"אוזר ישראל בגבורה"

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
צבא ומלחמה
מצוות השירות

קטגוריה משנית

1649

59 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

פנינה בת אסתר

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

"אוזר ישראל בגבורה" - מבט תורני על השירות בצה"ל 1 :

א. השירות בצה"ל – מבט הלכתי (מלחמת מצוה).
ב. השירות בצה"ל – מבט אמוני ומשמעות רוחנית.
ג. גדולי ישראל וצדיקי הדור בתפילה למען חיילי צה"ל.

א. השירות בצה"ל – מבט הלכתי (מלחמת מצוה):

1. הרב הראשי לישראל, הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (תרמ"ט-תשי"ט):
"...לדעתי, זו מלחמת מצוה , שכיון שהאומות המאוחדות החליטו להשיב לנו עכ"פ חלק מארץ ישראל ליסד בה משטר עצמאי, הרי זו מלחמת כיבוש הארץ, והרמב"ן... וזהי מצוה חיובית, ולהרמב"ם אעפ"י שהוא אומר... מלחמה בשבעת עממים, הרי כוונתו ברורה... וכוונתו לכיבוש הארץ כשתנתן לנו האפשרות לכך ... מלבד הנימוק שזוהי עזרת ישראל מיד צר ... (כתבים ופסקים סימן נב עמ' רל-רלא, וראה 'תחומין', ד' (תשמ"ג), עמ' 21-19).

" זו אינה מלחמת הרשות אלא מצוה וחובה. מצות כיבוש הארץ שהיא מצות עשה מהתורה לדעת הרמב"ן, ..ועזרת ישראל מיד צר לרמב"ם . ...אלה הערבים היושבים בארץ ושותפיהם מלכי ערב, באים עלינו...מגמתם לא לתת לנו שם ושארית בארץ ובאמת כוונתם להוציאנו בכח הזרוע או להשמידנו, ועל כן יש למלחמה זו דין מלחמה של עזרת ישראל מיד צר שבא עלינו, והרי זו מלחמת מצוה " (תחוקה לישראל ע"פ התורה, ח"א, עמ' 128-129).

גם לגבי פעולות התקפה וסיכול מעשי טרור כתב הרב הרצוג שיש להן תוקף של מלחמת מצוה (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן לז):
לדעתי, יש למאבק זה דין של מלחמת מצוה, כפי שביארתי, ואם כי מלחמת מצוה צריך שתוכרז עפ"י המלך, ואין לנו מלך,אבל הציבור כולו, או רובו, כפי שביאר כבר קודמי הגאון זצוק"ל בשו"ת משפט כהן [סימן קמ"ד אות י"ד], יש לו הסמכות של מלך ישראל, והרי גיוס זה הוכרז מטעם הרוב הגדול של הישוב בארץ ישראל שהוא בבחינת כל קהל ישראל . ועיין פירוש המשנה להרמב"ם ז"ל, בריש פרק עד כמה במסכת בכורות. ואפילו אותם החולקים על הנחה זו, וסוברים שאין כאן מלחמת ישראל, אלא מאבק לשם הצלת ישראל - פקו"נ דרבים- יש להם להודות שכל התקפה שיש בה ממש, מחלישה את כח האויב, וסופה הצלת ישראל . ואת"ל הלא למעוטי גוים דלא ליתי עלן זוהי מלחמת הרשות, הנה, בד"א כשהגוים שקטים לע"ע ואנו יוצאים למלחמה עליהם למעטם ולהחלישם משום העתיד שמא יבואו עלינו, אבל כשכבר באו עלינו להשמיד ולגרשנו מנחלת קדשנו, כבר כל הפעולות המכוונות כנגדם הם בכלל מלחמת מצוה.. .

ובמקום אחר: ...זאת עלי להעיר, שאני דברתי רק מנקודת ההשקפה של פיקו"נ, אבל לדעתי מאבק זה שלנו, יש לו דין מלחמת מצוה, (מאחר שהאו"מ נתנו לנו חלק מארץ ישראל, ואם לא נתגונן כראוי נפסיד חלילה הזדמנות זו, וגם לא יהא לנו עוד מקלט מוכן לאחינו שבגולה במקרה של צרה, ר"ל, ודי לנו בנסיון האחרון, וד"ל, וגם אם נפסיד הזדמנות זו, זה יביא ח"ו המוני ישראל לידי יאוש ויגרום ח"ו בהמשך הזמן ביטול דת קדשנו ברוב האומה וטמיעה והתבוללות, ודי לחכם שכמותו) ובמלחמת מצוה הלא צרים לכתחילה בשבת על עיירות של גוים, ומכש"כ לעשות פעולות של הגנה (שו"ת היכל יצחק, או"ח, סימן לא').

קריאה לצעירי ישראל להיענות לצו הגיוס לצבא:
החלצו! ההכרזה ההיסטורית שהוכרזה מעל במת עמי התבל להכרת עצמאותו המדינית של עם ישראל בחבל ארצו הקדושה, מיהרה לתת את אותותיה בחבלי לידה מלווי כאב ודרוכי סכנה, הדורשים במפגיע לאזור כל כח בגוף ובנפש בהתאבקות המכריעה לקיומו של ישובנו בקודש ולכוננותו לעצמאות המדינית המובטחת להצלתה ולפדות נפשה של שארית הפליטה. תורתנו הקדושה מצוה אותנו צו עליון שלא לעמוד על דמם של ישראל ומחייבת אותנו להחלץ חושים לעזרת ה׳ בגבורים .
בשם צו קדוש זה, מוסדה הדתי העליון של היהדות בארץ, פונה אליכם צעירי ישראל וקורא: החלצו להצלת העם וקדושיו, הארץ וקניניה. הענו בהמוניכם לצו הגיוס . צו חיים הוא לביתכם, בית ישראל וקיומו, טובו ואושרו בארץ ישראל, הענו לו! משאת נפש דורות לפניכם מלאו אותה! וה׳ מחסנו ומצודתנו הוא יצוה לכם את ברכתו, יפארכם בישועתו, ויעטרכם בהצלחתו, יסוככם באברתו וישמור צאתכם ובואכם לחיים ולשלום לקראת גאולתנו השלמה ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן. הרבנות הראשית לארץ ישראל - יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בן ציון מאיר חי עוזיאל (הרבנות הראשית לישראל, ח"ב, הרב איתמר ורהפטיג, הרב שמואל כ"ץ, תשס"ב).

ברכת הרבנים הראשיים לחיילי צה"ל בעיצומה של מלחמת סיני ('מבצע-קדש'):
בישיבה מיוחדת של הרבנים הראשיים לישראל, הרב הרצוג והרב נסים , הוחלט לשגר לחיילי ישראל העומדים במערכה את דברי הברכה הבאים:
" שליחות עליונה הוטלה עליכם ע"י ההשגחה לעמוד על משמר ארצנו. האומה כולה מביעה לכם רחשי הוקרה והערצה עמוקים על אומץ לבכם המופלא, עוז רוחכם המהולל וגבורתכם הנועזת. תהא ברכת ה׳ מלווה אתכם ומלאכיו יצווה לכם לשמורכם בכל דרככם ויצילכם מכל צוקה ופגע. חזקו באמונתכם כי ה׳ אלקיכם הוא ההולך עמכם" (כ"ח בחשון תשי"ז. דבר לדור, ח"ג, הרב שמואל כץ (עורך) תשע"ז).

2. הראשל"צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (תר"ם-תשי"ג):

כשלושה שבועות לפני קום המדינה כתב הראשל"צ הרב בצמ"ח עוזיאל:
..ובמלחמתנו זאת, שאחרים קראו אותה עלינו להשמידנו ולשעבד את פלטתנו למרותם ושלטונם, אין כל ספק בדבר, שכל איש מישראל, לרבות כהנים ולוים, חייבים להתגייס בה, גם מדין מלחמת ה' שהיא ירושת הארץ , וגם מדין 'לא תעמוד על דם רעך' [ויקרא יט,טז]. וכמו שהעלה להלכה הרה"ג הפוסק יצ"ו, וה' עמו שהלכה כמותו. וקדוש ישראל, ה' צבאות שמו, יצא בצבאותינו ויהדוף את אויבינו מפנינו, כיעודו מפי נביא קדשו: 'ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיד קנאה, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר' [ישעיה מב,יג]. (קובץ תורני "הפוסק", ניסן תש"ח, סימן תתרפ"ד)
בתשובה מאוחרת יותר הסביר הרב עוזיאל את כוונתו בשימוש בנימוק של "לא תעמוד על דם רעך" בעניין מלחמה זו:
ליתר תוקף הוספתי גם טעם: "לא תעמוד על דם רעך", שהוא מוסיף חובת גיוס גם לכהנים לעמוד להגן ולהציל את עצמם ואת כל איש מישראל, מהרג ורצח של האויבים הפנימיים וחיצונים שהכריזו עלינו מלחמה, ועומדים בכל עת הכן להסתער עלינו בחימה להשמיד כל איש ואשה מישראל, ולהרוס כל נקודה ישובית עם השמדת אנשיה. מצב זה מטיל על כל איש מישובנו להגן בכל כחו ויכלתו על כל איש ואישה, ועל כל נקודה ישובית מישראל, בבטחון ואמונה בגואל ישראל ־ ה' צבאות שמו (משפטי עוזיאל, ח"ט, חושן-משפט סימן ג' השתתפות כהנים ולווים במלחמת מצוה, מיום כג תשרי תש"ט)

"מעשה רב" של הרב עוזיאל במלחמת השחרור:
ביום שישי ה' באייר תש"ח, לאחר שהושגו מטרות 'מבצע קלשון' והכוחות היהודיים השתלטו על נקודות מפתח רבות בירושלים, הופנו אלפי אזרחים לאזורים שפונו על ידי האנגלים כדי לבצרם מחשש לפלישה ערבית צפויה. הדבר היה סמוך לכניסת השבת, ומפקדת ה'הגנה' בעיר קבלה היתר מיוחד מהרבנות הראשית להמשיך בעבודות הביצורים גם בליל שבת ובשבת. תושבי ירושלים חילונם כדתיים התמידו בעבודתם כל אותה היממה. דוד שאלתיאל, מי שהיה מפקד ה'ההגנה' בירושלים, יצא בשעות הלילה לסיור בקווי החזית. באחת הגזרות נתקל ביהודי מבוגר, עטור זקן, החופר בדבקות רבה. כשהתבונן בו למרות החשכה, גילה כי לפניו ניצב הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון הרב בן-ציון עוזיאל . "רבי". אמר לו שאלתיאל, "וכי כבוד הרב הראשי סבור שבלי טרחתו לא נבצר את העיר?" השיב לו הרב: ״ אל״ף, כל כף אדמה שחופרים מחישה את הגאולה ובי״ת, איני רוצה שהצבור הדתי יחשוב כי כפו עלינו חלילה את ההיתר לעבוד בשבת. רוצה אני להראות, כי עבודת בצורים זאת אינה חס ושלום חלול שבת אלא קידוש שבת (ד״ר מרדכי נאור, "ארץ נולדת", עמוד 39, רמת-גן, הוצאת כנרת, תשמ"ח‬ וראה עוד 'בעוז ובתעצומות' עמ' 138-144, ידיעות ספרים, אבי רט (עורך) תשע"ג).
האומץ של מנהיגי הציבור להכריז על עצמאות מדינית וגבורתם של לוחמי צה"ל במלחמות ישראל:
מדברי הראשל"צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל:
דבר זה ראוי לאמרו ביום זה, הוא יום הכרזת מדינתנו העצמאית מדינת ישראל – "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"! כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה בצורה מנדטורית בארץ ישראל שרצתה להחניק אותנו עד מוות, ומאימת מלחמת ממלכות שמסביבנו שדימו לשעבדנו שעבוד עולם. הכרזה נועזת זאת, שלא האמינו לה כל מלכי ארץ, עשתה את כל עם ישראל, שבארץ ובתפוצות, לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו , נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה', הם צבאות ישראל במלחמת גאולתו כאריות והצליחו נגד כל הקמים עלינו מסביב , והיא אשר פתחה שערי ארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה אל ארץ נחלת ה', והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין כל העמים...יום זה, הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו לדורותינו ולדורות עולם להודות לה' חסדו ולהגיד בקול זמרה וצהלה הלל ותהילה - "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו " (הצפה והבקר, ה' באייר תש"ט. רמ"צ נריה, סדר התפילות ליום העצמאות, ירושלים תשל"ח, עמ' 12, 'הרבנות הראשית שבעים שנה לייסודה', ח"ב עמ' 842-845, בעריכת הרב איתמר ורהפטיג והרב שמואל כ"ץ).
3. הגאון הרב צבי פסח פרנק (תרל"ג-תשכ"א), רבה של ירושלים וחבר מועצת הרה"ר לישראל:
בסמיכות להקמת צה"ל ע"י ממשלת ישראל (כ"ח אייר תש"ח) כתב הגרצ"פ פרנק:
"... שזכינו לראות בהנץ נץ הקמת הצבא הישראלי על ידי ממשלת ישראל החדשה שנתכוננה במעשי ניסים נפלאים, שכל עין רואה בזה יד ההשגחה העליונה הנטויה עלינו לחוננו ולתת לנו מחיה בארץ האבות שאחרי עבור עידן ועידנים לגלותנו הממושכת... והנה פתאום, מתוך החושך והערפל אשר כיסה את עין הארץ, נתבקעו נצוצי אור, וכמו השחר עלה על שמי ארצנו הקדושה, וכבוד ה' עלינו זרח להרמת קרן ישראל לעיני הגויים, שיכירו וידעו כל יושבי תבל בזכותנו לבנות את בית ישראל בארצנו..." (מכתב ברכה לספר 'משפט הצבא בישראל', ירושלים, תש"ט, הרב אלתר דוד רגנשברג).
בזמן מלחמת העצמאות, התיר הרב פרנק ייצור משוריינים בשבת עבור הצלת גוש עציון , אך, דרש כי לא יהיה חילול שבת עבור מטרות שאינן הכרחיות והתנגד לגיוס בני ישיבות למערכה. כן התיר אכילת קטניות בפסח תש"ח בשל מצוקת המזון בירושלים.
נכדו, הרב יעקב פרנק מספר, כי בבית סביו, היו שני סליקים שונים, של ה'הגנה' ושל ה'אצ"ל', כשהרב פרנק מארגן את הדברים כך שהאחד לא ידע על קיום הסליק של חברו. עוד מספר הרב יעקב פרנק, כי קרבתו של בית הרב למחנה שנלר הבריטי, אפשרה לאנשי ה'הגנה' לצותת דרך קו הטלפון בביתו לשיחותיהם של הבריטים ('ציונות בקדושה', ר' יואל יעקובי, 'בשבע', גיליון 420, תש"ע).
הרב פרנק הספיד את מגיני וחללי גוש-עציון החרב, במילים נרגשות (קובץ תפילה, "על חומותייך ירושלים, ד' סיון תש"ח). וכן, הכריז על יום כ' בסיוון (תש"ח), כיום אבל ותפילה, לציון שלושים יום לנפילתה של העיר העתיקה. לאחר מלחמת השחרור, הרב פרנק ובית דינו, התירו עגונות רבות מכבלי עגינותן, לאחר שבעליהן הוכרו כחללים.
קנין כיבוש בכיבושי צה"ל:
בשנת תשט"ז, דן הרב פרנק בחיוב טבילה עבור כלים שנפלו לידי צה"ל כשלל במלחמת השחרור:
" זה כתשע שנים עברו מיום אשר זכינו לראות חסדי השי"ת, שרוב אה"ק נכבשה מידי הגוים ובתוך שלל האויב נפלו ביד צבא הגנה לישראל , הרבה כלי סעודה חדשים גם ישנים... והשאלה באה אם מחויבים בטבילה כדין קונה כלי סעודה מהנכרי... ויש שהורו דמכיון שבאופן רשמי אין רצונה של ממשלת ישראל לשנות חזקת הבעלות של הערבים והרכוש רשום בתורת נפקדים מרכוש האויב, ולכן אין הכלים הללו חייבים בטבילה, דדינם ככלים השאולים מן הנכרי שאינם חייבים בטבילה וגם לא מהני להו טבילה כל זמן שלא יצאו מרשות הנכרי.
ולדידי מה שהממשלה מצביעה עליהם שהם רכוש האויב, רשום זה אינו משמש כלום להתיש כחו של כיבוש מלחמה שהוא קנין גמור ע"פ התורה, ומעשה מוציא מידי דבור , ועובדא היא שכל יחיד ויחיד שתפס מהכלים לתשמישו נתכוין שיהא שלו לגמרי לחלוטין וגם הממשלה בעצמה מה שנטלה להשתמש בהם, מחשבתם ניכרת שדעתם להשתמש בהכלים עד שיכלו לגמרי ושם זה שיש על הכלים שהם רכוש האויב אינו משנה את הדין, שבאמת כבר נעשו רכוש יהודי ויש לחייבם בטבילה (שו"ת הר צבי יו"ד סי' קט. וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סג).
הרב שלמה גורן, נועץ ברב פרנק בשורה של שאלות הלכתיות כבדות משקל ובמיוחד בעניינים של התרת עגונות. היה זה הרב פרנק שעל פסיקתו הסתמך הרב גורן בעת שהתווה את דרך קבורתם של חללי צה"ל בארונות קבורה (שו"ת 'תרומת הגורן', ח"ב, סי' סו) 2 . כמו כן, התיר הרב פרנק לרב גורן לעגן בפקודות מטכ"ל היתר גילוח ותספורת לכבוד יום העצמאות 3 .
4. הגאון הרב עובדיה הדאיה (תר"ן-תשכ"ט), "האם יש חיוב צבא מהתורה במדינת ישראל?":
לשאלה י"ד : איש שהוא נתין זר, שפטור מעבודת הצבא, ברצונו לדעת, אם יש חיוב צבא מהתורה במדינה ישראל אז הוא יתנדב.
זאת אשיב בס"ד: א) הנה בעיקר היסוד אם יש למדינת ישראל דינא דמלכותא דינא, מבחינת ההלכה, כבר דיברנו בזה בשו"ת ישכי"ע ח"ו חו"מ סי׳ כ"ח, ואחרי מו"מ בהלכה בכל דברי הראשונים והאחרונים זאת הלכה העלינו בסוף דברינו, א) דד"ד נאמר בין במלכי או"ה, בין במלכי ישראל, ב) דד"ד נאמר גם במקום שאין מלך, רק שר ומושל, או בית הנבחרים.... ג) הרי זה מפורש, כי כל ענין של שמירה, חומה וכדומה, כל בני העיר חייבים לתת לשמור על העיר, חוץ מהת"ח שתורתם משמרתן ... ד) וכל זה נאמר, בזמן שכל עם ישראל, מתגורר בארצות נכר, תחת שלטון זרים שאז כל שמירת העיר היא מוטלת על בעלי השלטון, שהם האחראים על שמירת העיר ובכל זאת, מצד דד"ד, אנו מחייבים את עצמינו לעזור להשלטונות בשביל שמירת עצמינו ג"כ, ומטילים על כל בני העיר, המס השייך לזה אם לפי ממון אם לפי נפשות, כל דבר כדינו,

וא"כ הדברים ק"ו שעתה זכינו, להיות לנו מדינה משלנו, תחת שלטון עצמינו, ואנו מוקפים מהאויב מכל צד, ודאי שהחיוב מוטל על כל אחד מישראל, באין הבדל נתין לנתין, שהלא זה לטובת הכלל והפרט, וכל היושב במדינה, ומתגורר בה, הוא חייב לשמור על עצמו, ועל חבירו, כי אם כל אחד ישב בחיבוק ידיים בטענות שונות, הרי מביא אסון על עצמו ולכל בני המדינה , שאם אין תגבורת מספיקה נגד האויב, הרי כל המדינה, היא בסכנה ח"ו, וע"כ זה שהוא מתנדב לשירות הצבא, לשמור על המדינה, ולעמוד נגד האויב שלא יבוא ולא יהיה, הרי זה טובת עצמו, והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, בבחי' כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ועל אחת כמה וכמה, מאות אלפי נפשות, המתיישבים במדינה ובפרט שאנו מתי מעט, נגד כמה מניינים המקיפים אותנו מסביב, ודאי דכל איש ואיש נוסף המשתתף לעזור בשמירה, הרי הוא בבחי' חיוני למדינה.

ה) לאור כל האמור, הרי זה הבא בשאלה, שהתנוצץ רוח טהרה בקרבו להתנדב, לשירות הצבא במדינה, הרי זה מחובתו, מצד התורה וההלכה, ועליו תבוא ברכת טוב אמן, אמנם תנאי קודם למעשה דעליו להזהר לשמור עצמו שלא יבוא לידי מכשול מאיסורים שונים ח"ו אם לא במקום שיש צורך בפקו"נ וכדומה, והבא ליטהר מסייעים אותו מהשמים יותר (ישכיל עבדי, ח"ז, או"ח סי' מד' שאלה יד').
"..תקותינו שהכיבוש ימשך הלאה, אל לנו לוותר אפי' שעל אחד, כל הזמן שהיתה כבושה ע"י לא בני ברית היתה השכינה בגלות עשוקה בידי האויבים, בפרט כל מקומות הקודש, מקומות הצדיקים הקרויים חיים הם היו בצער גדול על שהיו עשוקים ממש בין הסט"א , עתה שנפדו ונכנסו לגבול הקדושה, אסור לנו להוציא אותם מגבול הקדושה ולהחזיר השכינה בגלות ח"ו , ולתת להם חניה בארץ, ולעבור על לא תחנם, ה' עמנו אל תיראום, אפי' על אי סיני לא לוותר... (מתוך מכתב לרב שלמה גורן מיום ב' מנחם אב תשכ"ז, נדפס לראשונה בספרנו 'המחזיר שכינתו לציון', כרך ג', תשע"ז).

5. הגאון הרב שלמה יוסף זוין (תרמ"ה-תשל"ח), חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל:
בימינו אנו, שזכינו לתקומת מדינת ישראל העצמאית, משוחררת מעול מלכויות ומשעבוד גלויות – הרי מלחמת השחרור ברור שהיו לה כל דיני מלחמת מצוה וחובה . משתי בחינות: "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", וכיבוש הארץ, שלדעת הרמב"ן זוהי מצות עשה מן התרי"ג הנוהגת בכל זמן.. (לאור ההלכה, עמ' סה).

"...נמצינו למדים: מלחמת איסור במדינת ישראל אינה אלא בתיאורים בבחינת "היכי תמצא", לו יצוייר כך וכך, היינו אילו היינו יוצאים למלחמה ביזמתנו אנו, להרחיב גבול ישראל מעבר לגבולות ארץ ישראל ולהרבות היוקרה שלנו, "בגדולתו ושמעו", מלחמה כזו צריכה לרשותה של סנהדרין הגדולה, דבר שאין לנו עכשיו.אבל למעשה, כל שלש המלחמות של מדינת ישראל, העצמאות וסיני וששת הימים, וההמשך של ששת הימים, כולן הן ממש "עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם". הם, השכנים שלנו, שהתחילו בפלישה עזה לתוך גבולותינו במטרה שהצהירו בעצמם להשמיד את ישראל, העם והמדינה כאחת. כך היה המצב בכל שלש המלחמות, וכך הוא גם עכשיו, ואין לך מלחמת חובה ומצוה גדולה מזו .
עד כאן החובה מנקודת הצלת נפשות, עזרת ישראל מיד צר, מלחמת התגוננות, אבל עוד לנו נקודה אחרת. הרי בארץ ישראל הדברים אמורים, וידועים דברי הרמב״ן (בהוספות לספר המצות, מ״ע ד, ובפירושו על התורה, פרשת מסעי) במצות הכיבוש של ארץ ישראל... שלשה סוגי שטחים לנו: א) יהודה ושומרון, וגולת הכותרת להם עיר עז לנו, ירושלים העתיקה; ב) מדבר סיני; ג) רמת הגולן. ובכן צד השוה אחד לכולם: מלחמת חובה או מצוה בתורת עזרת ישראל מיד צר. אבל בנוגע לצד החובה והמצוה בתורת כיבוש הארץ יש הבדל ביניהם . מדבר סיני לא חלה עליו מצות הכיבוש, מלבד לדעת יחידים הסוברים שנחל מצרים הוא הנילוס. אבל המקובל להלכה היא דעת ר״ס גאון ורוב הראשונים והאחרונים שנחל מצרים הוא ואדי אל-עריש ומה שמעבר לואדי אל־עריש הוא בכלל הרחבת הגבולות, כמו כל חוץ לארץ, ולכך צריך תנאים מיוחדים (כיבוש כל הארץ וסנהדרין ועוד) שאינם. ובנוגע לרמת הגולן, שבכלל סוריא תחשב, יש מקום לומר שכיון שלדעת הרמב״ן מצות הכיבוש היא על כל גבול האבות, הרי גבול זה מתפשט עד נהר פרת... אבל בנוגע לירושלים העתיקה וכל יהודה ושומרון לית דין ולית דיין שזו ארץ ישראל ממש, ושתי המצוות חלות שם: גם עזרת ישראל מיד צר וגם כיבוש הארץ (קובץ תורה שבע"פ י', עמ' קמג'-קמח', מוסד הרב קוק, ירושלים).

6. הגאון הרב אליעזר יהודה וולדינברג (תרע"ו-תשס"ז), בעל שו"ת "ציץ אליעזר":
"התהילה והתפארת לחיילנו הגיבורים":
צמרמורת עוברת בכל גופי מדי הזכרי באותה התקופה הנוראה של חבלי לידת המדינה, ארץ רעשה וגעשה ומוסדי הרים רגזו מברד גחלי האש עת כתרונו פרים רבים אבירי בשן, כמו בחזון עוברים לפני מראה עיני בלהות-המות שתקף אז את כל אחינו בית ישראל בכל ערי ויישובי הארץ בפרט ואת אחינו תושבי ירושלים בפרט אשר שתתה בעונותינו מיד ה' כפלים מכוס התרעלה... אנו תושבי ירושלים בפרט מנותקים היינו מבלי שום קשר עם הערים האחרות ומוקפים אויבים בנפש, הרוגשים וסואנים כים נגרש לבלענו, הרשעים דרכו קשת וכוננו חיצם על יתר לירות במו אופל לישרי לב וכל ירושלים היתה כהר געש, פגזי האויב עפו בלי הפסק מעל לראשנו ודממת מות שררה בכל העיר. לא היתה שכונה אשר לא נפגעה ולא היה רחוב אשר לא נפלו שם חללים... התהילה והתפארת לחיילנו הגיבורים אשר חרפו את נפשם להילחם כאריות לכיבוש ארצנו הקדושה מידי זרים ולכינון מדינתנו כשפני אריה פניהם כצבאים על ההרים למהר וזכו בעזרת השם להיות שליחי ההשגחה העליונה להוציא לפועל את השליחות ההיסטורית הזאת, יזכור ה' את אלה שנפלו במילוי שליחותם הקדושה ויחוקו לזיכרון פאר ונצח אלה החיים אתנו היום (הקדמה לח"ג, שו"ת 'ציץ-אליעזר', אדר, תשי"א).
מלחמת מצוה:
"..שנית, יש לומר, שלפי המצב העכשוי שהמדינה נמצאת בו, שזה עתה יצאה כמעט מחיתוליה והיא מוקפת מסביב אויבים מושבעים הרוצים לבלעותה חלילה, מוטלת חובה מיוחדת של החלצו חושים, למהר לעלות ארצה ולבוא לעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם, שנובע מחיוב של מלחמת מצוה, כנפסק ברמב"ם ה' מלכים פרק ה' ה"א, וכל כוח עולה מאורגן וגם בלתי מאורגן מסייע לכך מבחינת מה במישרין או בעקיפין , כמובן (צי"א, חלק ז סימן מח - קונ' אורחות המשפטים פרק יב').

מלחמה בשבת:
יוצא לפי פסקו זה של הטור שפוסק שבמלחמת מצוה מותר להתחיל אפילו בשבת, שבמלחמת ארץ ישראל של זמנינו שאנו נלחמים עם הערבים על כיבוש הארץ אחרי ההכרה החלקית של אומות העולם בזכותינו בארצנו, צריכה המלחמה הזאת להיות מותרת אפילו להתחיל בשבת אם ההתקפה באה לשם כיבוש (הלכות מדינה חלק ב, שער י, פרק ג, רנט-רס, רסב, תשי"ג ועי' צי"א, ח"ג סי' פב).

כיבושי צה"ל בהלכה :
...ויעוין בספרי הלכות מדינה ח"א, ש"ג, פ"ה, שהארכתי להוכיח ולבסס דעת כהן יפה זאת עיין שם וא"כ גם בימינו הנשיא והממשלה והכנסת וכו' (על כל מגרעותיהם בשטח הדת, ואשר ברור שבנוגע לדת אין להחלטותיהם נגדו כל תוקף שהוא) שנבחרו מדעת רוב ישראל היושבים על אדמתם, ואשר המה גם יותר מס' ריבוא, במקום מלך הם עומדים בכל הנוגע למצב הכללי של האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם, כדברי המשפט כהן שם, ובפרט בנוגע לצבא - הכיבוש ומפקדיהם שפועלים על דעת כל יושבי הארץ (מלבד מיעוט שאינו ניכר שבטל ברובא דרובא) ועל צבאותיהם נמנים עשרות אלפי אנשי צבא יראים ושלימים וכבשו את השטחים יד ביד עם כל אנשי הצבא על כל סוגיהם וראשיהם (צי"א, ח"י סי' א, סוף אות יד')....
ולמעשה מלאה הארץ גם דעת ה' ומאות אלפים מישראל נאמנים לתורת סיני ולבם רד עם אל ורבבות מהם ממיתים א"ע באהלה של תורה ומקיימים במסירות נפש מצוה קלה כבחמורה באופן שאך מעטים המה לפי הערך הכופרים שנכרתה האמונה מהם (הגם שמאידך מהם ומהמונם האוחזים בהגה ההנהגה... כך בודאי גלוי וידוע לפניו יתברך זכויות מיוחדות שיש להם גם בזמנינו ועשה על כן הנסים הגדולים על ידיהם . דאל"כ אין הקדוש ברוך הוא עושה בדרך כלל נסים ע"י רשעים מזידים... וכולם יחד הרי נצבו כנגד ונלחמו שלובי זרוע בשיחרור השטחים מידי אויבינו בנפש שקמו עלינו. ועוד זאת, כפי התיאורים הנאמנים נתעוררה בימי הכיבוש להבת אש האמונה באלקים חיים גם בלבם של הרחוקים וכולם האמינו בה' ובמשה עבדו... (צי"א, חלק י' סימן א', סוף אות מב').
7. הגאון הרב יהושע מנחם אהרנברג (תרס"ה-תשל"ו), אב"ד בת"א ומחבר שו"ת 'דבר-יהושע':
אע"פ שאמרו אין מוציאין למלחמת רשות אלא עפ"י מלך ובי"ד של ע"א וכהן גדול באו"ת זה דוקא כשהמלחמה היא כדי לכבש עיירות אבל כשכבר כבשו ובאים האומות להוציא מידם א"צ כל הנ"ל שהיא מלחמת מצוה כמו שביארנו וכ"ש עזרת ישראל מיד צר ובתשובה אחרת ביארתי שממשלת ישראל דינה כמלך כמש"כ הרמב"ן בספר המצות בתוספותיו למנין מצות ל"ת ד"ה ואתה אם תבין וכו׳ שהמצוה על המלך או על השופט או מי שהעם ברשותו להוציאם בצבא למלחמת הרשות וכ"מ ברמב"ם הל׳ כלי המקדש פ"י הי"ב עיי"ש והרי ממשלת ישראל העם ברשותה להוציאם בצבא וסנהדרין של ע"א צריך רק אם צריכין להוציאם בעל כרחן אין יכולין לכוף את הדבר שיסכנו את נפשם רק ע"י סנהדרין אבל אם הצבור נענה לקריאת הממשלה ברצון א"צ סנהדרין וכהן גדול שישאל באו"ת , אע"פ שהיא מצוה לדורות, כמ"ש הרמב"ן שם, מ"מ זה דוקא כשיש או"ת, אבל אם אין או"ת או אין אדם שראוי לשאול באו"ת, אינו מעכב ללחום אפי׳ מלחמת הרשות, תדע דהא החשמונאים עשו מלחמות לגרש את היונים מן הארץ אע"פ שלא היו יכולין לשאול באו"ת כמ"ש הרמב"ם בפ"י מכלי המקדש ה"ו]. (שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' מח').

8. הרב הראשי לישראל, הגאון הרב שלמה גורן (תרע"ח-תשנ"ה), מייסד הרבנות הצבאית:
מכל האמור יוצא שלדעת הרמב"ם יתכן בזמן הזה רק סוג אחד של מלחמת מצווה, והוא עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם . וכבר הוכחנו עפ"י המאירי שאין זה אלא כאשר כבר באו הנכרים עלינו, אז נחשבת העזרה שלנו כמלחמת מצווה.אבל לדעת הרמב"ן כל מלחמה לכיבוש הארץ וישובה על ידינו בכל דור ובכל עת וגם בזמן הזה נחשבת היא כמלחמת מצווה לכל דבר. אלא שגם לדעת הרמב"ם יתכן שאם עדיין לא באו האוייבים עלינו, אלא שחוששים שמא יבואו יכולה מלחמת מנע שלנו להחשב גם היא כמלחמת מצווה , לפי שיטת האור זרוע שכתב על עכו"ם שצרו על עיירות ישראל בעירובין (מ"ה א') שאפי' לא באו עדיין אלא שרוצים לבא דינם כאילו באו, ובעיר הסמוכה לספר יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת, כמו שהביא משמו לדינא הרמ"א באו"ח סי' שכ"ט סעיף ו' בהג"ה. ועדיף מזה כתוב באו"ז עצמו בהל' שבת סימן י"ג על המשנה לא בשריון וכו' ('מחניים', סט').

אבל נוסף על כך כבר בררנו שישנה חובה נוספת מן התורה על כל איש מישראל לעזור לישראל הנתונים בצרה ובמצוקה מטעם "לא תעמוד על דם רעך" , האמור בפרשת קדושים (ויקרא י"ט ט"ז), שבא להזהיר "אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו חייב אתה להצילו בנפשו." כאמור בתורת כהנים וכפי שנתברר לעיל. חובה זו חלה על כל איש מישראל שבכוחו לעזור לישראל במלחמתו נגד אויביו, ולענין חובה זו אין הבדל בין מלחמת מצווה למלחמת הרשות כי בכל מקום שאיש מישראל או ציבור שלם נתון בצרה מוטלת חובה על כל אחד לעזור להם בכל האמצעים העומדים לרשותו, ואין כל סיבה הפוטרת מישהו מקיום מצווה קדושה זו. נמצינו למדים שגם הפטורים מגיוס מחובת הצו המלכותי, חייבים לעשות כל מה שבאפשרותם לעזור ליוצאי הצבא הנתונים בצרה ולצאת לעזרת אחיהם להושיע אותם מאויביהם (צבא ומלחמה לאור ההלכה, 'מחניים', צז').

"והרי הצבא שלנו שתפקידו הגנה וביטחון החיים, הרכוש והשטח, כל פעולותיו מכוונת לעזרת ישראל מיד צר לשיטת הרמב"ם וכל סיעתו נחשבות כמלחמות מצוה " ('משיב מלחמה', ח"ב, עמ' תמט', ירושלים תשנ"ד).

" מכל זה ברור שכל מלחמה ואפילו מלחמת הרשות לאחר שהתחלנו אותה נחשבת לפיקוח נפש של העם כי נצחונו של ישראל, הוא אשר מבטיח את קיומו, ויש לניצחון תוקף של פיקוח נפש של העם כולו ...דברים אלו אמורים בכל מלחמה שהיתה יזומה על ידינו... בנידון שלפנינו מלחמת שלום הגליל, אין צורך לחקור וברר ולחפש הוכחות הלכתיות המגדירות אותה כמלחמת מצוה , די להביא את דברי התוספתא במס' עירובין פ"ד וגמ' שם (דף מה, ע"א) נכרים שצרו וכו'.. (מלחמת שלום הגליל לאור ההלכה, תורת המדינה עמ' 395).

במצבנו כיום שהערבים מנהלים מרד נגדנו , הגובל עם מלחמה, הורגים ופוצעים יהודים, חיילים ואזרחים ומטרתם לעקור אותנו משטחי א"י, בהם אנו שולטים ומתנחלים לפי זכויותינו ההיסטוריות, הדתיות והחוקיות. דין מאבק זה נגד האינתיפאדה, כדין מלחמת מצוה מהסוג של עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, שלדעת כל שיטות הפוסקים מוגדרת היא כמלחמת מצוה ("אדמת הקודש ופיקוח נפש מנקודת מבט ההלכה", תורה המדינה עמ' 35)

9. הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף (תרפ"א-תשע"ד), 'היביע אומר':
" לאחר כאלפיים שנות גלות לעמנו הנדכה והנרדף בארצות הנכר, זכינו לשוב לארצנו הקדושה תחת שלטון עצמאי במדינת ישראל , שלטון ישראל הוא שאיפשר ומאפשר בעזה"י לאחינו הפזורים בכל קצוי תבל, לעלות לארצנו הקדושה לבנות ולהבנות בה, ללא כל הגבלה, מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. והארץ מתפתחת בקצב מהיר ומשגשגת מבחינה כלכלית, ישושום מדבר וציה ותגל הערבה ותפרח כחבצלת. שלש פעמים זכינו בעזה"י לנצחונות נפלאים על אויבינו הזוממים להכחידנו, במלחמת הקוממיות, מבצע קדש ובמלחמת ששת הימים, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. ובתלתא הוי חזקה . לא עביר רחמנא ניסא בכדי, ולו חפץ ה׳ להמיתנו לא הראנו את כל אלה. וסימנא מילתא היא, גם לקראת הבאות, שעוד יוסיף ה׳ ידו להראותינו את ידו וזרועו הנטויה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה היינו שמחים" (קובץ תושבע"פ, מוסד הרב קוק תשל"ג, וב'משא עובדיה' עמ' שפא).

מלחמות צה"ל – מלחמת מצוה:
שאלה : כהנים חיילי צה"ל שהשתתפו בקרבות נגד צבאות מצרים ירדן וסוריה, במערכות ישראל, ופגעו והרגו מחיילי האויב, האם דינם ככהן שהרג את הנפש שאינו נושא כפיו לברך את ישראל?

תשובה : ...ובאמת שבנידון שלנו אין אנו צריכים לכל זה, כי מלבד מה שכתב הפרי חדש (סימן קכח סעיף לה), שאם אנסוהו להרוג, נושא כפיו. והסכים עמו בספר בית מנוחה (דף קמא ע"א אות כז). ואם כן הרי הכהן שעומד מול צבאות האויב וחשוף לסכנה, אין לך אונס גדול מזה. והבא להרגך השכם להורגו (ברכות סב:). ודין זה עדיף הרבה מנידון הפרי חדש, שהרי אפילו אם אונסים אותו להרוג את חבירו ישראל, יהרג ואל יעבור, וכמו שאמרו על זה בפסחים (דף כה:) מאי חזית דמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דחברך סומק טפי. והיא הלכה פסוקה ברמב"ם (פרק ה' מהלכות יסודי התורה), ובטור ושלחן ערוך יורה דעה (סימן קנז). ובכל זאת לא נפסל לישא כפיו כיון שאנוס הוא ולא ענה מלבו, אף על פי שעשה שלא כהוגן.כל שכן כאן שכהנים שהם חיילי צה"ל עומדים לגונן על ישראל ועל ארצנו הקדושה, שאין ספק שמצוה רבה הם עושים לקדם פני צבאות האויב הבאים לזרוע הרס ולהשמיד ולהרוג ולאבד אנשים נשים וטף, וזהו מה שפסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה א), שעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם היא בכלל מלחמת מצוה. ואם כן בודאי שאין ספק שכהנים אלה כשרים לנשיאות כפים ... כאן במלחמת מגן זו ששמו נפשם בכפם לקדם פני האויב, להציל נפשות ישראל, אדרבה ראוי לומר להם תחזקנה ידיהם ויישר כחם. והדבר ברור ללא צל של ספק שכשרים והגונים הם לנשיאות כפים, ויבורכו מפי עליון. ויקויים על ידם ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. (שו"ת יחוה-דעת חלק ב' סימן יד', ואיך לא ייבושו אלו המחלקים מלבם חילוקים שונים בדברי הרב, אשר כתב במפורש שמלחמתנו היא מלחמת מגן והיא 'עזרת ישראל מיד צר', ולא תלה זאת בקיום דין אשת יפת תואר וכו' וראה עוד ב'יביע-אומר', חלק ח - אה"ע סימן יב ע"ש).

גם בתשובה מאוחרת יותר משנת תשס"ה חזר הרב על פסקו זה ביתר הטעמה:
..והנה מקרוב נשאלתי אודות חייל צהל קרבי, כהן, שהיה עומד על המשמר במוצב צה"ל, להגן מפני הערבים המחבלים, והבחין בכמה ערבים פלשתנאים שמתקרבים אל המוצב, ומיד פתח עליהם באש, ונהרגו כמה מהם, והנשארים הרה נסו, ובא לשאול אם הוא רשאי מהיום והלאה לישא כפיו לקיים מצות ברכת כהנים. והורתי לו שהוא כשר לנשיאת כפים, כי הדבר ברור שאפילו אלו שצידדו להחמיר גם בהריגת נכרים, במקרה שלנו לכ"ע אין בזה חשש כלל ויש להורות לו שישא כפיו, כי אין לך מצב מלחמה גדול מזה , ובזה שפיר אמרינן טוב שבנכרים הרוג, והבא להרגך השכם להרגו (ברכות סב:),ואדרבה אילו היה החייל הזה אשר אינה ה' לידו, מתמהמה קימעא מלפתוח באש עליהם, מי יודע כמה נפשות מישראל היו נהרגים ח"ו מידי הרשעים המחבלים האלה שהם שונאי ישראל מוצצי דם, כי לדם יארובו, וח"ו היה עובר על הפסוק לא תעמוד על דם רעיך. וזיכהו ה' לחסל אותם בעוד מועד, ויבורך מפי עליון על התשועה שעשה בישראל, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. וברור ללא כל ספק שחיילי צה"ל הכהנים שמגינים על ישראל ומחסלים את אויביהם, ראויים לשבח ולתהלה, תחזקנה ידיהם, ושכרם כפול מן השמים, ויבורכו מפי עליון בכל הברכות שבתורה . וכל מה שהאריכו כמה אחרונים בתשובותיהם בדין חיילים כהנים שחזרו ממערכות המלחמה, אחר שהרגו בצבאות האויב, אם נפסלו מלישא כפיהם, אם לאו, לא דיברו אלא לשעתם וזמנם, שכמה פעמים נמצאים חיילים יהודים שגוייסו בצבאות האויב בעל כרחם, ושמא נפגעו על ידם. (ראה בשו"ת צבי תפארת סי' לז, ובשו"ת לבושי מרדכי מה"ת חאו"ח סי' יז, ובשו"ת ויצבור יוסף שווארץ סי' לו. ובשו"ת אגרות משה פיינשטיין חיו"ד ח"ב ס"ס קנח. ועוד).אבל במלחמת מגן נגד אויבי ישראל המחבלים הארורים שבזדון לבם רוצחים אנשים ונשים וטף באכזריות, וחיילי צה"ל שמים נפשם בכפם לקדם פני אויבי ישראל להציל נפשות ישראל, מגיע להם כבוד ויקר, והחיילים הכהנים בודאי שראויים לישא כפיהם. ויבורכו מפי עליון כאמור ואברכה מברכיך (חולין מט.), ישאו ברכה מאת ה', וישמור צאתם ובואם לחיים טובים ולשלום . והנלע"ד כתבתי. ('מאור ישראל', 'טבעת המלך על הרמב"ם', ח"א,הל' תפילה, פרק טו', ה"ג).

וכ"כ הרב בעניין 'מבצע אנטבה לאור ההלכה' ('יביע-אומר', חלק י', חושן משפט סימן ו):
"...ואפ"ה אמרו חז"ל שצריכים לצאת בכלי זיין ולחלל שבת להצלתם, ואסור להתמהמה עד למוצ"ש, כנ"ל, והתורה לא תסמוך על הנס וכמ"ש הרמב"ן. וכ"כ המנחת חינוך (מצוה תכה), שמצות הריגת שבעה עממים היא אפי' במקום סכנה, דנהי דכל המצוות נדחות במקום פקוח נפש, מ"מ מצוה זו שציותה התורה להלחם עמהם, ודרך העולם שנהרגים משני הצדדים במלחמה, וידוע שהתורה לא תסמוך על הנס, כמבואר ברמב"ן, על כרחך שדחויה פקוח נפש במקום הזה ומצוה להרוג בהם אף כשיש סכנה בדבר... ולפמש"כ בשו"ת משפט כהן (סי' קמג) נראה שהסכמת הצבור לבחירת ממשלה, יש לה דין מלכות. וע"ע בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' רח). ומכל שכן שאין איסור בזה אם נהרגים בשעת מלחמה להציל החטופים, דהוי מלחמת מצוה... מ"מ במלחמת מצוה לכ"ע מצוה להציל אף כשיש סכנת נפשות, וכאן נחשב למלחמת מצוה "

10. הגאון הרב ישראל זאב גוסטמן (תרס"ז-תשנ"א), ה'קונטרסי שיעורים':

כשפרצה מלחמת שלום הגליל, קבע ראש הישיבה בתחילת השיעור של יום שלישי שהמדובר במלחמת מצוה, ובהמשך הכריז שעתה כשיהודים נלחמים בחזית, חובה על כל בחורי הישיבה לישון בלילה כמו חיילים, דהיינו שעות מעטות ועם נעליים כאילו היו בחזית, ולא לבזבז אף דקה . באותו זמן היו בישיבה כמה בחורים שלא קמו לתפילות בזמן ולא התמידו במיוחד, וראש הישיבה כעס עליהם וכינה אותם ׳משתמטים׳, ואמר שברור לו שכל היותם בישיבה הוא רק מאחר והם מפחדים מהחזית. כשבחנוכה תשמ״ו נשרפו שמונה חיילים בתאונה, אמר שכתוב בספרים הקדושים שלכלל ישראל יש נשמה אחת, ומאחר שמיתת שרפה פירושה שרפת הנשמה עלינו להרגיש כאילו נשרף חלק מנשמות כל אחד מאתנו, ולכן חייבים להתחזק בתפילה בצבור ובתלמוד תורה במסירות נפש. (הרב שלמה לוונטל, 'המעין', תשרי, תשנ"ב).
עוד אמרו בשמו, שבעת מלחמת שלום הגליל אמר, שאם היה צעיר היה יוצא למלחמה עם החיילים . ומי שרוצה להישאר בישיבה, צריך ללמוד בתנאי מלחמה, ללמוד בשקידה וללכת לישון בלי להוריד נעליים כאשר פנו אליו חיילים משדה הקרב בשאלות בטלפון - השיב מיד גם אם הדבר היה באמצע שיעור כללי.
"לחשיבות ערך מצוות השירות בצבא אביא כאן סיפור ששמעתי מד"ר פיינגולד, רופאי האישי של הגאון הגדול הרב יצחק זאב גוסטמן , אחרון גאוני וילנא, שהיה בבית דינו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, עבר את אימי השואה ושכל שם את בנו יחידו. לאחר שנים הקים ישיבה ברחביה שבירושלים. בין המקורבים אל הרב גוסטמן היה פרופ' אומן ובנו שלמה אומן הי"ד, שהיה תלמיד ישיבת ההסדר בשעלבים. שלמה נהרג במלחמת שלום הגליל. לאחר שנודעה השמועה על נפילתו של שלמה, בא ד"ר פיינגולד לקחת את הרב גוסטמן להלוויה. לאחר תום ההלוויה, הסתובב הרב גוסטמן בין הקברים הטריים של החיילים שנפלו, ונאנח והצטער עליהם, והתקשה לעזוב את בית הקברות. בחזרתם מההלוויה אמר "כולם קדושים". שאל אחד הנוסעים שישב במושב האחורי: "כולם? גם הלא דתיים"? פנה הרב גוסטמן למושב האחורי, ואמר בהדגשה: "כולם, כולם!".
כשהתקרבו לרחביה, פנה הרב גוסטמן ואמר (ביידיש): "ד"ר פיינגולד, אולי נעלה לפרופ' אומן להגיד דבר". בעת שעלו היה כולו שקוע במחשבות. כשנכנסו לבית, פנה הרב גוסטמן בשקט וברגש עצום, ואמר ביידיש: "ד"ר פיינגולד, אתה לא ידעת שהיה לי בן, מאירקה, הוא היה ילד יפה מאוד, לא מפני שהוא היה הבן שלי אני אומר זאת, באמת הוא היה כזה ילד יפה..." ואז הרב נזכר שהוא מדבר ביידיש, וחזר על דבריו בעברית, כדי שבני המשפחה האבלים יבינו. ופנה לאלמנה, להורים, לאחים ולאחיות, ואמר: "הבן שלי שלמה נלקח מידיי ונזרק על משאית ב'קינדר-אקציון' (אקציית ילדים). ועמדה לידי אשתו של המשגיח וגם את הילד שלה לקחו. ואז היא פנתה לנאצי ואמרה: תזרוק גם אותי על המשאית. הנאצי ענה לה: חכי גברת, התור שלך יגיע... הקולות שבקעו מהילדים הגוססים והחיים על המשאית, היו כלום לעומת הצעקות של האמהות..." ואז הזדקף הרב ופשט את ידיו לצדדים ואמר: "עכשיו אגיד לכם מה שקורה בעולם האמת. מאירקה שלי אומר לשלמה: אש ריך שלוימלה שזכית. אני לא זכיתי! אני לא זכיתי לזרוק את עצמי מנגד כדי להציל את כלל ישראל. אתה זכית"! קם פרופ' אומן מהארץ וחיבק את הרב גוסטמן ואמר: "ניחמתני, ניחמתני".
כשהגיעו בניו של ד"ר פיינגולד לקראת גיל גיוס, שאל את הרב גוסטמן, שהיה נערץ על כל גדולי הרבנים, גם מחוגי החרדים: "מה כתוב בתורת משה, הולכים לצבא או לא?". השיב הרב גוסטמן: "בתורה של משה רבנו כתוב: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?! " (כך אמר משה רבנו לבני ראובן וגד). ואז הלך הלוך וחזור בחדר, כשיד ימינו חצי מורמת כמנהיג, וחזר על הפסוק כמה וכמה פעמים, כל פעם בקול חזק יותר (הגאון האחרון מווילנה, 'רביבים', גדולי ישראל ודמויות מופת, הרב אליעזר מלמד, 'בשבע', גיליון 109, ו'מהלכות צבא ומלחמה', הנ"ל.).

11. הגאון הרב שאול ישראלי (תרס"ט-תשנ"ה), חבר מועצת הרה"ר לישראל:

כיבושי צה"ל בהלכה:
בתחילת ספרו "ארץ חמדה" הופיע בירור הלכתי ארוך בענין מצוות יישוב הארץ בעבר ובהווה, והיכן נוהגת מצוות ישוב הארץ. שם הוא גם דן בקדושת הארץ, אם היא חלה על מקומות שנכבשו לראשונה בימי מלחמת השחרור (עמ' פו). במהדורה המחודשת של הספר (מוסד הרב קוק עמ' קלח) ישנה תוספת בירור ביחס לכיבוש הארץ בימי מלחמת ששת הימים. כשהתעוררה שאלת אחיזתנו במרחבי ארצנו, חזר וכתב בעניין זה וכה דבריו ('חוות בנימין', ח"א', עמ' צח):
"...שכל אותם המקומות שנכבשו ע"י צה"ל במלחמת ששת הימים, שהיא מלחמה שנכפתה עלינו בעוד שהשתדלנו למונעם מלצאת למלחמה, ובמצורף לזה קנין החזקה שבמעשי ההתנחלויות שבאו בעקבות הכיבוש (אחרי שהובהר למי שעדיין משתעשעים בחלום שיצליחו לזרוק אותנו לים) ושהיו בהסכמת ואך בסיוע של הממשלה - תורת כיבוש עליו לכל דבר . וזה אפילו אם נסבור (וכן הוא האמת לענ"ד, וכמש"כ במק"א), שאין לנו כיום מצוות כיבוש לכתחילה ע"י מלחמה שכרוכה באבדן נפשות,מכל מקום באותם חבלי ארץ שנפלו לידינו בחמלת ד' עלינו במלחמת מצוה של עזרת ישראל מיד צר, ועשינו מעשה המורה על רצוננו לזכות בהם - תורת כיבוש עליהם, ועל כן חייבים לצאת על הגנתם במלחמה, ואין טענת פקו"נ תופסת בזה .
בעניין פעולות התגמול:
"...היוצא מכל זה, שיש מקום לפעולות תגמול ונקם נגד צוררי ישראל ופעולה כזאת היא בגדר מלחמת מצוה . וכל אסון ופגע שקורה לפורעים ולבעלי בריתם ולילדיהם, הם הם שערבים לזה, והם עונם ישאו" (עמוד הימיני, עמ' קצט וראה עוד במאמרו 'פעולות צבאיות להגנת המדינה', ארץ חמדה, סימן טז).

מבצע "יונתן" (אנטבה) לאור ההלכה - חוות בנימין סימן יז':
וכיון דאתינן להכי, הרי דינם של בני הערובה, שנבחרו בצורה קפדנית, ורק יהודים נתיני מדינת ישראל הם שנלכדו, הם בגדר "עיירות ישראל" הנתונים במצור, שהחובה להצילם הוא מגדר קידוש השם, והפעולה להצלתם היא בגדר מלחמת מצוה . ובמלחמה כאמור אין אנו מביאים בחשבון כלל את האפשרות של סכנת אבדן נפשות ושיקולי פקו"נ אינם קיימים כלל. ע"כ גם אם היתה קיימת אפשרות לפדותם ע"י שחרור המחבלים ולא להסתכן בשעה זו כלל,מכל מקום, מאחר שהי' עליהם הדין של מלחמת מצוה מגדר עזרת ישראל מיד צר, החובה והמצוה לצאת עליהם למלחמה, ללא כל נפקא מינה אם קיימת דרך הצלה אחרת, דרך כניעה. כי כל כניעה לדרישותיהם יש בה משום השפלת כבוד ישראל, וממילא יש בזה גם חילול שם שמים, ויש להעדיף את הפעולה הצבאית על כל הסיכונים אשר עמה. ובזה יש לבטוח על שומר ישראל שידריכם בדרך ישרה, ויהיה מספר הנעדרים קטן ככל האפשר .
עשתה איפוא ממשלת ישראל כדין בנקטה פעולה צבאית, כשהדבר נראה כבר ביצוע. וחפץ ה' הצליח, והביא לשחרור הלקוחים למות וחיסול המחבלים ואפשר לראות בזה קיום מה שכותב הרמב"ם בסוף ה' מלכים: - וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא פגיעה רעה. ונקוה לה' שפעולה זו שהי' בה משום מסי"נ וקידוש השם עוד תניב פרות לברכה בביסוס מעמד ישראל ומדינת ישראל וקיבוץ נידחים לתוכה ברינה, יחד עם התחזקות באמונת אומן ודביקות בשמירת התורה ומצוותיה.

בעניין מבצע שלום הגליל – כתב הרב ישראלי: " המלחמה במחבלים אלה על מנת לקטוע את היד הרצחנית המגואלת בדם נקיים היא מלחמת מצוה , המוגדרת ברמב"ם בשם "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", שאין צורך בקבלת רשות מסנהדרין על כך..." ('תחומין', ד' (תשמ"ג), מצור ביירות לאור ההלכה).

"ואין מלחמת מצוה יותר מזו" - הגאון הרב שלום משאש (תרס"ט-תשס"ג) רבה של ירושלים:

נשאל הרב בשו"ת 'שמ"ש ומגן' (ח"ג, סי' כ"ד, עמוד נ"א):
שאלה ד': האם יש מצוה להחזיר שטחים מפני השלום? תשובה: בודאי שאין שום ריח מצוה בזה, ואדרבה כפי ההלכה אסור להחזיר שום שטח מן הארץ. ונלמד זה במכל-שכן, מהא דאורח-חיים סימן שכ"ט, דבעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש, מחללין עליהם את השבת להרחיקם משם, עיין שם. אם כן, כל שכן להחזיר להם בתוך בארץ שישבו בתוך טבור הארץ. ובפרט שבאין בכח וביד חזקה שזה שלהם וזה זכותם, מה יעשו אחר-כך בהיותם בתוך-תוכינו...

שאלה ה': האם היתה במבצע 'שלום-הגליל' משום מלחמת מצוה?
תשובה: ודאי שכן הוא. ונלמד במכל-שכן מתשובה ד' הנ"ל, דאפילו לא באו אלא על קש ותבן וכ"ו כל שכן באלו שהם התחילו להכות מרחוק בישראל , לא פעם ולא שתיים, וקבעו להם מסמרים ונטעו להם מקומות קבועים שמהם שולחים אבני תותח. דודאי אלו הניחום היו מגיעים לתוך ארץ-ישראל ממש . ואין מלחמת מצווה יותר מזו ...".

12. הגאון הרב יוסף שלום אלישיב (תר"ע-תשע"ב), 'קובץ תשובות':
במענה הלכתי לשאלה בעניין קדושת המחנה של הרב יצחק (גרינשפן) שילת בעת שירותו בצה"ל מיד לאחר מלחמת יוה"כ כתב הרב:
בע"ה י״ב חשון תשל״ד ל... יצחק גרינשפן... ברכה ושלו׳ רב. מכתבך מיום ח׳ בחשון קבלתי אתמול, וע״ד השאלה האם לצרכים קטנים מחויבים לצאת למקום המיוחד הנמצא מחוץ למחנה כי זה טורח גדול ללכת לשם כגון בלילה או כשהזמן דחוק.... וע׳ רמב״ם פ״ה מהל' מלכים, ״ואי זו מלחמת מצוה - עזרת ישראל מיד צד שבא עליהם" ואנן הלוא במלחמת מצוה קעסקינן."... ...אמנם נראה לדון שהלכה זו לתקן מקום מיוחד מחוץ למחנה - מוטלת על הציבור, ואז בוודאי אסור לו ליחיד להתפנות בתוך המחנה, אולם במקרה ולא תיקנו להם מקום מיוחד חוץ למחנה, וכ״א בוחר לו מקום בתוך המחנה בכה״ג י״ל דאין נ״מ לגבי היחיד, שהרי סו״ס בוטלה מצוה זו. ולפי״ז אם רוב החיילים הנמצאים על ידך אינם מקפידים ע״ז - עכ״פ לקטנים - א"כ יש לצדד להקל במקום שיש טורח גדול ושעת הדחק. ומה גם שלפי״ד החזו״א בעירובין (סי׳ קי״ג ו׳) ארבעה הדברים שפטרו במחנה (וה״ה מ״ש כי תצא מחנה על אויביך וכו׳) אינן אלא במלחמת כל ישראל - מלחמת מצות או רשות - ע"פ מלך וסנהדרין, אבל גוים שיצאו למלחמה על ישראל אף שזו מלחמת מצוה מ״מ אינן בכלל הנ״ל, והנני חותם בצפי׳ לישועת ד׳ במהרה, יוסף שלו'. (התשובה נדפסה בקובץ תשובות ח"א', רמג' בהשמטת שם השואל ותאריך השאלה, וראה עוד בספר 'הצבא כהלכה' מאת הרב יצחק קופמן).

13. הגאון הרב חיים דוד הלוי (תרפ"ד-תשנ"ח), חבר מועצת הרה"ר לישראל ורב העיר ת"א-יפו:
סמכות ליציאה 'למלחמת מנע':
כאשר אומה חשה בוודאות מוחלטת באויביה הזוממים להתנכל לה, רשאית היא לפתוח במכת מנע מתוך הכלל "הבא להרגך השכם להרגו" (ברכות נ"ח ע"א)... ואם תחליט מנהיגות העם ביום מן הימים על עם מסוים שמכין הוא מלחמה נגד ישראל, מותר יהיה להכותו ראשונה במלחמת מנע ... (תחומין א' (תש"מ), 343-345).
מצב מלחמה מתמשך:
"...אנו נתונים במצב מלחמה קשה וממושך עם כלל העם הפלשתיני , שמתוכו יצאו קבוצות הלוחמות באכזריות בעם היהודי בארצו, והרקע הוא מדיני - לאומי, שכל זמן שלא ימצא לו פתרון, מלחמה זו תוסיף להחריף. קבוצות טרור אלה עושות ככל אשר לאל ידן לפגוע קשות בעם היהודי בכל מדת אפשרויותיהם. ואין ספק שלו יכלו למסור נפשם לתפוס שבויים יהודים היו עושים זאת מידי יום ביומו כדי לשחרר את שבוייהם ואסיריהם שבידי ישראל, ואולי אף כדי להשיג הישגים מדיניים נוספים. ודבר זה לא עולה בידם בחסדי ה' עלינו. כמה נסיונות עשו לאחרונה לתפוס חיילים ואזרחים יהודים ולא הצליחו, דוקא משום מצב המלחמה המתמיד שאנו נתונים בו, ודריכותו של צה"ל לשמור על דרכי היבשה והים ולהגן בכך על אזרחי ישראל . לענ"ד זו נקודה חשובה מאד בדיוננו על פדיון שבויינו החיילים..." ('עשה לך רב' חלק ז, סימן נג).
דין בחורי ישיבה ולומדי תורה - בשגרה ובחירום:
בני ישיבות ולומדי תורה פטורים משירות צבאי. וזו לשון הרמב"ם (בהלכות שמטה ויובל פי"ג ה"י)... מי שמקדיש עצמו לעבודת ה', מותר על חלק ונחלה בארץ ובביזת המלחמה, דיו הוא שלא יצא למלחמה...מובן מאליו שקשה להסביר דברים אלה לאדם שאין מאמין ביסודות כחה האלקי - מסתורי של התורה להגן על ישראל, ולכן העדיפו כנראה, אברכי ישיבות ההסדר, לצאת לזמן מה מכותלי הישיבה ולמלא את החובה הלאומית ככל אזרחי המדינה, ולקיים בעצמם מקרא שנאמר: הסר ממך עקשות פה ולזות שפתיים הרחק ממך. ובכך הם גם מקדשים שם שמים בארחות חייהם הקדושים והטהורים, וגורמים לרבים מחיילי צה"ל המשרתים בחברתם לנצנוצי תשובה ולהרהורים מעמיקים על מהות יהדותם .
מיותר לציין, שכל זה אינו מדובר בשעת מלחמה ממש (למעט שעת חירום) כשאויב מתקיף בשער, שאז ודאי חובה מוטלת על כל אדם באשר הוא, ללא שום יוצא מן כלל, להיחלץ חושים להציל נפשות ישראל כי אין שום אדם פטור ממצות פיקוח נפש , אבל אין חוב זה חל אלא באותה שעה מצומצמת שהמערכה בעיצומה , אך מרגע ששקטה המערכה, אף כי השעה עדיין שעת חירום ומלחמה, חוזרים תופסי התורה לבית מדרשם לעסוק בתורה ובזכותה ישמור ה' את העומדים בחזית לנחול נצחונות ולשוב לבתיהם לחיים טובים ולשלום (עשה לך רב, חלק א', סימן כא').
מדת החובה לציית לפקודות הצבא:
הנני מאשר קבלת מכתבך מיום כ"ב סיון תשמ"ה, ובראש וראשונה הנני מברכך עם התגייסותך לצה"ל, שהי"ת ישמור צאתכם ובואכם לחיים טובים ולשלום, ותשובו לבתיכם בריאים ושלמים... מקור החיוב לציית לפקודות מבואר בספר יהושע: כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת רק חזק ואמץ (יהושע א' י"ח). חובת הציות והעונש לממרה, כיון שנלמד מיהושע, מבואר שחל על כל מנהיג מוסכם בישראל אף שאינו מלך שנבחר עפ"י ה'.... ברור ופשוט שכל רשות מוסמכת שעמדה לישראל כדין וכהלכה, יש לה זכויות וסמכויות של מלכות... ולכן, אין ספק שבמדינה דימוקרטית שהשלטון נבחר ע"י העם בבחירות כלליות, הרי שהממשלה הנבחרת ע"י העם, דין מלכות לה, וגם עליה חל אותו חיוב לציית לפקידותיה והוראותיה. ובמדה ויקבע בחוק אמצעי ענישה למסרבים למלא פקודותיה, הרי שיש רשות מכח הדין וההלכה להעניש את העבריינים... (עשה לך רב, חלק ז סימן סח' ע"ש, וראה עוד בחלק ב', סימן כט', הגבלות נוספות לאמור כאן).

14. הרב הראשי לישראל, הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא-שפירא (תרע"ד-תשס"ח):
" אין כל ספק בהלכה שחיוב ומצוה לשרת בצה"ל, שהוא חומת בטחון למדינת ישראל ותושביה, ואין להאריך בזה מגודל הפשיטות ..." (ג' באדר א' תשמ"ו, 'מורשה', עמ' רה', ע"ש)

שאלה : מהו מעמדה של מלחמת שלום הגליל בהלכה? האם היתה זו מלחמת מצוה?
תשובה: מלחמת מצוה בוודאי, וזאת משני פנים. הראשית והאחרית. הראשית - מרגע שהממשלה החליטה שיש צורך חיוני לצאת למלחמה, כדי להגן על ישראל מיד צר. הפכה המלחמה להיות מלחמת מצוה . הרי לא מדובר בממשלה המזלזלת חלילה בחיי חיילים המסתכנים בקרב. והאחרית - רק לאחר שוך הקרבות נוכחנו לדעת שלבנון היתה מדינה מליאה מרצחים ונשק המיועד נגדנו, ורק מלחמה בהם הצילה אותנו ממזימותיהם. מדינת אש"ף התפוררה. אמנם היה לנו מחיר כבד של קרבנות אך זהו דבר שלא ניתן לחזותו מראש. הוא גם אינו תלוי רק בהחלטת הצבא והממשלה. רק כשעם ישראל ראוי היה לכך, התקיים בנו "ולא נפקד מנו איש" (במדבר לא, מט) וכבר דן בזה הרמב"ן, ואכמ"ל.
בכלל, כל מלחמה להגנה על הארץ ולביסוס כיבושה היא מכלל מלחמת מצוה, מצות כיבוש ארץ ישראל. מוזר הוא שיש בימינו מי שטוען ש"עלה רש" שנאמר בפרשת דברים (א כא) אינה מצוה לדורות אלא לשעתה בלבד, וזאת בניגוד למה שכתב הרמב"ן בתוספותיו לספר המצות מצוה ד', ומאידך גיסא הופך את "אל תתגרו בם" שנאמר באותה פרשה (ב ה) למצוה לדורות וכלפי כל העמים, בעוד שבמקורה זוהי הוראת שעה למשה בלבד ואך רק כלפי בני עשו. (קובץ 'תחומין', ד' (תשמ"ג), שיחה על מלחמה ומוסר, ו'במורשה').

"רבותינו מארי דארעא קדישא בדורות האחרונים, קבעו יסודות אמונה בערכים רוחניים של: הקמת מדינה לישראל, אחדות כלל ישראל ושלימות ארץ ישראל. אנו ממשיכים להיות דבקים בתורתם של רבותינו, שחזו נכוחות בהקמת המדינה, בהרחבת גבוליה, בקבוץ גלויות לתוכה ובמלחמת הגנה נגד שונאי ישראל, והכל מתוך אמונה תמימה בה' ובתורתו . וכל הדבק בדבריהם כאילו דבק בחיים, והפורש מהם כפורש וכו'..." (מורשה עמ' קנז-ח).

הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ:
"המסקנה ברורה, במצבנו היום שהאויבים מאיימים עלינו מכל צד ומשחיזים עלינו את זיינם בכל שעה, אין לך מלחמת מצוה גדולה מזו שהיא לעזרת ישראל מיד צר. ויבורכו הבנים היוצאים לעזרת ה' בגיבורים" ('מלומדי מלחמה', סי' א', מעליות, תשנ"ג).

הגאון הרב דב ליאור:
מלחמת המגן "שלום הגליל" לבעור קיני המרצחים – מלחמת מצוה: ..אמנם מטרת ממשלת ישראל במלחמה זו היתה כדי להציל מידי הצר הצורר, אולם לאחר שזכינו בחסדי ה' לכיבוש חלק גדול מלבנון, עלינו לזכור שכל חבל ארץ זה כלול בתחומי עולי מצרים שנצטווינו בכיבושם עוד בזמן יהושע בן נון (דבר חברון, השקפה וענייני אמונה, עמ' 156, תשע"א).
הצבא שומר על המדינה שצבאות אויבי ישראל לא יכנסו ויפגעו ח"ו, ומאבטח את היישובים. זהו וודאי הצלה מפיקוח נפש...עצם השירות הוא פיקוח נפש...(שם, עמ' 47).

ב. השירות בצה"ל – מבט אמוני ומשמעות רוחנית:

1. קידוש השם וייחודו – הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (תרמ"ט-תשי"ט):
ומלחמה להרחיב את גבול ישראל היא ג"כ בבחינת מלחמה לייחד את השם, שכל מה שכוח ישראל דורשי יחודך ובפרט בארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה יגבר בעולם, יתקרב היום שעליו נאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד....שמא תאמר, הלא לצערנו העמוק יש היום הרבה מישראל ואף בארץ ישראל שאינם שלומי אמוני ישראל, אל תאמר כך, שכבר כתב רבינו הגדול ז"ל, בהלכות תשובה פרק ז' הלכה ה', וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותו וכו'. ואין ספק, לדעתי, שייסוד מדינה יהודית בארץ ישראל, למקדש ולמקלט לעם ישראל, זה יהי' השלב של סוף הגלות, ואח"כ תבוא הגאולה, וכל המקרב את סוף הגלות, מקרב את תשובתם של ישראל, ומקרב את התפשטות ייחוד השם באמת בעולם (היכל יצחק, אורח חיים, סימן לז).

2. "למצות הארץ" - הרב צבי יהודה הכהן קוק (תרנ"א-תשמ"ב), ראש ישיבת 'מרכז-הרב':
במאמרו "למצות הארץ" (לנתיבות ישראל א, עמ' קנז, ראה אור לראשונה בחו' "למצות הארץ: אל משמר העם הישראלי" שהוציאה הרצי"ה בירושלים בכ"ח אייר התש"ח) פותח הרב: " שאלתוני על דבר דעת-תורה בענין התגיסותנו לצבא ישראל , המצווה ונעשה בפרק דורותינו הנורא והנשגב הזה. כבר נודעה ונתפרסמה קריאת ההוראה למעשה מאת רבותינו שבא"י לחיוב ההחלצות לצבאות ה'' אלהי ישראל במערכות עמו וארצו. אכן הרי יש צורך השעה להזכיר גם את הידועות והפשוטות אשר ליסודם של הדברים, שהם משתכחים ומיטשטשים מרוב פרסומם ופשיטותם, כדברי רבנו בעל 'מסילת הישרים' בהקדמתו. ומפני זרותם המעשית בהמשך עול הגויים והגלויות על צוארנו..
הרב מבאר באריכות את החיוב להיחלץ לצבא ד' אלהי ישראל במערכות עמו וארצו משלושה צדדים.
א. מצד חיי שעה – דהיינו, הצלת נפשות וכאן אין זה נוגע להצלת נפש פרטית בלבד, שגם בדבר זה החמירו חז"ל מאוד, אלא מדובר במה שנוגע להצלת קיומם של ישראל בארצם וממילא להצלת כלל ישראל. כל זה מפורט בפרוט הלכתי ארוך.
ב. מצד חיי עולם – דהיינו מצות כיבוש וישוב ארץ ישראל, שהיא מצוה קבועה ותמידית של תורה. גם ענין זה הרב מבסס באופן הלכתי רחב.
ג. מצד חיי שעה וחיי עולם כאחד , המתחברים בכח קדוש השם הגדול הכלל ישראלי. " החיוב התורני הכפול הזה [של הצלת נפשות ושל ירושת ארצנו] הוא שנותן את היסוד להופעת קדוש השם הגדול, היחידי והצבורי כאחד, על פני כל מרחב ישובנו ותקומת חיינו כאן ", אשר הוא כל מגמתם של ישראל בעולם – "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג) (בדרך התורה הגואלת, הרב אביהוא שוורץ).
הרצי"ה אף לקח חלק במלחמת השחרור. למרות שהיה בן שישים, הוא התנדב ל'משמר העם' ועמד יום יום בשמירה באזור הגבול, ופעם אף יצא לתל ארזה בעיצומה של השבת כדי לחזק את הביצורים (עטורי כהנים, 72, עמ' 49).

על "קדושת מדי הצבא הישראלי" - מדבריו ביום העצמאות הי"ט למדינת ישראל:
"...אני אגיד לכם את האמת: קדושת השטריימל - אני לא יודע אם כל כך ברורה, לא כל כך ברורה במאה אחוז... היא נתקדשה בדיעבד. ודאי. היו הרבה גאונים וצדיקים, קדושים, אין מה לדבר - כל חרדת־קודש ביחס אליהם, עפר תחת כפות רגליהם... שנתקדשה... ונתקדשה האידיש - שפת הגלות, מתוך שימוש הרבה בדברים שבקדושה. אבל מתחילה - לא כל־כך מוחלט. אבל קדושת מדי-הצבא-בישראל היא בקיום המצווה הזאת - וכל הטנקים וכל השמות של כלי-הנשק... אינני בקי בכל השמות איך שנקראים... הכל - מתוצרת עצמנו, ומייצור ומגויים, מה שהוא - כל זה שייך לקדושה הזאת. והקדושה כפי שאנחנו מבינים אותה, כפי שאנחנו יודעים את "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". וכל מה ששייך לימים האלה, לפרשת קדושת, תוקף קדושת היום הזה וכל תוקף קדושתו. קדושה קיימת. קדושה בכל תוקף . מתוך אמונה שלמה (מזמור י"ט למדינת ישראל, ה' אייר תשכ"ז, לנתיבות-ישראל וראה גם שיחות הרצי"ה במדבר עמ' 376).
יחסו למצעדי צה"ל ביום העצמאות:
הרצי"ה דחה את הדרישה, שהרבנות הראשית תאסור ללכת לחזות במצעד צה"ל, נימוקו היה: כל מה ששייך למצוות כיבוש ארץ ישראל וליום הזה של קימום מלכות ישראל - הכל קודש, ואין בכך משום "כוחי ועוצם ידי"! הוא הבהיר לתלמידיו, שחובה עלינו לעשות חיל, אלא שיש לייחסו לקב"ה ולהבין שהוא הנותן לנו את הכוח ואת החיל הזה 4 . במצעד הוא ראה קידוש ה', העלאת כבוד ישראל בעיני העמים, וביטוי לעצמאות עם ישראל בארצו ושלטונו בה.
בטנקים, בכלי הנשק ובמדי צה"ל ראה תשמישי מצווה וקדושה, כי באמצעותם מקיימים את מצוות כיבוש וישוב ארץ-ישראל . בשנים תשי"ח, תשכ"א, תשכ"ז, תשכ"ח ותשל"ג, כאשר מצעד צה"ל התקיים בירושלים, הוא עודד את תלמידיו לצאת ולחזות במצעד, ואף הוציא את הלומדים מבית המדרש. בשמחה גדולה יצא בעצמו לחזות במצעד. הוא התעניין בכל כלי נשק שעבר לפניו, ועל כל טנק שחלף אמר: " אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו ". הוא עמד לאורך כל המצעד, למרות השמש הקופחת, וסירב לשבת על כיסא שהוצע לו.... (הרב שמואל כ"ץ, 'יום העצמאות במשנתו, הגותו והנהגתו של הרצי"ה', שמעתין 183 (חשון תשע"ג), עמ' 41-55).
אגרות ברכה לחיילי צה"ל :
באגרת (כת"י, מתאריך טו' אב תשל"ה) מברך הרצי"ה פרח טייס: 'ברוך השם גמרת בהצלחה מרובה את קורס של חיל-האויר וגם קיבלת "כנפיים" של טייס. בכל לב ונפש הנני מביע לך ברכתי הנאמנה לקראת הצלחתך והתקדמותך המפוארה הזאת . כן תוסיף תרבה תהילה ותעצומה לתקומת עמנו וארצנו בפקודת אלהי צבאותינו המעוז והמשגב לנו... באיגרת אחרת (כת"י, מתאריך כו' תשרי תשל"ט) מברך הרצי"ה קצין שהועלה בדרגה: ' על נעימות בשורתך התעלותך במדרגות הקצינות בקדושת צבאנו שליט"א [...] תתקיים בתהלוכות מדרגותיך תוספת ברכה ויקר ונחת רוח' (מובא ב'עין בעין', הרב ד"ר חגי שטמלר, עמ' 169, הע' 187, מכון בנין התורה, ירושלים, תשע"ו).

3. הגאון הרב ישראל זאב גוסטמן (תרס"ז-תשנ"א), השתתפות במצעד צה"ל:
סיפר הרב שמואל בירנבוים, תלמידו של הרב גוסטמן: יום העצמאות היה יום מיוחד עבורו. כשהיה מצעד (הערת המלקט (ש.ה): מצעד צה"ל האחרון שנצעד עד כה, נערך בשנת ה'תשל"ג במלאת עשרים וחמש שנה למדינה) הוא הלך לראותו. הרב ישעיהו הדרי שפגש אותו התפלא שראש הישיבה עוזב את ישיבתו לראות מצעד. תשובתו הייתה שמי שראה את עם ישראל מושמד לנגד עיניו, חייב ללכת ולראות את חיילי צה״ל צועדים ברחובות ירושלים . ביום העצמאות, שהיה יום רגיל בישיבה, הוא אמר לי: ׳לך אכול בשמחה לחמך׳ ושלא אוותר על חג זה... (מובא בקונטרס "שריד לדור דעה" - הרב ישראל זאב גוסטמן , שביבי אור מאישיותו, עמ' 51, הרב אוריאל בנר (עורך), תשע"ו).
למחרת "מבצע יונתן" (׳מבצע אנטבה׳) ושחרור השבויים, אמר בקול בבית המדרש של הישיבה את פסוקי "אז ישיר" כתודה לה' (הרב מנחם ולדמן, 'המעין', תמוז, תשע"א).
4. "שר צבא ה' הוא גואלנו" – הגאון הרב יעקב משה חרל"פ (תרמ"ב-תשי"ב), 'בית זבול' :
"כבר מילתי אמורה, כי כל דבר המתעורר בעולם עומד ומצפה להתלבש בלבושי התורה ומוצא בזה תקומתו הישרה, כן כל עניין התעוררות של הקמת צבא ישראל בעת אשר החל רוח ה' לפעם להראות נפלאות מישועתו, דרוש מאוד שיתבררו ויתלבנו כל ההלכות והדינים השייכים לצבא ישראל, למען ידעו ויבינו ויכירו כי שר צבא ישראל הוא ה' גואלנו ... (הקדמה לספר 'משפט הצבא בישראל', הרב אלתר דוד רגנשברג תש"ט וראה עוד באריכות על יחסו לפעילי המחתרות ולחיילי צה"ל בספר "שירת הי"ם").

5. "רציפות הדורות וקדושת המחנה" - הראשל"צ הרב יצחק ניסים (תרנ"ו-תשמ"א):
"...עכשיו כשה׳ צבאות עלה לפני רצונו לכונן מחדש את ציון בית חיינו, שחזר צבאנו לשאת נשק בידו, עלינו להמשיך באותה המסורת הבדוקה של חיילנו שקדמו לנו, של החיילים שעמדו לישראל מימי החורבן ועד תקומת מדינת ישראל. והם שלא היו בידיהם כלי מלחמה, שלא נמצאו אלא בארצות העמים והיו מועטים נגד רבים, שום צבא לא כילם, שום אומה לא הצליחה להשמידם.עתה שזכינו למדינה יהודית, שיש לנו צבא גדול מאומן וממושמע, מסור ובעל הקרבה נפשית, על אחת כמה וכמה שאנו צריכים לשמור על הקשר עם הדורות, על הרציפות של צבאנו על כל גלגוליו ועל הניסיונות והמסות הגדולות שעברו עליו . ואם אנו שומרים על זאת, כי אז אנו מתקשרים שוב עם התקופה הראשונה של ימי עצמאותנו המדינית בימי מלכות ישראל בימי קדם...
אם המחנה הוא קדוש, לא רק שמבחינה מוסרית, מבחינה רוחנית וגופנית כאחד - איכותו משתבחת, אלא בעיקר - אמונתו עזה ואין שום כוח גדול ונורא יכול להפחידו . צבא כזה שמאמין בשליחות שהיא מוטלת עליו מלמעלה, נפול לא יפול לעולם ונצחונו ברור ובטוח מראש. כי מהו מצבנו כיום? מוקפים אנו שבע אומות, וצבאות העמים האלה גדולים פי כמה משלנו ובכל זאת יראים הם מאתנו. אין הם יראים רק מעוצמתו של צבא ישראל, הם יראים בעיקר מאיכותו . זוהי האיכות הנותנת אמונה ובטחון, זוהי המלחמה שאינה לשם מלחמה אלא לשם שלום, כי עמנו שוחר שלום הוא....
כל איש מישראל צריך לבקר את דרכיו ולהטיב את מעשיו, למען ישוב מדרכו הרעה ורפא לו. מצווה זו חשובה היא לאין ערוךלצבא ישראל, אשר יותר משהוא משובח בסוגי כלי הנשק המשוכללים, משובח הוא ברוח האיתנה שלו. רוח זו אין לשבור בשום אופן שבעולם אם היא שואבת ממקור הקדושה, ממעיינות ישראל שלא יבשו אלפי שנים ולא יבושו לעולם, שסודם סוד הנצח . ורוח זו אי-אפשר לשמור אלא ע״י קיום מצוות. ודאי שמצוות עול הן, אבל כלום החובות המוטלות על כל חייל בצבא אינן עול? כל כולן אינו בא אלא להכשיר את החייל, להעלות את רמתו ולהרחיב את אופקיו. כך המצוות, שהמקיימן אינו חש בעול שלהן, אלא שמח בהן, הן מחויבות למענו ולשמו. תנו לבכם לכך והיו בטוחים שנצחונכם צפוי הוא מראש, כדברי הפסוק: "לא יתיצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם יתן ה׳ אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם" (דברים יא, כה). "יתן ה׳ את איביך הקמים עליך נגפים לפניך, בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך׳ (שם כח, ז) (נאום בפתיחת מסע ההתעוררות בצה״ל, במחנה סרפנד (צריפין), ערב ר"ח אלול תשט״ו: דבר לדור, ח"א, עמ' רלו-רלח, הרב שמואל כץ (עורך), תשע"ג).

6. 'קדושת המקדש נלמדת מקדושת מחנה ישראל' - הרב אהרון קוטלר (תרנ"ב-תשכ"ג), נשיא מועצת גדולי התורה בארה"ב:
סיפר הרב אורי זלמן הלוי: "לפני שנים ביקר בעירנו הרב שלמה גורן [שליט״א] זצ״ל, הוא כיהן אז בתור רב ראשי של צה"ל. רבני העיר התאספו לכבודו והוא נאם לפניהם. בנאומו הוא ציטט מדבריו של מו״ר הגאון רבי אהרן קוטלר זצללה״ה, ראש ישיבת לייקווד. ראש הישיבה היה בא לירושלים בקיץ והיה נותן שיעורים בישיבת עץ חיים. הרב גורן הזמין את מו״ר לנאום לפני חיילי צה״ל. בין היתר, אמר ראש הישיבה, 'כתוב בתורה: " והיה מחניך קדוש" (דברים, כ״ג, ט״ו). מחנה צבאי יהודי חייב להיות שונה ממחנות צבא של הגויים . חז״ל למדו מפסוק זה כמה הלכות (עיין ברכות כה, א ושבת קג, א). והם אמרו: "והיה מחניך קדוש - קדשהו". אחת ההלכות שלמדו חכמינו מפסוק זה הוא: "שלא להיכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל רגליו" (ספרי). מקדושת מחנה צבא ישראל לומדים הלכות קדושת ביהמ״ק!' וראש הישיבה דרש מהחיילים להתנהג כצבא ה׳ לקיים מה שנאמר בספרי הנ״ל – 'קדשהו'" ('קדושת אברהם', אורי זלמן הלוי, עמ' 199, לוס אנג'לס, תש"ס).

7. "שלא יתגנה הצבא הישראלי בין העמים" - הרב יחיאל יעקב וינברג (תרמ"ד-תשכ"ו):
ובמקום זה עלי להעיר על מ"ש הגר"ב זולטי בנעם ב' לאסור טכס של לויה צבאית, דהיינו יריות באויר בכלי תותח, שהם מנהגי צבא ועושים משום כבוד המת וחלוקת כבוד צבא , מאחר שיצא מפי קדשו של הגר"א ביור"ד סי' קע"ח. שדבריו של הגרב"ז הם נגד הריב"ש המובא למעלה, וגם נגד התוספתא המובאת לעיל, שמפני כבוד מותר אפילו בדבר שיש בו משום דרכי האמורי, וגם הגר"א עצמו לא אסר אלא ברוצה ללמוד מהם, אבל זה אינו נקרא לימוד, אלא עושים כן שלא יתגנה הצבא הישראלי בעיני העמים, וכדרך שהתירו לספר קומי למקורבי מלכות, וכפי הטעם שכתב הרמב"ם בפי"א מעבודה זרה ה"ג: "והי' לו גנאי לפי שלא ידמה להן" ומכש"כ בטכס צבאי, שיש בו טעם הגון, שלפי דעתם של הראשונים אין בו שום סרך של איסור 5 . ולדעתי הפריז הגאון הנ"ל על המידה (שו"ת 'שרידי-אש', חלק ב סימן לט עמוד תנט)
8. חלוצי הצבא הם בגדר 'בני גד ובני ראובן', ח"ו לפרסם עוונם ומקיימים מצוות 'להקים לאחיו שם בישראל' – הגאון הרב שמואל טוביה שטרן (תר"פ-תשס"ד), נשיא אגודת הרבנים של ארה"ב ואב"ד מיאמי-ביטש, פלורידה:

"אנו רואים יד ד' בזה שנתעוררה האהבה עד שתחפץ, כי אם לא חפץ ד' בנו לא היינו זוכים לניסים ולנפלאות עד אין מספר...אם היינו כולנו צדיקים אז נהייתה ישועת ד' כהרף עין אבל כבר ניבא לנו ישעיהו הנביא...שהגאולה תהיה קמעא קמעא...ואין לי להתפלפל כלל בעצם החובה והמצוה אשר היתה מוטלת על כל ישראל להתאחז בארץ ישראל ולהכריז מדינה עצמאית בלי שיעבוד מלכויות...כל מה שנכתב נגד מציאות המדינה הם דברים של מה בכך ולא אכנס בכלל לדבר דבר מזה . (למען אמיתך, הקדמה, עמ' ג')
בזמן הזה אנשי החיל של מדינת ישראל הם חלוצי צבא, הם בני גד ובני ראובן ההולכים בראש כל המחנות, חס ושלום לפרסם עוונם ...(עמ' ט') לפרסם לשון הרע ומלשינות ברבים בזמן שיש אלפי נכרים רשעים שקוראים ומתרגמים כל דבר שנכתב אודות ארץ ישראל...(עמ' טו') ובאמת אנו צריכים לומר בלי ספק שיש לבדוק אחרי אלו שאומרים שיש איסור לילך אל הכותל המערבי (עמ' טז') רוב חכמי ישראל רואים בימים האלה סימני גאולה והניצנים נראו בארץ (עמ' כח') אין לנו להתפלפל אם היו נסים גלויים או לא, הלא נסים כמו במצרים בוודאי היו, דהיינו שהמכות אשר נפלו על שונאינו לא נפלו על מחנה ישראל, והמה היו נסים לצורך קיום הנפש וקיום האומה השבורה ששרתה בצער, וקדמה לנסים הללו קול השופר קול תורה ותפלה בכל קצוות תבל (עמ' לח') אחינו בני ישראל מקיימים המצווה הכללית של 'להקים שם אחיו בישראל' (עמ' מה', הערת המלקט (ש.ה): כוונתו לקדושי השואה) (קונטרס 'למען אמיתך', נדפס בסוף כרך ג' של שו"ת השבי"ט, מהדורה ראשונה).

9. "קדוש יאמר להם" וקירוב הגאולה "בזכות הזהירות במצוות של אנשי הצבא היהודים":
לאחר מענה לשאלת חייל אודות נשיאת נשק בשבת כתב האדמו"ר מקלויזנבורג: "...נהניתי ממכתבך ונתתי שמחה בלבי שראיתי שישראל קדושים המה ומדקדקים במצוות בקלה כבחמורה בכל מקום שהם, ושמעתי בשם הרה"ק מוהרמ"מ מרימנאב זי"ע ועכ"י שבזכות אנשי הצבא היהודים יהיה הגאולה השלימה, ובוודאי הכוונה שבכל מקום שהם ובכל מצב שהם נמצאים בו הם מדקדקים ונזהרים על כל קוץ מתוה"ק במצוות קלות כבחמורות במס"נ ממש, שזכות הזה יעמוד להחיש גאולתינו ופדות נפשינו ע"י בן דוד כהבטחת הרה"ק מרימנוב זי"ע ועכי"א , ויהיו ראויים להכתב באסטרטיא של מלך, כבקידושין ע"ו ע"ב, בחיילות של בית דוד משיח צדקינו בב"א. יקותיאל יהודה הלברשטאם" (שו"ת 'דברי יציב' חלק או"ח, סימן קמח', כ"ט אייר תש"ל).

..נתעוררתי לברר דינם של המוסרים עצמם לסכנת מלחמה כדי להגן על בני ישראל. .. ...ואני אמרתי בזה לדון בדבר החדש דבכה"ג שמתנדבים והולכים למלחמה להציל את אחיהם שפיר עבדי, וקדוש יאמר להם . דהא דקיי"ל בב"מ ס"ב ע"א חייך קודמין, ושאין אדם רשאי לחבל בעצמו [ב"ק צ"א ע"ב], היינו דוקא בשביל הצלת נפש אחת אבל להצלת רבים שפיר יכול למסור עצמו (תשובה מחודש אלול תשמ"ב, שו"ת דברי יציב חלק חושן משפט סימן פא)
10. "הקמת השכינה מעפר":
"...עוד זאת הנה כאשר זיכנו ה׳ לכבוש ארצנו ונחלתנו שהיתה עשוקה ביד זרים הנה עתה אחרי הכיבוש נפדתה מיד העשוקה הסט"א, ונכנסה לגבול הקדושה, ובזה הקמנו שכינתא מעפרא, שהיתה שרויה בגלות ביד זרים, ואם ח"ו נחזיר אפי׳ שעל כל דהוא הרי בזה אנו נותנים שליטה לקלי׳ ולסט"א.. ואפשר דזה התחלת הגאולה הכנה למה שיהיה בעתיד במהרה בימינו , וכשם שמסכימים ב"ד של מטה כך יסכימו ב"ד של מעלה, ה׳ יזכנו בקרוב לראות בטוב ירושלים ובבנין בית קדשינו ותפארתינו אמן (הרב עובדיה הדאיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק ח', או"ח, סי' מג').
11. 'מביא גואל לבני בניהם':
" הגאולה תבוא, באה, במלחמות הצעירים בחורי ישראל בצבאות ישראל . שם הקודש צבאות המיוחד לנצח והוד, צבאות קודש ישראל בניסים ונפלאות, בהודות ובהלל - על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות" (הרב דוד כהן, הרב הנזיר, קונטרס "אור הגנוז", עמ' ל"א).
"בני הבנים, הם הצעירים, בצבאות, בנצח והוד, הלוחמים, והמוסרים נפשם בצבא, למען הגאולה. גם בארץ, בשעת הגאולה, האהבה הרבה, שמוסרים נפשם למען שמו וישראל ואורייתא כחד (עיין זוהר ג' אחרי מות עג, א) ובזה מביא הגואל לבני בניהם למען שמו באהבה" (מתוך פירוש הנזיר לתפילות ראש-השנה מובא בספר "אהבת שי", עמ' 253, הרב ידידיה הכהן (עורך) אריאל תשע"ו).
" גאולת ישראל, תחית מדינת ישראל, מלווה בתחית רוח ישראל, תחית הקודש . ראינו זאת בעינינו ביום גאולת ירושלים. כל אחד מישראל, בהגיעו להר הבית, להר בית קדשנו, לכותל המערבי, הנגאל, כסה ראשו, נצמדו פניו אל הכותל, נשקהו ודבק בו בדמעות גיל על פניו. שמע ישראל, גאולת ישראל, התנוצצות אורו של משיח, תחית רוח ישראל ("התנוצצות אורו של משיח", תשכ"ז).
"מוליך ומביא מעלה ומוריד":
סיפר הרב איתן אייזמן, מתלמידי הרב 'הנזיר': בהיותי בשירות מילואים, קיבלתי חופשה באחד הימים ובטרם שהלכתי לביתי, נכנסתי אל הרב 'הנזיר', כדי להגיד שלום. הייתי מאובק כולי והרבנית אמרה לי שהרב קצת חולה ושהוא נמצא במיטה. שאלתי אותה האם אפשר להיכנס להגיד לו שלום ולאחר שנעניתי בחיוב, נכנסתי וראיתי שהוא שמח לקראתי. הרב אמר לי: אפשר לקבל את הרובה שלך? הרבנית נורא נבהלה, אבל, לאחר שהפרדתי את המחסנית מהנשק ווידאתי שהוא נצור ובטוח, נתתי לרב את הרובה. מי שעמד שם וראה את הנענועים שהרב עשה עם הרובה... כאילו שהוא נמצא עכשיו בסוכה ביחד עם ארבעת המינים... איזה נענועים, איזה קודש... עמדתי שם והתפעלתי ופתאום הבנתי מהי הקדושה האמתית הנמצאת עם חיילנו, בצבאנו ובנשק המאוד מיוחד שלנו (אזכרה לרב ה'נזיר', כ"ח באב תשע"ו, נדפסו בספרנו "המחזיר שכינתו לציון", כרך ב', ירושלים תשע"ז).
12. הראשל"צ הרב מרדכי אליהו (תרפ"ט-תש"ע):
'לשם יחוד':
"לשם יחוד קֻדשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם יו"ד ה"א באותיות וא"ו ה"א ביחודא שלים בשם כל ישראל. הריני מוכן לקיים מצות עשה מן התורה לכבוש את הארץ ולישב בה כמו שכתוב בתורה: "וירשתם אותה וישבתם בה", ומצות אהבת ישראל כמו שכתוב: "ואהבת לרעך כמוך אני ה'", ומצוה להגן ולהציל יהודים כמו שנאמר: "לא תעמוד על דם רעך אני ה". כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. ויהי נועם אדני אלוהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו. ויהי נעם אדני אלהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו. ('לשם יחוד לשירות בצה"ל' , חובר ע"י המקובל האלקי הגאון הרב מרדכי אליהו, אביהם של ישראל, ח"ג, עמ' 106).

" מלחמת לבנון היא מלחמת מצוה ... אין ספק כי דרום לבנון היא ארץ הגלעד, חלק מארץ האבות. צור, כמו חלק מצידון, היא ארץ האבות. ודי לקחת מפות של חלוקת השבטים ולראות... יתירה מזאת: יהודי הזורע בדרום לבנון על פי ההלכה חייב במעשר.." (ריאיון).

צבאיות מתוך תורה:
'גם גדעון וגם יהושע נלחמו שניהם נצחו את אויבי ישראל . אצל יהושע הלוחמה היתה מתוך תורה וקדושה. בכל רגע פנוי מלחימה הם ישבו ועסקו בתורה (עיין רש"י מגילה ד') הוא "ינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל" (רש"י מ"ח יט') מעשיו מתקיימים. כי רק בשילוב שניהם אפשר להחזיקה בידינו. מעשיו של מנשה וצאצאיו (גדעון) לא מתקיימים בפני עצמם, הם צריכים איתם את אפרים. יעקב מלמד את יוסף בנו ודרכו גם אותנו, כי אפשר להעריך צבאיות בלי תורה, אבל לדורי דורות צריכים לדעת כי בלי החינוך לתורה אין לכוח הצבאי המשכיות וקיום . צריכים לדעת כי דרכו של אפרים גם חיונית וגם עושה קידוש השם...." (שבועון 'מעייני הישועה' מספר 280, טז' טבת תשס"ז וראה מקורות נוספים במאמרנו 'אורות אליהו', בתוך טוב להודות: ליום העצמאות ויום ירושלים, הרב משה עמיאל (עורך), תשע"ו).

קיום תורה בצבא – 'אלוקים נמצא עם החיילים':
שאלה: האם לא קשה לקיים תורה בצבא? הרב אליהו: להיפך. אלוקים נמצא עם החיילים. הקב"ה נמצא בקרב מחניך. הוא עוזר לך במלחמות, שם הכי הרבה צריך להכניס אותו (ראיון מערב ר"ה תשס"ז, שבועון 'עולם קטן', מספר 72).

ג. גדולי ישראל וצדיקי הדור בתפילה למען חיילי צה"ל:
1. חיוב תפילה והכרת הטוב כלפי חיילי צה"ל:
ראש ישיבת מיר, הרב חיים שמואלביץ : "..אמרנו שני יסודות ואלה המה. האחד, מאמרם ז"ל בבבא בתרא (דף י') דהרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. והוא משום שמסרו נפשם בעד ישראל. וכזה אני אומר על אלה שמוסרים נפשם עבור הצלתנו, שאין כל העולם יכול לעמוד במחיצתם. והחיוב שיש עלינו להתפלל עליהם הוא בלי גבול, שהרי רק עבור הפותח פתח לחברו אמרו ז"ל נפשו חייב לו, קל וחומר למי שמוסר נפשו בעדנו החיוב עלינו בלי גבול הוא ..." (שיחה בישיבת 'מיר', ערב סוכות תשל"ד (מלחמת יום הכיפורים), ספר הזיכרון למרן הגר"ח שמואלביץ, עמ' ריא' הוצאת מוריה, תש"ס, ירושלים) תלמידו של הרב שמואלביץ, הרב יואל שוורץ מספר כי הרב דרש להכיר טובה לאותם חיילים שמסרו נפשם על קדוש ה' ונהרגו במלחמות בעת שהגנו על היהודים שגרים בארץ ישראל (לקחי חיים מתולדות מו"ר הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל, עמ' 92, הרב יואל שוורץ, ירושלים, תשנ"ח). עדות נוספת מוסר הרב יצחק ברנד: ראש ישיבת מיר, הגאון הרב חיים שמואלביץ קם לפני כל חייל שראה, על הכרת טוב על מסירות נפש שלו להצלת עם ישראל.. (מלחמת ששת הימים ויום ירושלים).
סיפר הרב אריה קוסטינר, ממשתתפי השיעור השבועי של הרב יחזקאל אברמסקי לבעלי בתים בבית וגן: לפני ר"ה תשכ"ט, בתקופת המרדפים בבקעה שבהם נפגעו ונהרגו חיילים ומפקדים רבים, אמר לנו הרב יחזקאל אברמסקי בשיעור: מי שלא יזכיר בתפילת הימים הנוראים את החיילים הנלחמים על הגבולות ספק אם תפילתו תפילה . הוא חזר על הדברים מספר פעמים" ('המעין', ניסן תשס"א [מא, ג] עמ' 22-23).
2. תפילה במס"נ בעת מבצע 'קדש' - האדמו"ר רבי אהרן רוֹקֵחַ (מהר"א מבעלז) (תר"ם-תשי"ז):
סיפר הרב נתן אורטנר רב העיר לוד (לשעבר): " פרשה נפלאה ומיוחדת במינה היתה עבודת הקודש של רבינו בחודש חשון תשט"ז בעת מלחמת סיני . מי שראה מקרוב את רבינו בימים ההם יכול היה לעמוד על משמעותו החמורה של המצב בעת ההיא, היו ימים שבהם לא שתה מאומה. בימים ההם הרבה בתפלה ופעמים מספר עמד על רגליו, למעלה משש שעות, למרות חולשתו, כשפיו אינו פוסק מתפילה . בליל שבת קודש פרשת ויצא עמד כמה שעות ליד נרות השבת, כששפתותיו מרחשין. אמנם קשה היה לשמוע את מה שאמר, אך המלים הספורות אותן אפשר היה לקלוט היו "שבת קודש תגן", "שבת קודש תגן", והוא הדין למחרת נתעלה בדביקות בשעת קריאת התורה, בפסוק "ויעקב הלך לדרכו וכו"׳, וכך היה שרוי בדביקות במשך שעות ארוכות" (בצלאל לנדוי, "הרב הקדוש מבעלזא", עמ' מה, ירושלים, תשכ"ז).
בשנת תש"ח כאשר הייתה מלחמה בא"י, הוא סרב להיענות לבקשות מחו"ל לעזוב את הארץ מפני הסכנה שבה. " בתוך עמי אני יושבת" — אמר, עתה, כאשר בחורי ישראל עומדים בגבולות האם אני יכול לעזוב את א"י?!" (שם).
לאחרונה, בעת מבצע סיני, מסרו ביראת הכבוד כיצד הרבי מבעלז שינה מן הסדר שלו ועקב אחרי המאורעות ברעדה ומסירות גדולה. בליל שבת הוא לא קידש על היין ולילה שלם אמר תהלים להצלחת צה"ל ועד נשימתו האחרונה המשיך בדאגתו ובמסירותו לכלל ישראל ולארץ ישראל (שם, עמ' רס).
3. "תפילה וזעקה" - האדמו"ר רבי ישראל אביחצירא, ה'בבא-סאלי' (תר"ן-תדש"מ):
ספר משמשו של הבבא-סאלי ביבנה, רבי שלום שטרית: בערב היום השלישי למלחמת ששת הימים, נסער לפתע הבבא סאלי וביקש מר' שלום שייקח אותו לגג הבית. ר' שלום הוליך את בבא סאלי לכיוון הגג, וניסה לפתוח את הדלת המוליכה לגג, אבל חרף כל מאמציו סירבה הדלת החלודה להיפתח. בבא סאלי ביקש מר' שלום לסור הצידה, ניגש לדלת, הדף אותה קלות והיא נפתחה. הם עלו על הגג, ולפתע, השתטח בבא סאלי מלוא פניו על רצפת הגג, והחל להתפלל לזעוק ולבכות . לר' שלום הנדהם אמר כי ברגעים אלה יורים חיילי צה"ל בטעות על חיילינו, ולא מבחינים בטעות. ואומנם למחרת היום התברר כי עשרות חיילים נהרגו בהתקפה בה חיילי שריון של צה"ל ירו בטעות על חיילים אחרים (עדות אישית של רבי שלום שטרית, מובאת במאמרו של ד"ר רמי שקלים, 'סיפורים וגילויים חדשים על הצדיק בבא סאלי זצוק"ל זיע"א').
סיפר הרב גדי כהן, ר"מ בישיבת אורות האר"י בצפת: שמעתי מהבבא ברוך שסיפר על אביו, כי בשנים האחרונות הייתה תופעה שהוא שם לב אליה. זמן המתנה ממוצע להיכנס אל הרב להתברך היה בין שעתיים לחמש שעות. אבל אם היה מגיע חייל צהל בודד, קבוצה של חיילים או מחלקה שלימה, הם לא היו מספיקים להתיישב, ללגום משהו, ומיד היה מגיע העוזר של הרב ומכניס אותם פנימה. היו אנשים שהדבר עורר בהם כעס. הם מחכים חמש שעות, אולי הפסידו בשביל זה יום עבודה, פתאום מגיע ילד בן עשרים ונכנס אל הקודש פנימה. זה לא הוגן, הבבא סאלי היה משיב לכולם אותה תשובה: חיילי צה"ל, מה אני אעשה להם? הם קודש הקודשים! (אוהבם של ישראל, ח"א, עמ' 219, דרכי הוראה לרבנים, סיון תשע"ה).
סיפורים רבים נוספים בעניין יחסו לחיילי צה"ל ולפצועיו, מצויים בספרים השונים שנכתבו אודותיו של הבבא-סאלי.
4. חיבת זקני רבני יהדות תימן לצה"ל וחובת השירות בו:
מארי רבי עמרם קורח (תרל"א-תשי"ב) הרב הראשי האחרון של יהדות תימן.
נכדו הר"ר מאיר קורח מספר כי בימי העצמאות היה הולך איתו לחזות במצעדי צה"ל שנערכו אז ופיו של סבו לא פסק מרחשי תפלה להצלחת ידי מגיני ארץ קודשנו (אתחלתא היא, ח"א, עמ' רי', הרב יצחק דדון, תשס"ו)
מארי רבי חיים כסאר (תרס"ב-תשנ"ח) מחבר שו"ת 'החיים והשלום':
סיפר הרב משה עמיאל: "שאלתי את מארי על שירות בצבא. והשיבני, כי שירות בצבא ישראל הוא בגדר מצוה, וכל אחד צריך להיות שותף עם הציבור . כי המלחמה עם אוייבי ישראל היא בגדר מצוה כמו שכתב הרמב"ם בהל' מלכים ומלחמותיהם.."
כשנשאל האם תלמידי ישיבה צריכים ללכת לצבא או לא השיב (בכתב): "דע שחייבין הכל לצאת, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני ישיבה דמלחמת ארץ ישראל מצוה היא וחובה לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה והמצות איתם... ('אתחלתא היא', ח"ב, עמ' רנט', הרב יצחק דדון, תשס"ח).
הצדיק המקובל מארי חיים יחיא סינוואני מיהוד (תרנ"ח-תשל"ט):
סיפר נכדו ועוזרו של מארי, ד"ר גדעון סינוואני: סבא היה אומר את ה"מי שברך" למדינה ולצבא בכל שבת וחג. הוא ראה בשירות בצבא ערך קדוש. משפטים שהיו שגורים בפיו בעניין זה: " הצער היחיד על שאיני צעיר הוא בגלל שאיני יכול להתגייס לצבא " "הלוואי ואני הייתי יכול להתגייס לצבא". כשהתגייסתי, זה היה יום חג בשבילו, וכששרתי בצבא כקצין, היה מתגאה בנכדו זה בפני הכל..(אתחלתא היא, ח"ב, עמ' רמב', הרב יצחק דדון)
למען הרוגים על שמך":
כשוך הקרבות של מלחמת יום הכפורים, קרא רבנו חיים לאחד מבאי ביתו, ובקש ממנו שיעשה השתדלות להמציא לו את רשימת החיילים שנהרגו על קידוש השם במלחמה. בכאב לב הפטיר הצדיק באומרו - "אני לא אפקיר את נשמות החיילים האלו" מאמצים מרובים נעשו כדי להשיג רשימה מעודכנת ומדויקת של החללים וכאשר הושגה החוברת והובאה לרבנו, סיפר תלמידו שהיה עד ראיה לנעשה באותה שעה.
רבנו חיים ישב אז בחצר ביתו. כשהגשתי לו את החוברת, קם ממקומו בפינה, דפדף בה כה וכה ועצבות רבה שרתה עליו, פניו קדרו ועננת שכול כסתהו, וכשדמעות מבצבצות בין ריסי עיניו, נשא פניו לשמים בנהי ובקינה על ההרוגים והשרופים על קידוש ה׳, רבנו טפח בידיו על ראשו ואמר בקול נשבר ורצוץ "אוי, אוי לנו על בחורי חמד אלו שנפלו שדוד לפני אויב... אוי לי, אללי לי, על דם נקי שנשפך כמים על אדמת ארץ ישראל...", ר׳ חיים הספיד וקונן את החילים שנהרגו, שורה אחר שורה, שם שם, עבר לפי הרשימה שבידו עד שהשלים העמוד הראשון. אחר הפך את הדף, ולנגד עיניו הזדקרה רשימה שחורה, צפופה וארוכה של בחורי חמד נוספים שנפלו... רבנו חיים נזדעזע שוב, ובקול רווי דמעות אמר "אוי! ריבונו של עולם, לא די היה בקרבנות ההם ? שגם אלו נפלו בחרב לפני צר אוי מי יתן לנו תמורתם? ומי ינחם את הוריהם מאבלם ומיגונם?.. משך שעות עמד הצדיק בחצר ביתו — המשיך התלמיד בעדותו — תשוש רועד מרוב צער ומחמת התוגה, ודמעותיו מרטיבות את בגדיו בעברו על כל השמות מתחילה ועד סוף, כאלף ושבע מאות חללים היו שם, הי״ד . מהשלים הצדיק את הקריאה, זקף את גוו הכפוף ואמר: ׳ריבונו של עולם, ראה ברוב רחמיך תוקף הצרות ועול הגלות, לא נשאר בנו דעה תבונה ומעשים טובים, אנא מלפניך, רחום וחנון, רחם עלינו לקדושת שמך עשה ולא לנו, לא לנו ה׳ לא לנו כי לשמך תן כבוד.." (דרך צדיקים, ח"א, עמ' 21, ירושלים, תשמ"ח).
מארי הרב יוסף קאפח (תרע"ח-תש"ס) חבר ביה"ד הגדול, מתרגם ומפרש הרמב"ם:
בעת הקמת המדינה הצטרף הרב לשירות ב"משמר העם", כדי לקיים בגופו מצות "עזרת ישראל מיד צר"... הרב עודד את תלמידיו לשרת בצבא וראה זאת כמצווה גדולה (הרמב"ם של דורנו - מאה שנה להולדת הרב קאפח, יוסף פרחי, טו' כסליו, תשע"ח)
כשנשאל הרב קאפח אילו היה הרמב"ם חי בימינו מה היתה השקפתו בענייני השטחים והשלום? השיב: 'לדעתי, ברור שהיה אומר שאם אפשר, צריך לכבוש את כל ארץ ישראל' ('נקודה', גליון 218, תשנ"ט). בזמן הסכמי אוסלו כשהממשלה הכריחה את הצבא למסור חבלי ארצנו לגויים וציידה את המחבלים בנשק שממנו נרצחו יהודים רבים, השיב הרב בכאב לשאלה על חובת גיוס לצבא: "לפי מצב הדברים כיום שהשתלטו על המדינה מומרים ומשומדים שהם כגוים לכל דברים רשאי כל אחד לחשוב פעמיים על כפייתו לשרת במה שקוראים צה"ל" (הליכות עם ישראל, גיליון מס' 27).
הרב סבר שעקרונית 'אין פטור ללומדי תורה' ויתרה מכך שאף 'אין בימינו מי שתורתו אומנותו כרשב"י וחבריו' (ספר טהרת משה, הרב צפניה ערוסי, עמ' קפד'). הרב אף התבטא פעם בעניין זה: "הרב שך צודק בביקורתו על החילונים שהם אוכלי שפנים וארנבות, והחילונים צודקים בביקורתם על החרדים שאינם משרתים בצבא" (ספר "הולך תמים" מאת נכדתו אביבית לוי, תשס"ג). הרב ראה בחיוב את שיטת חיילי ישיבות ההסדר. וכשנתן המלצה חמה לכולל אברכים, שהיו בהם שטרם שירתו בצבא, לא הסתייג, אך דרש שיצרבו בתודעתם, שהם לומדים כתורתם אומנותם, מדין "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (הרב רצון ערוסי, כ"ז ניסן התשע"ה, אתר נצח ישראל).
5. "מי שברך לחיילי צה"ל" - הרה"ר לישראל הרב שלמה גורן (תרע"ח-תשנ"ה):
"תפילת מי שברך מיוחדת לשלומם של חיילי צה"ל חוברה על־ידי הרב הראשי לצה"ל אלוף משנה שלמה גורן, לאמרה בכל בתי הכנסת בשבת לאחר קריאת התורה . להלן הנוסח המלא של התפילה:
"מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו וערי א־לוהינו מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול עד לבוא הערבה ביבשה באוויר ובים. יתן ה' את אויבנו הקמים עלינו נגפים לפניהם, הקב"ה ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, ידבר שונאינו תחתיהם ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, ויקוים בהם הכתוב "כי ה' א־לוהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם" ונאמר אמן" ('הצפה', כ"ד בחשוון תשי"ז, עם תחילת 'מבצע-קדש').
הרב גורן חיבר תפילות נוספות לחיילי צה"ל אשר המפורסמות שבהן הן: " תפילה לפני יציאה לקרב " ו"תפילות הדרך" מיוחדות לבעלי מקצועות צבאיים (טיסה, צניחה וכו').
"ופרוס עלינו סוכת שלומך":
על סיפור מופלא שאירע בעת מלחמת יוה"כ, סיפר נהגו ותלמידו של הרב גורן, הרב אריה שלום :
"...עלינו לרמת הגולן, ערב סוכות. הגענו למחנה נפח, תוך כדי הפגזה איומה שהייתה על נפח ונכנסנו לתוך המחנה. הרב רץ ישר לכיוון הסוכה. הייתה שם סוכה בנויה על יד המטבח והוא צעק לכולם: 'כל מי שנמצא פה באזור שייכנס לסוכה', שמענו מישהו אחר (שאח"כ התברר שזה אחד המג"דים) צעק: 'להיכנס לבונקרים'. והרב צעק לכולם להיכנס לסוכה. ממש נדהמנו . סוכה?! בית ארעי, פתוח, אפילו לא צריכים פגז, הכדור הכי פשוט, ייכנס יחדור וייפגע... וראית שתוך כמה דקות מגיעים חיילים מכל מיני מקומות, קרועים בלויים, מכל מיני תעלות, יצאו, הגיעו כולם לסוכה. ומה היה בסוכה? בסוכה שרנו: 'הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת'. במשך שעתיים שנמשכה ההפגזה אנחנו שרנו שם. הסוכה הייתה מפוצצת מפה לפה, כמאתיים חיילים היו שם. פגזים נפלו בכל השטח. אתה רוצה לומר שהיה פה מעשה ניסים, אני לא יודע, קשה לי מאוד להסביר דברים כאלה ..." (עדות מצולמת, מצויה בסרטו של אמנון טייטלבוים ז"ל, הרב (אלוף) שלמה גורן).
'ייחודו של צבא ישראל':
טעות מרה היא מצד אלה הטועים ומטעים, ומורים התר לעצמם ולאחרים לא להקפיד בהידור קיומן של מצוות התורה בתוך הצבא, בחשבם כי חיי הצבא הקשים אינם מאפשרים קיום מלא של המצוות כהויתן, והתורה הקלה כביכול על קיומן במסגרת צבאית בכל הדורות. נהפוך הוא, התורה הטילה על אנשי הצבא המאומנים עלי משמעת למשטר אחיד ולמסירות נפש, יותר חובות ומצוות ויתר אחריות הדדית לקיומן של מצוות [...]כי לא כיתר צבאות העולם צבאנו, ולא כחיילי אומות העולם חיילי ישראל. כוחנו בעליונותנו הרוחנית, עצמתנו באמונתנו האיתנה כי ה' צבאות עמנו משגב לנו [...] עלינו הוטלה השליחות העולמית הקדושה לסלול את הדרך לקראת הגשמת חזון אחרית הימים של נביאי ישראל. חייבים אנו להתקדש לקראת מטרה נעלה ועילאית זו ' (הרב שלמה גורן, 'דבר למתגייס' עמ' 5).

6. "מלאכת שמים" - הראשל"צ הרב עובדיה יוסף (תרפ"א-תשע"ד) :
דברי חיזוק מאת הראשל"צ לציבור הרחב בעיצומה של מלחמת יוה"כ:
"...כל איש מישראל נדרש בשעה גורלית זאת, להתפלל להשי"ת להצלחת כל חיילי צבא ההגנה לישראל שה' ישמרם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ויגביר כוחם וחילם ויהיה עזרם ומגנם, להכות את אויביהם שוק על ירך, "אחד ירדוף אלף ושניים יניסו רבבה ", כמאמר הכתוב: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים, כ', ד') ויחזרו לבתיהם לחיים טובים ולשלום, עטורי ניצחון לעבודת ה', "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם". חובה קדושה מוטלת עלינו לבוא לעזרת המשפחות אשר ראשיהן יצאו אל קווי החזית והם רחוקים ממשפחותיהם בחג הסוכות, מצווה עלינו לעודדם ולחזקם בכל הדרכים כמיטב יכולתנו, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק..." (תשרי תשל"ד, ואי"ה, עוד חזון למועד בספרנו "ונתנה תוקף" – מבט תורני על מלחמת יוה"כ הנמצא בשלבי כתיבה).
דברים בשבחם של חיילי צה"ל:
חיילי צה"ל נמצאים בצבא ומשרתים, עושים את מלאכתם מלאכת שמים, שומרים על עם ישראל, על ידי ששומרים עלינו אנחנו יכולים ללמוד תורה , יכולים להתפלל, אם לא היו שומרים עלינו - אלה - אנשי צה"ל, מה היינו עושים? אלה הרשעים האלו היו באים, פרא אדם, היו נותנים לנו מנוחה? שנשב להתפלל וללמוד תורה? לא!. אלה, הצה"ל הזה, עושים חסד עם ישראל, כולם אנשי חסד, ה' ישמור צאתם ובואם ויחזרו לביתם לחיים טובים ולשלום.כל אחד צריך להעריך את זה, לא בחינם אנחנו עושים להם 'מי שברך' ביום שבת לפני פתיחת ההיכל לחיילי צה"ל, לא לחינם, הם מוסרים את נפשם בשביל זה, כמה מסכנים נהרגים על יחוד קדושת ה', על יחוד קדושת ארץ ישראל. לכן צריך להעריך את הדבר הזה, לברך אותם . לראות חייל? צריך לנשק אותו! הוא מוסר את עצמו בשביל עם ישראל! הוא נותן לנו ללמוד תורה, נותן לנו להתפלל. אם לא היה הוא יכולתי להתפלל? כל רגע יבואו אנשי החמאס, מה היינו יכולים לעשות, איפה היינו הולכים. הקב"ה ישמור אותם, ייתן להם משאלות לבם לטובה ולברכה ויקימו בתים נאמנים בישראל ויחזרו לביתם לחיים טובים ולשלום" (דברים שנאמרו בחורף תשס"ט בפתח שיעורו השבועי במוצ"ש, במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' ברצועת עזה).

"החיילים שלנו מוסרים את נפשם בכפם, נכנסים בגוב של אריות, זורקים עליהם טילים והם מסכנים את עצמם. צריך לברך אותם. שדרות, אשקלון, מה עושים שם? עושים שם שמות הרשעים. ה' יעזור לחיילים, ה' ישמור את החיילים, ינצור אותם, יפלו עליהם אויביהם בחרב. כל אחד ואחד חייב להתפלל , הם נמצאים בתוך עזה בגוב של אריות, הם נמצאים במצוקה ובצרה. החיילים שלנו ה' ישמור צאתם ובואם. צריך כל שני, חמישי ושבת לעשות 'מי שבירך' לחיילים (דברים נוספים שנאמרו במבצע עופרת יצוקה, רוני סופר וקובי נחשוני, YNET, יום שני, ט' טבת, תשס"ט).
אהבת חיילי צה"ל:
"כל המסובים כאן, מאהבתי אתכם באתי אליכם, אני לא כל כך בקו הבריאות, אבל, שינסתי מותני, אזרתי כגבר חלצי, בשביל לבוא אליכם, לעודד אתכם, לחזק אתכם, לברך אתכם. נאמר כמה דברי תורה... אני מברך את כולכם, והיית רק למעלה... מחיל אל חיל, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, תזכו לחיים טובים...בכל אשר תעשו ..." (מדברי ברכה של הרב בשיחה מיוחדת לחיילי צה"ל לכבוד עשי"ת, ה' תשרי תשס"ח, במדרשת 'דרכי אבות' בירושלים, הרב היה אז בן שמונים וחמש!).

מתוך תפילה שחיבר הרב בעת מבצע 'עמוד-ענן' (תשע"ב) ברצועת עזה:
"...אנא ה' שמור והגן על עבדיך צאן מרעיתך חיילי צבא ההגנה לישראל, הצילם מפח יקוש, לא תאונה אליהם רעה, ונגע לא יקרב באהליהם, ותצילם מכל מיני פורענויות ותאונות המתרגשות לבא בעולם (מתוך 'תפילה להינצל ממוראות המלחמה', צילום כתי"ק, 'כיכר השבת', ב' באב תשע"ד).
הסכמה לסידור תפילה – רק אם מכיל ברכה לחיילי צה"ל:
"יותר מכל רב אחר בישראל הקפיד הרב עובדיה שלא לתת הסכמה לסידור תפילה שלא נכללה בו תפילה לשלום חיילי צה"ל , כשם, אגב, שהתעקש שלא לתת הסכמה לסידור שבו מודפסת התפילה לשלום המדינה. היה זה אצלו עיקרון ושמעתיו ממנו ישירות, והוא לא נסוג ממנו במשך כל השנים מאז סיים את כהונתו כרב ראשי . על רקע רגישות מופלגת זו ניתן להבין את התפילות המיוחדות שכתב הן בימי מבצע "עופרת יצוקה" (תשס"ט) והן בימי מבצע "עמוד ענן" (תשע"ב). בתפילה בימי מבצע "עופרת יצוקה" הוא כותב " אנא ה' שמור והגן עלינו ועל כל חיילי צבא הגנה לישראל ", ובימי מבצע "עמוד ענן" הוא כותב בתפילה "וכל שונאיהם וכל רודפיהם יפלו לפניהם, חרבם תבוא בליבם וקשתותיהם תישברנה". תפילות אלו היו תוספת לתפילה שכתב הרב גורן אשר הייתה מקובלת על הרב עובדיה, שכאמור אימץ אותה וחייב את הדפסתה מכל מי שביקש את הסכמתו לסידור תפילה (ד"ר יואל רפל, מוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ד).
7. הראשל"צ הרב מרדכי אליהו (תרפ"ט-תש"ע):
תפילה לשלום חיילי צה"ל – מידי שבת ויו"ט:
"קבלנו את מכתבכם אלי, ובו שאלתם בעניין התפילה לחיילי צה"ל לפי מנהג הספרדים. המנהג הוא להתפלל לשלום חיילי צה"ל ולשלומם של תושבי מדינת ישראל בעת פתיחת ההיכל בשבתות ויו"ט, ובפרט בימי ראש השנה ויום הכיפורים "
בסידורו של הרב, 'קול אליהו' (עמ' תקלד') מובאים נוסחי "מי שברך", קצר וארוך שחיברם הרב עצמו.

'סיירת תפילה':
סיפר תא"ל (במיל') אפי איתם : כשהתמניתי למפקד כוחות צה"ל בלבנון, אז המפקד חובש הכיפה הבכיר היחיד בשורות צה"ל, באתי אליו לקבל ברכה ועצה וכמו תמיד שני הדברים שלובים ביחד, עצה של תבונה וחוכמת חיים יחד עם חיזוק רוחני וחיבוק רגשי עמוק. שאלתי את הרב מה הערך המוסף של להיות מפקד בכיר דתי בגזרה הרגישה הזו, שסערה בה לחימה יומיומית אל מול מרצחי חיזבאללה. הרב היישיר אליי מבט של עיניים טובות ואמר לי "כוח של תפילה". בהתחלה לא הבנתי במה הדברים אמורים, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שהתכוון לדברים כפשוטם.
הרב מרדכי אליהו הקים קבוצת מתפללים, מהם מקובלים, אנשי מופת מוסריים, כולם בעלי כוח תפילה מיוחד. והוא ביקש ממני שבכל פעם שישנה עת צרה, סכנה או הסתבכות מבצעית, נודיע לו. בהתחלה היססתי אם להתקשר בשעות מאוחרות ולהטריח את מנוחתו של הרב ושל האחרים, אולם כשאמרתי לו את זה הוא ממש התרגז ואמר לי - כוח של תפילה הוא יסוד חשוב בגבורת ישראל ובהצלחתם בשדה הקרב, התפילה והקשת, התפילה והחרב הם שני צדדים של אותו עניין.
ומאז במשך למעלה משנתיים בלילות רבים מאוד הייתי מתקשר אליו בשעות משבר מבצעי בזמן אמת ומוסיף את כוח התפילה העצום שלו לפעולת החיילים . הוא תמיד הדגיש כי התפילה איננה במקום הלחימה, הפעולה, התכנון, אלא היא תמיד תוספת של עוצמה והשגחה על הדברים שאנחנו עושים.
קצרה היריעה מלספר כמה פעמים אפשר היה לראות בעין ממש איך התפילות הללו חברו יחד לגבורה המעשית, לתוצאה מבצעית ראויה ורצויה. נדמה לי שבשנים האחרונות הרעיון שהתפילה היא תגבור וחיזוק לפעולת הלוחמים בשטח כבר קנה לו מקום בקרב הלוחמים והמפקדים. אבל את פריצת הדרך, את הפיכת הרעיון הזה למציאות, החיבור שבין פיקוד הצבא ובין גדולי ישראל הבאים מכוחה של תורה - את הדרך הזאת היה צריך לפרוץ גדול תורה, רבנו הרב הקדוש מרדכי אליהו (גילוי אליהו: בכוח התפילה, כט' סיוון התש"ע,(NRG.
על אחת הפעמים שבהם הופעלה 'סיירת התפילה' סיפר איתם:
פעם אחת כוח צה"ל נכנס אל תוך שדה מוקשים מוסווה. היה מדובר במוקשים שהופעלו על ידי קרני לייזר והכוח עמד ממש באמצע שדה המוקשים במציאות מאד לא פשוטה. זה היה אמצע הלילה ובכל זאת ברגע שמפקד הכוח סיפר לי על מצבו התקשרתי אל הרב מרדכי אליהו ואל שאר הרבנים שיתפללו. תוך כדי שהרבנים התפללו אמר לי הרב מרדכי אליהו לתת פקודה לכוח לצאת עכשיו משדה המוקשים . אמרתי לרב אבל הרי כך המוקשים יכולים להיות מופעלים. הרב חזר על דבריו ואמר לי להורות לכוח לצאת וכך עשיתי. הורתי לכוח לצאת משדה המוקשים. בינתיים בקשר אני שומע את מפקד הגזרה של החיזבאללה מתלונן ואומר כי הוא לא מצליח להפעיל את המוקשים וזה למרות שהוא לכד במרכזם כוח של צה"ל. מפקד החיזבאללה התלונן על כך כל הזמן ובינתיים הכוח שלי יוצא החוצה. ברגע שהמפקד הודיע לי על יציאה מלאה משדה המוקשים אמרתי לרב מרדכי אליהו שאפשר להפסיק להתפלל ואז כשסיירת הרבנים הפסיקה להתפלל כל המוקשים בשדה התפוצצו (תמליל שיחה במקד"צ 'מעוז' בלוד, ז' שבט תשע"א, 'חדשות סרוגים').
חיזוק בעת לחימה:
במכתב גלוי שפרסם הרב לראש ממשלת ישראל בעת לחימה ברצועת עזה כתב הרב:
לכבוד ראש ממשלת ישראל, ‏מר אהוד אולמרט הי"ו, ירושלים
‏שלום וברכה! ברצוני לברך את ממשלת ישראל ואת כל החיילים הלוחמים בשליחותה כנגד אויבינו הקמים עלינו ויורים ללא הרף על עיר ואם בישראל, העיר שדרות ועל הנגב. ..‏ החיילים הנלחמים היום בעזה צריכים לדעת שהם נלחמים להגנת המדינה כולה . תושבי שדרות וסביבתה נמצאים בחזית ובשרות העם כולו. עלינו צריכים לסייע להגנתם מתוך ידיעה זו. להתאמץ בעבורם כפל כפליים. להתפלל למענם יחד עם כל תושבי המדינה מעומק ליבנו. ‏אנו מאמצים את ידיך וידי הממשלה כולה כדי שתוכלו להשלים את המלאכה שהוטלה בימים אלו על כתפיכם. חיזקו ואמצו ויהיה ה' עמכם. אמן. (נדפס בשבועון 'עולם קטן' מספר 106, בהעלותך, טז' בסיון תשס"ז).

סיפורים מיוחדים על תפילותיו של הרב למען חיילי צה"ל שנפצעו או חלו במהלך מילוי תפקידים, נמצאים בסדרת ספרי "אביהם של ישראל" (וראה עוד עלון "קול צופיך", פרשת תרומה תשע"ב, גיליון מס' 621).

8. זכותם של חללי צה"ל – הגאון הרב מאיר מאזוז - ראש ישיבת "כסא-רחמים":
מי שברך לחיילי צה"ל:
אנחנו וכל עם ישראל נוהגים לברך את החיילים . יש משוגעים לא נורמליים שאומרים לי: מה?! כבודו מברך את החיילים בגלל שהרבנות הראשית אמרה לברך? אבל, אנחנו לא שומעים בקול הרבנות הראשית, אנחנו שומעים בקול החזו"א? איפה החזון איש אמר שלא לברך את החיילים?! אתם לא מתביישים?! הרי אנשים מוסרים את דמם עליכם ועל כל ישראל, וכי לא מגיע להם ברכה?! בגמרא (עבודה זרה טז.) כתוב שאפילו שמדין המשנה אסור למכור כלי נשק לגויים, בזמננו מותר למכור, מאי טעמא? אמר רב אשי "משום דאיכא פרסאי דמגנו עלן", כלומר מותר למכור לפרסיים נשק משום שהם מגנים עלינו, ואם לפרסיים הגויים שמגנים עלינו מוכרים נשק, אז יהודים שמוסרים את דמם ונפשם על ארץ ישראל, אפילו חילונים, לא תברך אותם?! זו כפיות טובה ורשעות, ואסור לעשות ככה . והנה רבנו תם כך אומר, שביום שלשה עשר באדר היהודים נקהלו להילחם, אבל מי אמר שיצליחו? לכן ישבו בבתי הכנסת והתפללו עליהם, כי ככה צריך לעשות. ובמיוחד, שיש אלפי חיילים שומרי תורה ומצוות ושומרים שבת . פעם היה בחור אחד מהישיבה שלקחו אותו לצבא (ואיני יודע אם לא הגיש את האישור בזמן), בא אלי ואמרתי לו: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". אחר שלש שנים חזר ואמר לי: בזכות המשפט שלך הייתי חזן וקורא בתורה בצבא וקבעתי להם שיעורי תורה. יש אנשים בעלי שגעון שהמלה "הרבנות" בשבילם זו כפירה, נורא ואיום.. (עלון בית נאמן, גיליון מס': 53 פרשת תצוה, י"ג אדר תשע"ז).

יום הזיכרון לחללי צה"ל:
יום הזיכרון לחללי ישראל זה יום קדוש ונורא, כל אחד מחיילי ישראל שמסר את עצמו על עם ישראל ועל ארץ ישראל זוכה לחיי עולם הבא, לחלק גדול מאוד . למה? כי מסר את עצמו. יש כאלה הטוענים נגד צבא הגנה לישראל: 'הגנה? – הקב"ה הוא המגן!' – נכון, אבל, אפשר לומר 'הגנה' גם על בני אדם וגם על מכשיר שהוא מגן, "מגן שאול בלי משיח בשמן", יש גמרא מפורשת (ע"ז דף טז.) אמר רב אשי מותר לנו למכור כלי נשק לפרסיים כיון שהם מגנים עלינו, "מגנו עלן", מגנים, פירושו עוזרים להגנה, המגן האמתי זה הקב"ה. כל אחד מחיילי ישראל הוא לא שפך את דמו לשווא . "מי יעלה בהר ה'... אשר לא נשא לשווא נפשי'", (יש גרסה ב'מנחת ש"י': "לא נשא לשווא נפשו"), הוא נלחם בשביל להציל את עם ישראל. שזו זכות גדולה מאוד . 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'. צריכים לעשות 'מי שברך' לחיילים כל שבת . נכון שבעוונות, החיילים רובם חילוניים, אבל לא מגיע להם מי שברך?! אם אדם תרם לך עשרה שקלים תעשה לו "מי שברך" – מי ששפך את דמו ושופך את דמו ומגן על עם ישראל לא מגיעה לו ברכה?! אדרבה, תברך אותם שיצליחו ושיחזרו בתשובה, שתהיה לכולנו גאולה שלמה, בלי מחלוקות, בלי ויכוחים, בלי שנאה ונזכה ליום שיהיה ה' אחד ושמו אחד, במהרה בימינו".
הרב מאזוז אף פנה למאזיני רדיו 'קול ברמה' וביקש: "כל אחד ואחד יקבל על עצמו לאמץ חייל וללמוד לע"נ חיילים שמסרו נפשם על ארץ ישראל, יש להם זכות גדולה מאוד, זה מה שנוכל לתרום להם כי אנחנו לא השתתפנו במלחמות" (תשע"ז).

9. הגאון הרב גרשון אידלשטיין – ראש ישיבת פוניבז':
"בתקופה ששלטו הבריטים בארץ וקבעו מכסה כמה יהודים יוכלו להיכנס לארץ, ניצולי שואה רבים שהגיעו לארץ גורשו על ידי הבריטים לקפריסין הלך בחור ועמד בראש קבוצת מפגינים כדי שיניחו לפליטים להיכנס לארץ, והשוטרים הבריטים הזהירו אותם שלא יפגינו, אך הוא לא שמע להם והלך והפגין, והבריטים ירו בו והרגוהו. בחור צעיר זה, לא היה מאמין ולא רצה לאמר קדיש אחר מיתת אביו, למרות הכל כיון שמסר את נפשו לטובת הפליטים, יש לו עולם הבא כמו הרוגי לוד, ואף על פי שהוא עשה את זה מתוך לאומיות, אין זה כמו לאומיות אצל גויים הנובעת רק מגאווה, אלא עשה זאת מתוך אהבת הבריות של יהודים , וגם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר" (דרכי החיזוק, שיחה ממרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, מס' 39, יום שלישי לסדר בא תשע"ב).

10. המקובל הרב דב הכהן קוק מטבריה:
אני דיברתי בזמנו עם כמה חיילים ואמרתי להם, כל החיילים האלה שנמצאים בקרבי ומסכנים את עצמם על עם ישראל, כי קרבי זה כבר מסכן את עצמו על עם ישראל, אני אומר להם, "אני מתבייש לדבר אתכם", כאשר אני רואה חייל צבאי שהוא בקרבי, שהוא לא יושב באיזשהו משרד, אלא הוא קרבי, והוא מוכן למסור את עצמו על ישראל והוא עושה את זה, ודאי שהוא מלא עוצמה עצומה מאוד , אני כבר אומר לו, "אתה מלא עוצמה", כי אם אתה מסוגל למסור את נפשך ואתה יודע שאולי תחזור במצב צבירה שונה מהצבא, מוכן לזה בשביל עם ישראל, זה דבר גדול מאוד. ואדם כזה שעושה את זה הוא כבר בתשובה ... (ראיון עיתונאי, ערוץ 7, ד' בטבת תשע"ח).

^ 1.מתוך קונטרס "אוזר ישראל בגבורה" – הרב שי הירש (עורך), מכון תורני תורת שלמה, תשע"ח.
^ 2.סדרי הקבורה בארונות בצבא נקבעו בהתאם לדיני התורה ולפי הוראות בכתב מאת מרן הרב הראשי לירושלים הגר"צ פרנק שליט"א, אחרי שלן בעומקה של הלכה כתב אלינו בנדון כדלהלן: " ע"ד קבורת חיילים בארונות אחרי הנימוקים שהציעו לפני שיש בסידור קבורת החיילים מצאתי שיש הכרח לקוברם בארונות ובלבד שהארונות יהיו מנוקבים לצד הקרקע " (מכתב הרב גורן לשר הדתות ר' זרח ורהפטיג, טו' כסלו תשי"ב, ארכיון הרב הרצוג).
^ 3.לקראת יום העצמאות הראשון (תש"ט) שאל הרב גורן את הרב פרנק, האם הוא מתיר לו לפרסם בפקודות מטכ"ל שמותר להסתפר ולהוריד את הזקן ביום העצמאות, הרב פרנק השיב שלא רק לחיילים מותר אלא לכל ישראל. היתר זה התפרסם בפקודת מטכ"ל מס' 340207 סע' 2 (ספר משואה ליצחק, הוצאת יד הרב הרצוג, הרב שמואל כ"ץ, עמ' 591 הערה 120, מובא במכתבו של ראש לשכת הרב גורן מיום י"ח סיון תשל"ז).
^ 4.עיין דרשות הר"ן, דרוש עשירי, ובאברבנאל, דברים ח, יז-יח.
^ 5.הבאנו כאן גם את דבריו של הרב חיים דוד הלוי רבה של ת"א וחבר מועצת הרה"ר לישראל בעניין זה : "...מעתה ברור שעמידת דום לדקה לזכרם של נופלים, וכן יריות כבוד לזכרם, או לכבוד אישים חשובים וכדומה, הם ענין שנתקבלו בכל העולם כמחוות של כבוד, ואין אני רואה כל איסור אם גם אנו מסגלים אותם, אף כי יתכן שהיה טוב יותר לו נמנעה חברתנו מדברים אלה מכל וכל, כי אחרי הכל הם דברים שבעיקרם תפלים וחסרי טעם. לו היתה חברתנו דתית או רובה דתית, היה מן הראוי שבאותה דקה של התייחדות, יעמדו כל העם על רגליהם ויקראו פרק תהלים אחד לנשמתם וזכרם של הנופלים, ואז היה גם טעם לעמידתם , שכן כל עת שמזכירים נפטר, יורדת נפשו באותה שעה למטה לארץ ולכן נהגו לעמוד בשעת אזכרת נשמות דרך כבוד (כ"כ בספר אמת ליעקב אלגזי בשם מוהרד"ך ששמע מפי מוהר"י מולכו שאמר כן מפי חכם גדול בקי בסתרי תורה). אלא שכיון שכבר נהגו והנהיגו כך גם במדינתנו, אין שום צד איסור אם ינהג אדם כן, כיון שכבר נתקבל שזו הדרך לחלוק כבוד לנופלים. והנמנע תתפרש כונתו שלא כהלכה (שו"ת עשה לך רב חלק ד סימן ד).

מצוות השירות

הרב שי הירש

בוגר ישיבת מרכז-הרב, חוקר במכונים תורניים ע"ש הרב הנזיר והרב גורן. מלמד אמונה במסגרות שונות.

לימודי אמונה
מבוא ללימוד כתבי המהר"ל מפראג
אב תשפ
שיחות ליום ירושלים
ליקוטים לתשועת מלחמת ששת-הימים וליום שחרור ירושלים
חלק א'
אייר תשע"ו
יעדי הבית היהודי
"והנה טוב מאוד"
כוחות החיים והרבייה בעין תורנית
אדר ב תשע"ט
מצוות השירות
"אוזר ישראל בגבורה"
טבת תשע"ח

מצוות השירות

מצוות השירות
המצווה להתגייס לצה"ל
הרב אליעזר מלמד | כסלו ה'תשס"ב
מצוות השירות
למה חרדים לא מתגייסים? - חלק ב'
הרב מרדכי יוסף גרוס | אדר תשפ"ה
1:17
מצוות השירות
מצוות הגיוס
הלכות מדינה שיעור מספר 6
הרב יצחק גרינבלט
מצוות השירות
גיוס בני הישיבות ו'
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כסלו ה'תשס"ב

מצוות השירות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

רביבים
מי צם ומי פטור
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשע"ח
הסוכה והלכותיה
הלכות סוכה
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | התשס"ב
נוסחי תפילה
הבדלה למוצאי יום כיפור
נוסחים שונים
הסידור המהיר | סיון תשפ"ב
נוסחי תפילה
סליחות נוסח עדות המזרח להורדה
הסידור המהיר | אלול תשע"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אורי שרקי
הרב חגי לונדין
הרב יהושע שפירא
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב מרדכי הוכמן
הרב יעקב שפירא
הרב שלמה שושן
הרב שבתי סבתו
הרב שמואל אליהו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
הרוצה לבשל אוכל ביום טוב על מנגל שהוכשר כראוי ידליקנו מאש מצויה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לצאת לטיולים בחול המועד אף שנוהג את רכבו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
רשאי לעשות מלאכה גמורה בחול המועד אם נצרך לצורך טיולו
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
57 דק'
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת האזינו תשפז – יום כיפור - עבודת הכהן הגדול בקודש הקדשים
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
36 דק'
עשרת ימי תשובה
מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
הסוכה והלכותיה
חוברת הלכות סוכה
הרב אביחי קצין | תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
הרב חיים כץ | ו' תשרי תשפ"ז
30 דק'
אור החיים על הפרשה
סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
הרב חיים כץ | ז' תשרי תשפ"ז
יום כיפור
מאמר כיפור פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
שו"ת "במראה הבזק"
חזרה ליהדות של בני משומדים ר"ל
מתוך העלון חמדת ימים | אייר ה'תשנ"ח
27 דק'
האזינו
האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
30 דק'
חולין
חולין דף קל"ט
הרב אלי סטפנסקי | ה' תשרי תשפ"ז
43 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
הרב הראל כהן | ד' תשרי תשפ"ז
תשובה
תשובה: האומנות שבמציאת הדרך חזרה
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
צום גדליה
צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
הרב יוסף אפריון | ג' תשרי תשפ"ז
26 דק'
חולין
חולין דף קל"ח
הרב אלי סטפנסקי | ד' תשרי תשפ"ז
4 דק'
האזינו
האזינו - זכור ימות עולם: מה עלינו לזכור כדי להצליח?
הרב מאיר גולדויכט | תשרי תשפ"ז
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אף ששיבחו חכמינו את הנשארים בבתיהם בחג ובחול המועד
הרב שי טחן | תשרי תשפ"ז
43 דק'
ענינו של ראש השנה
סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
הרב אליהו ברין | כ"ח אלול תשפ"ו