ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- מלאכות שבת
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
במשנה בכריתות יט ע"א נחלקו התנאים לגבי אדם שמונחות לפניו שתי חתיכות אסורות, כגון שאחת חלב ואחת נותר, ואינו יודע איזו מהן כל אחת, רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. יש כמה דעות במשנה מהן גבולות המחלוקת שלהם, ורבי יהודה סובר שפטר רבי יהושע אפילו בהתכוון ללקוט ענבים וליקט תאנים או התכוון ללקוט שחורים וליקט לבנים. רבי שמעון חולק וסובר שבכך רבי יהושע מחייב, ושואל, אם כן מה מלמדנו הפסוק "אשר חטא בה"? – לפטור במקרה של מתעסק. ומפרש רש"י שהתכוון להתעסק בהיתר ועסק באיסור. וכן בגמרא מובאת ברייתא שרבי אליעזר דורש פסוק זה למתעסק. הגמרא מבארת שלא מדובר לעניין חלבים ועריות שכן בהן אמר שמואל שאף מתעסק חייב הואיל ונהנה אלא מדובר במלאכות שבת (שמואל מנמק שבשבת פטור משום שאין זו מלאכת מחשבת, ורש"י מעיר שבכך רבי אליעזר חלוק עליו, שהרי הוא פוטר משום "אשר חטא בה").
לאחר מכן מביאה הגמרא מחלוקת בין רבא לאביי בגדרי מתעסק, ומחלוקת זו מובאת גם בשבת עב ע"ב. לדעת אביי פטור דווקא כשהתכוון להגביה דבר תלוש וחתך את המחובר ולדעת רבא אף כשהתכוון לחתוך דבר תלוש וחתך דבר מחובר. בשבת עג ע"א מובא שנחלקו גם בהתכוון לזרוק שתי אמות ברשות הרבים וזרק ארבע או בהתכוון לזרוק ברשות היחיד ונמצא רשות הרבים (התוס' עב ע"ב ד"ה נתכוין מפרשים ששם הפטור הוא מטעם מחשבת).
מדברי שמואל שלמד זאת ממחשבת משמע שפטור אף כשהתכוון לאיסור ונמצא איסור אחר ואילו רבא ואביי פטרו דווקא בהתכוון להיתר. רש"י (יט ע"ב ד"ה אפילו) יישב שזו מחלוקת, ואילו התוס' (שבת עב ע"ב ד"ה נתכוין וכריתות יט ע"ב ד"ה לשון) מיישבים שלא נחלקו אלא שמואל עוסק בשתי חתיכות שונות, שהתכוון לאחת ועסק בשנייה, ובכך פטור מטעם מחשבת אפילו בהתכוון לאיסור, ואילו רבא ואביי עוסקים בחתיכה אחת ובכך אין פטור של מחשבת הואיל והתכוון לחתיכה זו, אולם אם התכוון להיתר פטור מטעם "אשר חטא בה". כלומר, בכל התורה יש פטור מתעסק רק כשהתכוון להיתר, ובהלכות שבת יש פטור מתעסק נוסף מטעם "מחשבת" במקרה שיש שתי חתיכות, והוא נוהג אף כשהתכוון לאיסור.
רש"י בסוגיא בשבת מביא דוגמא למתעסק, שנפלה סכין בערוגה והוא התכוון להרימה ובטעות חתך ירק. התוס' לשיטתם מסבירים שמדובר אפילו במקרה שהתכוון לחתוך ירק מסויים שחשב שהוא תלוש ונמצא שהיה מחובר.
האם יש מעשה איסור?
בבבא קמא כו ע"ב אמר רבה שאם הייתה לו אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה, לעניין נזיקין חייב אך לעניין שבת פטור משום מלאכת מחשבת.
בשו"ת רבי עקיבא איגר (סימן ח) מקשה מדוע הגמרא נזקקה שם לפטור של מחשבת המיוחד רק למלאכות שבת, הרי שם הוא כלל לא ידע שמונחת אבן בחיקו ולא גרע מהתכוון לעסוק בהיתר, ואם כן בכגון זה פטור בכל התורה מטעם מתעסק.
וכדי ליישב מחדש הוא שיש חילוק עקרוני בין פטור מחשבת לבין פטור מתעסק. פטור מתעסק הנלמד מ"אשר חטא בה" האמור בפרשיית הקרבנות בא רק לפוטרו מעונש ולהחשיבו כשוגג, אולם החוטא עשה מעשה של עבירה. לעומת זאת הפטור של מחשבת מלמדנו שמעשה כזה אינו כלול כלל באיסור, ואם כן העושהו לא עשה כלל מעשה עבירה.
ומביא שלוש נפקא מינות מחילוק זה. הראשונה, לעניין 'קים ליה בדרבה מיניה'. העושה מעשה שבו גם התחייב ממון וגם עבר עבירה שחייבים עליה מיתה, אפילו אם עבר בשוגג פטור מהחיוב הממוני. לכן אם הפטור הוא מצד מתעסק, הרי שעשה מעשה עבירה וממילא אם גם הזיק באותו מעשה יהיה פטור, אך אם עשה מעשה שפטור בו מטעם מחשבת הרי שאין כאן כלל מעשה עבירה ולכן לא ייפטר מהחיוב הממוני. על פי זה מיישב את הסוגיא, וכותב שמדובר בסיפור אחד בו האבן גם הזיקה וגם עשה בכך מלאכה בשבת, ולכן אם הפטור היה מטעם מתעסק היה נפטר בקים ליה בדרבה מיניה גם מהחיוב הממוני, ולכן אמרה הגמרא שיש כאן גם פטור מחשבת ואין כאן כלל מעשה איסור ולכן אם הזיק חייב.
הנפקא מינה השנייה, אם חברו יודע שהוא עושה איסור, האם צריך להפרישו. בפטור מחשבת אין כאן כלל עבירה מהתורה, ולכן (לולא אסרו חז"ל) לא צריך להפרישו אך כאשר פטור רק מטעם מתעסק הואיל ויש כאן מעשה איסור צריך להפרישו.
כעין זה, נפקא מינה שלישית לעניין עבדו. אדם מצווה על שביתת עבדו ולכן צריך לדאוג שעבדו הכנעני לא יעשה מלאכה בשבת. במקרה שהעבד עושה מלאכה שפטור בה מטעם מחשבת ולא מיחה האדון הוא לא יעבור על שביתת עבדו, אך אם פטור מטעם מתעסק, הואיל ועשה מלאכה והאדון יודע מכך עליו להפרישו, ואם לאו – יעבור משום שביתת עבדו.
נפקא מינה אפשרית נוספת עולה מדברי העונג יום טוב (סימן כ). הוא דן באדם שהעמיד קדירה סמוך לאש והיה סבור שהקדירה ריקה אולם באמת הייתה שם חתיכת בשר שהתבשלה, והסתפק אם מותר לאכול אותה. להלכה נפסק כשיטת רבי יהודה שאדם שעבר ובישל בשוגג מותר רק במוצאי שבת, אך יש לומר שבמתעסק לא גזרו ומותר לאכול. למסקנה הוא נוטה לומר שהואיל וגם במתעסק יש מעשה איסור גם בכך גזרו.
הגרז"ן גולדברג שליט"א (אור המועדים, שבת, שיעור שני) מחדד שהחילוק בין מתעסק הפטור מטעם "אשר חטא בה" לאדם שפטור מטעם מחשבת הוא אם הטעות היא הלכתית או מציאותית. אם אדם טעה והתכוון לעשות פעולה מסויימת אך במציאות עשה פעולה אחרת זהו הבדל מציאותי ולכן יש כאן חסרון מחשבת, אך אם ההבדל הוא רק הלכתי, כגון אדם שהתכוון לחתוך פרי מענף תלוש אך באמת הענף היה המחובר, שמחשבתו המציאותית לחתוך פרי זה מן הענף התקיימה, אלא שיש הבדל הלכתי אם הענף היה מחובר או תלוש, אין כאן חסרון מחשבת אלא רק פטור מתעסק.
על פי זה דן באדם שלא ידע שהעירוב נקרע, אם חברו צריך ליידע אותו, וכותב שהואיל וכאן מחשבתו המציאותית התקיימה וכל ההבדל הוא הלכתי נראה שפטור רק מטעם מתעסק וצריך להפרישו 1 .
הקהילות יעקב (כריתות סימן יב ד"ה והנלענ"ד) מגדיר מה ההבדל בין מתעסק לשוגג, וכותב שאם הטעות היא בידיעה נחשב שוגג והפטור מטעם מחשבת ואם הטעות היא מצד ראייתו וטביעות עינו פטור מטעם "בה" 2 . לכן אם היו לפניו שני תינוקות שאחד מהם זמנו בשבת ואחד לא ונתחלפו לו, אם טעה בזיהוי ולכן מל את השני הרי זה מתעסק הפטור מטעם "בה", אך אם זיהה נכון אלא שהיה זכור לו שזה שמל כעת הוא זה שנולד בשבת, זהו שוגג. ומכל מקום במקרה זה פטור גם בכך מטעם מחשבת (וכהגדרתו 'מתעסק דשבת'), משום שלא השיג את התועלת והתיקון שאליה נתכוון בעשייתו, שהרי הוא רצה להרוויח את מצוות המילה ולא הרוויח הואיל ומל לפני זמנו.
עולה מדבריו שהגדרת החילוק בין פטור מתעסק הכללי מטעם "בה" לבין הפטור בשבת מטעם מחשבת היא שהפטור הכללי הוא כשיש חיסרון בטביעות העין ואילו הפטור של שבת הוא כשיש טעות בידיעה אלא שלא נעשתה התועלת שאליה נתכוון. יש לעיין אם הגדרתו עולה בקנה אחד עם הגדרתו של הגרז"ן, לפי שכאשר יש הבדל מציאותי החיסרון הוא בטביעות העין וכאשר יש הבדל הלכתי החיסרון הוא בידיעה, או שמא יש נפקא מינה בין ההגדרות.
^ 1.בשמירת שבת כהלכתה (יז, לד במהדורה השלישית) הביא בשם בעל ה"מחשבות בעצה" שאם אי אפשר לתקן את העירוב מוטב לא להודיע ברבים כי מוטב שיהו שוגגים אך יודיע לצנועים שמובטח שישמעו בקולו. בספר מחשבות בעצה הביא כמה טעמים לקולא זו וביניהם כתב שהואיל ולא התכוון למלאכה כלל אין זה אפילו שוגג, וכדברי רבא בדף עג ע"א לגבי מי שהוציא והיה סבור שזו רשות היחיד. הגרז"ן כותב שרואים בדבריו שלא ראה את דברי רבי עקיבא איגר, כי הוא דימה שם מקרה זה למתעסק וכתב שבמקרה זה לא צריך להפריש. הגרש"ז קיבל דבריו להלכה ונימק מטעם שמתעסק בדרבנן קל יותר משוגג. הגרז"ן כתב שנראה טעמו מצד דברי הנתיבות (חו"מ רלד ס"ק ג) שכל איסורי דרבנן הם רק מצד הגברא ולא החפצא ולכן כאשר האדם שוגג אין כאן כלל מעשה עבירה, אך העיר על כך שבדברי רבי עקיבא איגר שם מוכח שבכל איסורי דרבנן אף מתעסק הוא בכלל האיסור.
^ 2.וכן הוא ברש"י כריתות יט ע"ב ד"ה מתעסק בעריות.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד אמונה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
בריאת העולם בפרשת לך לך
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אנחנו קודש למענך
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
