ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ. הַמַּטָּרָה שֶׁל כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן הִיא שֶׁיָּבִיאוּ אֶת הַחַיִּים כֻּלָּם לַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר נַעֲלָה*, לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁרָאוּי יִהְיוּ לִהְיוֹת הַחַיִּים תַּכְלִית עַצְמִית**. הַחַיִּים הַהוֹוִיִּים, שֶׁהֵם מְלֵאִים פְּגָמִים וְחֶסְרוֹנוֹת, אֵינָם רְאוּיִים כְּלָל שֶׁיִּהְיוּ מַטָּרָה אֶל הַמְּצִיאוּת, "וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי". אָמְנָם מַעֲבָר הוּא הַהוֹוֶה אֶל הֶעָתִיד, שֶׁיִּהְיוּ הַחַיִּים אָז מַטָּרָה לְעַצְמָם וְלֹא אֶמְצָעִיִּים, כִּי יִהְיוּ נֶחֱמָדִים וּמְלֵאִים בְּחָכְמָה, בִּגְבוּרָה וּבְצֶדֶק, בְּשִׂמְחָה וּבְעֹנֶג. הַמִּצְווֹת, שֶׁהֵן עֲרוּכוֹת כְּקַוִּים יְשָׁרִים הַמּוֹבִילִים אֶת הַחַיִּים לְאוֹתָהּ הַמַּטָּרָה שֶׁהִיא קְדֻשָּׁה, כַּאֲשֶׁר מְבֹאָר בְּגֶדֶר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאֵינוֹ אֶמְצָעִי* כִּי אִם תַּכְלִיתִי, הֵן כְּבָר מְקַדְּשׁוֹת אֶת הַחַיִּים בְּמַה שֶּׁהֵם מִתְחַבְּרִים אֲלֵיהֶם בַּהוֹוֶה. הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁבְּנוּיָה עַל פִּי הֶעָתִיד הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן שֶׁל הַחַיִּים, אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְכּוֹנֵן כִּי אִם עַל פִּי מִצְווֹת ד', כִּי מִי זֶה יוּכַל לָדַעַת וּלְצַיֵּר אֶת עֹמֶק הַהוֹד שֶׁל הַחַיִּים הַתַּכְלִיתִיִּים, וַאֲנַחְנוּ מְלֵאֵי כֶּסֶל*, עֵינֵינוּ טָחוּ* וְלֹא נוּכַל לְהַכִּיר אֶת הַדְרַת הַחַיִּים הַקְּדוֹשִׁים בְּעֶצֶם אֲמִתָּתָם, וְקַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא נוּכַל לָדַעַת אֶת הַחוּטִים הַמְקַשְּׁרִים אֶת הַהוֹוֶה הַפָּגוּם אֶל הֶעָתִיד הַשָּׁלֵם, וּבְיוֹתֵר שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים אֲפִלּוּ לַחֲשֹׁק בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת צוֹעֲדִים אֶל הַמַּטָּרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁק כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַמֻּשָּׂג*. עַל כֵּן הָאֱמוּנָה תְּמַלֵּא לָנוּ בָּזֶה מְקוֹם הַהַכָּרָה הַשִּׂכְלִית, אֲבָל הִיא בְּעַצְמָהּ נוֹסֶדֶת עַל בָּסִיס שֶׁל עֹמֶק הַהַכָּרָה: יָדַעְנוּ, שֶׁלִּפְנֵי אֵל דֵּעוֹת צְפוּיָה הִיא הַתַּכְלִית הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּבָה שֶׁל הַחַיִּים, וְהַמַּטָּרָה הָאֱלֹהִית יָדַעְנוּ שֶׁהִיא קְשׁוּרָה אֶל תַּכְלִית הַהוֹד הַיּוֹתֵר שָׁלֵם, שֶׁיִּתְעַלּוּ אֵלָיו הַחַיִּים, וְעַל פִּי אוֹתָהּ הַמַּטָּרָה מְיֻסָּדוֹת הֵן הַמִּצְווֹת. עַל כֵּן לֹא בַּמַּטָּרָה הַמְצֻיֶּרֶת לְעֵינֵי בָּשָׂר הַכֵּהוֹת אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַקְּדֻשָּׁה הַתַּכְלִיתִית כִּי-אִם בַּמִּצְווֹת, שֶׁהֵן מְצֻוּוֹת מֵאֵת אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, מְקוֹר הַטּוֹב, "כֹּה אָמַר ד' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ד' צְבָאוֹת. אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים".
(עוֹלַת רְאִיָּה א עמ' תלד)
______________________
הַיּוֹתֵר נַעֲלָה – היותר עליונה. תַּכְלִית עַצְמִית – שיהיו החיים מטרה בפני עצמם. שֶׁאֵינוֹ אֶמְצָעִי וכו' – אינו אמצעי לצורך דבר אחר, אלא מטרה בפני עצמה. כֶּסֶל – חוסר דעת. טָחוּ – נסתמו. הַמֻּשָּׂג – דבר שאנחנו מכירים ומבינים.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
85 - מצוות חלק ו'
86 - מצוות חלק ז'
87 - תפילה חלק א'
טען עוד
ביאורים
רובנו מכירים אנשים שחיים בעיקר את העתיד. זה נפוץ מאוד וזה נורמלי. השאיפות וחלומות-העתיד הם מרכזיים מאוד בחיים של כל אחד, כי את חיי ההווה אנו רואים כבלתי מספיקים, ואיננו רואים בהם מצב אידילי ו'כדאי' כשלעצמו. אמנם, החיים לא מוכרחים להיות כאלה – וזה תפקיד המצוות. הראש שלנו עסוק בעתיד מכיוון שאין לו מספיק 'תוכן חיים' שירתק אותו עם ההווה. מי שעובד במשרד ונזקק להזכיר לעצמו בלא הרף את המשכורת העתידית, זהו סימן שאינו אוהב ואינו מחובר למה שהוא עושה. מצב כזה הוא נורמלי ומצוי מאוד, אך אנחנו שואפים גבוה יותר. כשמחוברים וכשאוהבים את עיסוקנו, אנחנו בהחלט חיים את ההווה ומאושרים. הכל תלוי ביכולת שלי להתחבר אל מה שאני עוסק. אם-כן, הרי שאין חיבור עמוק ומוצק, כובש לבבות וחודר עד עצם הנשמה – כמו החיבור אל הקודש. בכוחן של המצוות לא רק להביא אותנו למציאות שכולה קודש, אלא אפילו להשפיע על ההווה – להפוך אותו למקפצה אל העתיד ובכך לקדש אותו בעצמו. כשאדם אוהב את העיסוק שלו הוא מפסיק לשקוע בעתיד וב'מה יצא לי מזה', וכך כשאדם מתחבר לעבודת ה', כשהוא נצמד לדרך התורה וכשהוא מקיים את המצוה בכל לבו – הוא ירגיש בעצמו איך הוא מתחיל לחיות את ההווה. זוהי סגולה שמאפיינת באופן מיוחד את הקודש, שאין חיבור אמתי ועמוק כמו החיבור אליו, וזהו כוחו הרוחני של הקודש – להפוך כל דבר לחשוב ולנשגב. רק לקודש יש את הכוח לחבר את כל חיינו, עד לפרטים הקטנים, עם המגמה הגדולה ביותר של המציאות. בעזרת הקדושה של המצוות אנחנו מתחברים למציאות כל כך נפלאה ונשגבה – שאפילו איננו משיגים אותה. זוהי מציאות שהרבה מעבר לחלומות המופרזים ביותר שחלמנו. לפעול על חיינו מהפך כל כך גדול – אפשרי רק בעזרת הכוונה מאלוהים. רק הוא מכיר את אותן עוצמות שטמונות בעתיד, ורק הוא יכול לעזור לנו להגיע אליהן, ולהתחיל לחיות אותן כבר בהווה.
הרחבות
לא לפחד מהמוות
לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁרָאוּי יִהְיוּ לִהְיוֹת הַחַיִּים תַּכְלִית עַצְמִית. על אף שהאדם חי בעל כורחו, אפשר לחלק את מניעי האדם לשניים: אדם המונע בחייו בשל הפחד מהמוות, ואדם שלחייו 'תכלית עצמית'. בכוחן של המצוות להביא את האדם למצב שחייו אינם רק בתור פרוזדור לעולם הבא, אלא בעלי משמעות בפני עצמם.
באורות הקודש כותב הרב קוק: "כל עמל האדם סובב והולך הוא להינצל מן המות, ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו, ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות, וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה, הוא רק מגדיל את המות, וממילא הוא מוסיף יראה על יראתו, וכל מה מה שיתאמץ האדם שלא להתיירא מפניו לא יועיל לו כלום, מאחר שהוא משקיע את כל הוויתו בתכנים כאלה, שמות שולט בהם, והוא מהרסם ומכלה אותם" [אורות הקודש ב עמ' שפא]. כשהאדם חווה את העולם הזה מתוך העולם הזה, ומתרכז בחוויות וריגושים חולפים, יהיה חבל עבורו לנטוש עולם זה, וממילא הוא יפחד מהמוות. לעומת זאת, אדם ש'מגדיל את נשמתו' ופעולותיו נובעות מהנצח, חייו לא מרוכזים בעולם הזה בלבד והוא פחות מפחד מהמוות. קיום המצוות הוא אחת הדרכים לחבר את החיים למושגים נצחיים: "התרופות האמתיות שבהן העולם הולך ומתשחרר משעבוד המות הן גנוזות באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא (=בנשמת התורה)..." [שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
