ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- מלאכות שבת
תשובה: איסור מוקצה בשבת הוא איסור לטלטל חפצים מסוימים בשבת. ישנם כמה קטגוריות של חפצים האסורים בטלטול ונולד הוא אחד מהם. דבר שלא היה "קיים" בערב שבת הוא מוקצה מדעתי וממילא אסור לטלטלו בשבת.
נולד נחשב מוקצה חמור יותר ממוקצה כרגיל לכן כתב הרמ"א (תצה ד) שאע"פ שאנו מחמירים באיסור מוקצה ביום טוב יותר מבשבת, יש סוברים שדוקא בנולד אנו מחמירים יותר ביום טוב אך בשאר מוקצים הדין ביום טוב כבשבת.
שאלה: באיזה מצבים אנו מגדירים חפץ מסוים כנולד?
תשובה: מצאנו שלושה סוגים של נולד (בשש"כ פרק כב הערה קמ סיכם אותם באריכות).
א: נולד גמור, כלומר דבר שלא היה כלל בעולם לפני שבת, אסור לטלטלו בשבת. למשל טל הנוטף מן האילנות בשבת בבוקר, הוא נולד ואסור בטלטול, שהרי מדובר בדבר שהיה אויר ונולד להיות מים (שי מ"ב ס"ק לב, בנולד גמור אין מחלוקת וכולם אוסרים תצח מ"ב עז).
ב: דבר שאינו דבר חדש לגמרי אך השתנה ממה שהיה קודם, כגון עצמות שנתפרקו מבשר, (שח כז) שקודם לכן היו מאכל אדם וכעת הם מאכל בהמה, או כלי שנשבר בשבת והשברים ראויים למלאכה כל שהיא אך לא למלאכה המקורית (שח ו, אם השברים לא ראויים לשום מלאכה הרי שהם מוקצה מחמת גופו) בנולד כזה נחלקו ר"ש ור' יהודה, ר"ש מיקל ור' יהודה מחמיר.
ג: אוכל ששינה צורתו ועדיין ראוי לאכילה אינו נחשב נולד ומותר באכילה. לכן מותר לאכול רוטב דגים שנקרש.
שאלה: מה משמעות הכלל מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכוליה יומא?
תשובה: ביאור הדברים הוא שדבר שהיה מוקצה בכניסת השבת בזמן בין השמשות הוא נשאר מוקצה במהלך כל השבת.
לכלל זה יש כמה פרטים וסייגים כפי שנפרט להלן:
מדובר במוקצה כזה שמתקיימים בו שני תנאים- א: הדבר לא ראוי לשימוש. ב: האדם דחה אותו בידיים מלהיות ראוי. חז"ל נותנים דוגמא לדין זה, אדם שהניח תאנים וענבים בחצירו או על הגג כדי שיתיבשו, באופן זה, בבין השמשות מתקיימים באותם פירות שני התנאים, הם לא ראויים לאכילה משום שבתוך תהליך הייבוש הם לא ראויים לאכילה, ועוד שהאדם דחה אותם מדעתו, באופן זה גם אם הם יהיו ראויים לאכילה במהלך השבת אנו אומרים שדין המוקצה שעליהם נשאר לכל השבת.
מה הדין כשאחד משני התנאים לא מתקיים?
במצב זה נחלקו ר' יהודה ור' שמעון, לדעת ר' יהודה הדבר מוקצה. ואילו ר' שמעון סובר שמכיון שלא מתקיימים שני התנאים החפץ לא מוקצה מדעתו של אדם ומותר בטלטול.
למשל בהמה, בחייה היא מוקצה אך לא מחמת פעולה שהאדם עשה בה, לכן אם היא נשחטה לצורך חולה, לדעת רבי שמעון מותר גם לבריא לאכול ממנה (חי ולא מבושל) שהרי לא דחאו בידיים ולדעת רבי יהודה היא מוקצה. או פירות העומדים לסחורה, אע"פ שהאדם דחאם בידיים מכ"מ אם אדם חפץ לאוכלם במהלך השבת לדעת רבי שמעון הפירות מותרים בטלטול משום שתמיד היו ראויים לאכילה ורבי יהודה אוסר. אך אם הזמינם מראש, או חנווני הרגיל למוכרם אינם מוקצה גם לשיטת ר' יהודה.
הרחבה נוספת בדין מיגו דאיתקצאי
אמנם גם במצבים בהם התקיימו שני התנאים לאסור (1: דחאו בידיים. 2: אינו ראוי) אם מדובר במצב שברור שבמהלך השבת הדבר יהיה ראוי לשימוש ועוד שהבעלים לא רוצה במצב הדחיה הנוכחי, כשמתקיימים שני תנאים אלו, לאחר שיעבור זמן הדחיה החפץ אינו מוקצה בלשון ההלכה מצב כזה נקרא "גמרו בידי אדם" (שי מ"ב ס"ק יט).
לכן סיר המתבשל במהלך בין השמשות, מותר באכילה אע"פ שבשלב זה של בין השמשות מתקיימים באוכל שני התנאים, אינו ראוי לאכילה והאדם דחאו בידיו, וזאת משום שברור שבמהלך השבת האוכל יהיה ראוי ועוד שהאדם היה מעונין שכבר עכשיו האוכל יהיה מבושל. כמו כן בגד שהיה רטוב בערב שבת אך ברור שבמהלך השבת יתיבש, מותר לטלטל אותו לאחר שהתייבש (לא כשש"כ כב ג, ראה פנה"ל כג י).
אמנם בנר הדולק מערב שבת אע"פ שברור שיכבה מכיון שהאדם לא חפץ שיכבה בערב שבת והוא דוחה אותו מדעתו לכן גם לאחר שנכבה הוא מוקצה.
שאלה: מה דין פירות שנשרו מהעץ במהלך השבת?
תשובה: פירות שנשרו במהלך השבת אסורים בטלטול אע"פ שלא דחאם בידיים גזירה שמא יקטפם בשבת (שכב מ"ב ס"ק ז) ועוד שהם נחשבים מוקצה ונחשבים כאילו דחאם בידיו שאילו היה רוצה אותם היה קוטף אותם קודם השבת (פנה"ל עמ 170)
שאלה: מה היחס בין נולד לכלל מיגו דאיתקצאי?
תשובה: הכלל מיגו דאיתקצאי אומר שדבר שהיה מוקצה בערב שבת, גם אם בשבת הפך להיות ראוי לטלטול, המוקצה ממשיך להיות אסור כל השבת. א"כ יוצא שמדובר בסוג של נולד, לכן אם לפי כללי מיגו דאיתקצאי החפץ מותר בטלטול במצב כזה לא נחשוש לנולד.
שאלה: מה ההבדל בהלכות מוקצה בין שבת ליום טוב?
תשובה: למדנו לעיל שרבי שמעון ורבי יהודה נחלקו בדין מוקצה בשני ענינים.
א: אופן מסוים של נולד.
ב: במצב שלא התקיימו שני התנאים של מיגו דאיתקצאי.
ר' שמעון מיקל יותר מר' יהודה, וחפצים שונים אינם מוקצה לשיטתו לעומת ר' יהודה.
להלכה- בשבת אנו פוסקים כר' שמעון, כלומר איסורי מוקצה שאנו נוהגים שלא לטלטל בשבת הם לפי ר' שמעון, אילו היינו פוסקים כר' יהודה, הרי שגם חפצים נוספים היו מוקצה ואילו ביום טוב אנו פוסקים כרבי יהודה.
העיקרון הוא שביום טוב שהוא קל יותר בעיני האנשים פסקו חכמים להחמיר בעניני מוקצה.
כתב השו"ע (תצה ד): "מוקצה אע"פ שמותר בשבת (כלומר שפוסקים כר' שמעון כנ"ל), החמירו בו ביו"ט (כלומר לפסוק כר' יהודה) ואסרוהו". וכתב הרמ"א- "ויש מתירין מוקצה אפילו ביו"ט אבל נולד אסור לדבריהם אפילו בשבת..." כלומר לדעת השו"ע, ביום טוב פוסקים כר' יהודה. לעומתו הרמ"א מביא דעה להקל גם ביום טוב כר' שמעון, אך בנולד אוסר כשו"ע.
להלן שתי דוגמאות למוקצה שמותר בשבת ואסור ביו"ט:
א: דין נולד. עצמות וקליפות שנתפרקו ממאכל וראויים למאכל בהמה. בשבת מותרים ואיננו אוסרים אותם משום נולד. לעומת זאת ביו"ט, עצמות אלו הם מוקצה ואסורים בטלטול בדרך רגילה (שח סעיף כז, תצה מ"ב יז, אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה אסורות בטלטול גם בשבת). כמו כן כלי שנשבר ביום טוב וראוי לעשות בו שימוש כל שהוא אך אינו ראוי למה שהיה עומד בין השמשות אסור לטלטלו ביו"ט דהוי נולד, ובשבת מותר (שח ו).
ב: מוקצה מחמת אוצר כגון פירות העומדים לסחורה וכדו' שלדעת ר' יהודה הם מוקצה משום שהקצה אותם לסחורה ולא לשימוש. ואילו לר' שמעון מאחר והם ראויים לאכילה הם לא מוקצים ומותרים בטלטול. בהמה שלא עומדת לשחיטה שנתנבלה לפי רבי יהודה אסור לחותכה לכלבים ור' שמעון מתיר. נחלקו הפוסקים האם להחשיב בהמה שנתנבלה כמוקצה או כנולד המשמעות של מחלוקת זו, היא השאלה האם הרמ"א יאסור או יתיר ביום טוב, ראה בענין זה סימן תצז מ"ב ס"ק נא). וכאמור לעיל בשבת הלכה כר' שמעון וביום טוב הלכה כר' יהודה.
ביום טוב אנו פוסקים כרבי יהודה וזו המשמעות של סימן תצז העוסק בדיני הכנה ביום טוב, כלומר יום טוב שיש בו דין מוקצה בדבר הראוי לשימוש שהקצה אותו מדעתו, אם מכין ומזמין מראש את אותו דבר הרי שהדבר אינו מוקצה. שים לב שבהלכות שבת לא מצאנו סימן כזה! בהלכות שבת מצאנו אופן בו מכין מערב שבת דבר שלא ראוי לשימוש ומיחד אותו לשימוש כגון אבן שמיחד אותה להיות מקום לשבת וכדו'. אך דבר הראוי לשימוש אינו מוקצה בשבת. ראה גם רמב"ם יו"ט פרק א הלכה יח.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













