בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקהל
לחץ להקדשת שיעור זה

מיקוד לפירוש הרמב"ן על התורה פרשת ויקהל

undefined

ר' אבישי לקס ור' גילעד ליפשיץ

אייר התשע"ז
2 דק' קריאה
לה, א
ד"ה ויקהל משה
בהבאת הלוחות השניים חזרו ישראל להיות ראויים למשכן לאחר שירד משה מן ההר עם הלוחות השניים הוא מקהיל את העם ומצווה אותם על הקמת המשכן, כפי שהיה אמור להיות ברדתו עם הלוחות הראשונים לולא החטא. שלאחר שכרת ה' עם ישראל ברית חדשה, חזרו ישראל לאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם.

לה, כא
ד"ה ויבאו כל
נשיאות הלב לעבודת המשכן כוונת הפסוק ב"כל אשר נדבה רוחו אותו" לנותני הנדבה למשכן, ואילו ב"כל אשר נשאו לבו" הכוונה לחכמים בעלי המלאכות. ופירוש תואר זה לחכמים הוא משום שאנשים אלו לא הורגלו במלאכה, אלא שנשא אותם לבם, היינו שמצאו את עצמם מוכשרים למלאכה, אע"פ שמעולם לא למדו אותה, והחליטו בלבם לבוא לפני משה (עיין לעיל לא, ב).

לו, ח
ד"ה ויעשו כל
כמות הציווים במלאכת המשכן, והסיבה לכך
כותרת גילעד: מספר החזרות על תיאור המשכן, והסיבה לכך מלאכת המשכן חזרה ונאמרה חמש פעמים. בפעם הראשונה ה' צווה את משה את המלאכה לפרטים, ובפעם השנייה צווה את משה בקוים כלליים, כדי שיצווה משה את החכמים כך. כי בשביל שיקבלו החכמים צריך שישמעו את כל המלאכה, וידעו אם בכוחם לעשותה. ולאחר הסכמת החכמים פרט להם משה את העבודה. ואמירה זו לא נזכרה בתורה, כדי שנלמד שגם כשפרט להם משה לא פרט להם לפרטי פרטים, והם בחכמתם השיגו הפרטים. ולאחר הציווי לחכמים חזר משה ופרט את העבודה לפרטים אל כל בני ישראל, וזה הנזכר בפסוק כאן.
ואפשר לתת לחזרת התורה על מלאכת המשכן פירוש כולל, שחזרה ומנתה התורה את מלאכת המשכן דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ ה' במלאכה ורוצה להרבות שכר לעוסקים בה.

לח, ח
ד"ה במראות הצובאות
המראות הצובאות
רש"י הביא את מדרש חז"ל שהנשים הביאו אל משה את המראות בהן היו מתקשטות לבעליהן. בתחילה משה מאס בהן, ולא רצה לעשות כלי אך ורק מחפץ ששימש ליצר הרע. אך הקב"ה אמר למשה שהוא חפץ במראות האלו, שבזכותן נולדו צבאות ישראל במצרים, ומהן יעשה הכיור שמימיו ינתנו לסוטה, לשים שלום בין איש לאשתו.
הרמב"ן מקשה, שלפי פירוש זה לא מובן סוף הפסוק, 'אשר צבאו פתח אוהל מועד', שהרי אם מדובר על הבאת המראות כתרומה - אוהל מועד טרם הוקם אז, והיה צריך לומר שצבאו על פתח אוהל משה!
ואפשר לפרש שהכוונה לאוהל משה (עיין לעיל לו, ג). ואונקלוס וראב"ע פירשו שהנשים הצובאות אלו נשים פרושות מענייני העוה"ז שהיו עובדות ה', וצבאו כל הזמן בפתח אוהל מועד להתפלל ולשמוע המצוות, ובשל פרישותן לא היה להן צורך במראות. ולפי דבריהם סוף הפסוק מתאר את סוג הנשים שהגיעו לתרום את המראות, נשים שעתידות לצבוא על פתח אוהל מועד.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il