ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות אבל
- רמב"ם יומי – הלכות אבל – 90 שניות על הרמב"ם היומי
גם לגבי קריעת הבגד, כמו דינים אחרים שכבר הזכרנו, ישנו הבדל בין שאר קרוביו של אדם שמתו לבין אביו ואמו שמתו, לדוגמה: הקריעה על שאר קרובים היא רק בבגד העליון ורק טפח, ואילו על אביו ואמו צריך לקרוע את כל הבגדים שעליו, וקורע עד שמגלה את ליבו.
גם לגבי זמן הקריעה יש הבדל: על שאר קרובים אם לא קרע ביום הראשון קורע במשך השבעה, ואילו על אביו ואמו אם לא קרע במשך השבעה קורע במשך השלושים.
נקודה להרחבה:
בהלכה ח פוסק הרמב''ם שמי שהיה לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וסבור שמת וקרע ואחר כך מת, אם בתוך כדי דבור מת אינו חוזר וקורע, ואם לאחר כדי דבור מת חוזר וקורע קרע אחר. דין זה מהווה קושיה לחלק מן ההסברים שמעלים הראשונים לדין ''תוך כדי דיבור'' – הר''ן מסביר שתוך כדי דיבור אדם עדיין לא גמר בדעתו ולכן יכול לתקן את דיבורו, אולם כאן הדין כלל לא קשור לאמירה, אלא רואים ש''תוך כדי דיבור'' הוא ממש יחידת זמן אחת.
פרק ט
רמב"ם יומי – הלכות אבל – 90 שניות על הרמב"ם היומי (16)
הרמב"ם היומי
11 - הלכות אבל פרק י"א - הרמב"ם היומי
12 - לב הלימוד - הלכות אבל א'
13 - הלכות אבל פרק י"ב - הרמב"ם היומי
טען עוד
נקודה להרחבה:
דין קריעה על חורבן המקדש מוזכר גם בהלכות תעניות פרק ה, ושם מבואר שחייב בקריעה רק אם לא ראה את המקום במשך שלושים יום. הפוסקים דנו כיצד לנהוג הלכה למעשה בזמן הזה.
פרק י
שבת עולה למניין שבעה ושלושים, אך אין נוהגים בה דיני אבלות אלא בדברים שבצנעא.
מי שקבר את מתו פחות משבעה ימים סמוך לחג, החג מבטל את דיני השבעה. אם קבר את מתו יותר משבעה ימים אך פחות משלושים, החג מבטל את דיני השלושים.
מי שקבר את מתו בתוך הרגל לא חלה עליו אבילות כלל, אלא לאחר הרגל מתחיל למנות שבעה, אולם את השלושים מונה מיום הקבורה.
פרק יא
אע''פ שאין דיני אבלות נוהגים בחול המועד, אם מת קרובו של אדם במועד קורע עליו. וכן עושים סועדת הבראה בחול המועד.
שבעת ימי המשתה של חתן נחשבים לו כחול המועד ואם מת לו מת אינו נוהג אבלות אלא לאחר שבעת הימים. ואפילו אם עוד לא התחתן, אלא שהכין כל צרכי הסעודה, ואם ידחה את החתונה לא יהיה מי שיטרח עבורו – עורך את החתונה ודוחה את האבלות לאחר שבעת ימי המשתה.
אין מספידים את המת בחול המועד, בחנוכה, בפורים או בראשי חדשים.
נקודה להרחבה:
ברמב''ם מבואר שכאשר יש הפסד מקדימים את שבעת ימי המשתה לשבעת ימי אבלות. ויש לשאול שהרי לדעת הרמב''ם אבלות ביום הראשון היא מן התורה, וכיצד עקרו אותה חכמים? הראשונים מסבירים שכיוון שנשא את אשתו קודם הקבורה, ממילא חל עליו דין רגל, ורגל דוחה את האבלות (חכמים רק התירו לו לשאת קודם הקבורה). אעפ''כ, אסור בדברים שבצנעא, למעט בעילה ראשונה (כדי שיהיה ייחוד הראוי לביאה הנצרך לנישואין).
פרק יב
חכמים הרבו בחשיבותו של ההספד, עד כדי שכופים את היורשים להספיד את המת, אך אם ביקש המת שלא יספידוהו – אין מספידים (בניגוד לקבורה, שקוברים גם בניגוד לדעתו).
מת שפינו אותו ממקום למקום, אם עדיין שדרתו קיימת – מספידים אותו, ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
פרק יג
סדר ניחום האבלים לאחר הקבורה הוא בצורת עמידה בשורה, כאשר האבלים עומדין לשמאל המנחמין וכל המנחמין באין אצל האבלים אחד אחד, ואומרים להן תנוחמו מן השמים. לאחר מכן מתנחם האבל בביתו. אדם שאין לו קרובים שיתאבלו עליו, באים עשרה בני אדם כשרין ויושבין במקומו כל שבעת ימי האבילות,
חכמים למדונו ששלושה ימים יש לבכות על המת, שבעה ימים להספיד, ושלושים יום לתספורת. אל לו לאדם לצער עצמו יותר ממנהגו של עולם. מאידך, מי שאינו מתאבל כמו שציוו חכמים, הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה.
פרק יד
מצות עשה מדרבנן לבקר חולים, לנחם אבלים, להוציא את המת, להכניס את הכלה, ללוות אורחים, להתעסק בכל צרכי הקבורה, וכן לשמח את החתן והכלה. אף על פי שכל מצות אלו מדרבנן הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך.
יש לבקר את החולה בזמנים בהם הביקור יועיל לחולה, ולא כאשר חוליו קשה מדי. ניחום אבלים קודם לביקור חולים.
בית הקברות, וכן המת עצמו והתכריכין שלו אסורים בהנאה.
נקודות להרחבה:
1) חלק מן המצוות מדרבנן שמנה הרמב''ם בתחילת הפרק, מונה בעל הלכות גדולות כמצוות מן התורה. הרמב''ם בספר המצוות בשורש הראשון תוקף את בה''ג על מניינו זה, והרמב''ן בהשגות מגן עליו.
2) בהלכה טז מופיע שאין קוברים מת על גבי מת. הלכה זאת נידונה בפוסקי זמננו בהקשר של קבורה רוויה – האם מותר לקבור מתים בקומות, מחמת מחסור במקומות קבורה.
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות תפילה וברכת כוהנים פרק ז' - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק י"ג - הרמב"ם היומי
מנחה: דן שפירא
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק כ"ג - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
