ו, ד
ד"ה ופשט
מצוה מדרך המוסר
לדעת רש"י הכהן אינו חייב להחליף את בגדיו לשם הוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, אלא שזו דרך ארץ בלבד. הרמב"ן תמה על כך, ואומר שזו מצוה מדרך המוסר, כעין שעל העבד לעבוד את רבו בבגדים נקיים ומכובדים, ואת העבודות המלכלכות לעשות בבגדים פחותים.
ו, טז
ד"ה והוסיף בכהנים
טעם המצוה
הרמב"ן מביא את דברי הרמב"ם שמבאר שמנחת כהן כולה מוקטרת ולא נאכלת, משום שכמות כזאת תאכל כולה על ידו וידמה שלא הקריב קרבן כלל.
ז, ט
ד"ה וכל מנחה
חלוקת המנחות לכהנים
פשט הכתובים מורה שכל כהן שמקריב מנחה זוכה בה, מלבד מנחות שאינן נאפות המתחלקות בין כל הכהנים. טעם הדבר הוא שאם הכהן טרח במנחה עליו לקבלה.
אך חז"ל דרשו שהכהנים מתחלקים בכל המנחות, מלבד הכהנים שפסולים להקרבה. טעם המצוה היא שהכהן שמקריב בפועל הוא שליח של כל הכהנים, כמו חייל במלחמה שמחלק את שללו עם כל החיילים. 'והקבלה הכריע, ותקנת הכהנים היא ושלום הבית'.
ח, ב
ד"ה קח את
סידור הפרשיות בסדר כרונולוגי
רש"י אומר שרחיצת והלבשת הכהנים היתה שבוע קודם להקמת המשכן. הרמב"ן מקשה שהקמת המשכן ורחיצת הכהנים נאמרו יחד, וקשה להפריד את מועדם, ולכן מבאר שהקמת המשכן היתה בכ"ג אדר, ומיד לאחר הקמתו קרא ה' למשה ואמר לו את כל פרשיות ויקרא עד כאן, וכעת שב הקב"ה ומזרז את משה להכנת אהרן ובניו, ומוסיף לו שהכנתם תעשה בפני כל העדה שידעו שבחר ה' באהרן וזרעו. (וראה לעיל שמות לה, א)
ח, י
ד"ה ויקח משה
הקדמת רחיצת והלבשת אהרן כדי שיהיה מזומן
משה צֻוה למשוח את המשכן ורק אז להלביש את אהרןובניו ולמשוח אותם. ושינה משה את הסדר משאשר צֻוה והקדים את רחיצתו והלבשתו של אהרן, כיון שרצה שמשיחת המשכן ומשיחת אהרן יהיו בלא הפסק, כדי שיהיה המקריב כמזומן לבא אל המקדש לעבוד.