ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
בתלמוד מנוסחת בקשתו הראשונה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, בקדש הקדשים, בארמית:
"לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה". (יומא נג, ע"ב)
הלא נאמר בתלמוד (שבת יב, ע"ב) שלעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, כי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית? אלא שיש לדעת שמעלת כלל ישראל היא מעל קילוסם של מלאכי השרת, ואין ישראל נזקקים שיכניסו תפילתם לפני כסא הכבוד, והכהן הגדול במקום המקודש מבטא את שגב פארם וגדולתם בעולם, ש"על ישראל הדרתו", וזו באה לידי גילוי במלכותם. על כן באה הבקשה על קיום מלכותם דווקא בלשון ארמית, "שלא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה" כדי להבליט את מעלתם של ישראל, עם קרובו, שלא תהא שותפות וחלק למלאכים בבקשה זו, אפילו כשליחים.
בתלמוד נמסרו לנו כמה הבדלים ויתרונות בין ישראל למלאכים, וכך נאמר:
"חביבין ישראל לפני הקב"ה, יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם בשבת, ואמרי לה פעם בחודש, ואמרי לה פעם בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע (שמיטה), ואמרי לה פעם ביובל, ואמרי לה פעם אחת בעולם"! (חולין צא, ע"ב)
מה שישראל אומרים שירה בכל יום, ובכל עת, ובכל שעה שירצו, משמע שתפקידם הוא חיוני ותמידי, שאין לבריאה קיום בלעדיהם, כי מקומם ותפקידם הוא כללי בבריאה. ואילו המלאכים נבראים לשעתם, כלומר לתפקיד מסוים ומוגדר, לפרק זמן קצוב וממילא הוא רק חלקי, בריאה לדבר מסוים שנקראו לשרתו ולקיימו.
הבדל נוסף:
"ישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות, 'שמע ישראל' - ה', ומלאכי השרת לאחר ג' תיבות, כדכתיב: קדוש קדוש קדוש - ה'".
כלומר לישראל ישנה קרבה יותר גדולה אל ה' מאשר מלאכי השרת.הבחינה השלישית: ישראל קודמים למלאכי השרת, בכח סמכותם העדיפה
"אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שישראל פותחין למטה".
שלא יתקנאו המלאכים
בתוספות (ברכות ג, ע"א) מביאים דעה על אמירת השבחים הללו בלשון ארמית: "שלא יתקנאו בנו המלאכים". מה פירושה של קנאה זו בקדושת ישראל? ההסבר הוא - שהאדם בכוחו לרומם את עולם החומר, ואת כל העולמות וזה לא ביד המלאכים. עניין זה מעורר קנאה שישראל גדולים מהם. (בהקדמה לשב שמעתתא מוסבר מדוע התנגדו המלאכים לבריאת האדם, שהם יהיו תלויים בו, בעלייתו או בירידתו).
האדם בנוי מכוחות ניגודיים המתנצחים בקרבו, טוב ורע, נאה ומגונה, עצלות וזריזות, שכל וסכלות, וכך אפשר למנות כהנה וכהנה עוד הרבה כוחות הכלולים בקרבו, כתמצית כל היש של הבריאה. האדם יכול להכניע כוחותיו ולהעלותם לדרגת קדושה מה שאין כן ביד המלאכים, כי באותה דרגה שהם נוצרים כך הם נשארים, ואין להם כוח בחירה שיוכל להעלותם בדרגתם מעל אותה דרגה שנבראו בה. ולכן המלאכים מחכים לשמוע מתי קידשו ישראל את היום, בזכות קדושת ישראל הממלאת את כל הארץ. לכן נאמרת קדושה זו בלשון ארמית, שלא יבינו המלאכים ויתקנאו בהם. כי אין ביכולתם להחיל את קדושתם על היום, לפני שישראל קבעו.
הוא הדין גם ביחס למלכות. מלכות היא ביטוי של צירוף הכלל ביחד, חיבור כל הפרטים לחטיבה אחת שבכוחה לפעול, ואילו המלאכים הם אינדיבידואלים במהותם, והם אינם תלויים זה בזה, לכן גם אין ביכולתם להגיע לדרגת מלכות. רק כשכולם נשלחים למטרה אחת מתחברים כולם ואפשר לקוראם בלשון יחיד (משך חכמה, סוף וישלח). לכן אמרו בקשה זו בלשון ארמית. מכאן נוכל להצביע גם ביחס למלכות (ראב"ד, תמים דעים, קפד).
לשון כללית
בסוף מסכת סוטה בתיאורים הקשים במה שאירע לאבותינו מאז החורבן וביטול הסנהדרין, מביאה הגמרא (סוטה מט ע"א) את דברי רבא: ש"בכל יום ויום מרובה קללתו משל חברו", אם כן היאך עם ישראל מחזיק מעמד? משיבה הגמרא: "אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא". והסביר המהר"ל שתיקנו שני שבחים אלו בלשון ארמית
"כי אינו מכלל ע' לשונות המיוחדים לכל אומה ואומה... ומפני השבח הזה הוא מגיע עד העולם העליון, והוא כולל הכול, בלתי מיוחד, ראוי שיהיה השבח הזה בלשון שאינו מיוחד לאומה מיוחדת, ואינו ראוי שיהיה בלשון הקודש, מפני שהוא לשון מיוחד". (חידושי אגדות, סוף סוטה, כרך ב' עמ' צ)
כעין זה ביאר ביחס לנאמר על אדם הראשון ש"בלשון ארמי סיפר", (סנהדרין לח, ע"ב) בגלל מעמדו הכללי לא השתמש בלשון מיוחדת לאומה פרטית אלא בשפה כללית הכוללת ע' לשונות (חידושי אגדות סנהדרין לח, ע"ב, כרך ג' עמ' קנג). ומדוע אין המלאכים נזקקים ללשון ארמי? כי שפה זו אינה בכלל ע' לשונות, ומכיון שהמלאכים הם כנגד ע' לשונות - אין מבינים ארמית (מהר"ל, גבורות ה', פרק נד, עמ' רלח).
לשון ארמי מבטאת דרגה עליונה במציאות, ללא שייכות לעולם הזה, מה שקוראין שניים מקרא כנגד ב' העולמות התחתונים, ואילו התרגום מציין את הבחינה העליונה כנגד העולם העליון (מהר"ל, תפארת ישראל פרק יג).
"עולם הזה נברא בלשון הקודש, לכך לשון הקודש מורה על העולם הזה, ואילו התרגום אינו שייך אל העולם הזה ומפני זה עצמו אין המלאכים מבינים לשון ארמי, שאין הלשון הזה מכלל סדר העולם הזה". (ביאור המהר"ל, דרך החיים פרק ה' משנה כ)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
