ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- שאלו שלום ירושלים
- יום ירושלים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
במעגל השנים, במערכת הדורות של כנסת ישראל, משובצים שני ימי מועד שהם קשורים האחד בשני, חג החירות וחג החרות. חג הפסח וחג השבועות. וקשר - גשר מקשר אותם על ידי ימי הספירה. מתוך ימי הספירה הללו בין פסח לשבועות בין חירות לחרות זכינו שישתבצו שני ימים שיש להם אותה משמעות, משמעות חיה בימינו, המחיה את המסורת הקדומה של זמן מתן תורה ויציאת מצרים. ה' באייר - יום עצמאות ישראל, יום זקיפת הקומה של העם היהודי גם בארץ וגם בגולה, ויום כ"ח באייר - יומה של ירושלים, שזהו יום המסמל את החרות, את הקדושה, את האיחוד של ישראל ותורתו, את האחוד של ישראל עם קדושתה של ארץ ישראל. שני הימים שהיו קשורים אחד בשני, שהם קשורים עדיין אחד בשני - חג העצרת וחג הפסח, הם קשורים ומתקשרים מחדש ע"י שני הימים הללו.
"ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות" (ויקרא כב, יג). "קוממיות", אומרים חז"ל (סנהדרין ק, א), "שתי קומות, כקומתו של אדם הראשון". שתי קומות זהו המהלך היהודי המובהק, זוהי הדרישה, זוהי התקווה וזהו הערך החשוב ביותר - שתהיה קוממיות, שתהיינה שתי קומות. קומה אחת - קומת המדינה, קומת העצמאות, קומת החירות של הגוף. קומה שניה - הקומה הרוחנית שנבנית על המציאות החומרית ועולה על גבה, מחיה אותה ונותנת לה תוקף, מהות וענין. אין אחד קיים בלי השני.
היינו קיימים גם בארצות הגולה אבל מרן הרב זצ"ל מדבר ומאריך על הענין הזה, שזה היה קיום בלתי נורמלי. זו מציאות של הקומה העליונה בלי הקומה התחתונה. זו היתה מציאות של קוממיות רוח מבלי קוממיות מדינית, וזה איננו קיום נורמלי, זה איננו סדר עולם. לא כך רצה הקב"ה שיראה עם ישראל בעולם, ולא כך רצה הקב"ה שיראה עם ישראל את עצמו. שתי קומות ביחד הן מהוות את שיעור הקומה של ישראל, בצורה כזאת ובאופן זה.
לפני עשרים שנה בכ"ח באייר. בכ"ח - בכח, ב"קול ד' בכח" (תהילים כט, ד), מתגלה החיבור מחדש. עשרים שנה, כמעט עשרים שנה, היינו מנותקים ממקור בית חיינו, היינו מנותקים מהכותל המערבי, היינו מנותקים מהמקום הקדוש ביותר של ירושלים. ראינו אותו מרחוק, ולא יכולנו למשש את אבניו הקרות, את האבנים הללו שכל כך מצליחות להזיל דמעות של כל יהודי באשר הוא. כאשר ראינו וכאשר חזינו באותה תקופה, בשעה שהצנחנים שזכו להיות ראשונים, הגיעו לכותל ונשקו את האבנים הקרות הללו ואמרו שהזילו דמעות מבלי לדעת משום מה, ומה משך אותם לשם, מה קסם להם באבנים הללו.
היתה חומה בלבה של ירושלים. היתה ירושלים מבותרת ומנותקת, ולפני עשרים שנה נפלה החומה הזאת, החומה הזאת אשר הפרידה בין ישראל לבין המקום הקדוש ביותר, נפלה החומה ואנחנו מקוים שחס וחלילה לא תקום עוד פעם, שחס וחלילה לא תקום חומה כזאת. אנחנו מקוים שתקום חומה. אבל לא חומה המחלקת את ירושלים, אלא "חומת אש מסביב לה, ולכבוד אהיה בתוכה" (עפ"י זכריה ב, ט).
הנביא אומר דברי הנבואה ודברי הנחמה: "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי, אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" (ישעיה מ, ט). "הרימי אל תיראי" - מה היה הפחד? מה היה צריך הנביא כל כך לעודד את העם באותה תקופה? כשהנביא ישעיהו חזה את חזון הגאולה השניה, שאמנם היו יכולים אולי לזכות והיתה זו ביאת הנצח, אבל לא זכינו ו"נחמו נחמו עמי" (פעמיים), באותה תקופה היה איזה שהוא חשש שיראו מלהגיד "הנה אלוקיכם". היה איזה פחד מסוים. הנביא היה צריך לעודד את הציבור ולומר לו "אל תיראי, אמרי לערי יהודה" - תכריזי בקול רם, אל תתבישי - "הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים".
כי יש ציון ויש ירושלים. ציון - מסמלת את המלכות היהודית. ציון זה עיר דוד. ציון זה מקום המלכות. "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון". ציון זו מדינה, ציון זו ממשלה, ציון זה ממלכה ובתור ממלכה הרי הדגל קובע. המציאות הזאת שרואים אותה מרחוק, שמרגישים אותה, את קיומה. "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון". ירושלים - זוהי ירושלים של הקדושה, זוהי ירושלים שדיברנו על האחדות, שהמלכות משמשת רק יסוד לה, וירושלים היא הקומה העליונה, ירושלים לא מסתפקת בעליה ...(מילים לא מובנות בהקלטה)... אנחנו רואים כיום שהמדינה מציינת את קיומה של העצמאות בתופים, בדגלים, ברעש ובמצעדים שהיו בשנים קודמות. יום ירושלים יש לו אופי אחר, יותר שליו. אופי יותר פנימי. יש לו יותר ענין השקפתי מחשבתי. "הרימי בכח קולך" - כאן צריך לדבר, כאן צריך לעודד, כאן צריך להפיח את הרוח בעצמות היבשות.
"הרימי בכח קולך". "בכח" - באותו הכח אשר נתגלה ב"קול ד' בכח". כל אחד ואחד באותה תקופה הרגיש וידע כי לא כוחנו ולא עוצם ידינו עשו לנו את הדבר הזה. אנו בכלל לא ידענו שנגרר למלחמה עם ירדן, וכל זה היה ללא שום תכנון. זו היתה הפתעה, שאותו המלך הקטן, הוא מצא את שעת הכושר וראה ש"סבוני גם סבבוני". אז שהיה מצב כזה שאנו נלחמים מצד אחד אז גם הוא התעורר. אני זוכר את אותם הימים שהלכתי מ"היכל שלמה" הביתה ואת האוויר פילחו מידי פעם בפעם יריות מהעיר העתיקה, מהלגיון הירדני שמצא שעת הכושר באותו רגע להתנפל על הפנים, על המרכז, על מקום השלטון היהודי כי חשב שהנה הנה "ערו ערו עד היסוד בה", כאן יצליח לעשות את הדבר הזה, כאן יצליח להפיק זממו. זה היה באותה תקופה, ובלא רצון, ובקושי רב נגרמה לנו המלחמה הזאת והקב"ה היה בעזרנו. כי "קול ה' בכח". כי הכח הזה אשר היה לנו. "הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים" - אנחנו גם היום צריכים להראות ולהדגיש את הכח האלוקי הזה אשר היה איתנו. לא מלחמה יזמנו, אין פנינו למלחמה אף פעם, ואין פנינו למלחמה גם היום.
אבל אנחנו איננו יכולים לוותר על מקום בית חיינו. זהו המקום שעליו חלמו חוזינו וחכמינו. זהו המקום שממנו התורה צריכה לצאת. אנו לא נוותר בשום פנים. וכל החישובים הללו של כל מי שלא יחשוב לא יצליחו, לא יקומו ולא יהיו מחשבות כאלה! ירושלים לעולם תשב וארץ ישראל תהיה בגבולותיה שהקב"ה הבטיח לנו. כך היה וכך יקום והקב"ה יהיה בעזרנו. זהו המסר שמוסר לנו יום ירושלים. זהו המסר שמוסר לנו היום הזה שמצטרף ליום העצמאות, שמפיח בו רוח ונשמה.
אנו נמצאים היום במצב כזה של דכדוך הנפש שצריך לומר משהו. "אל תיראי". מה כתוב לפני הפסוק הזה "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקנו יקום לעולם". ומשום מה רוח הנכאים היום הזה? משום מה הידים רפות? האם איננו רואים שהקב"ה מוביל אותנו בכל הדרכים עד שהגענו עד היום הזה? האם אכן אין יכולים להרגיש ולהבין את הדבר הזה? באותה תקופה ממש, תקופת כורש, בזמן שהנביא אמר וחזה את שיבת ציון, שדיבר על הנחמה הכפולה - "נחמו נחמו עמי", באותה תקופה היה רגע של התעוררות, שכורש נקרא בשם "משיח". היה נדמה כאילו אנחנו מקבלים את המדינה וכל אביזריה, ופתאום היו צרי ישראל שהלשינו ומסרו וטענו נגד ירושלים והגיע הצו הממלכתי לבטל את בניינו של ביהמ"ק, את בניינה של ירושלים. אז אומר הנביא "מי את תיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן" (ישעיה מ, ח). "יבש חציר כלה ציץ ודבר אלוקנו יקום לעולם" (ישעיה נא, יב). זהו הדבר שאנחנו צריכים לחזור גם כיום הזה. זהו המסר של יומה של ירושלים ויומה של העצמאות!
יש כאלה שרוצים לקפל את הדגל של מדינת ישראל, לצמצם את הגבולות, לחזור אחורה. והם אינם יודעים את החשבונות האמיתיים "שתחילת נפילה ניסה", כפי שחז"ל אמרו בעניינים האלה (סוטה מד, ב). אנחנו צריכים לעמוד בתוקף נצח ישראל. זה שהיה בכוחנו עד היום הוא ימשיך להיות בצורה כזאת.
"שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהילים קכב, ו) - עם השלום של ירושלים יהיה גם השלום של כנסת ישראל. הקב"ה ישפוט שלום עלינו ונזכה לראות באיחוד הלבבות כשם שנתאחדה ירושלים כמו שאמר כבוד הנשיא שליט"א.
והקב"ה יזכה אותנו להשיב לארץ ישראל השלמה את עם ישראל השלם במהרה בימינו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
