוֹ שֶׁאֵין הַמְקַבֵּל מוּכָן עַד שֶׁיַּרְבֶּה וְיַפְצִיר בִּתְפִלָּה אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת מוֹרוֹת עַל הַהַכְנָעָה, כְּתַעֲנִית אוֹ לְבִישַׁת שַׂק כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וְכַיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאִם* שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מוֹנֵעַ אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא נִתְקַבְּלָה תְּפִלַּת דָּוִד שֶׁלֹּא יָמוּת בְּשַׁבָּת, בַּעֲבוּר שֶׁהִגִּיעַ הָעֵת שֶׁיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בְּנוֹ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא* [שבת ל.], וְאִם בַּעֲבוּר שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין הַדָּבָר הַהוּא הַמְבֻקָּשׁ טוֹב אֶל הַמִּתְפַּלֵּל, וְעַל צַד הַהַשְׁגָּחָה עָלָיו לֹא תְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, כְּאִלּוּ תֹּאמַר שֶׁהִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּר בָּנִים וְלֹא תְקֻבַּל תְּפִלָּתוֹ, לִהְיוֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ הֱיוֹת הַבָּנִים רָעִים אֵלָיו וּמְבַקְשִׁים לַהֲמִיתוֹ, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָמִית אֶת דָּוִד, אוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּעַד מָמוֹן, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁהַמָּמוֹן הַהוּא יִהְיֶה סִבַּת מוֹתוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" [קהלת ה, יב], אוֹ שֶׁיִּהְיֶה סִבַּת כְּפִירָתוֹ, כְּמַאֲמַר שְׁלֹמֹה: "פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'" [משלי ל, ט], אוֹ לְסִבָּה אַחֶרֶת נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ וִידוּעָה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
____________________________________
אֵינוֹ מְחֻיָּב – לא בהכרח. וְאִם – או. כִּמְלֹא נִימָא – כחוט השערה, שיעור מועט.
ביאורים
ההשתדלות שלנו בעולם חשובה ביותר, אך לא בהכרח שהיא גם תקבע את התוצאה הסופית. כדוגמה לכך מביא רבי יוסף אלבו את מקצועות הרפואה והחקלאות, אך דבר זה נכון בכל תחומי החיים והמקצועות. הרופא עושה את עבודתו נאמנה, ולמרות זאת נמצא חולים שמתים עוד בעת טיפולם הרפואי. כך גם החקלאי יכול למצוא עצמו שנה אחת בלי יבול, מפני סיבות שאינן בשליטתו. למרות השתדלותנו יש נסיבות משתנות שנקראות 'טבע', שהן חלק מתנאי החיים שמשתנים בין אדם לאדם, בין שנה לשנה.
על גבי זה בונה רבי יוסף אלבו קומה נוספת של הבנה. אותם גורמים שהם מעבר להשתדלות שלנו, תלויים ברצון ה' בלבד. ולכן בדוגמה של הספינה שלא מגיעה ליעדה, אומר רבי יוסף אלבו שהסיבה לכך היא שהקב"ה לא הסכים לכך. רצון ה' מתגלה כאן כסיבת כל הסיבות, הסיבה העליונה, שממנה כל תנאי החיים והטבע מקבלים פקודות.
כעת נוכל להבין שהתפילה והבקשה שלנו מאת ה' היא חלק מההשתדלות שלנו, אבל את השורה התחתונה קובע ה'. לכן, אף אם אדם התפלל בזמן הראוי, עם הציבור, ותפילתו הייתה מעומק הלב זה עדיין תחת הכותרת 'השתדלות'. ייתכן שלקב"ה חשבונות אחרים:
עונש – כפי שלמדנו, אצל משה רבֵנו לא הועילו התפילות להסרת העונש. מצד המקבל – האדם צריך עוד כמה תפילות עד שיזכה במבוקשו. מונע אחר – גורם נוסף שתלוי בעניין ומכריח שהבקשה תתקבל או לא. מצד הקב"ה – מצד האמת לא טוב יהיה לו אם יקבל את מה שהוא מבקש, ולכן הקב"ה לא ממלא תפילתו.
למדנו שגם התפילה היא השתדלות לפני ה'. כך אנו מסירים גאווה מלִבנו ומחשבה שיש לנו כוח לשנות באמצעות התפילה את המציאות. אלא כך יש לומר: ה' בחסדו נתן לנו את מצוות התפילה, ובה אנו מבקשים ומשתדלים לפניו לעשות טוב לעמו ישראל ברחמים, והוא הקובע והמנהיג את העולם לבדו לפי רצונו.
הרחבות
• אין שינוי כלפי מעלה
אוֹ שֶׁיִּהְיֶה סִבַּת כְּפִירָתוֹ. רבי יוסף אלבו מונה סיבות שונות מדוע תפילה אינה מתקבלת. הנחת היסוד של רבי יוסף אלבו היא שאין תפילה שאיננה נשמעת. לכל תפילה ישנה כתובת, ועונש קבוע מראש או צפיית העתיד ביד ה' הם שמסבבים את המציאות כפי שהינה, לטוב ולמוטב. אחד הגורמים המשמעותיים בתפילה הוא שהאדם יהיה זכאי לקבלת הטובה שאותה הוא מבקש.
האם כאשר אנו מתפללים חל שינוי בשמים, והוא גורם להתקבלות התפילה?
רבי חיים מוולוז'ין מסביר שהמילה 'ברוך' משמעותה תוספת וריבוי , ובודאי אין חסרון בקב"ה, שיהיה צריך להוסיף משהו כלפיו. אם-כן מה משמעות התוספת? מסביר רבי חיים את עניין חיבור ה' לעולם שלנו. הראייה האנושית אינה תופסת את ההתגלות האלוהית המלאה בעולמנו. אי לכך, בתפילה, אנו מבקשים שיתגלה בעולם שלנו יותר ויותר [נפש החיים ב, ב]. לפני התפילה הקב"ה לא מופיע בעולם, ואנו מצדנו מבקשים על השינוי בעולמות. כלומר, הקב"ה מעוניין להיטיב לעולם שאותו ברא, ולצורך כך נתן לנו את התפילה.
המהר"ל כותב כי "התפילה מבטלת גזירת עולם הזה" [באר הגולה עמ' כז]. לפי דבריו התפילה משנה את העולם באותו אופן שבו רצה ה' שהעולם ישתנה. השינוי שחל בעולם נובע ממנו באופן ישיר, וממילא לא נחשב כלל לשינוי במציאות ה', מצידו .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
