על הנסים ועל הישועה | הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
עניינו של יום

קטגוריה משנית

ספריה
יום ירושלים

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

3596

4 דק' קריאה

ברכת ההודיה על הנס שקבעו חכמים כוללת בתוכה שלושה ענינים שעליהם אנו מודים: שהחיינו, וקיימנו, והגיענו. ובעוד שהשנים הראשונים ענינם הודיה על הצלתנו שנתן לנו חיות וקיום, הרי משמעות הלשון "והגיענו" היא הודיה על שאנו מכירים בחובת ההודיה, שהגיענו להבנת עומק המשמעות של הנס, שיודעים אנו שאכן נס היה כאן, שאין כאן השתלשלות מקרית של דברים, שאין אנו כאותו תינוק רכוב על כתפיו של אבא, שנוצרו ושומרו וממלא צרכיו, ולבסוף כשפוגע באדם שואלו אותו בן : שמא ראית את אבא ?...
על זאת נתפלל אנחנו לעת כזאת, כשרגשי חדוה ושמחה פורצים מלבותינו למראה הישועה הגדולה אשר היתה לישראל בימים אלה, כי יגיענו להכרת גודל הזמן הזה, כי נכיר ונדע "כי הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות ". כי נדע שהכל ממנו הוא, בורא עולם ומנהיגו, הבוחר בעמו ישראל, המנהלו בעוזו אל נוה קדשו.

***
"ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי" (תהילים ל, ב). מעמקי בור, משפל המדרגה, כשעניבת החנק הולכת ומתהדקת מסביבנו, והתקוה על עזרת עמים "ידידים" הולכת ומתנדפת כמקסם שוא וחזון תרמית. כל יום הביא עמו בשורת איוב חדשה, אם זה סילוק המחיצה הדקה של האו"מ שחצצה בינינו לבינם, ואם זה תפיסת המיצרים וכריתת הבריתות של העמים השכנים תוך הכרזות רהב, שהנה הולך וקרב היום בו לא יזכר שם ישראל עוד.
ובפנים, מה רבה המבוכה. הכלכלה נתונה במיצר המיתון; האבטלה הולכת וגדלה; הירידה מהארץ מדלדלת את המדינה מיום ליום ממיטב המומחים; הנוער מתנוון בבילויים זולים בבתי הוללות; המפלגות ניצות ומתנצחות בדברי הבלים; שערוריות על מעילות, בזבוז כספי צבור תוך הפקת הנאות אישיות מתגלות יום יום, הולכת וגדלה התהום ואי-ההבנה בין הצבור החילוני לדתי - חילולי שבת עד כדי ביטולה, ניתוחי מתים, שיסוי בצבור הנאמן לדת מורשה, ואין אומר הרף.

והנה התחולל לעינינו הנס הגדול, הנס הכפול, כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד. כבמטה-קסם נהפך הכל בין רגע. העם ומנהיגיו התגברו על חולשת היד ואפס-האונים. קמה ממשלה מלוכדת והעם כולו שכח את תהפוכותיו. נמסה הקליפה החיצונית ואש אמונה ומסירות הנפש היוקדת בלב כל איש מישראל פרצה בכל עוז החוצה.
מי ילד לנו את אלה... ואלה מי גדל? האם זהו הנוער שטוף התענוגות, הלועג לכל קודש, והנה אתה רואה אותו מטפס לפסגות העליונות של הקרבה עצמית. זקנים עם נערים חוברו יחדו למילוי כל חובה, וגלי אמונה כבירה בצור ישראל וגואלו גורפים גם ספקנים ומפקפקים. הבחורים נושאי הכיפות בקרב הצבא שוב אינם מבודדים בין האחרים, הם הופכים למרכז, מתקרבים אליהם רחוקים, כדי להתפלל אתם יחד לאלקי ישראל. שומעים אנו סיפורים אשר לא יאמנו על תפילה לפני הקרב הנאמרת על ידי רבים רבים, בהתלהבות עילאית, בחרדת קודש ובהתעוררות של אמונה תמימה כאשר עוד לא היה.

ובבא שעת המבחן של אש הקרב אנו רואים את הנערים בהתגלויות של גבורה נפלאה ואומץ לב שאין להם אח ודוגמא. מה נורא-הוד הוא המחזה של הבחורים הללו כשהם נשכבים על גדרות התיל של השטת הממוקש בכדי לשמש גשר עליו יעברו אחיהם לנשק לזנק לעמדות המבוצרות של האויב להשמידם בקרב פנים אל פנים. ומה מפליא הוא קור הרוח של הטייסים הצוללים אל מטרתם תוך הפקרת עצמם בכדי לבצע המשימה שהוטלה עליהם. וכיצד נבאר את ההתלהבות העצומה שאחזה באלה שנבחרו להבקיע חומות העיר ירושלים העתיקה כשהגיעו תוך קרבנות דמים לאבני הקודש של הכותל המערבי שריד בית מקדשנו? ועם הנס אשר התחולל בקרב הנפשות פנימה, הן נערוך לעומתו הנס במיגור מחנה האויב והעתקת הגבול אל אשר קבעה התורה בפרשת "מסעי"!

גם קודם ידענו שגדול כוחו של האויב. אולם רק עם החדירה למערכות הביצורים שלו הולך ומתברר מה עצום היה כוחו, מה משוכללים היו כלי ההרס שעמדו לרשותו, ומה גדול הוא הנס שעשה עמנו הבורא שלא נתננו טרף לשיניהם!

ואכן שומעים אנו על התעוררות חזקה לתשובה שלימה, וגם רבים מבין אלה אשר לא לימדום אבותיהם אמונה מודים ואומרים: מאת ה' היתה זאת, כי על כן - נפלאת היא בעינינו! עתה גדלה פי כמה החובה המוטלת עלינו, רבני ישראל, לשמור על אש הקודש אשר נתגלתה לבל תשוב להתכסות בערמות הדשן; לחזקה וללבותה בכדי להחזיר את העם לתורה ולמצוות ולדת משה מורשה. נגדיר את התקופה בשמה הנכון ונכוין את הצבור לקראת הימים הגדולים הבאים לקראתנו. נדע אנחנו ונודיע לעם כולו כי ימות המשיח הם הימים! כי כל אשר נתגלה עדיין כאפס וכאין הוא לעומת מה שעומד להתגלות, ואף מה שנתנסינו בו אינו אלא בבואה דבבואה ממה שאנו עוד עומדים להתנסות בו; נטפח את רגשי האחוה אשר נתגלו בעם, נלחם נגד כל ניצני מחלוקת ופירוד, ונקרב את העם לאבינו שבשמים המוביל אותנו למילוי היעודים הגדולים.

נעמיק קרוא בדברי התורה ונביאי קדשנו ובדברי חז"ל, ונשנן לעם כי גאולת ישראל קרובה לבא; כי הולך ומתקיים בנו הכתוב: "הן עם כלביא יקום כארי יתנשא" (במדבר כג, כד); כי חזון אחרית הימים הולך להתגשם, וכי על העם להתכונן לקראת הופעת מלכות ה' על עמו ונחלתו. תצא מאתנו הקריאה הגדולה לשוב אל ה' בכל נפשנו ובכל מאודנו, נלמד תועים בינה, נטע בלבם אהבת תורה ויראת שמים, נחבב עליהם קדושת השבת אות ברית הנצח בין ישראל לקונו, נסביר את ערך קדושת המחנה וטהרת בית ישראל, נקרב הלבבות למתן חינוך נאמן לילדים ולקביעת עתים לתורה. והצבור הנאמן מאז ומתמיד לה' ולתורתו יוסיף חיזוק פי כמה, בליכוד יתר באהבה ואחוה, בהמנעות מקטרוג, בשלום ובמישור, ובתפלה לאלקים כי בונה ירושלים יכנס נדחי ישראל ויחזיר שכינתו לציון ולעמו ברחמים רבים.

(שבילין, סיון תשכ"ז)

יום ירושלים

עניינו של יום