תחת שלש רגזה ארץ | הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
יום ירושלים
שיחות ליום ירושלים

קטגוריה משנית

ספריה
שאלו שלום ירושלים
יום ירושלים

3865

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

"על מה אבדה הארץ" נשאלו בשעתו חכמים ונבונים, ולא מצאו מענה. על מה "רוגזת ארץ" שואלים אנו עצמנו כיום, ומחפשים תשובה.
הן מלאו ארבעים שנה של המדינה ועדיין לא ניתן לומר "ותשקוט הארץ". להיפך, עדים אנו, בשנה זאת, להתפרצות השנאה ביתר שאת. התגייסות טוטלית, של עם הניכר היושב בקרבנו, לפעולות תקלה, רצח והרס, מאיימים למלא את הארץ בתוהו ובוהו, ולהחריב את אשר נבנה בעמל כפיים ובמסירות אין קץ.
ואנו תוהים, מהיכן יונקת ההתפרצות הזאת את ההעזה והחוצפה להרים ראש נגד שלטון ישראל? מיהו המפרנס האידיאולוגי של ההתקוממות, הנותן להם עוז ובטחון כי יצליחו להטביע בדם ואש את תקוות ישראל? איך מעיזים לכנות אותנו ככובשים, כגזענים, שבאים לרשת ארצות לא להם, בעוד כל רגב אדמה, כל סלע, וכל הר וגבעה, מלאים וספוגים זכרונות מימי קדם, אותם הימים בהם מילאו מאות רבבות עמנו את הארץ הזאת, ובה יצרו את אוצרות הרוח, המפרנסים עד היום ומפרים את המחשבה האנושית הכלל-עולמית?

איך אפשר להתעלם מזכותנו על ירושלים עיר הקודש והמקדש? הניתן להכחיש כי בראש הר המוריה עמד בית המקדש, אשר המון חוגגים מכל פינות הארץ מילאו אותו בעלי' לרגל שלש פעמים בשנה? והאם לא בכל חפירה ארכיאולוגית מתגלות חורבות בתי כנסת ובתי מדרש בכל פינות הארץ? האם כל זה איננו מעיד כמאה עדים, כי שבים אנו אל נחלתנו-מולדתנו? שמא תאמרו- זוהי התקוממות של אנשים ממורמרים העומדים על נפשם, מחשש כי תשלל מהם אפשרות קיומם. אך הן מאז התחילה ההתישבות היהודית בארץ, לא פגענו ואף לא רצינו לפגוע, ביושב הארץ. חיי הרווחה שבאו לארץ עם ההתישבות היהודית, האמצעים הכספיים המרובים אשר זרמו לארץ מנדיבי לב יהודיים, אשר סייעו לפתח את הארץ באמצעים החדישים של התקופה האחרונה, עזרו לא במעט לפתח את היישוב הערבי, בד בבד עם היישוב היהודי. מצב התברואה הגיע לרמה גבוהה, הריבוי הטבעי של האוכלוסיה הערבית הוא מהגדולים שבארצות הסביבה, המצב הכלכלי משופר, ומוסדות ההשכלה לשלביהם פתוחים לרווחה לכל אדם במדינה ללא הבדל גזע ולשון.
מה איפוא הסיבה לשנאה, לאיבה הבלתי מתפשרת לקיום העם בארץ מולדתו? נשתמש בתשובה בלשונו של החכם מכל אדם, כי יש כאן הצטרפות כמה גורמים יחד - "תחת שלש רגזה ארץ"

***

כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתחין.
א"ל מה לכם מרתחין, עץ מכם אל יכנס בי! (ב"ר ה)

אם נסקור את סדר השתלשלות המאורעות נמצא כי אנחנו,במו ידינו, עזרנו להתפתחות הדברים כפי שהם כיום, וכי אותה תדמית שמדביקים לנו שונאינו, אינה אלא זו שיצרנו לעצמנו, במו ידינו.
כי נבהלנו מנצחוננו! כי זה בא אלינו במפתיע, ולא השכלנו לנצל את האפשרויות שנפתחו לפנינו בחסד ה' עלינו. במלחמת ששת הימים, הגענו לגבולות שהותוו בתורה בפרשת "מסעי". והיה זה לא בתכנון שלנו ולא בהתכוננות שלנו. לא אנחנו יזמנו מלחמה, ולא אנחנו רצינו מלחמה. הן שלחנו שלוחים ושידרנו שדרים לשליט שבעבר הירדן המזרחי, שאם לא יפגע בנו, שלום יהיה לו. אך הוא נתפתה למזימה כי הנה הגיעה שעת הכושר להביסנו. ומשלא הצליח, ואנחנו שבנו לעיר קדשנו וזכינו לחבק האבנים הדובבות כל כך הרבה ללב היהודי, ומשדרכו שוב רגלינו במקומות בהם עמדה עריסת מלכות ישראל בימי קדם - חברון, שכם ושומרון, דמינו כי הנה הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ולא הבינונו כי שעת כושר היא לקרא קריאה גדולה לקיבוץ נדחי ישראל על גלויותיהם השונות לבא לארץ, לבנות ולהבנות בה; כי אם לא ננצל את השעה, אם לא נמלא החלל הריק באוכלוסיה יהודית, שוב יתאושש האויב והמשימה תהיה קשה שבעתיים.

אמנם קמה התעוררות, וזה בעיקר בציבור שומר מצוות ויודע תורה, שהמקומות שהשתחררו קראו להם לעזוב מקומות מגוריהם המתוקנים והנוחים, ולהקים יישובים בחבל ארץ זה, שנמנע מלפני כן לרגל יהודי לעבור שם. ואכן כיום הזה מפוזרת התנחלות זו מעבר למה שנקרא 'הקו הירוק', למרות הקשיים והספיקות אשר ליוו את דרכם החלוצית הזאת, ומהוים משבצת נפלאה יהודית בתוך אוכלוסיה עוינת. אך בזה לא היה די.

והנה כאן התרחש דבר מוזר. במקום לעודד התופעה המופלאה, ולהתעודד ממנה, עורר הדבר התפרצות זעם דוקא בקרב אלה שנמנו בשעתם על המחנה החלוצי. אם מקנאה, שבאה מהרגשה ששוב נבקה הרוח בציבור החילוני, ושוב אין בהם הכוח לפעולות חלוציות, ואם מפחד שמא ישפיע הדבר על הצעירים, אשר שיננו להם השכם ושנן כי שומרי תורה מחזיקים בנושנות אשר עבר זמנם, ובעוד עשור אחד או שנים יעלמו מן האופק; והנה הם רואים לפניהם ציבור דתי צעיר חי ותוסס, יודע אשר לפניו, מלא מרץ ומוכן לכל משימה ; וחשש התגנב בלבם, כי שקר נחלו והנחילו לבניהם, וכי דוקא הציבור התורתי יתן את הצביון למדינת ישראל בעתיד הקרוב והרחוק.

והנה התארגן מחנה אומרי "לאו"; קמה מקהלה של שדרנים, חורזי חרוזים, מנוערים מכל אידיאלים, מנוכרים לרעיון תחיית עם ישראל בארצו, אשר השתלטו על כלי התקשורת, העתונות הזולה, הכתיבה הרעשנית, אשר בזה לכל דבר שברוח, והתחילו צועקים בכל פה ובכל הזדמנות "די לכיבוש", די לגזענות, פשיסטים עליך ישראל, כי, כביכול, עם ישראל מגמתו לדכא את בני המיעוטים, כי הם הם הנם אדוני הארץ, וכי לא בזכות אנו באים להתנחל בארץ הזאת; כי אש"ף, הארגון הטרוריסטי הרצחני, נלחם "מלחמת מצוה", כי הוא הצודק ועם ישראל - הרשע!

ופוליטיקאים, אשר צריכים היו להסביר לעם בתפוצות, ולאומות העולם את האמת, כי ידנו פשוטה לשלום, גם טרם קום המדינה, גם עם קיומה, כי רק זכותנו אנו באים לממש, כי אין מגמתנו לנשל מישהו, כי אנו מוכנים להתחלק עם אחרים בכל הטוב, שכן זכות אזרח לכל אשר גר בארץ הזאת. ואנשי הרוח, אנשי הספר, ובעלי ההשפעה, אשר היו צריכים להרגיש חובת השעה לצאת לאחינו אשר בגולה ולקרוא הקריאה הגדולה, כי די לשבת על אדמת ניכר, כי ארץ ישראל קוראה להם, כי הארץ פתוחה לפניהם, כי אין שום מעצור לעלות ולהתנחל - במקום זאת החלו מפתחים דמיונות שוא ומקסם כזב, כי ניתן להשיג שלום במחיר "נסיגה קטנה" וכי ההתישבות הזאת "מעבר לקו" רק מפריעה מלהשיג השלום המיוחל; ולאומות העולם פונים ב"השתדלות" כי יואילו להיות ה'שושבינים' לעזור לנו ל"הפטר" מהשטחים... ולא חלים ולא מרגישים, כי כל נסיגה מזמינה נסיגה נוספת, עד אשר לא יהא ח"ו לאן ליסוג. ואין רוצים לזכור, כי גם כשהיינו בגבולות המקוצצים, לא אבו דבר אלינו לשלום, כי כקוץ מונד אנו בעיניהם, גוף זר שאחת דתו לעבור מן העולם ; ולא ירצו להבין כי הדחליל הדמוגרפי לא ירפה מאתנו, גם אם נסכים להתקפל ולהצטמצם, והתשובה האמיתית היא, קיבוץ נדחי ישראל לארצנו. וזה ניתן להשיג, אם רק נרתם למטרה הזאת, ונפעל למענה בכל כוחנו ואוננו.

מה פלא, איפוא, שה"מסר" נקלט ועורר פעולה נמרצת באירגוני החבלה השונים ובקרב האוכלוסיה של בני הניכר אשר בארץ. אם קיימת "הודאת בעל דין", האומרת כי ליסטים אנחנו, כובשי ארצות זרות, כמקולקלים שבהם, למה לא ייאחזו בזה? ואם רואים הם את היישוב היהודי בארץ והוא מפולג ומפורד, ואם ישנם כאלה החוגגים את "יום ירושלים" - עיר שחוברה לה יחדו, מפגינים כנגדם קבוצות יהודים הצועקים "די לכיבוש", למה לא יחשבו כי אכן שעת כושר היא להנחית מכת מוות על המדינה ועל העם שבתוכה.
וסוף סוף נקלטה גם הקריאה שהושמעה השכם והערב באזני אומות העולם, כי להם משפט ההכרעה, וכאשר יפסקו הם כן יקום. אמנם היו בהם שהיססו מתחילה, והיתה זו בראש וראשונה מדינת ארצות הברית, אולי לא כל כך מחיבת ישראל, כי מהחשש שזה יתן דריסת רגל למעצמה האחרת שמתחרה בה על ההשפעה בעולם... אך בסופו של דבר "השתכנעה", שכן לא יאה להיראות בעיני העולם כולו כמסרבים להזמנה של מדינה המוכנה למסור לידם את גורלה....
והרי זה ממש כמשל חז"ל על האילנות שרתתו בבריאת הברזל. כי אכן כך הוא : אלמלא היו האילנות תורמים חלקם, כי אז לא היה הברזל הופך לגרזן, שמאיים על קיומם הם... אלמלא קולות העידוד מבין המחנה שלנו, והפקפוקים שבקרבנו על צדקת דרכנו, היו גם אחרים מקבלים את העובדא ההיסטורית כי אכן שבנו לארצנו "ארץ ציון וירושלים".

***

"ה' עוז לעמו יתן" - אין עוז אלא תורה (שהש"ר ב, י)

רש"י ז"ל שהעמיד בראש פירושו על התורה את המאמר של ר' יצחק בדבר התשובה, שיש לענות על ההאשמה כי "ליסטים אתם", לא כיון לומר, שזו התשובה עלינו לענות לאומות העולם. לא הם קיבלו את התורה, לא הם לומדים אותה, ולא הם אשר צריכים להשתכנע. התורה מדברת אלינו, כי נהיה אנחנו משוכנעים בצדקתנו, כי אז לא נהיה נבוכים בארץ, כי אז נהיה מאוחדים, כי אז גם נדע את אשר עלינו לעשות, ואז נעשה וגם נצליח.
אכן לשם כך יש לקרא בתורה, לדעת כי היא מקור חיינו, כי שובנו לארץ ישראל מחייב לבנות את המדינה אשר זכינו בה על אדני התורה, ואז גם תוצדק האחזותנו בארץ הזאת בצדק ובמשפט.

בקולי קולות, באותות ובמופתים, בכל מה שהתרחש ומתרחש בארץ הזאת רועם עלינו קול אלוקים מן השמים "כי לא ככל הגויים בית ישראל", כי לא בטשטוש עצמיותנו, בהתנכרות לייעודנו ומהותנו תתכונן מדינת ישראל. הבה נענה לקריאה, וראו כל עמי הארץ כי שם שמים נקרא עלינו, יראו וייראו,

"תחת שלש רגזה ארץ". (משלי ל, כא) הנה נמנה אותם אחד לאחד:
האחד - כי נדע כי אך דמיון שוא הוא כי ע"י ויתורים נשיג את השלום.
השני - כי נשמר ונזהר מלעשות "אויבנו פלילים", כי בנו הדבר תלוי.
השלישי - כי עזיבת התורה היא מקור חולשתנו.

ברכת השלום בידינו היא: "ה' עוז לעמו יתן", ואין עוז אלא תורה, ועל ידי זה ורק על ידי זה - "ה' יברך את עמו בשלום", שלום אמת, שלום צדק, שלום עולמים!

בימי "בין המצרים" תשמ"ח
("עם הקובץ", ברקאי ה')

הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל

ראש ישיבת "מרכז - הרב", ראש כולל "ארץ-חמדה" וחבר ביה"ד הגדול בירושלים.

התבוננות אמונית
מלחמת חרמה ביצר הרע
ניסן תשי"ח
שיחות ליום העצמאות
"אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק"
שיחות ליום העצמאות
"התיצבו וראו"
ישראל ויוון
פוחת והולך או מוסיף והולך

שיחות ליום ירושלים

2:25
שיחות ליום ירושלים
מסיבת יום ירושלים בישיבת בית אל
רבנים שונים | כ"ו אייר תשפ"ו
12 דק'
שיחות ליום ירושלים
ציון וירושלים - הכמיהה והלב
הרב יצחק בן יוסף | כ"ג אייר תשפ"ב
52 דק'
שיחות ליום ירושלים
ביתו צפוף לרווחה - שיעור מיוחד ליום ירושלים
הרב חגי לונדין | כ"ו אייר תשפ"ג
שיחות ליום ירושלים
מן הרמתים צופים
הרב דוד דב לבנון | כ"ח אייר תש"ס

שיחות ליום ירושלים

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
כשהבעש"ט היה דוקטור
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ה
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יוסף צבי רימון
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב חגי לונדין
הרה"ג דוב ליאור
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרה"ג צבי שכטר
הרה"ג חיים שטיינר
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו