ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
ומדי שנה בשנה אנחנו נפגשים בעז"ה עם הציבור אשר שומר אמונים, אלה שהתמידו ומתמידים וממשיכים ללכת בתלם הזה עד שיברכו, בעז"ה, על המוגמר תרתי משמע - מוגמר זה גמור, מוגמר זה נחשב בשמים. מברכים על המוגמר, שמתבשמים מריחה של תורה, מגדולתה של תורה ויוצאים בעז"ה להיות גדולי ישראל משפיעים בתורה, מה שנחוץ לנו כיום הזה, מה שזקוק לנו כיום הזה בכדי שנזכה להיות מה שאנחנו ראויים להיות.
"חומש הפקודים" כפי שאנחנו קוראים לספר במדבר. "חומש הפקודים" על שם שני המספרים שמופיעים שמה ביחס לכלל ישראל בדילוג, כאילו, על כל המאורעות שהן לכאורה יותר עיקריים מאשר שאלת המספרים. אבל, תוכנו של דבר, אנחנו רואים שהתורה מתחשבת ביותר עם הענין המספר בצורה מוחלטת ביותר. שמדינה מכריזה על מפקד האוכלוסיה מוסרים את זה לאיזה סטודנטים שמחפשים עבודה, איזה אנשים בטלים שיעברו בין האנשים ויספרו את המפקד. אין משהו מיוחד בדבר הזה.
כאן אנחנו רואים שהתורה צוותה ואמרה בשמות - הקב"ה צווה בשמות אישיים מי שיעמדו על הפקודים. כי זה איננו דבר פשוט, כי זה הוא לא רק מספר, כי זהו ענין "מספר שמות". זה שמות אישיים של כל אחד ואחד שמהווה עולם בפני עצמו, ושהוא צריך להיות משפיע על אחרים ומושפע מאחרים, לעמוד יחדיו ולפעול כל אחד ואחד לפי כושרו ולפי יכולתו ולפי אישורו ולפי לימודו. "מספר שמות" (במדבר א, ב) - זה לא סתם חייל, זהו מספר מיוחד, מפני שהכתוב אומר במקום אחד שאנחנו נקרא בהפטרה כאן "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר" (הושע ב, א). מתחיל במספר וגומר במשהו שהוא לא ימד ולא יספר, מפני שלאמיתו של דבר זהו התוכן המיוחד, היהודי, שהוא מספר ואיננו מספר, הוא מספר שלמעלה מהמספר, ולא יספר. "במספר שמות" - אז יכול להיות אחד המחזיק את המרובה, יכול להיות אחד שהוא עולם מלא. "מספר שמות"..."אשר לא ימד ולא יספר". כי אנחנו מוכרחים לדבר הזה, כי המספר הוא מפחיד אותנו, ועל כן אנחנו מוצאים שבזמן המפקד היה צריך לתת מחצית השקל "לכפר על נפשותיכם" (שמות ל, טו). הרי אסור לספור. "ויפקדם בטלאים", בחרסים, במשהו, לא במספר הממשי. כי המספר הממשי מפחיד אותנו, מפחיד את העולם כולו, מבטל אותנו בפני אחרים. מי זה? כמה כבר יש לנו? היו לנו שנים עשר מליון. היו, ולצערנו גם זה פחת והלך ע"י האסונות הבלתי ראויים והבלתי חזויים מראש. אז כמה אנחנו כאן בא"י? וכמה סובבים אותנו? ...(הקלטה חסרה)...
"מספרי השמות" - האנשים המיוחדים במינם, כל אחד לפי תכונתו, לפי ענינו ולפי כושרו. כך יצא מה שיצא בחשבון סופי. וגם הענין של הצבור הקטן והמצומצם שלנו "ארץ חמדה", שגדלתם וצמחתם והייתם מכל שנה ושנה, מכל יום ויום נתווסף כח מיוחד בכם. בעז"ה תזכו לברך על המוגמר ואז תצאו ותתנו מפריכם, מכושרכם, מאמונתכם, ממסירותכם לציבור כולו, ואז הציבור הזה יווכח כי אכן יש ערך ללמוד תורה, לשקידה בתורה באופן מיוחד בצבור המיוחד הזה, אשר הוא מבחינת ספרא וסייפא.
אנחנו מקבלים בשמחה וכבוד את האורח שלנו, שבא לכבד אותנו, שיודע הרבה מהסייפא, אבל העובדה הזאת שהציבור הזה הנמצא עתה כאן הריח את ריח אבק השרפה אבל הוא לא הסתפק בדבר הזה וגם נכנס לעולה של תורה ועל ידי זה לקבל לעצמו עושר וחיזוק של המצאות בתוך הציבור ולמעלה מן הציבור. לעשות למען הציבור מתוך ידיעת החסרונות ומתוך ידיעת המציאות הזאת שחיים בתוכה.
כבוד האורח! אתה זכית להיות בין אלה אשר בקעו את החומה, אשר ביתרה את ירושלים בשעתה. אנחנו כולנו חיים בצל אותם המאורעות, אנחנו חיים בשמחת אותם הימים. הרי על כן אנחנו מציינים את היום הזה, את יומה של ירושלים, שנפלו, קרסו החומות. ו"ה' סביב לעמו" להקים חומה חדשה במקום אותם החומות שחרבו, להקים מסביב לעמו ישראל.
היית בין הכובשים של העיר ואנחנו רוצים לראות אותך גם בין הנלחמים על שלמותה של העיר בתקופה הזאת אשר אנחנו חיים בתוכה.
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" (תהילים קכב, א). שמחנו בזמן שכבשנו את ירושלים, חשבנו שזו היא האתחלתא דגאולה, זהו הענין, הכותרת של כל אותן המלחמות שנלחמו לפני זה ותהיה זאת אולי המלחמה האחרונה.
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"... הרי אנחנו עומדים מאחרי הכתל, הרי איננו נכנסים פנימה, כי זה אנחנו מחכים לנס מהשמים, אנחנו מסתפקים ברגע זה בכתל המערבי, אבל אנחנו רוצים שהכותל המערבי יהיה הסמל המאחד את כלל ישראל, גם בארץ ישראל וגם בגולה. למעשה אנחנו רואים כיום "עומדות היו רגלינו". חשבנו נלך, חשבנו נתקדם, חשבנו נגדל יותר ויותר. למעשה אנחנו נשארנו עומדים. אבל גם בעמידה הזאת צריך כח. גם לעמידה הזאת צריך אמונה. כי על כן השאלה של המספרים שהזכרתי, המספרים שלנו והמספרים של האחרים הם מעמידים אותנו במצב של התבטלות. אם אין אנחנו יודעים לשמור על ערכינו, אם אנחנו איננו יודעים את התפקיד המיוחד שיש לכנסת ישראל בעולם כולו, באנושות כולה, להשמיע מתוך התורה האמיתית והאמונה האמיתית והיסודות האנושיים הכלליים שמתבטאים אצל כנסת ישראל בצורה הרבה יותר נרחבת, ובצורה יותר מעמיקה, ובצורה יותר אחראית. כנסת ישראל כדוגמא לאומות העולם, כנסת ישראל כמושפעת ומושבחת באופן ישיר ע"י בורא העולם, שעל ידי זה אנחנו יכולים להראות גם לעולם כולו את המציאות המיוחדת הזאת שאיננה מתבססת על הכח, אלא מבססת את הכח על הרוח.
"לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'" (זכריה ד, ו). היסוד הזה שהתוכן הרוחני קודם למציאות הגשמית. שאם החיל יכול לשמור ולהלחם ביד חזקה הרי אין זה אלא בזמן שיש לו האמונה בצדקת דרכו, עם האמונה הזאת שיודע שאנחנו בונים וחוזרים לארץ מולדת אבותינו. וארץ אבותינו איננה רק באותם גבולות המצומצמים של הקו הירוק. ארץ ישראל היא כזאת כפי שהיא ישנה, כפי שלומדים אנחנו בסיום ספר התורה אחרי המספרים הללו - פרשת מסעי, שנותנת לנו את הלימוד הנכון על הגבולות המינימליות של ארץ ישראל כפי שהיא צריכה להיות.
אם זכינו לדבר הזה, נשמור על הדבר הזה. כי "עומדות היו רגלינו" (תהילים קכב, ב). שתעמודנה הרגליים שחס וחלילה לא נזוז. נשמור על האמונה הזאת שדרכנו צודקת, שאנחנו לא לקחנו מאחרים. אם מישהו לקח, אז אחרים לקחו מאתנו. כי הארץ הזאת היא ניתנה לאבותינו לארץ נחלה. היא איננה יכולה להשתנות כי ירושה אין לה הפסק. "ונתתי אותה לכם מורשה" (שמות ו, ח).
אבל אנחנו צריכים לדעת, כי יש לנו כפילות, יש תואמות לדבר הזה. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". אם המורשה - התורה שצווה לנו משה היא מייחדת, והיא מאוחדת, תואמת את המושג הזה של "נתתי אותה לכם מורשה" (שמות ו, ח). שני הדברים הללו תואמים יחד. אם שוכחים את התאימות הזאת, אם אינם יודעים את הקשר שיש בין שני אלה, אז מתחילים לחשוב על המספרים, ומתחילים לחשוב על הזכויות לפי המושגים הכלליים, הגויים. שמי שנמצא עכשיו, כיום הזה, מבלי להסתכל איך הגיעו הנה. מה היה קודם מזה, איך התפתחה התרבות היהודית, איך ניבאו הנביאים היהודיים, אשר מכוחם ומרוחם ניזונת האנושות כולה. אם ידעו את זה... אם לא יודעים את זה, אז מתחילים לפקפק אחרי הזכות שלנו. אז מתחילים לחשוב ש'ליסטים אתם'. שאתם גזלנים - לקחתם ארץ אחרת.
"כח מעשיו הגיד לעמו" (תהילים קיא, ו). הקב"ה הגיד לנו את הכח הפנימי שיש לעמו, את הזכות האמיתית, שעל כן אנחנו צודקים.
אנחנו רוצים לברך את כבוד האורח הנכבד שלנו שידע את תפקידו לא רק באותה שעה שהתחיל אותה, אלא גם בהמשך ישמור בכבוד על התוכן הפנימי של עם ישראל, על הזכות המלאה של ישראל בארצו. והקב"ה יתן לו כח ועוז לעמוד בדברים האלה ולהגן על התביעות הנכונות, על המציאות הזאת כי עומדות היו רגלינו - לכל הפחות שנעמוד במה שיש, לשמור על מה שיש בכבוד ובאמונה ובקוממיות להיות בקומה זקופה. לעמוד על שלנו.
והקב"ה יהיה בעזרנו שאנחנו נראה את ירושלים כפי שהיא צריכה באמת להיות - עיר שחוברה לה יחדיו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
