מתנה גדולה התובעת תורה גדולה

חמישים ושש שנה עברו מני אותו יום שבו אזרו מנהיגי העם השב אל ציון שאר רוח וגבורה, והכריזו על הקמת המדינה. "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון" 1 אומר הנביא ירמיהו, וכך אמנם היה. כאודים מוצלים מאש, מבקשי מקלט מפני ידיים זדוניות אשר ביקשו השמידנו, אזרנו כוח, אספנו גבורה, ויהי אור. כל מי שעינו לא טח מראות מבין עד כמה גדולה היא המתנה, עד כמה גדול הוא הפיקדון שהפקיד הקב"ה בידינו, על כך אנו אומרים תודה והלל בברכה.

היו שנים אשר בהם זהותה של המתנה הזו הייתה ברורה לנו יותר, נראה היה לנו שאנחנו די מבינים, ובעינינו ראינו עין בעין בשוב ה' ציון 2 , משם באנו ולשם אנו חותרים. ובדרך, מסתבר שלא כל כך פשוט. התמונה אינה ברורה כבפעם, הקרקע אינה יציבה כבעבר, והעם היושב בציון כואב ומתייסר, נבוך ומעט מבולבל 3 . עתה יום ההולדת מגיע, וזהו יום שטוב לחזור בו על הראשונות ולהתבונן. לחזור על הראשונות פירושו לחזור כמה שעות אחורה, עם היום שבו האומה מתייחדת עם נופליה, אל היום המזכיר לנו את הגורל והיעוד האחד שלנו, אל היום המזכיר לנו כי כולנו באנו ממקום אחד. כולנו אחים, בני אב אחד נחנו 4 .

לחזור למקום של אחים פירושו לבוא אל המחלוקת ממקום אחר, למצוא את המקומות שכולנו מסכימים עליהם, והם רבים. גם כאשר לא מסכימים ועומדים בפנינו בירורים נוקבים, ישקיף עלינו הקב"ה ממרומים ויראה שאין בנו לא דילטוריא ולא שנאת חינם, ויחיש את גאולתנו.

שתי סוגיות עומדות לפתחנו ותובעות את מקומן בעוצמה גדולה. סוגיית עם ישראל המתייסר ייסורים פיזיים ורוחניים, וסוגיית ארץ ישראל אשר אדמתה בוערת תחת רגליה. ומהי רפואתן של אלו השתים, האם עומדות הן בסתירה זו לזו? תשובתנו היא לא, וזו אינה תשובה פשוטה. תשובתנו היא לא ממקום של תביעה גדולה לאלו השתים, אהבה גדולה לעם ישראל, מעורבות והקשבה לייסורים ורצון להיטיב עמו, ומאותו מקום עצמו באה האהבה הגדולה לארץ ישראל, לארץ חיינו שהיא גם מקום השכינה.

הקב"ה הפקיד בידינו מתנה גדולה לפני חמישים ושש שנה, והמתנה הזו תובעת מאיתנו תורה גדולה, לא תורה שערכיה פרודים כי אם תורה של ארץ אשר זהבה טוב, ואשר תלמידיה מנעימים זה לזה בהלכה ובהלכות עולם.

אנו מאמינים בעם, ועם הרבה אהבת ישראל אהבת ארץ ישראל ואהבת תורה נזכה להושיט יד למדינה שהופקדה בידינו, ולהביאה אל מחוזות העתיד הגדול אשר עוד נכון לנו.

---