גיוס בני הישיבות ו'

אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש חוגים בין בני הישיבות שנמנעים מללכת לצבא מפני האוירה החילונית והמתירנית שיש בצבא. הם סבורים שהם לא יוכלו לשמור על הרמה הרוחנית-מוסרית-דתית שלהם במשך השירות הצבאי. הם יפגעו פגיעה קשה ולכן הם נמנעים מלשרת בצבא.
בעיה זו היא בעיה אמיתית שצריך למצוא לה תשובה. אין תשובה קלה לשאלה זו, כי לבְנות מסגרות מיוחדות לחוגים אלו זה בלתי אפשרי, ומאידך שיהיו חוגים שלא ישרתו בצבא מפני הסיבות האלו - גם זה לא פתרון.

אלו אומרים: אין אנו יכולים לשרת בצבא במצב הזה. ואלו המשרתים בצבא אומרים: מדוע אנחנו חייבים לשמור עליכם? מדוע לא תשאו גם אתם בנטל כמו כולם? הרי גם אתם בסכנה כמונו, הרי בלי הצבא אין קיום לאף יהודי, בין שהוא חילוני, בין שהוא חרדי. האויב אינו מבחין בינינו, ומדוע לא כולם ישאו בעול הבטחוני בשווה? להשאיר את המצב על כנו זה לא טוב, ומאידך אין פתרון פשוט.

שאלה זו שאנו עוסקים בה, שאלת גיוס או אי-גיוס של חוגים של בני הישיבות, היא שאלה אחת ממכלול שלם של שאלות הנובעות מהפער הגדול בין ההשקפות בתוך ישראל בדורינו. פער שגורם למתחים רבים. אך המתבונן במבט ארוך בתהליכים העוברים עלינו בעשרות השנים האחרונות, רואה כבר את הניצנים של ההתקרבות, התקרבות העצמות המפוזרות "אחת אל אחת". היחס אל ערכי האמונה הולך ומשתנה לטובה, ומאידך הציבור החרדי שהיה מסוייג, מתנכר ומסתגר בתוך עצמו, החל להיות יותר מעורב בחיי המדינה. לעימות חריף בין ההשקפות יש לא רק חסרונות, יש גם מעלות. הדעות מתלבנות ומתבררות, הדעות המשובשות והמוטעות נדחות ונפלטות והדעות הנכונות והישרות מתחזקות ומתבססות (אין זה חזון רחוק שהאווירה בצבא תשתנה).

ברוך ה' שיש לנו בעיות כאלה. חיכוכים אלו הם פועל יוצא של קיבוץ גלויות, של חיים ביחד, במדינה אחת, מדינתנו מדינת-ישראל. בחו"ל לא יכלו להתעורר שאלות כאלה. זה הסדר של קיבוץ גלויות, באים יהודים ממקומות שונים, מקהילות שונות, מתרבות אחרת, יש חיכוכים עדתיים והשקפתיים. ובסופו של דבר נקבץ את כל המעלות של כל החוגים, את האמונה והיראה, את הגבורה והחלוציות, החומות בין החוגים יפלו, הפערים יתבטלו ונהיה לעם שלם מאוחד בגופו וברוחו.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל במהרה בימינו אמן.