ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דבקות בארץ החיים ;">

דף הבית בית מדרש ציבור וחברה מדינת וממשלת ישראל Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ו

דבקות בארץ החיים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

תורה קודמת לממשלה
הדבקות בה' א-להים חיים ומלך עולם היא בקיום דבר מלכו של עולם, בקיום תרי"ג המצוות שנתנו לנו בסיני מפי הגבורה, "דבר ה' - זו הלכה"! וכן קובע ומלמדנו דוד מלך ישראל החי והקיים: "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קי"ט), וקיום התורה בפרטי הלכותיה היא האמונה . יש להבהיר ולשנן את אשר חזר ולימד ופרסם פעמים רבות מרן הרב צביהודה הכהן קוק זצ"ל, ואחת מהן לאחר שהממשלה והצבא עקרו את ההתנחלות-ההיאחזות ה"בלתי חוקית" הראשונה בשומרון - בחווארה - מעמד שבו השתתף ונכח רבנו זצ"ל: "אנחנו מצווים ע"פ התורה ולא ע"פ הממשלה . התורה קודמת לממשלה, התורה היא נצחית, והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה" (ארץ הצבי עמ' ל', קובץ לזכרו עמ' 47).

ערכה של הממשלה, הכנסת, הדמוקרטיה ורצון העם החי היום, הוא אך ורק כאשר הם אינם מנוגדים לדברו של הקב"ה - לתורה ולנצח ישראל, וכדברי חז"ל: "כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם" (שבת פ"ח ע"א). הדבקות הגדולה ביותר היא הדבקות בארץ החיים העליונה ארץ-ישראל, כמבואר בזוהר הקדוש פרשת מקץ: "אית ארץ חיים לעילא והאי איהו ארץ ישראל " [יש ארץ חיים למעלה וזאת היא ארץ-ישראל] (ח"א דף קצג' ע"א). וכן מלמדנו גדול העולם המהר"ל: "...חמש מעלות אמצעיות שהם התעלות ישראל , לאחר חמש אמצעיות, זכר חמש מעלות קדושות שעל ידם הדבוק עם השם יתברך, ויותר מזה שנתן התורה הוא דבוק יותר, ויותר מזה [מהדבקות בתורה] שהכניסם לארץ ישראל , כי הארץ הזאת , היא לחלקו של השם יתברך, וכמו שאמרו ז"ל: 'כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה'. [וחוזר ומדגיש] וזהו הדבוק יותר . ויותר [לאחר הדבקות בארץ ישראל] שבנה להם בית הבחירה, והשם שוכן איתם לגמרי" (גבורות ד' פרק נ"ט בסופו).

וכן מאיר את עינינו הרואה הגדול מורה הדור והדורות מרן הרב זצ"ל: "... ארץ ישראל ודאי תשאר ותהיה הבסיס לכל " (אגרות הראי"ה אג' קמ') וממשיך להדריכנו: "בעת הזאת, הננו כולנו קרואים לעבודה, כל אחד ממנו צריך ליתן יד לבנין האומה ולהחזקת מלחמתה הפנימית והחיצונה. עיקר הכל [יש לחדור אל] התוך הנשגב שבאהבת ציון [ולדעת] איך לשגב את בנין הארץ שהיא הבסיס לכל אור החיים לנו ולכל" . ומרן הרב זצ"ל ממשיך לעודד ולחזק כנגד הממעטים בערך הפעולה למען קיום מצוות העשה של יישוב ארץ-ישראל, ואומר: "שלא להתבהל מפני הרבים הנסוגים מהקשר הגדול לישראל וארצו . [ומבהיר את הקשר של ישראל לארץ ישראל:] שכל צפיה וישועה וכל קדושה ואמונה וכל דחיית דופי וכפירה [קירוב לבבות, פנים אל פנים, רק ] בצירופה יצלחו " (אגרות הראי"ה אג' קעח').

הרפואה היא התשובה אל הארץ

במקום נוסף הוא ממשיך להבהיר: "אחים יקרים, הכואבים את כאב עמנו בכל מלוא נשמתם את הריסותיו ואת צרותיו ואת עלבונותיו הנוראים, היודעים ברור ששום רפואה ושום הקלה של המצב המחריד של הכלל כולו לא תתכן שתבוא זולת על-ידי תשובה אל ערש ילדותנו ארץ הקדושה , לבנותה ולהבנות בה !" ("תוספות התשובה" שבסוף אורות התשובה במהדורת אור עציון עמ' קנג', אוצרות הראי"ה במהדורת תשס"ב ח"ב עמ' 227).

וכן מלמדנו הגרי"מ חרל"פ זצ"ל: "... הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל " (מי מרום חלק ו' עמ' קצו'). "ארץ ישראל היא עצמיות החיים , היא למעלה מבחינת עץ החיים... עץ החיים היה עולה מגן עדן לארץ ישראל והיה מתעלה מבחינת עצמיות החיים הם חיי האצילות" (שם עמ' רלד'). וכן לימד והדריך מרן הרב צביהודה הכהן קוק זצ"ל כי " אנחנו יהודים של נגלה" , ופסק הלכה למעשה בפועל ממש, כי המאבק על עצמיות החיים למען הדבקות בא-לוהים חיים למען שלמות כלל ישראל ושלמות התורה הוא בקיום ההלכה המפורשת , ומצוות העשה של יישוב ארץ-ישראל היא היסוד והשורש לכל התורה כולה, וכדבריו באחד מכרוזיו שהתפרסמו ברבים: " מסירות נפשנו הברורה והמוחלטת על כל חלק של ארץ חיינו-קדשנו, נחלת אבותינו נבואתנו ממלכתנו שכינתנו, המחויבת עלינו ביהרג ואל יעבור לעומת כל כפיה שהיא , שהיא יסוד ושורש לכל התורה כולה [ ואיננה פרט חלילה ], ש'מצות ישיבת הארץ היא מצוה הכוללת את כל התורה ', כדברי קודשו של הגאון הקדוש רבי חיים בן-עטר ב'אור החיים' בסוף פרשת ניצבים, ואשר הארץ הזאת שייכת לכל רבבות עמנו בית ישראל בכל מקום שהם" (גאולת אור הצב"י עמ' 265 ארץ הצבי עמ' סט').

וכך נהג בעצמו בעלייתו להתנחלות הראשונה - המאחז "הבלתי חוקי" הראשון בחווארה - כנגד הוראת הממשלה וכנגד ההוראה המפורשת של שר הביטחון ונגד "רוח העם" הזמני העכשווי, המחבלים במציאות חיינו ותחייתנו הא-לוהית בארץ-חיינו בשם ה"דמוקרטיה", וקבע ובירר מפורשות את קיום מציאות חיינו הא-לוהית, ובירך ברכת שהחיינו ו"מציב גבול אלמנה" בשם ומלכות בנוטעו את העץ במקום. כאשר בא אליו קצין וביקש ממנו להתפנות, רבנו זצ"ל התנגד והגיב בצורה תקיפה החלטית וחד-משמעית, וכך אמר: " על מנת מסירות נפש! תכניסו אותי לבית הסוהר, תכו אותי - זה לא ילך! אלו דברים בטלים ומבוטלים. גם אם כל הממשלה הזאת תבוא לכאן, זה לא ישנה שום דבר, מסירות נפש על מנת יהרג ואל יעבור! [וחזר שוב והדגיש כדי להסיר ספיקות:] זה דין, הלכה של תורה! " (גאולת אור הצב"י עמ' 216 עטורי כהנים אדר א' התשס"ג).

דין זה של מסירות נפש על ארץ-ישראל, הבהיר רבנו זצ"ל פעמים רבות, בהסתמכו על פסק ההלכה למעשה לרבים של מרן הרב זצ"ל: "...אבל כשיש כח כופה ומכריח , בין שיהיה מישראל או מאומות העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצוות כולן יש להן בנוגע לזה דין של חמורות, וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה, שבשעה שהיו חפצים לכוף את ישראל לעבור אפילו על דבר קטן מהדת , עמדו כנגד הכופים בכל כח , ויש שהגיעו הדברים גם למסירות נפש ..." (אגרות הראי"ה אג' רלז').

וכן מצינו גם בדברי הראשונים: "...אבל בעניני הדת אפילו הם מזרע ישראל , כגון מחטיאי הרבים, המוסרין והאפיקורסין ודומיהן [דוגמאות רבות לאחרונה בתקופתנו וד"ל], דינם כדין גויים הגוזרים על הדת" (רבי אברהם בן הרמב"ם ב'המספיק לעובדי ד' ' שער הבטחון). בהכרת רבנו זצ"ל את תקופת התחייה והגאולה הנוראה שבה אנו חיים, מתוך גדלות של תורה בתמימותה לכל הלכותיה ופרטיותיה בנגלה ובנסתר וקיומן, קבע ופסק הלכה למעשה בכרוזו המפורסם "לא תגורו": " חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים [אפילו ללא גירוש יהודים מביתם והחרבת יישובים רח"ל] אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר - וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכשלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם , ד' ישמרנו, ולחרפתם ולדראונם. [ופוסק רבנו זצ"ל בהחלטיות:] אין שום צד היתר , לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים ח"ו, לצמיתות ובהחלט, [ופוסק הלכה למעשה לרבים:] ולפיכך החיוב על כל אחד מישראל , ועל כל גדול בישראל, על כל חבר ממשלה בישראל, על כל איש צבא בישראל , למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו" [ואין כאן כלל עניין של "סירוב פקודה", אלא קיום הפקודה - הצו הא-לוהי ומניעת חילול השם!].

מצווה דוחה פקודה
כהמשך לרבנו זצ"ל ובהסתמכם על פסק ההלכה הברור והמוחלט של הרמב"ם: "המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוות אפילו במצוה קלה, הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין. ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו " (הל' מלכים פ"ג ה"ט), פסקו גם בדורנו מרן ראש ישיבת "מרכז הרב" והרב הראשי לישראל [לשעבר] מורנו ורבנו הרה"ג אברהם אלקנה כהנא-שפירא שליט"א, הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל והרה"ג משה צבי נריה זצ"ל: "בתשובה לשאלתך על דעת תורה בענין השתתפותך במסגרת שרות מילואים לעזור בפינוי אדמות ומבנים ביש"ע וגולן, הננו להודיע דעתנו: ...ככל איסור תורה אסור ליהודי לקחת חלק בכל מעשה של סיוע לפינוי , כפי שנפסק ברמב"ם, שגם אם המלך צוה לעבור על דברי תורה אין שומעין לו ".

וכן פסק הרב הראשי לישראל והרב הראשי לצה"ל הרה"ג שלמה גורן זצ"ל: "על אחת כמה וכמה שאין לציית לפקודה צבאית הנוגדת את מצות התורה, והרי ברור שמצות ישוב ארץ ישראל היא חמורה , מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה ... ברור אפוא שפקודה מהצבא , המפירה את המצוה החמורה הזאת, אין לה תוקף . מה אם מצוה דוחה את פקודותיו של המלך, על אחת כמה וכמה שהיא דוחה פקודות של הצבא...".

וכפי שמבאר מורה הדור והדורות מרן הרב זצ"ל: "סבורים אנחנו, שבחכמתנו ופקחות הפקחים שבנו באנו עד הלום, להיות לנו על כל פנים יתד וגדר ביהודה, אתחלתא כל שהיא לאתחלתא דאתחלתא לגאולה, ואנו שוכחים , כי לולא יד ד' בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות לא היו כל מפעלותינו פועלות מאומה , שוכחים אנו, שהיד הסודית הזאת היא כל המפעל . [וממשיך להבהיר ולחנך, לצאת מן הגאווה:] שכורים אנחנו מביסומים שיש בהם כדי הטעיה [ומתעסקים ב"רוח העם" הזמני, ב"דמוקרטיה" במשברים אידיאולוגיים וב"חילוקים" למיניהם], ובשביל כך אין אנו שמים אל לבנו את חשבונו של העולם הגדול, של אותו העולם, שאדון-עולם מנהיגו ואנחנו יש לנו עמו ברית כרותה באלה ובשבועה, ברית מלח-עולם , השומר על רוח ישראל ונצחו " (מאמרי הראיה עמ' 153).

אנו נקראים לפעול עם אל ולהיות מחוברים למהלך האלוהי הגדול של תחיית וגאולת עם ישראל בארץ-חיינו, בקיום מצוות העשה היסודית והשורשית של יישוב ארץ-ישראל - בהשארות ובשמירה על כל היישובים והמאחזים, כי זוהי השמירה על עצמיות החיים של נצח ישראל - ולא לפעול חלילה נגד הצו והפעולה הא-לוהית. ומפורשים הדברים בתורה שבכתב, מה היתה התגובה הא-לוהית כנגד ענקי עולם ששפחתם ראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, אשר פעלו נגד ריבונו של עולם בהתנגדותם להיכנס לארץ-ישראל: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא ... ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר י"ד). ותגובתו של הקדוש-ברוך-הוא: "עד אנה ינאצֻני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האֹתות אשר עשיתי בקרבו". ועל אי "רצון העם" להיכנס לארץ-ישראל, ריבונו של עולם לא היה מוכן לסלוח כלל, ועונשו של הדור ההוא היה: "במדבר הזה יפלו פגריכם" וכו'.

העם הזמני העכשווי לעומת נצח ישראל
ואצל שאול הצדיק מלך ישראל, שלא קיים את מלוא דבר ה' למחות את עמלק, ופעל עם "רוח העם" הזמנית שהיתה אז - כפי שאומר הכתוב: "ויחמֹל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם" (שמואל א' טו'), ובהסברו של שאול המלך את התנהגותו: "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לד' אלקיך", ושוב בהסברו השני של שאול לאחר וידויו על חטאו: "כי יראתי את העם ואשמע בקולם" - ותגובתו המיידית של הקדוש-ברוך-הוא: "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי ואת דברי לא הקים", ושמואל הנביא מתבטא כלפי שאול המלך בחריפות: "יען מאסת את דבר ה' [בכך שהלכת אחרי "רצון העם" הזמני, ונגד רצונו של הקב"ה] וימאסך ממלך", ובאותו מעמד מבהיר שמואל לשאול: "וגם נצח ישראל [ולא העם הזמני העכשווי] לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם".

וכן לימד והבהיר ופרסם ברבים רבנו זצ"ל: "ועל כך נצטוינו לא להיות אחרי רבים לרעות . והרעה הגדולה ביותר היא הרפיון בתודעת שייכות הנצח של כל מקהלות ישראל וארץ כולה כתורה וכהלכתה. [וממשיך ופוסק רבנו זצ"ל:] וגם אם רבים [מהעם הזמני העכשווי] או כולם [כל העם הזמני העכשווי] יצביעו לעת-עתה ברפיון כזה [לא נגרר אחרי הרבים לרעות, אלא בוטחים אנו ברבונו של עולם כי], הלא ההמשך האלקי הכללי, של השראת השכינה אשר בתקומת-אמת של ישראל וארצו , ירוממנו ויעבירנו מעל כל זה אל תגבורת תקף נצח ישראל וארצו אשר לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם. ובשם אלהינו נדגול ונבטח במחסנו-עוז , אשר גם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, בראותם כולם כי שם השם ותפארת עוזו מופיע עלינו ומקומם נתיבות תחייתנו, ואין עוז אלא תורה ואין עצה אלא תורה , הנתונה מאת מלכו-של-עולם כולו וקורא דורותיו ומכונן ומנחיל נחלותיו ומציב גבולותיו הקיימים למספר בני ישראל, אשר זרעו בחיי עולם והמשך דורותיו" (גאולת אור הצב"י עמ' 207 ממורשת הצב"י עמ' יט' וארץ הצבי עמ' מט').

" הארץ היא הלב ", כך מבהיר וקובע רבנו בחיי (עה"פ "ונתתי שלו' בארץ"), ויש לשמור על הלב בכל מאודנו, ולהיות דבקים בא-לוהים חיים ומלך עולם, וזוהי מגמתנו הנצחית , ולא לחנם נרמז דווקא כאן שיהושע בן-נון הוא המכניס את ישראל לארץ-ישראל, כאשר הוא נלחם בעמלק - אשר כל עניינו להפריד ולנתק את ישראל מאביהם שבשמים - ומחלישו לפי חרב, וכך אמר הקב"ה למשה רבנו: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע " (שמות י"ז,י"ד) - "כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ-ישראל" (רש"י במקום). וכן מבהיר רבנו זצ"ל במאמרו "תמימים נהיה - בתורה ובארץ!" (לנתיבות ישראל ח"א): "... אין תקומה ופליטה לכלל ישראל ולפרט בישראל לכל העם כולו ולרבבות אלפי שרידי החרב, בחילוק ובצמצום של חיי ארצו אלא בשלמותם ובשכלולם".

וכן הקדוש הרה"ג ישכר שלמה טייכטל הי"ד: "תורה וארץ ישראל בדבור אחד נאמרו, והם תרי רעין דלא מתפרשין. בתורה כתיב: 'תורה צוה לנו משה מורשה ', בארץ ישראל כתיב: 'ונתתי אותה לכם מורשה אני ד' ', הרי דנתיחדו ונתכוונו שניהן בלשון אחד 'מורשה' 'מורשה' לגזרה שוה, להורות דענינם שוה אצלנו ואינם נפרדים" ("אם הבנים שמחה", בתחילת הפתיחה, מהדורת תשנ"ח עמ' מו).
יש לשמור על כל המורשה שקבלנו מפי הגבורה בשלמות ובגבורה ולקיים את כל התורה כולה ותרי"ג מצוותיה לפרטיה כולן, ועל ידי כך אנו דבקים בה' א-לוהינו ובנצח ישראל ופועלים עם אל , וכהוראתו של רבנו זצ"ל: " ובתוקף גדוּלתה וקדושתה זו של אמיתיות מסירוּת נפשותינו על כך, תתגלה ברכת ד' אלקי ישראל , בתקומת עמו ונחלתו, להפר לעקור ולבטל כל מיני מחשבות ועצות אלה, שזִכרם יִשאר רק לדראון-עולם בדברי ימי ישראל. ונצח ישראל יִכּוֹן ויקוּם לעד כימי השמים על הארץ ברוממוּת ישועתנו השלמה" (גאולת אור הצב"י עמ' 269 ממורשת הצב"י עמ' יז וארץ הצבי עמ' מו).

"ד' צבאות עמנו משגב אלנו אלקי יעקב סלה".
"לא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא".
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il