ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- שבת
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – 90 שניות על הרמב"ם היומי
חכמים אסרו לעשות כמה דברים בשבת: כדי שהאדם ישבות, מפני שהם דומים למלאכה, או גזירה שמא יעבור על איסור תורה. אסור לפנות מחסן או לשחק משחקים על הקרקע (כגון גולות) גזירה שמא ישווה גומות. וכן אסור לטאטא את הקרקע (שאינה מרוצפת) שמא ישווה גומות. אסור לעלות על העץ או להשתמש בו גזירה שמא יתלוש ענף. וכן אסור לרכוב על בהמה או להשתמש בה שמא יתלוש ענף (כדי להנהיגה). וכן אסור לאכול פירות שנשרו בשבת, או להריח פירות מחוברים לעץ שמא יתלוש. אסור לסחוט פירות בשבת גם אם רוב בני אדם אינם סוחטים אותם, וכן אסור להשתמש במשקים שיצאו מן הפירות בשבת – שמא יסחוט. אסור לבריא להתרפא בשבת שמא ישחק סממנים. אסור להאכיל חיות כדרך שעושה בחול, שמא יעשה מלאכה בהכנת האוכל, אלא מניח לפניהם והם אוכלות. ואם אינם חיות שלו אלא חיות בר, אסור להאכילן כלל.
פרק כב – איסורי דרבנן- המשך
אסרו חכמים לרדות פת מן התנור שמא יבוא לאפות. אסרו חכמים להיכנס למרחץ בשבת גזירה משום הבלנים שהיו מחממים מים בשבת, אבל לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים חמים מותר.
מותר לשרות במים חמים דבר שכבר נתבשל מערב שבת. מותר לחמם מים בשמש.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – 90 שניות על הרמב"ם היומי (34)
הרמב"ם היומי
24 - הלכות שבת פרק כ"ב - הרמב"ם היומי
25 - לב הלימוד -הלכות שבת ג'
26 - הלכות שבת פרק כ"ג - הרמב"ם היומי
טען עוד
אסור לאישה להתאפר בשבת, שהיא כצובעת. וכן אסור לגדול שער הראש, שנראה כבונה.
אסור לעשות או לסתור אהל ארעי בשבת, שמא יעשה כן באהל קבע. אבל מותר להוסיף על אהל ארעי בשבת.
פרק כג – איסורי דרבנן- המשך
אסור להשמיע קול בשבת, בין ביד ובין בכלי. שמא יתקן כלי שיר. וכן אסור לרקוד או למחוא כפיים. אסור לשוט על פני המים שמא יתקן סירה. אסור לשטוף סירים וצלחות שלא לצורך סעודה אחרת באותה שבת, או להציע מיטות לצורך מוצ''ש. אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שנראה כמתקן, אבל לאדם טמא מותר לטבול בשבת. וכן אסור להפריש תרומה בשבת, שנראה כמתקן.
אסור ללוות והלוות, לקנות למכור לשכור או להשכיר שמא יכתוב. וכן אסור לעשות דין שמא יכתוב. אסור לחשב חשבונות שהוא צריך להם שמא יכתוב, וכן אסור לקרוא בשטרות שמא יכתוב.
אם נפלה דליקה אסור להציל חפצים מן הבית ללא הגבלה אפילו לחצר שיש בה עירוב, שמא יבוא לכבות, אלא מותר רק מזון שהוא צריך לאותה שבת, כלים שצריך להשתמש בהן בשבת, ובגדים שיכול ללבוש.
נקודה להרחבה:
בעניין האיסור לרקוד ולמחוא כפיים שמא יתקן כלי שיר כתב הרמ''א בשם ר''ת: ''וי''א דבזמן הזה הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל''.
פרק כד – ''ממצוא חפצך ודבר דבר''
ישנם דברים האסורים בשבת אע''פ שאינם דומים למלאכה ואינם מביאים לידי מלאכה, אלא שהם התעסקות בענייני חולין, ונאסרו מכוח הפסוק בישעיה ''אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי... וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר''. אסור לאדם לדבר על עסקיו – מה יקנה או ימכור וכדומה, אך הרהור מותר. וכן אסור ללכת עד קצה התחום כדי שמיד במוצ''ש יוכל לשכור פועלים או לעשות מלאכה אסורה. ואסור להרבות בשיחה בטלה בשבת. אסור לרוץ ולדלג בשבת, אך לדבר מצווה מותר. וכן מותר לחשב חשבונות של מצווה, וללכת לקצה התחום לצורך מצווה. וכן מותר להפליג בספינה בערב שבת לצורך מצווה, בתנאי שיתנה עם הגוי שלא יעבוד בשבת במלאכת הספינה.
כל הדברים האסורים משום שבות, גזרו עליהם רק בשבת עצמה, אבל בין השמשות מותרים לצורך מצווה או בשעת הדחק. לדוגמה, מותר לעלות באילן בין השמשות כדי להביא לולב או שופר.
גזרו חכמים על דברים מסוימים שלא לטלטלם בשבת ('מוקצה'). טעם הגזירה: א. שלא יתעסק כל היום בטלטול. ב. שלא יבוא לעשות מלאכה. ג. שגם אנשים שאינם בעלי מלאכה ירגישו את השבת. גדרי מוקצה יבוארו בפרקים הבאים.
פרק כה – מוקצה
כלי שמלאכתו לאיסור (כגון פטיש, המיועד לבניה) אסור לטלטלו לצורך הכלי (כגון להצניעו שלא ייגנב), אך מותר לטלטלו לצורך גופו (כגון לשבור בו אגוזים) או מקומו (כגון שמונח על המיטה וצריך את המיטה). אבל דבר שאינו כלי (כגון אבן או מטבע) אסור לטלטל כלל (מוקצה מחמת גופו). כלים יקרים שאדם מקפיד עליהם שלא ייהרסו (כגון סכין של טבחים) אסור לטלטלם (מוקצה מחמת חסרון כיס). כלי שהוקצה מחמת איסור (כגון נר שדלק בכניסת השבת ועל כן היה אסור בטלטול בעודו דולק) אסור בטלטול גם לאחר שהלך הדבר שגרם לו איסור (שנכבה הנר). כלי מאוס מותר לטלטלו בשבת.
שני דברים שאחד מותר לטלטלו ואחד אסור לטלטלו ואי אפשר לטלטל אחד בלא השני, אם צריך את הדבר שמותר, יכול לטלטלו אע''פ שהדבר האסור יזוז (טלטול מן הצד). וכן אם שכח מעות על הכר, יכול לנער את הכר כך שיפלו המעות. אבל אם הניח את המעות מערב שבת על הכר בכוונה, נאסר הכר עצמו בטלטול, אפילו אם נטלו המעות (בסיס לדבר האסור).
אסור לבטל כלי מהיכנו, כלומר לגרום לכלי שיהא אסור בטלטול, שנראה כסותר, ולכן אסור להניח כלי תחת הנר לקבל את השמן הנוטף.
פרק כו – מוקצה- המשך
כלי אריגה שאינם כבדים דינם ככלי שמלאכתו לאיסור. מטאטאים דינם ככלי שמלאכתו להיתר, כי במקום מרוצף מותר לטאטא. לבנים שנשארו מהבניין דינם ככלי שמלאכתו להיתר, שראויים להסב עליהם. מותר לטלטל חתיכת חרס קטנה, כיוון שראויה לכסות פי כלי קטן, וכן מותר לטלטל שיירי מחצלאות. אבל שיירי בגדים פחות משלוש על שלוש אצבעות אין בהם שימוש כלל ואסורים בטלטול. לוחות המיועדים לסתימת פתחים בבית, אם ניכר שמיועדים לכך, כגון שקשורים ותלויים בפתח, או שיש בהם סימן אחר המעיד על ייחודם, מותר להשתמש בהם. כל דבר מטונף שנמצא לפני האנשים מותר להוציאו לאשפה (גרף של רעי).
אין על אוכל שם מוקצה ואפילו שלא חשב לאכלו מערב שבת (כגון אוכל שמיועד לסחורה), חוץ מתאנים וענבים ששטחן לייבוש על הגג, שמסיח דעתו מהם לחלוטין, כיוון שמסריחות בזמן הייבוש. וכן מותר לטלטל כל דבר הראוי למאכל בהמה, בתנאי שהיא בהמה המצויה אצל אנשים.
מותר שמן שנר אסור לטלטלו משום שהוא מוקצה מחמת איסור.
אסור לטלטל מת בשבת, אבל מותר לדאוג לניקיונו כדי שלא יסריח. ואם הוא מוטל בחמה מותר להניח עליו דבר המותר בטלטול, ולטלטלו אגב אותו הדבר. אם אי אפשר לעשות זאת ניתן ליצור מעין מחסה מעל המת ע''י אנשים הפורשים מחצלת (לצורך עצמם) משני צדי המת. מת שהסריח בבית, מותר לטלטלו לכרמלית.
פרק כז – תחומין
מן התורה אסור לצאת מחוץ לתחום העיר יותר משנים עשר מיל (כ12 ק''מ). חכמים גזרו שלא לצאת יותר מאלפיים אמה (כק''מ).
אדם ששבת בדרך, יש לו אלפיים אמה ממקום שנמצא בו. ואם נמצא בתוך רשות היחיד, יש לו אלפיים אמה מקצה רשות היחיד. אם היה בדרכו לעיר, ושבת בתוך אלפיים אמה לעיר – דינו כמי ששבת בעיר, ויש לו אלפיים אמה לכל כיוון מקצה גבול העיר.
אדם שיצא מחוץ לתחום בשבת, אסור לו ללכת יותר מארבע אמות לכל כיוון, אפילו אם יצא בשוגג. אולם אם יצא וחזר בשוגג או באונס – דינו כאילו לא יצא. אם יצא לדבר מצווה (כגון לעדות החודש, או לפיקוח נפש), אף שהתברר בסוף שהמצווה כבר נעשתה ע''י אחרים, יש לו אלפיים אמה לכל כיוון.
נקודה להרחבה:
דעת הרמב''ם שהאיסור לצאת בשבת יותר מי''ב מיל הוא מן התורה, וכן דעת הגאונים. ראשונים אחרים (רמב''ן, רשב''א) סוברים שכל איסור תחומין הוא דרבנן.
פרק כח – מדידת התחום
כל בית דירה הקרוב לעיר פחות משבעים אמה ושני שליש מצטרף אל העיר, והמדידה של אותה צלע של העיר נעשית מאותו בית. וכן שתי ערים הקרובות זו לזו פחות ממאה ארבעים ואחת אמה ושליש נחשבות כעיר אחת גדולה. עיר ארוכה, או משולשת יוצרים לה מרובע ומודדים מכל צלע של המרובע אלפיים אמה. אם בנויה בצורת קשת, ויש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמה מודדים מן היתר.
המדידה נעשית בחבל של חמישים אמה. אם הגיע לגיא תלול, אם ארכו פחות מחמישים אמה, מודד אותו בקו אווירי, ואם יותר מחמישים אמה, מודד במקום שאין גיא. אם הגיא אינו תלול מודדים שני אנשים בחבל של ארבע אמות המתוח בקו אווירי, והולכים ויורדים במורד הגיא. אם מדדו שני אנשים והגיעו לתוצאות שונות – שומעים לזה שריבה. אפילו עבד או שפחה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת, וכן גדול נאמן להעיד על מה שראה כשהיה קטן, כיוון ששיעור אלפיים אמה הוא מדרבנן.
נקודה להרחבה:
בזמן הזה, שניתן למדוד בצורה מדויקת בקו אווירי באמצעות מפות מדויקות ותצלומי לווין, כתבו אחרונים שאין צורך במדידה בחבלים. אחרונים אחרים הצריכו להפחית מספר אחוזים מהמדידה במפה כדי לכסות את ההפרש האפשרי בין מדידה בקו אווירי למדידה בשטח.
פרק כט – קידוש והבדלה
מצווה מן התורה לקדש את השבת בדברים בכניסתה וביציאתה, שכתוב ''זכור את יום השבת''. אסור לאכול או לשתות קודם הקידוש או ההבדלה. חכמים תקנו לעשות את הקידוש וההבדלה על היין. חובה לעשות את הקידוש במקום שאוכלים סעודת שבת. אם אין לו יין יכול לקדש על הפת, אולם אין להבדיל על הפת. עוד תקנו לעשות קידוש ביום קודם הסעודה ע''י ברכת בורא פרי הגפן. ניתן לקדש גם מעט קודם כניסת השבת, וכן להבדיל מעט קודם צאת השבת (ללא מלאכה).
מותר לקדש רק על יין הראוי לניסוך על גבי המזבח, אבל יינות שריחם רע וכדומה פסולים לקידוש. חובת קידוש קיימת גם בימים טובים, וחובת הבדלה גם ביום הכיפורים, אך אין מברכים על הבשמים במוצאי יו''ט ויום כיפור, ואין מברכים על הנר במוצאי יו''ט. כמו כן, אין עושים הבדלה במוצאי יו''ט שחל בערב שבת.
נקודה להרחבה:
הרמב''ם כותב שמדינה שרוב יינה שכר, מותר להבדיל על השכר, שהוא חמר מדינה. הפוסקים נחלקו מהו בדיוק חמר מדינה: יש שכתבו שצריך דווקא משקה משכר (כגון בירה), ויש שכתבו שכל משקה חשוב שמכבדים בו אורחים יכול לשמש כחמר מדינה.
פרק ל – כבוד שבת ועונג שבת
מן הפסוקים בישעיה לומדים שיש לכבד ולענג את השבת. כבוד שבת כולל רחיצה בערב שבת, לבישת בגד נקי שונה מהבגד של יום חול, הימנעות מאכילת סעודה בערב שבת, וסידור הבית והשולחן. חייב האדם בעצמו להשתתף בהכנות לכבוד שבת, אף שיש לו אנשים שיעשו זאת.
עונג שבת כולל הכנת תבשילים מיוחדים לשבת, אכילת שלוש סעודות (כולל יין ולחם משנה בכל סעודה), אכילת בשר ושתיית יין, הימנעות מתענית בשבת, מצוות עונה, וכן שלא להפליג ולא לצאת למלחמה פחות משלושה ימים קודם שבת.
הלכה טו:
השבת ועבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגוים לכל דבריהם. לפיכך משבח הנביא ואומר ''אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו''', וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר ''אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר''.
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות עדות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עדות פרק ח' - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק כ"ג - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רמב"ם יומי – הלכות טומאת צרעת – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר טהרה הלכות טומאת צרעת פרק י"ב
מנחה: ישי לפידות
רמב"ם יומי – הלכות עדות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עדות פרק י"א - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך עושים קידוש?
אוי ויי!
כאב הגלות ותקוות הגאולה
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה ללמוד גמרא?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
